כף החיים/אורח חיים/רצז

כף החיים ‏ אורח חיים רצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מברך על הבשמים וכו'. והטעם דמברכים אבשמים במו"ש כתבו התו' במס' ביצה דף ל"ג ע"ב משום נשמה יתירה וביו"ט ליכא נשמה יתירה. והא דאין מברכין אבשמים כשחל יו"ט להיות במו"ש כיון דיש לו מאכלים חשובים וטובים מישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים עכ"ד. והב"ח כתב דלא תיקנו לברך על הבשמים אלא בדאיכא תרתי אבידת הנפש וגם התחלת אש של גיהנם דשורף ומסריח דהשתא כיון דחלשא דעתא דאדם דאבדה לו הנפש בקל יגיע לידי חולשא מסרחון אשו של גיהנם אבל כשאין כאן אבידת נפש אין לחוש לסרחון כי היכי דאין חוששין כל ימות החול ולכן אין מברכין במוצאי יו"ט אעפ"י דאיכא סרחון כיון דאין שם אבדת נפש וכן אין מברכין ביו"ט שחל להיות במו"ש אע"פי דדדיכא אבידת נפש כיון שאין כאן סרחון וכן נראה נכון ע"כ:

ב

ב) שם. מברך על הבשמים וכו'. ובענין עצי בשמים תכוין בהם בסוד הריח הכוונה שנתבארה אצלינו בענין ריח ההדס בליל שבת עצמו יעו"ש. ואמנם מן אותם ב' אגודות הדס שיש לך מוכנים מן שבת כנודע תזהר כאשר תקנה אותם שיהיו בתוכם ג' הדסים משולשים כשרים ועתה בליל מו"ש בעת ברכת עצי בשמים תקח ג' הדסים הנ"ז בידך הם לבדם ותריח בהם ויהיו ג' הדסים אלו קשורים קשר א' ואגודה א' ותכוין כי ג' הדסים הם כנגד נר"ן ותכוין להשאיר לך כח מן תוספת נר"ן שנתוספו לך בשבת וזה נעשה לך עתה ע"י ג' הדסים האלו והריחך בהם וכבר נודע כי כל פעולות ליל מו"ש הם כדי להשאיר חלק מן תוספת קדושת שבת לימי החול הבאים. שער הכוו' דף ס' ע"ב. ויש להריח בהדס ג"פ נגד נר"ן. פע"ח שער ח"י פכ"ד ונראה דגם במקום שאין נמצא הדס ומברכין על בשמים אחרים יש ליקח ג' בדים מאותם בשמים כדי לכוין בהם שהם כנגד נר"ן כנ"ז ועיין לעיל סי' רט"ז או' ט"ז מ"ש בענין כוונת הריח יעו"ש:

ג

ג) מי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים משא"כ ביוה"כ. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' מ"א ריש הסי' א"ר או' ב' ר"ז או' ב' וכן הסכים הגו"ר כלל א' סי' ח' יעו"ש מחב"ר או' א':

ד

ד) שם. מברך על הבשמים וכו'. וכשמברך בורא עצי בשמים במו"ש יטול אותם דרך גדילתם. מ"א שם בשם מהרי"ו אבל אם מברך עשבי או מיני בשמים דאינו מזכיר לשון עצי א"צ ליטול דרך גדילתן. מחה"ש. ומ"מ הנכון דגם אם הוא אינו מין עצי יש ליטול דרך גדילתו בשעת ברכה:

