מחצית השקל/אורח חיים/רצח

מחצית השקל ‏ אורח חיים רצח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) על הנר משום דתחל' כו' דל"ל משום הנאתו דא"כ בכל פעם שמדליקים הנר אפי' בחול ה"ל לברך:

(ב) (ס"ק ב) במוצאי יה"כ כו' קדוש משאר י"ט. ר"ל שבת אין לו דמיון עם י"ט אבל יה"כ דהוא ג"כ י"ט וחלוק בזה משאר יו"ט דבשאר יו"ט מותר להבעיר וביה"כ אסור:

(ג) (ס"ק ג) על אבוקה כו' משום שריחו רע. ור"ל בעינן ריח טוב להשיב הנפש וזה בריחו גועל הנפש ומכאיבו. ובס' כ"ה ראיתי שכ' טעם לדבר. וז"ל משום דמיחזי דמברך על הבשמי' משום הריח הרע ולא מינכר מפני שהנפש כואבת מיציאת השבת עכ"ל אבל אין לשון ס' החסידים משמע כן למעיין שם:

כ' ב"ח דאם אמר כו'. בברכות דף נ"ב מסקינן הא דקתני בש"א ברא מאור האש ובה"א בורא מאורי האש. דבברא ובורא ל"פ כ"א במאור ומאורי. ב"ש ס"ל דאומר מאור דהא חדא נהורא איכא וב"ה סברי מאורי דכמה גווני איכ' בנר אדום לבן ירוק. ולכן כ' הב"ח דאם אמר ברא יצא דהא בזה גם ב"ה מודים ואף ע"ג דכתבו התו' דמה"ט נקט ב"ה בורא אע"ג דגם ברא א"ש מכל מקום עדיף בורא דהוא לישנא דקרא היינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם כבר אמר ברא ג"כ יצא וא"צ לחזור ולברך אבל אם אמר מאור לא יצא. והוי ס"ד דמ"א הטעם משום דשינה ממטבע שטבעו חכמים ולזה ק"ל למ"א מסי' קס"ז וקפ"ז כו':

(ד) (ס"ק ד) ב"פ כו' קלועים וה"ה דבוקן יחד אפי' אינם קלועים וכמ"ש סס"ק זה ובסי' תל"ג:

אמרינן בגמר' פ' ער"פ דף ק"ג ע"ב יעקב בר אבא איקלע לדבי רבא כי מטי רבא לאבדולי קם שמעי' דרב' אדליק כו':

(ה) (סק"ה) בכפות כו' ז"ל ד"מ ולא לפשוט כו' ר"ל כשהאצבעו' כפופים יסתכל בצפורנים כשהן כפופים ולא לפושטן. ודאי לפושטן ולראות בפנימיות האצבעות ודאי לא אלא אפי' לפושטן ולראות באחורי האצבעות דהיינו מקום הצפורנים ג"כ לא. וז"ל כוונות כו' להחזיר אחורי האצבעות דהיינו בלי כפיפה רק כמות שהן פשוטין. יראה באחורי האצבעות מקום הצפורנים רק שיהי' האגודל מכוסה תחת ד' האצבעות וכמ"ש אח"ז. ולא כי"מ להחזיר כו'. והיינו כמ"ש רמ"א:

ונ"ל כו' ואח"כ פושטן כו' כדי לצאת ידי שניהם. ר"ל לצאת לדע' הכוונות לכן פושטן ורוא' מאחוריהן וא"כ אפי' כשפושטן צ"ל האגודל מכוסה תחת שאר האצבעו' כמ"ש בכוונות כנ"ל:

(ו) (סק"ו) ואין כו' כמ"ש סי' רצ"ז ס"ב כצ"ל דאם בירך על בשמים של בה"כ או מתים או ע"ז דאפי' דיעבד לא יצא וה"ה הכא:

(ז) (סק"ז) לחיה כו' דוקא ע"י גוי אבל ע"י ישראל כיון דאין בו סכנה אסור לישראל עצמו לחלל שבת א"כ כשהדליקו ישראל לא שבת ממלאכת עבירה דלא הותר כ"א ע"י גוי כמ"ש סי' שכ"ח:

