כף החיים/אורח חיים/רפה

כף החיים ‏ אורח חיים רפה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לקרות לעצמו וכו'. דאמר רב הונא בר יהודה א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפי' עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. ברכות ח' ע"א. טור. ואלה שמות ר"ת וחייב אדם להשלים הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. מש"ז או' א':

ב

ב) שם. חייב לקרות לעצמו וכו'. פי' שלא נחשוב מה ששמע מן הש"ץ בשביל פ"א מקרא ונוסף עליו עוד פ"א מקרא ותרגום מש"ה קמש"ל דצריך לקרות לעצמו שמו"ת וכך הוא לשון הרמב"ם ז"ל ובל"ח כתב שלא כתב כן אלא לכתחלה ואינו נראה אלא דינא קאמרי וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ג' יעו"ש. עו"ת או' א' וכ"כ מהר"י מברונא סי' ק"ג ששמע משם מהרי"ו דהשומע מהש"ך קה"ת דאינו יוצא בזה י"ח מקריאת פ"א מקרא וצריך לקרות מחדש שמו"ת יעו"ש:

ג

ג) שם. שנים מקרא וכו'. כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה. וכ"כ רש"ל וכ"מ במגילה דף ד' אבל הל"ח סי' מ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ והתרגום עליו. וכ"כ בהגהת י"נ בשם האר"י וסד"ה. וכ"כ בכתבים. וכ"מ סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמין. והפסוק האחרון אומרו גם אחר התרגום כדי לסיים בתורה. מ"א סק"א. וכ"כ בשער הכוו' דף י"ב ע"א דמנהג האר"י ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבהכ"נ או לבית מדרשו ואם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד אחד שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פ"א ולשנותה מקרא פ"ב ואח"כ קורים כולה יחד תרגום פ"ג אלא כל פסוק ופסוק בפ"ע היה קורא שמו"ת והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' והיה אומר כי זה סוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו זולת אם אירע לו שום אונס גדול מאד שאז היה קורא הפ' שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו ולא כמו אותם הקורים אותה באמצע תפלת שחרית דשבת עכ"ל. ועיין לקמן או' ז' ואו' כ"ה:

ד

ד) וכתב בס' מגיד מישרים למרן הקדוש ז"ל בישעיה סי' ס"ו שאמר לו המגיד למרן הקדוש ז"ל וז"ל והטוב בעיניך שאתה קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפלתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ולתרץ אותם ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים עכ"ל:

ד) וכתב בס"ח סי' ש"א דיקרא האדם שמו"ת לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו וכו' וכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו ושנותיו ואל יסמוך על תנאי שנאמר והן לא ידיע להוי לך מלכא די לצלמך לית אנחנא פלחין וכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך ע"כ. וע"כ קודם שיקרא הפ' שמו"ת י"ל לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקרות הפ' של השבוע שמו"ת לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו'. ועיין עוד בדברינו לעיל סי' קל"ב או' ו' בענין היחוד שצריך לכוין קודם קריאת הפסוקים שבכל יום וה"ה שצריך לכוין אותו ביום ו' קודם קריאת הפ' שמו"ת יעו"ש:

ה

ה) בקריאת עשרת הדברות צריך ליזהר לקרותם שמו"ת כפי הטעמים של סדר הפסוקים כפי מ"ש הרב משאת בנימין סי' ו' ובב' ידות ז"ל וכדי שלא יטעה יעיין בתרגום שבמקרא גדולה שאין שם רק הטעמים של קריאת סדר הפסוקים שהוא תיקון קריאת היחיד. אמנם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה צריך ליזהר לקרותם שנים מקרא בבת אחת ואח"כ אחד תרגום בב"א לפי שכולם פסוק אחד כמ"ש הרב מ"ב שם ואין לקרות פסוק אחד פסקי פסקי שמו"ת אלא צריך לקרות כל הפסוק שלם תחלה שנים מקרא ואח"כ אחד תרגום. ב"ד סי' קי"א עי"ש:

ו

ו) לא יקרא אחד מקרא ואח"כ תרגו"ם ואח"כ מקרא אלא שנים מקרא וא' תרגום. ל"ח או' מ"א. שכנה"ג בהגה"ט או' ב'. וכ"כ הש"לה דף קל"א שצ"ל התרגום בסוף אחר שנים מקרא ולא באמצע דכי משמעות לשון הגמ' דקאמר שמו"ת וכן מוכח בזוהר ובדברי המקובלים יעו"ש. והביאו המט"י או' א':