ה

ה) שם. מברך על הבשמים וכו'. כתב הט"ז ביו"ד סי' ק"ח סק"י דפלפל מותר להבדלה ולא כמו שמצאתי כתוב דאין לעשות במו"ש הבדלה על הפלפלין יעו"ש. וכ"כ בסי' זה סק"ה וכ"נ דעת המ"א ריש הסי' וכ"כ השכנה"ג בהגה"ט או' א' דמברכין על פלפל כתוש יעו"ש אכן מדברי הט"ז הנ"ז נראה אפי' אינו כתוש. וכתב העו"ת או' א' דהנכון כדברי כנה"ג דוקא על כתוש שמריח טפי וה"ה זנגביל שקורין בל"א אימביר יכול לברך עליו אם הוא כתוש יעו"ש. אבל הרב נה"כ שם ביו"ד השיג על דברי הט"ז הנ"ז וכתב דאין לברך על הפלפלין בורא מיני בשמים ועוד דספק ברכות להקל יעו"ש. וכ"כ א"ר בזה הסי' או' א' דאין לברך על הפלפלין ולא על הזנגביל משום דנקראו תבלין ולא בשמים אלא שאח"כ כתב לדינא אפשר דמבדילין ומברכין עליהם ומ"מ סיים דאין בידי להקל בספק ברכות יעו"ש. והא"א כתב לברך על הפלפלין הנותן ריח טוב בפירות למ"ד שאין נקרא בשמים ואפשר נמי אם מברך מיני בשמים אין קפידא יעו"ש. אמנם עיין מחב"ר או' ה' מ"ש בזה וסיים דלענין דינא נראה דבפלפל כתוש מקרוב יכול לברך בהבדלה שכן מוכח ומפורש מתשו' הרשב"א ומדברי מרן בש"ע יו"ד סי' ק"ח ולקמן דין ג' ומכלבו ואו"ח ומט"מ וסיעתם אך יברך מיני בשמים הואיל דאיכא פלוגתא כמ"ש האו"ח וכ"כ מהר"י זיין בתשו' בס' פרח שושן כלל א' סי' י"ג יעו"ש עכ"ד. ובק"א שם במחב"ר כתב דבשעת הדחק דאינו יכול לכתוש הפלפילן יש לסמוך על כל הגאונים הנ"ז ולברך על הפלפלין כמו שהן אך יברך מיני בשמים יעו"ש. והביאו שע"ת או' א' ועיין שד"ח באסיפת דינים מע' ה' או' י"ג שכתב דנראה דעתו כהמחב"ר דבשעת הדחק לצורך הבדלה מותר יעו"ש:

ו

ו) וודאי כל מי שיש לו בשמים טובים מפלפלין מברך על הטובים יותר. ט"ז סק"ה. ועיין לעיל סי' רט"ו או' נ"ז:

ז

ז) וכתב עו"ש הט"ז דלעיל סי' רי"ז כתבתי שאין לברך על הריח שיש בכלי שנבלע כבר מבשמים שהיו שם עכ"ל. וכ"כ הנ"ץ לא שפיר עבדי מקצת אנשים דמברכין בהבדלה על הכלי שהיה בו בשמים כבר אף שאין בו בשמים הואיל דאינו מריח כלום ואף שמריח מריח הבשמים שהיו בו כבר מ"מ הלא מבואר סי' רי"ז שהמריח בכלים מוגמרים אינו מברך לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר עכ"ל. וכ"כ הרב עמק ברכה דף ט"ו דאין לברך על מכתשת שכותשין בו בשמים בין של עץ בין של מתכת או כלי המיוחד לכך שמצניעין בו בשמים בהבדלה דריח שאין לו עיקר הוא יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ד' וכתב ובודאי דמיירי בדליכא אבק של בשמים כלל אמנם באיכא אבק בשמים כל שהוא מודו הנ"ץ והרב עמק ברכה דיברך מיהו מן הסתם לא יברך עד שיראה ולפי ראות עיניו יעשה יעו"ש. והביאו שע"ת או' א':

ז) אם נתנו הבשמים לתוך בגד צרור ומריחין מחוץ לצרור אין זה בכלל ריח שאין לו עיקר ומ"מ אם אפשר בנקל לפתוח הצרור יותר נכון או"ח או' א' בשם א"א מהגה"ק:

ח

ח) האבל אינו מברך על הבשמים. הרד"א. כנה"ג בהגה"ט. והטעם כתב א"א או' ה' אפשר שאין זוכה לנשמה יתירה בשבת שמעצבות אין השכינה שורה או יאמר נפש יתירה כשמענג בתענוגי שבת ואבל אין מענג יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' ב' בשם מהר"י פאראגי שאין האבל מברך על הבשמים במו"ש אלא שכתב עליו דאינו מוכרח ופוק חזי מאי עמא דבר. וכ"כ א"א שם דמ"מ אין איסור לאבל להריח ולברך דהוי כמו שאר ברכת הנהנין ע"כ. והגם דבשיו"ב או' א' הביא דברי הרד"א. ודברי מהר"י לוי וואלי כדברי מהר"י פאראגי דאינו מברך ונראה כמסכים לדבריהם אמנם בספרו מראית העין בליקוטים סי' ז' או' ד' כתב וז"ל עיין מ"ש בככר לאדן דף קנ"ה ושם נאמר דמנהג העולם שהאבל מברך במו"ש בהבדלה על הבשמים וכן הוא מנהג פשוט בעה"ק ירושת"ו וכן ראוי להורות עכ"ל והביאו הזכ"ל ח"ד חי"ד או' ה':

ט

ט) מי שהיה בדעתו לברך מאורי האש או שאמר בורא מאורי האש ונזכר וסיים על הבשמים יצא י"ח וא"צ לחזור ולברך על הבשמים ומיהו צריך לחזור ולברך בורא מאורי האש. משפט צדק ח"ב סי' ס"ב. כנה"ג בהגה"ט. ולי נראה דאם אחר שאמר בורא מאורי האש סיים על הבשמים אינו חוזר לברך בורא מאורי האש דכיון שהוא צריך לשניהם אם הזכירם בברכה אחת יצא ידי שניהם וכמ"ש ביו"ד סי' של"א סעי' ע"ח יעו"ש אלא דאם טעה ובירך מאורי האש קודם הבשמים לא יסיים על הבשמים אלא יסתכל בצפרניו כמו שנוהגין כמ"ש סי' רח"ץ סעי' ג' ואח"כ חוזר לברך על הבשמים והגם דברכת הבשמים צ"ל קודם היינו לכתחלה אבל אם כבר הקדים לה ברכת מאורי האש מה שעשה עשוי. וכ"כ לעיל סי' ר"ט או' ה' יעו"ש:

י

י) שם. מברך על הבשמים וכו'. מה שנוהגין קצת כשמריחין על ההדס בהבדלה תולשין קצת עלין מהדס אין נכון לעשות כן כי לפעמים אחר גמר ההבדלה יבא אדם אחר או שכינו שעדיין לא הבדיל ויבקש ממנו שיתן ההדס לברך עליה וימצאנה פסולה וכה"ג בלולב ומיניו שהם ראוים לברכה שלא יפסלם ביום הו"ר אחר שבירך הוא דאפשר כי עד הערב יבא איזה איש שעדיין לא בירך ויבקש ממנו שיתן לו לולב ואתרוג לברך ולא ימצאם כשר כי כן יניחם כמות שהם והוא ברור רו"ח או' א':

יא

יא) וכתב בס' תורה לשמה ההדס של שבת לא יזרקנו אחר מו"ש שיהיה עם הזבל לאשפה אלא יצניענו עד שיתייבש וינחנו בהסקת התנור של לחמי שבת. בן א"ח פ' ויצא או' יו"ד. ונראה כי כן יש ליזהר בכל דבר שנעשה בו מצוה או שבירך עליו שלא יזריקנו לאשפה אלא יצניענו עד שיתייבש ויסקנו דרך כבוד:

יב

יב) נכון ליתן כלי בכוס של הבדלה כדי שיהא ממלא ע"כ גדותיו המחזיק כלי ברכה ומי יתן והיה משום זה אלי ואנוהו להכין קערות כסף להבדלה כמו שעושה במזוזה ומגלה ונרות חנוכה למי שחננו ה' בעושר ומ"מ יזהר שלא ליקח הכלי בידו כ"א כוס ישועות אשא דהרי אסמכוהו ויתן את הכוס על כף פרעה. ועוד דלקיחה ע"י דבר אחר אי שמא לקיחה במחלוקת הוא שנוי ולא דמי אפי' ללקיחה דלולב שפקפקו הפו' ע"י איסטריקה כנודע ופשוט. רו"ח או' ג':

יג

יג) שם. א"צ לחזור אחריהם. שאין מברכין עליהם אלא להשיב הנפש שהיא כואבת מיציאת שבת. טור ולבוש. ט"ז סק"א. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל או' ב' משמע דנכון לחזור אחריהם:

יד

יד) [סעיף ב'] אין מברכין על הבשמים של בה"כ וכו'. דלאו לריחא עבידא אלא לעבורי ריח הסרחון. טור וב"י. ט"ז סק"ה:

טו

טו) שם. אין מברכין על הבשמים של בה"כ וכו'. אע"ג דכבר כתבו בסי' רי"ז דאין מברכין עליהן י"ל דקמ"ל הכא אף שאין לו דבר אחר מבטלין המצוה ושאם בירך לא יצא וכדמסיים. א"ר או' ג' והא דלא כתב עוד בשמים של ערוה וכדומה י"ל משום דסמך על סי' רי"ז והא דחזר וכתב הך דבשמים של מתים וכו' משום דבש"ס נזכרו דינים אלו גבי הבדלה לכך חזר לשנותם במקומם. ועיין ב"י ותו"ש או' ט' ודוק:

טז

טז) שם. הנתונים למעלה ממטתו וכו'. אבל הנתונים למטה מברכין שאני אומר לכבוד חיים הם נעשים. טור בשם הירושלמי. וכ"כ בש"ע לעיל סי' רי"ז סעי' ב':

יז

טוב) שם. שבמסיבת עכו"ם וכו'. משמע אבל שלא במסיבה שרי וכ"כ ב"י. ט"ז סק"ג. מ"א סי' רי"ז סק"ז. אכן הט"ז בסי' רח"ץ סק"ה כתב דלמעשה אין להקל כ"א בתגר כדי לחוש לדברי הר"י יעו"ש. והביאו א"ר בזה הסי' או' ד' וכ"ה דעת הב"ח בסי' זה יעו"ש:

יח

יח) שם. שבמסיבת עכו"ם וכו' יגם אסור להריח בהם. תו"ש או' ד' וכל הני דאין מברכין על בשמים אפי' בלא הבדלה נמי אין מברכין עליהן כמבואר בסי' רי"ז. ב"י. ועי"ש בסי' רי"ז ובדברינו לשם עוד פרטי דיני הנוגעין לענין זה יעו"ש:

יט

יט) שם הגה. ואם בירך על בשמים אלו לא יצא. כתב המי"ט תמיה לי מ"ש משופר ולולב. והביאו א"ר או' ה' וכתב דלק"מ דשם טעמא משום מצות לא ליהנות ניתנו כדלקמן סי' תקפ"ו אבל הכא טעם המצוה משום הנאה:

כ

ך) שם בהגה. וצריך לחזור ולברך וכו'. כתב הט"ז אע"ג דנהנה כבר וליכא צער נפש לא הוי ברכה לבטלה כשיחזור ויברך דהא מותר לברך כמה פעמים ביום יעו"ש. וכ"כ מהרא"י סי' כ"ד בש"ץ דמברך על הבשמים בבהכ"נ וחוזר ומברך להוציא בני ביתו דברכת הנהנין היא ומי מעכב ע"י אם ירצה לברך אפי' בחול. וכ"כ המ"מ ס"פ כ"ט דשבת יעו"ש. מיהו הריטב"א הביאו הברכ"י סי' רצ"ו כתב דאף שחוזר ומריח נראה כאוכל לבטלה כדי שיברך אלא רק להוציא בני ביתו דהנאה חשובה היא לו בגרם מצוה שמוציא אחרים יעו"ש. וכ"כ שו"ת יכין ובועז ח"א סי' ל"ה בשם הרא"ה יעו"ש. ועוד דהא הו"ל הפסק בין ברכת היין לשתייתו כיון דא"צ וכ"כ הט"ז עצמו סי' תרכ"ד יעו"ש. ער"ה או' א' אמנם הא"ר או' ו' תירץ לקשיית הט"ז הנ"ז הא דצריך לחזור ולברך אע"ג דנהנה כבר וליכא צער נפש משום דדמי למ"ש הסמ"ע בסי' רל"ד במוכר דבר איסור ואכלו דמחזיר לו דמיו משום דאין אכילתו הנאה אלא אדרבא צער הוא לו עכ"ל. וכ"כ התו"ש או' ה' מש"ז או' ד':

כא

כא) המודר הנאה מחבירו אסור להריח מבשמיו ואין מברך על נרו דלאו מצוה הויין לומר דלא נתנו להנות. מש"ז או' ג':

כב

כב) אתרוג של מצוה מותר להריח בו הדס אסור אף להבדלה דלאו מצוה הוא ואם התנה ביה בזה"ז אין להתנות. מש"ז שם. ועיין סי' תרנ"ג ובדברינו לשם בס"ד:

כג

כג) אם הבדיל מפלג המנחה ומבדיל אז אבשמים כבסי' רצ"ג י"ל אם במו"ש יהיה לו בשמים מוכנים יברך עוד להשיב הנפש ואין כאן ברכה לבטלה. מש"ז שם:

כד

כד) [סעיף ג'] שקים מלאים בשמים וכו'. שמשימים שק פלפלין וזנגביל בתוך קנקני היין לתת טעם ביין. ב"י בשם הרשב"א:

כה

כה) שם. אעפ"י שמותר להריח בהם. שאין היין נותן בהם טעם אלא אדרבא הם נותנין טעם ביין. ט"ז סק"ו:

כו

כו) שם. אין מבדילין עליהן. משום הקריבהו נא לפחתך ועוד דכל שיש בו איסור מעורב אפשר דמימאיס למצוה. ב"י בשם הנ"ז ולפ"ז בשמים של ע"ז שנתערבו עם רוב היתר אף שמברכין עליו כבסי' רי"ז ס"ח אפשר בהבדלה אין מברכין דכל שיש תערובת איסור ממאיס לגבוה אף דלהדיוט שרי. מש"ז או' ו':

כז

כז) שם. אין מבדילין עליהן. ובדיעבד מותר להבדלה. א"ר או' ז' מש"ז שם:

כח

כח) [סעיף ד'] נהגו לברך על ההדס וכו'. וסמך לדבר כל שומר שבת מחללו וסמיך ליה תחת הספרד יעלה הדס. ויש נותנין טעם לדבר כיון דאתעביד ביה חדא מצוה של הלולב ניעביד ביה מצוה אחריתי. טור. ובעלי הקבלה אומרים שיש סוד בהדס לברך עליו במו"ש. ב"י. וכ"כ בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ח ע"ב. וכ"כ לעיל או' ב' יעו"ש:

כט

כט) שם. כל היכא דאפשר. ר"ל אבל היכא דלא אפשר בהדס יש לברך על בשמים אחרים:

ל

ל) שם בהגה. דיש להניח גם הדס וכו'. ואע"ג דבסי' רי"ו סעי' יו"ד כתב דצריך לברך על כל מין לבדו הכא שאני דההדס הוא יבש ואינו מריח לכן אין לברך רק במ"ב אתרווייהו. מ"א סק"ג:

לא

לא) ואם אין לו בשמים יברך על עשבים אפי' יבישים אם מריחים או על פירות המריחים ואף דמברכין על פירות וכרכום ונעגליך שנתן ריח טוב בפירות מ"מ בהבדלה מברכין לעולם במ"ב משום דאין הכל בקיאין בברכות הריח תיקנו ברכת במ"ב שיוצא בדיעבד בכל ענין וכן משמעות הפו' א"ר או' ח' וזהו לפי מנהג בני אשכנז אבל מנהג בני ספרד גם בהבדלה מברכין לכל מין ברכה הראויה לו וכמ"ש בסי' רי"ו:

לב

לב) נהגו המדקדקין להיות להם כלי מיוחד עם הבשמים וקורין אותו הדס ע"ש שהיו מניחים [בדורות הראשונים] שם הדס. ח"ר שם. והוא מהט"ז סק"ז שכתב דיכול לברך על בשמים שמחזיקים בבית לצורך תבשיל כל שנוטלם בידו ורק מן המובחר שיחד אותם מתחלה לשם ריח מצוה וכך נוהגין רוב העולם שמייחדים כלי לזה וקורין אותו הדם וכו' יעו"ש. והיינו באתרא דלא שכיחה הדס אבל במקום דשכיח הדס מצוה מן המובחר לברך על ההדס כנ"ז:

לג

לג) ואם יש לברך על ריח הפת עיין ב"י שהביא פלוגתא בענין הברכה אבל הוא ז"ל דעתו דאין לברך על ריח הפת כלל יעו"ש. וכתב בהגה לסוף סי' רט"ז לכן אין להריח בו יעו"ש:

לד

לד) [סעיף ה'] מי שאינו מריח וכו'. וכן מי שיש לו נזילה אינו מברך שהרי מחמת האוטם אינו עולה הריח למוח. הלק"ט ח"ב סי' קפ"ג. וכ"נ דעת החיד"א בספרו יוסף אומץ סי' טו"ב יעו"ש:

לה

לה) מי שלפעמים מריח ולפעמים אינו מריח יכול לברך ולהבדיל להוציא בני ביתו כיון דעל הרוב הוא מריח ואם עתה הוא ספק יש לסמוך על הרא"ש והטור דסבירי דלהוציא בני ביתו שרי ומצוה. יוסף אומץ שם סוף הסי' עיקרי הד"ט סי' י"ג או' ל"ד:

לו

לו) שם. אינו מברך על הבשמים. רק בני ביתו יברכו על הבשמים. חס"ל או' ג' ויש להריח גם הוא על סמך ברכתם ואעפ"י שאינו מריח אפשר שנהנית הנשמה:

לז

לז) שם. או להוציא מי שאינו יודע. מיהו הט"ז סק"ח חולק וכתב דאינו יכול לברך רק להוציא בני ביתו הקטנים וכו' אבל לא יוכל לברך כדי להוציא מי שאינו יודע כיון דלא הוי כשאר מצות שצריך לחזר אחריהם אלא מנהג בעלמא יעו"ש. וכ"נ דעת המ"א סק"ה. וכתב הברכ"י או' ג' דכן מוכח מדברי הרדב"ז דסבר כסברת הט"ז והמ"א יעו"ש. וכ"ה דעת הא"ר או' יו"ד. תו"ש או' יו"ד. ר"ז או' ז':

לח

לח) ומיהו מי שהבדיל כבר ובא להבדיל לאחרים [שאין יודעים] יריח הוא בעצמו פעם אחרת ובזה יוצא ידי הספק. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם. א"א או' ה' ר"ז או' ח' ועיין לעיל או' ך' ולענין ברכת האש אם יכול לחזור לברך לאחרים עיין לקמן סי' רח"ץ או' ב':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---