(ח) (סק"ח) אור של ע"ז ודוקא כו' אבל אם ישראל הדליק כו' דהא שלהבת של ע"ז מצד הדין מותר בהנא' כדאית' בביצה דף ל"ט ע"א ובש"ע י"ד סי' קמ"ב אלא מש"ה אין מברכים עליה הואיל והיא קשורה בגחלת של ע"ז אע"ג דאין מברכין על הגחלת כ"א על השלהבת מ"מ החמירו חז"ל בשלהבת כל זמן שהיא קשור' בגחלת כמ"ש הרא"ש. לכן כשהדליק ישראל נר אחד מגר של ע"ז מברכים עליו דהא שלהבת של ע"ז גופיה אי לא הוי קשורה בגחלת היה ראוי לברך עליו ושלהבת של נר ישראל הלא אינו דבוק' בגחלת ע"ז:

(י) (ס"ק י) אבל כו' הדליק נר לחולה מנר שלו כצ"ל דהא דקתני בסעיף ה' אם הדליק גוי בשבת נר לחיה או לחולה דמברכים עליו דשבת ממלאכת עבירה. היינו דוקא שהדליקו הגוי מנר של ישראל שהודלק מע"ש אבל אם הודלק מנר של גוי לחיה או לחולה אין מברכין עליו ניהו דמה שהדליק לחיה וחולה הוי היתר. מ"מ כיון דהודלק מנר גוי דהוי של איסור גזרינן אטו נר גוי. דלא עדיף מגוי שהודלק במ"ש מנר של גוי דאין מברכין עליו אע"ג דהודלק במ"ש בהיתר מ"מ גזרינן אטו נר גוי ראשון וכמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז. וה"ה כשהוציא גוי אש מעצים במ"ש אע"ג דהודלק בהיתר מ"מ גזרינן אטו נר של גוי של איסור כיון דלית ביה יד ישראל. אבל אם כו' בזה. ר"ל מזה שהוציא במ"ש מן העצים ואבנים שרי דכ"ה לא גזרי' דהוי ג' גזרות:

(יא) (ס"ק יא) אין מברכים גזירה משום גוי ראשון ועמוד ראשון פי' כו' כצ"ל. ר"ל דהא גם על נר ראשון ראוי לברך. דהא גם במ"ש ניתוסף שלהבת ואור חדש כל רגע א"כ י"ל אתוספ' דהתירא מברך. מ"מ גזרינן אטו עמוד ראשון דהיינו סמוך לחשיכה דעדיין לא ניתוסף התירא. ואע"ג דהוה גזרה לגזרה כתבו התוס' בברכות דף נ"ג ע"א וז"ל חדא גזרה היא דגזרו חכמים כל אש גוי שביד גוי דאי לא הא לא קיימא הא כו' עכ"ל עיין שם:

(יג) (ס"ק יג) אם רובן כו' וצ"ע דנימא כל קבוע כו' ואפי' ברוב גוים הו"ל להתיר דנימא כל קבוע כו' לקולא. אבל בגמ' לא משמע כן ר"ל אח"ז הובא שם ברייתא אחר' וקתני בה ראה תינוק מהלך כו' צריך לשאול כו' וכמ"ש מ"א אח"ז ומדסתמה הברייתא משמע דמיירי אפי' ברוב ישראל אפ"ה צריך לשאול ולא סמכינן ארובה וה"ט כדאי' בי"ד סי' א' דבמקום דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא וא"כ א"א דברייתא דהכא מיירי שראה איש הולך כו' ניהו די"ל דמיירי שאינו סמוך לחשיכה ממש דאפי' גדול י"ל דישראל הוא מ"מ הוה ליה לשאול ולבדוק אם ישראל הוא ולא לסמוך ארובא כ"ש שלא להתיר במחצה על מחצה. אע"כ דמיירי שאין הנר ביד אדם אלא רואה מרחוק נר דולק תוך בית או עליה דא"א למיקם עליה דמילתא אם הוא בית גוי או ישראל לפי רחוק המקום והדרא ק"ל נימא כל קבוע כו':