ז

ז) מי שיש לו ס"ת בתוך ביתו ויש לו חומש. אם הוא בקי בקריאת ס"ת בנקוד וטעמים וסוף פסוק יקרא השנים מקרא בס"ת שיש בו קדושה יתירה וזה עיקר מצות ס"ת לקרות בו. ואם אינו בקי יותר טוב שיקרא בחומש שמו"ת ממה שיקרא בס"ת קריאה משובשת וסר"ת טע"ם. הרדב"ז בתשו' החדשות הנדפסות בפיורדא סי' תקכ"ט והזכירה הכנה"ג. מחב"ר או' ב' ואף אם הוא בקי וקורא בס"ת אין לברך בה"ת שלא נתקנה אלא בצבור וכמ"ש לעיל סי' קל"ט סעי' ח' יעו"ש:

ח

ח) אם שמע שמו"ת מאחר אפי' בלא אונס יצא ובלבד שיכוין לשמוע מלה במלה. הרדב"ז שם סי' תכ"ה. מחב"ר או' ג'. אמנם כבר כתבנו במקום אחר דיותר טוב לאדם להוציא הוא עצמו ולא לסמוך לצאת ע"י אחרים:

ט

ט) חולה וחש בעיניו פטורים וא"צ לשמוע מאחר. הרדב"ז שם. מחב"ר או' ד'. ומ"מ נראה דיש להשלימה אחר שיתרפא כדי שלא תהא תורתו של שמו"ת עולה לרקיע חסירה בשנה ההיא:

י

י) סומא פטור מחיוב זה דדברים שבכתב א"א לאומרם ע"פ וא"צ לשמוע מאחר דלא מצינו דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך ביה ויתחייב ע"י אחרים. הרדב"ז שם. מחב"ר או' ה'. וזהו לפום דינא אמנם המחמיר לשמוע מאחרים תע"ב וכן נכון לעשות:

יא

יא) מי שאינו יודע לקרות פטור מחיוב זה וא"צ לשמוע מאחר. הרדב"ז שם. מחב"ר או' ו':

יב

יב) התרגום א"צ לקרות בטעמים. כ"כ רבינו מהרח"ו ז"ל שקבל מרבינו האר"י ז"ל. ובס' קרבן שבת פ"ה דף י"ד ביאר הטעם עד"ה ושם מפורש דהתרגום צריך לקרותו בלא טעמים דוקא ויש קפידא בזה יעו"ש. מחב"ר או' ז':

יג

יג) כל קבל דנא צריך ליזהר בקריאת המקרא בנגינת הטעמים בשלם שבפנים וכך שמענו שהיה מזהיר מאד הרב החסיד הקדוש מהר"ר משה הכהן ז"ל מעיר פי"ס לתלמידיו שיזהרו בקריאת שמו"ת לקרות המקרא כל שישנו בנותן טעם לשבח. מחב"ר או' ח' וכ"כ לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה גם בשם מהרח"ו ז"ל יעו"ש:

יד

יד) אין לקרות הפ' שמו"ת באשמורת אור הששי קודם שיאיר היום כ"י כתבו גורי האר"י ז"ל שאין לקרות תרגום בלילה. מחב"ר או' ט' שע"ת או' א'. ואשרי מי שעושה כל דבר בזמנו ובמקום הראוי לו ולא יחוש על הזמן נגד עבודתו ית' כי לכך נוצר:

טו

טו) וכתבו חכמי המקובלים שלא להפסיק בקריאת שמו"ת בשום דבר רק יקרא הכל בפעם אחת במעמד אחד ויש טעם נכון וכמוס בדבר זה. עו"ת או' ב' א"ר או' ב'. מיהו אם הוא צמא למים הרבה מותר להפסיק בתוך הפרשה לשתות ולברך תחלה וסוף. לב חיים ח"ג סי' כ"ג. ועוד עיין לקמן או' ל"ב. ולא יקרא פסוק מאוחר קודם המוקדם אלא כסדר. א"ר סוף או' א' וא"כ אם טעה ודילג פסוק אחר וקרא איזה פסוקים ואח"כ נזכר צריך לחזור ולקרות פסוק המדולג וגם מה שקרא אחריו כדי שיהיו כסדר:

טז

טז) כתב בסדה"י אם אין בידו חומש עם תרגום יקרא שנים מקרא וכשיגיע לישוב יקרא התרגום. והביאו מ"א סק"ד. א"ר או' א'. מיהו העו"ת או' ב' כתב דיותר טוב לקרות הכל בפעם אחת עכ"ל. ול"נ דכדי להשלים פרשיותיו עם הצבור יש לקרות ג"פ מקרא כמו הפסוקים שאין להם תרגום כיון דלא אפשר ליה בענין אחר ואח"כ כשיגיע לישוב אם אפשר חוזר לקרות שמו"ת כדי להשלים פרשיותיו של כל השנה בשמו"ת. ועיין לקמן או' כ"ב:

יז

טוב) שם. אפי' עטרות ודיבון. כתב הטור פרש"י אעפ"י שאין בו תרגום ולפ"ז אפי' ראובן ושמעון וכיוצא בזה צריך לקרותו ג"פ. ויש מפרשים דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתוב בהן תרגום ירושלמי ונקט עטרות ודיבון אעפ"י שא"צ תרגום כ"כ ולפז ראובן ושמעון א"צ לקרותו ג"פ ומ"מ נהגו. להחמיר כפרש"י עכ"ל. והביאו הט"ז סק"א וכתב וצריך לתרץ לפרש"י למה לא נקט בגמ' באמת ראובן ושמעון. ונראה דיש רבותא בזה דלא מיבעיא ראובן ושמעון שהם שמות השבטים ויש בהם ודאי קדושה בטעם שמות אלו אלא אפי' עטרות ודיבון שהם שמות ערי א"י ואפשר שקראו אותם העכו"ם אפ"ה צריך לקרותם ג"פ עכ"ד. ורבינו בחיי כתב לפי שיש באלו העיירות שמות של ע"ז ושלא תאמר כיון שהתרגום הוא פי' הכתב אין לנו לתרגם הכתוב הזה כי יש בו זכרון ע"ז וע"כ באו חכמים לומר שאף הפסוק הזה ראוי לתרגמו ושלא להקל בו. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' ועוד עיין בברכ"י או' א' ובמחב"ר ק"א או' א' מ"ש בזה יעו"ש:

יח

חי) וכתב השל"ה דף קל"א ע"א וז"ל נראה בעיני לקרות פסוקים יברכך ה' וכו' יאר ה' ג"פ ואח"כ התרגום לאותם הנוהגים להחמיר לקרות ראובן ושמעון ג"פ כי אלו הפסוקים עם פסוקי ראובן ושמעון וכו' שוים הם וכדמשמע ברבינו יונה וכו' ואע"ג דאית להו תרגום כמ"ש בחומשין שלנו אפשר שזה התרגום אינו מקובל מסיני וכו'. יעו"ש. והב"ר המט"י או' א' ומחה"ש סק"ב. וכתב שם המחה"ש וא"כ ה"ה בעטרות ודיבון לדעת של"ה יש לקרות המקרא ג"פ כפרש"י וגם לקרות התרגום שלהם יעו"ש. אמנם הפתה"ד או' ג' הקשה על דברי הפו' הנ"ז מדשנינו בפ' הקורא עומד (דכ"ה ע"א) ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון נקראים ולא מתרגמין וכו' ומדתנן ולא מתרגמין ש"מ דיש תרגום בברכת כהנים מקובל לחכמי המשנה עד הל"מ וכו' יעו"ש. וא"כ משמע לפי דבריו דא"צ לקרות ברכת כהנים כ"א שמו"ת כשאר הפסוקים וכן הוא מנהג העולם שאין קורין ג"פ מקרא רק לפסוק שאין בו תרגום כלל כמו ראובן ושמעון וכדומה אבל לפסוק שיש בו תרגום כגון ברכת כהנים ועטרות ודיבון אין קורין כ"א שמו"ת לבד:

יט

יט) [סעיף ב'] אם למד הפ' בפרש"י וכו'. פי' שצריך לקרות שנים מקרא ואחד פירוש אבל בפירוש לחודיה לא סגי. ופסוקים שאין להם פירוש צריך לקרותם ג"פ מקרא כמו פסוקים שאין להם תרגום. הר"ם מינץ סי' פ"ז. כנה"ג בהגה"ט. ?וככ"ז או' ב' כתב דיקרא ב"פ מקרא ובפעם ג' חוזר ולומד כל הפרשה עם פרש"י:

כ

כ) שם. בפי רש"י וכו'. שהוא עיקר שהוא בנוי על יסוד התלמוד. מ"א סק"ג. אבל אם קורא בשאר לעז לא. טור. והטעם כתב בדרישה או' ד' משום דהרבה דברים שאין להבין מתוך המקראות אלא מתרגום ומפרש"י משא"כ בשאר לעז עכ"ל. והיינו מי שיכול להבין בפרש"י כראוי פי' המקרא אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו כדי שיבין ענין הפרשה. ט"ז סק"ב. מיהו לפי חכמי המקו' משמע דוקא תרגום לסוד הכמוס כדי להכניס קליפת נוגה למקום הקדושה ביום השבת והבין. עו"ת או' ב' ור"ל הטוב שבנוגה כידוע ליח"ן:

כא

כא) שם. ויר"ש יקרא תרגום וגם פרש"י. כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני ופרש"י יש לו מעלה שהוא מפרש יותר המקרא ממה שמפרש התרגום המקרא. ט"ז סק"ב:

כב

כב) שם. יקרא תרגום וגם פרש"י. כן הזהיר הרא"ש בהגהו' וכ"כ רש"ל ביש"ש (קדושין פ"ב סי' י"ד) וכתב דאם אינו יכול ללמוד שניהם יקרא פרש"י ולא תרגום יעו"ש. אבל לפי מ"ש חכמי האמת יש קפידא בתרגום ולכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם ילמוד תרגום. ברכ"י או' ב' שע"ת או' ג' ומיהו אם הולך בדרך ואין לו כ"א מקרא ורש"י אז יש לסמוך על המתירין ויקרא ב"פ מקרא ואחד פרש"י. ועיין לעיל או' י"ט:

כג

כג) שם. יקרא תרגום וגם פרש"י. ונראה דאפי' אם לא הותר לקרות הפרשה שמו"ת בליל הששי יכול לקרות פרש"י בליל ו' כדי לצאת י"ח וירא שמים יצא ידי שתיהם תרגום ורש"י. רו"ח או' ג':

כד

כד) [סעיף ג'] מיום ראשון ואילך וכו'. כיון שמתחילין הפרשה ביום שבת במנחה. טור. ומשמע במרדכי בפ"ק דברכות ופ"ק דחולין דאף משעה שהתחילו לקרות הפ' במנחה בשבת וכ"ה בהגמ"י פי"ג דתפלה. ובכלבו דלא יצא אז מאחר שקראו אותו היום פרשה שעברה. ד"מ או' א' ושל"ה כתב שיקרא אותה ביום י' אחר חצות דוקא והביאו מ"א סק"ה. אמנם המחב"ר בק"א או' ב' כתב יש שכתבו שעיקר קריאתה היינו יום ששי אחר חצות ומטו בה משום גורי האר"י ז"ל ואין האמת כן כי בס' הכוו' שסידר מהר"ש ויטל מכ"י מהרח"ו ז"ל כתוב שרבינו האר"י ז"ל יום הששי תכף ומיד אחר תפלת שחרית היה הולך למקום שיש ס"ת וקורא שמו"ת יעו"ש עכ"ל. והביאו השע"ת או' א' וכ"כ לעיל או' ג' יעו"ש. ומנהג החסידים ואנשי מעשה לקרות אותה בבוקר אחר סיום תפלת שחרית בעודנו מעוטף בציצית ותפילין ואם חל ר"ח ביום ו' לא יחזור ללבוש תפילין כמ"ש לעיל סי' כ"ה או' צ"ו אלא יקרא אותה מעוטף בטלית בלבד:

כה

כה) [סעיף ד'] מצוה מן המובחר וכו'. כ"כ התו' (ברכות ח' ע"ב) והרא"ש מדאמרינן במדרש (מכילתא פ' בא) שצוה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה. ומשמע מדבריהם שלא צוה אלא שלא יאחרו מלקרותה עד אחר אכילה אבל אם הקדימו וקראוה קודם השבת בכלל מצוה מן המובחר נמי הוא. ב"י. וכ"כ לעיל או' ג' בשם האר"י ז"ל דלכתחלה היה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' זולת אם אירע לו אונס גדול מאד שאז היה קורא אותה אחר סיום תפלת שחרית קודם סעודת שחרית יעו"ש:

כו

כו) שם. עד המנחה. אבל משם ואילך כיון שמתחילין אחרת עבר זמנה של זאת טור. ומשמע לפי סברה זאת דיש ג' חלוקות מצוה מן המובחר קודם אכילה ובדיעבד גם אחר אכילה מהני קודם מנחה אבל אחר מנחה לא מהני וכן דעת הש"ע שסתם כן כסברה א' ולסברה ב' עד יום ד' בדיעבד משלים ומיום ד' ואילך לא מהני כדין הבדלה. וכן סברה ג' קאי על דין דיעבד. ונראה ברור דגם לסברה ג' אינו מועיל אלא יום ש"ע אבל יום ש"ת שהתחילו פ' בראשית לא מהני לכ"ע. ומ"ש מור"ם ז"ל בהגה דהיינו בש"ת וכו' לא בא להוסיף יום ש"ת מלבד ש"ע אלא בא להודיענו הטעם והוא שאז משלימין הצבור ור"ל יקרא עם הצבור ואנה"נ דביום ש"ת לא מהני אלא קודם קריאת פ' בראשית. מט"י או' ד' ועי"ש:

כז

כז) שם. וי"א עד רביעי בשבת. דעד רביעי מקרי בתר שבת שעבר כמ"ש סי' רמ"ח. וראיתי בס' בה"י ביו"ד סי' ת אתא דאיתא שם דאבל יכול לחזור הפרשה בשבת שתוך ז' וכתב שם דהיינו דוקא כשלא יכלו ז' ימים קודם יום ג' אבל אם יכלו קודם יום ג' אז לדעת י"א קמא צריך להמתין עד יום ג' עכ"ל מיהו אין דבריו מוכרחים דכיון דעיקר המצוה לקרות בשבת אלא דבדיעבד יכול לקרות עד יום ג' שפ"ר מקרי חובת היום. תו"ש או' ה' ועי"ש. והביאו א"א או' ו'. וכתב ואפשר אם חל ז' שלו בשבת דמקצת היום ככולו ימתין אחר יציאת מבהכ"נ וישלים קודם אכילה מאחר דהטעם דמחוייב להשלים פרשיותיו וכו' וכל שיש לתקן וכו' עכ"ד:

כח

כח) שם. וי"א עד שמיני עצרת. פי' שיש לקרות אז שמו"ת ודלא כאותם שקורין המקרא לחוד. ב"י מ"א סק"ז. ובאבודרהם כתב דטוב להשלימה שמו"ת בעשרת ימי תשובה. ד"מ או' ג' והיינו אם לא השלים ביום ג' דיעבד יש להשלימה כל השנה עד שמיני עצרת בא"י ולדידן בשמחת תורה מיקרי שפיר משלים עם הצבור ומכאן ואילך עבר זמנו. א"א או' ז' יעו"ש:

כט

כט) ביום הו"ר יקרא פ' וזאת הברכה שמו"ת. האר"י ז"ל וגם בחו"ל שעושים ב' יו"ט יקראנה ביום הו"ר ומ"מ אם קראה ביום ש"ע לא הפסיד מהר"ם זכותו בתשו' כ"י. ברכ"י או' ד' שע"ת או' ח'. ועיין לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה ואח"כ בסופו. וכל עוד שלא גמרו הצבור וזאת הברכה מיקרי זמנה כמ"ש לעיל או' כ"ו. וכ"כ הרו"ח או' ד':

ל

ל) [סעיף ה'] יכול לקרוא הפרשה וכו'. ואם שמע הפרשה אחד מש"ץ וקרא פ"א יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה כמ"ש סי' נ"ט. ל"ח. מ"א סק"ח. מיהו עיין מ"ש לעיל או' ב' די"א דגם בדיעבד אינו יוצא בשמיעת הש"ץ אלא צריך שיקרא שמו"ת חוץ ממה ששומע מש"ץ יעו"ש:

לא

לא) שם. בשעת קריאת התורה. ובקשל"ה דף פ"א ע"ב כתב דהעושים כן לא יפה עושין כי מן הראוי לשמוע מן הש"ץ והוא ישתוק ומ"ש רז"ל שישלים עם הצבור כלומר כל זמן שהסדרה זו היא עם הצבור דהיינו מן המנחה בשבת ואילך עד מנחה של שבת הבאה. וכ"כ בסדור חס"ל למהר"א טובייאנה דקי"ו ע"א בדיני קס"ת בצבור ומצוה מן המובחר שיהיה ביד כל אחר חומש ויבינו בו כל מה שיוציא מפיו הש"ץ ואין לעסוק אפי' בד"ת באותה שעה ומי שלא קרא שמו"ת אינו רשאי לקרות בשעה זו ע"כ. והכי נקטינן ודלא כמ"ש בב"י ובד"מ. יפ"ל או' ז' ועיין עוד מ"ש בזה לעיל סי' קמ"ו או' ט"ז יעו"ש:

לב

לב) [סעיף ו'] מלמדי תינוקות א"צ וכו'. מפני שהם חוזרים הרבה פעמים עם התינוקות מיהא תרגום צריכים לקרות. וכ"כ הל"ח. עו"ת או' ג' וכ"כ הלב"ש ומחה"ש סק"ט להגיה בדברי המ"יא ומ"מ די שיקרא עוד פ"א תרגום יעו"ש. מיהו עיין מט"י או' ט' מ"ש בשם המקו' כי ע"י קריאת שמו"ת יזכה האדם להכנת תוספת נשמה יתירה ונקרא אדם שהוא שם משובח ומפואר מכל הכינויים איש אנוש כמבואר בזוהר כי זה כל האדם וסימניך ויקרא האדם שמו"ת וימשיך עליו רוח טהרה מלמעלה וכו' וע"כ יזהרו שלא להפסיק בעת קריאת הפרשה בשום שיחה ואפי' בד"ת ואני שמעתי שבכח סגולת קריאת הפ' שמו"ת נברא מלאך אחד והמפסיק בינתיים מערב במלאך ההוא ח"ו הקליפה וכן מרגלא בפומייהו דתלמידי בי רבי ע"כ. וא"כ לפ"ז גם מלמדי תינוקות אע"ג דלומדים כמה פעמים עם התינוקות צריך לקרות חוץ מזה שמו"ת כדי שיהיו תיכף בלתי הפסק בינתיים וגם כדי שילמדו כל פסוק ופסוק בפ"ע שמו"ת כדי לצאת ד"ה:

לג

לג) אחר שגמר כל הפ' שמו"ת יקרא פסוק אחרון פ"ג מקרא לבד כדי להשלים במקרא. כ"כ במ"א סק"ח בשם האר"י ז"ל וכ"כ השל"ה דקל"א ע"א משם מהרמ"ק ז"ל דמשלים תמיד במקרא לא בלע"ז ולא בתרגום לחזור ולחבר השמאל בימין ע"כ. ולשון תמיד היינו בין בתורה בין בנביאים שכתב שם לתרגם ההפטרה ג"כ. וכ"כ הרב דרך חכמה ז"ל נתיב כו' לשבת די"ט ע"ב דכך היה מנהגו של האר"י ז"ל דאחר ששמע התרגום של פסוק אחרון היה חיזר וקורא הפסוק ההוא מקרא יעו"ש. והרב חיד"א במו"ב סי' ד' או' קל"א כתב דיקראנו ב"פ. פתה"ד או' ז' ועיין לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה גם:

לד

לד) [סעיף ז'] א"צ לקרות פרשת יו"ט. דהא כבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו. ת"ה. מ"א סק"י:

לה

לה) שם. פרשת יו"ט. וה"ה פרשת של חו"ה א"צ להשלים. כנה"ג בהגב"י. וכללא נקטינן בכל מקום שקוראין מה שכבר קראו בסדר הפרשיות א"צ לחזור ולקרות. וכ"כ האחרונים ז"ל. עו"ת או' ד' תו"ש או' יו"ד:

לו

לו) שם. בהגה. וכן א"צ לקרות ההפטרות. ומ"מ נהגו לקרות ההפטרות וכו' ואני נוהג בשבת שיש הפטרה מחודשת כגון הפטרת שבת של ר"ח או שבת שלפני ר"ח או של חנוכה ושל ד' פרשיות לחזור עם הפרשה הפטרת השבוע וביום שבת לקרוא המחודשת עם המפטיר. כנה"ג בהגב"י. והטעם כתב בשכנה"ג הגב"י או' ד' שהפטרות הללו המחודשות נתקנו דוקא בציבור בשביל הפרשיות שקוראין מחובת היום ומפטירין מענין פרשת הללו אבל ביום ו' מה חיוב יש מן הפרשיות והפטרות הללו ואין חיוב של קורא אלא פרשת השבוע שמו"ת ומה ענין ד' פרשיות הללו ודכוותייהו לענין חיוב הפרשה שמו"ת ומה גם שאין אנו קוראין ביום ו' הפרשיות הללו כדי שנקרא ג"כ ההפטרות שלהם. ואיעקרא דדינא דהפטרת השבוע אין חיוב לחזור ההפטרה עם הפרשה כמ"ש המרדכי אלא שנהגו לחזור ההפטרה עם הפרשה ודי לנו במה שנהגו הפטרת השבוע ולא נוסיף עוד של המנהג יעו"ש. תו"ש או' י"א (וכתב שם התוש דמ"ש המ"א ס"ק י"ב דלא ידע טעמו של כנה"ג משום שלא ראה דבריו בשכנה"ג) וכ"פ החיד"א בס' מו"ב סי' ד' או' קל"ב. וכ"כ היפ"ל או' יו"ד בשם כמה פו' יעו"ש. וכן הסכים הפתה"ד או' ח' וכתב דהכי נהיגי ג"כ בארץ הצבי תובב"א יעו"ש. וכ"פ בס' בן א"ח פ' לך לך או' י"א. וכן עמא דבר:

לז

לז) ובענין תלתא דפורענותא וז' דנחמתא כתב שם היפ"ל דיקרא ביום ו' אחר שמו"ת הפטרת השבוע חוץ מפ' אלא הדברים דיקרא הפטרת חזון אבל הפתה"ד שם הוכיח לומר שיחיד הקורא שמו"ת בע"ש בג' דפורענותא וז' דנחמתא ותרי דתיובתא אין לו לשנות ולקרות ההפטרה מס' האיטלייא אלא ההפטרה שקורא המפטיר למחר בס"ת וכתב שכן המנהג פשוט וגם שכן הסכים הרב לב חיים ח"ב סי' קס"ו בשם כמה פו' יעו"ש:

לח

לח) שם. ומ"מ נהגו לקרות ההפטרה. פעם מקרא וא' תרגום ואח"כ מזמור מכתובים משיר של יום א' מקרא וא' תרגום או לעז אחר ואח"כ משנה א' של"ה בשם מהרמ"ק. מ"א ס"ק י"א. אמנם המט"י או' ח' כתב דנהגו לקרות הפטרה של כל שבוע פ"א מקרא לבד ודלא כמ"ש המ"א פ"א וא' תרגום דלא נהגו בתרגום ולכך נדפסו ההפטרות בחומשין מקרא לבד. עוד נהגו לומר אחר ההפטרות מזמור של יום כגון בששי ה' מלך גאות לבש ואח"כ משנה א' ממס' שבת עכ"ל. וכ"כ החיד"א במו"ב סי' ד' או' קל"ג אח"כ יאמר ה' מלך גאות לבש ומשנת במה מדליקין ויאמר א"ר הונא בריה דרב יהודא א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שמו"ת וכו' וילמוד מאמר קטן מזוהר ונמצא שקרא מקרה תנ"ך משנה גמ' זוהר. ועתה הן נסדר בחק לישראל המחודש משנה וגמ' מסדר טהרות וזוהר ליום הששי והוא ענין גדול עכ"ל. והיפ"ל או' י"א כתב דאף אם הוא בע"ש יאמר מזמור שיר ליום השבת וילוה אליו מזמור ה' מלך גאות לבש יעו"ש. וע"כ אחר קריאת שמו"ת יאמר הפטרה של השבוע ואח"כ מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש וסדר חק לישראל המסודר ליום ו' משנה גמ' זוהר הלכות ואח"כ א"ר הונא בריה דרב יהודה א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו וכו' רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' ונמצא קרא תנ"ך משנה גמ קבלה. ובענין קציצת הצפרנים והטבילה וכוונתה כבר כתבנו לעיל סי' ר"ס קחנו משם:

לט

טל) שם בהגה. ולא שוש אשיש. המ"א ס"ק י"ב כתב דיחזור אותה אך אם יש הרבה תחינות זו אחר זו שוב א"צ וזהו לפי הטעם שכתבנו שחזרת ההפטרה כדי לידע מה מפטירין למחר אבל לפי הטעם שכתבנו לעיל או' ל"ו בשם הכנה"ג גם בשבת חתונה אין לקרות ביום ו' אחר השמו"ת רק הפטרת השבוע ויעו"ש ודו"ק. ועיין לעיל סי' רפ"ד או' ט"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---