ועסי' רי"ז ס"ז שכתב היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב גוים אינו מברך דודאי של ע"ז היא ואם רוב ישראל מברך ולא הוזכר הדין דמחצה ע"מ. אמנם דין נר ודין ריח הוזכרו שם בשני ברייתות ובכל אחד לא קתני כ"א ב' בבות אם רוב גוים אסור ורוב ישראל מותר והקשה הש"ס על ברייתא דנר דקשיא רישא לסיפא דרישא קתני אם רוב גוים אין מברכין משמע מחצה ע"מ מברכים ובסיפא קתני אם רוב ישראל מברכים משמע דמחצה ע"מ אין מברכים ומשני דיוקא דרישא דוקא רוב גוים אין מברכין אבל מחצה על מחצה מברכין והא דקתני סיפא אם רוב ישראל מברכין ולא קתני אפי' מחצה ע"מ איידי דתני רישא רוב גוים תני סיפא רוב ישראל עכת"ד הגמ' א"כ האי דיוקא גופא יש לדייק בברייתא דריח וע"כ גם שם צ"ל כתי' הש"ס דה"ה דמחצה על מחצה מותר. וא"כ ה"ל להרב"י גם לעיל בסי' רי"ז לכתוב דגם מחצה ע"מ מותר ואפשר משום דלא הוזכר גבי ריח להדיא בגמ' דמחצ' ע"מ מותר ניהו דהדין אמת דמחצ' ע"מ גם בריח מותר מ"מ לא העתיקו בש"ע אבל גם שם בריח קשה דגם ברוב גוים הוי ליה להתיר משום דכל קבוע כו':

ואפש' דזה ל"מ קבוע דהאור פי' כו' הקשה בס' ת"ש הא קיי"ל בי"ד סי' ק"י בפיר' לפנינו לא אמרינן כל דפ' מרוב' פריש וע"ש מ"ש ונלע"ד ודאי דקי"ל הכי ואיכ' מ"ד שהוא מדרבנן גזר' שמא יקח מן הקבוע ולקצת פוסקי' הוי כה"ג קבוע דאוריי'. וכ' פר"ח שם ס"ק י"ט דכן עיקר מ"מ לק"מ דודאי דעל מ"ש מ"א דתחלה דמיירי שראה איש אחד הולך כו' לק"מ דאפש' דלא ראה אותו פי' ממקום קביעותו אלא ראוהו כשכבר הלך בדרך ולא הקשה בס' ת"ש כ"א על מסקנת מ"א דהאור פי' כו' ולענ"ד אין כוונות מ"א דאמרינן על האור כל דפריש כו' אלא כוונתו דהאור והנר או העצי' הם שני עניני' נפרדים וניהו דהנר והעצי' הויין קבועים אבל האור דעלי' מברך לא הוי קבוע וכה"ג כ' המרדכי בפ"ק דחולין דמה"נו אזלינן בסנהדרין בתר רוב דיעות ולא מיקרי קבוע משום דהדבור דנפיק מפומייהו ה"ל פי' הביאו פר"ח שם וע"כ גם שם אין הכוונה דאמרינן על הדבור מרובה פריש דהא הדבור פי' לפנינו אע"כ גם כוונ' המרדכי דהדיבור שפורש מן האדם המדבר הוא ענין נפרד ואינו נחשב לדבר אחד עם אדם שדברו ולכן אע"ג דסנהדרין גופייהו הם קבועים מ"מ דבורם לא מיקרי קבוע וה"ה הכא באור וריח וכן מורה לשון מ"א שכתב ואפשר לזה לא מיקרי קבוע כו' וא"ש:

אמרינן בגמ' כו' וצ"ע כו' ואפשר ס"ל דאף הגדולים כו' ר"ל דהא דבתינוק צריך לשאול אחריו לא ק"ל למ"א דהוי לי' להעתיקו די"ל דחשבי' למלתא דפשיטא דכ"ה דאיכא לברורי צריך לברר דהא קי"ל אפי על רוב וחזקה לא סמכינן היכי דאיכא לברר ומאי דהוצרכ' הבריי' לאשמועינן אינו כ"א דין גדול דאמרינן דודאי גוי הוא וכיון דלדידן גם הגדולים אין נזהרין קטן וגדול שוין וצריך לשאול ולכן לא הוצרך בש"ע להעתיק הדין לרוב פשיטתו:

(יד) (ס"ק יד) מברכים כו' מפני שנטל כו' ר"ל בשבת היתה תחלות תקנות חכמים לברך על האור במ"ש משום שנברא במ"ש שנטל אדה"ר ולא משום טעם אחר. ניהו דהטעם שיש במוצאי יה"כ שייך גם כן קצת בשבת מ"מ היתה עיקר התקנה משום דהאור נברא במ"ש ולמה לחכמים לתלות בטעם אחר ולכן באור היוצא מהעצים דהוי נמי תחלת ברייתו מברכים כיון דיוצא בזה ידי עיקר התקנה משא"כ במוצאי יום הכפורים דעיקר התקנה היה לפרסם שיום זה קדוש משאר י"ט דכל היו' היה אסור להשתמש בנר ועתה במוצאי י"כ הותרה זולתו ליכא טעם אחר ולכן אין לברך על אור היוצא עתה מעצים ואבנים דבזה ל"ל דכל היום היה אסור להשתמש בו דהא לא היה בעולם כלל עד עתה וכן בסעיף ג' כ' מה"ט דאין מברכין על נר שהדליק ישראל מגוי דהא נר זה שהדליק ישראל עתה לא היה בעולם ביה"כ ועוד דהטעם שיש ביה"כ אינו שייך בשבת כלל לפי מ"ש בס"ק ב' דבמוצאי יה"כ הטעם להורות שיום זה קדוש יותר משאר י"ט כו' וזה שייך דוקא ביה"כ דהוא יש לו קצת שייכות לשאר י"ט אבל שבת אין לו ענין כלל לי"ט וא"צ להורות חילוק ביניהם ועיין פרישה:

(טו) (ס"ק טו) שמש כו' הסמוך לבה"כ דבבה"כ אין רשאים לאכול כדלעיל רסי' קנ"א אבל צ"ל דהחלונות פתוחים לבה"כ דעל ידי זה יוכל השמש להשתמש לאור בה"כ דאל"כ לא הודלק כ"א לכבוד ה' ואין מברכין עליו:

(יז) (ס"ק יז) אינו מברך כו' ועיין ס"ס ס"ט שכתב דסומא מברך יוצר המאורות שאני התם דסגי אפי' שהו בעצמותו אינו נהנה מהמאורות מ"מ נהנה ע"י אחרים שרואים אותו ומצילים אותו שלא יפול בפחת או בור שחת משא"כ כאן דבעי' שהוא בעצמותו נהנה דהא בעי' שיעמוד כ"כ סמוך לנר עד שהוא בעצמו יכיר בין מטבע למטבע כמ"ש סעיף ד' וזה לא שייך בסומא:

דלא כרשב"א שהביא הרב"י דס"ל כיון שאינו מברך על הנר לא יבדיל כלל ויסמוך על הבדלה שבתפלה אבל מדברי הפוסקים שסתמו וכתבו שלא יברך על הנר משמע ששאר הבדלה צ"ל:

ועיין בתשובת רש"ל סי' ע"ז:

(יח) (ס"ק יח) וא' מברך כו' ועסי' רי"ג ר"ל אע"ג שכתב שם דלהוציא אחרים בברכות יין בעינן קביעות דהיינו הסיבה ולדידן על כל פנים ישיבה מ"מ כתבו התוס' בברכות דף מ"ג ע"א ד"ה הואיל דהבדלה אפי' בעמידה הוי קביעות ע"ש:

(כ) (ס"ק כ) משתמש כו' וכתב הב"ח ט"ס דלא הוזכר בב"ח שום דבר מזה אלא צריך לו' וכ' בא"ר או צ"ל וכ' בא"ח שהביא דברי רשב"א הוא בב"י וז"ל הרב"י גרסינן בירושלמי כו' נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא רואה את השלהבת כו' וכמ"ש גם פה בש"ע וכ' הרב"י עוד וז"ל א"ח המברך על עששית ועל הפנס צריך להוציא האור משם עד שירא השלהבת וכ' הרשב"א דעששית הוי כרואה השלהבת (ובחדושי רשב"א אייתי ראיה מסי' ע"ה ס"ה דערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזי') אבל פנס אינו רואה השלהבת עכ"ל א"ח ותמהני דאם כן פליג רשב"א על ירושלמי דהאספקלרי' היינו עששית עכ"ל הרב"י וכוונתו דהרשב"א מחלק בין עששית דהיינו אספקליא ובין פנס ובירושלמי משמע דשניה' שוין וע"ז כ' מ"א דבריו ליישב קושית הרב"י. ואף שמ"א כ' וסיים עכ"ל אין לשון מ"א ולשון א"ח ולא לשון א"ר כן תוכן דבריהם:

ונ"ל דס"ל דהירושלמי מילי מילי קתני דלא כהרב"י כצ"ל:

וכן כוונת הירושלמי תוך חיקו או תוך פנס ודאי אין מברכים דהא אינו רואה שלהבת או תוך אספקלרי' דהיינו עששית אז יש חילוק:

רואה כו' ר"ל בעינן תרתי דהיינו שעומד בקירוב וגם אינו מן הצד שיראה שלהבת ומשתמש לאורה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.