כף החיים/אורח חיים/רלה

כף החיים ‏ אורח חיים רלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ג' כוכבים קטנים ומן הדין סגי בבינונים כמ"ש סימן תקס"ב אלא משום שאין אנו בקיאין לכן בעינן קטנים אבל גדולים לא מהני שנראים גם ביום. ב"י ומ"א בשם תר"י. והא דבסימן תקס"ב לענין תענית כתב רמ"א בינונים כתב הט"ז סק"א צ"ל דבתענית לא הטריחו כולי האי עכ"ל. א"נ י"ל משום דק"ש דאורייתא החמירו בה ביותר מעט מתענית דהוי מדרבנן. מט"י אות א' ויתבאר עוד מזה לקמן בסימן תקס"ב בס"ד:

ב

ב) שם ואם קראה קודם לכן וכו'. ואפילו קראה תוך בה"ש שהוא ספק יום ספק לינה חוזר וקורא אותה. טור בשם הירושלמי:

ג

ג) תפלת ערבית איננה כתפלת המנחה כי תפלת המנחה היא דינא קשיא ולכן עיקרה היא העמידה אשר היא בעולם האצילית. אבל תפלת ערבית היא דינא רפיא ולכן אנו אומרים בה יחיד ק"ש עם ברכותיה אשר הם סוד היכלי עולם הבריאה כנודע. שער הכוו' דף נ"ב ע"ב. פע"ח שער ט"ו פ"ה:

ד

ד) ובענין הצדקה א"צ לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים שע"י הכוונות שם. ועיין ברכ"י אות א' שכתב דהיינו שאין כוונתה כמו בשחרית אבל מ"מ מועלת ומגינה מן המזיקים ואפילו אם נותן בלילה והביא ראיה מהירושלמי יעו"ש:

ה

ה) המזמורים שנהגו לומר קודם תפלת ערבית לא היה נוהג האר"י ז"ל לומר שום מזמור כלל זולתי ג' פסוקים אלו והם ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו' ואח"כ אומר קדיש וברכו ותפלת ערבית. וכן בליל מ"ש לא היה נוהג לומר אלפא ביתא ואותם המזמורים כלל. שער הכוו' שם. ופע"ח שער ט"ו פ"ג. וכתב שם בפע"ח שי"ל קודם תפלת ערבית פסוק והוא רחום וכו' שיש בו י"ג תיבין נגד י"ג מכילן דא"א לאכפייא כולה דינין ולמתק בהם ד' פרצופים דקלי' המתחילים להתעורר בערבית והם משחית עון אף וחמה יעו"ש. וכ"ה בתיקונים תיקון ל"ז ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קדשנו ירושת"ו לומר תחלה לשם יחוד וכו' ואח"כ ג' פסוקים הנז' ואח"כ קדיש. ואח"כ והוא רחום וכו' ואח"כ ברכו. ומתחילין ערבית. וכ"כ לעיל סימן נ"ד אות ט"ז יעו"ש ועיין לקמן אות ז' וסימן רל"ז אות א' ואות ב':

ו

ו) גם ענין הנז' בתפלת המנחה והוא ליזהר לאסור ולחבק שתי ידיו זו ע"ג זו וכן לסגור ולעצום עיניו בעת התפלה כ"ז צריך לעשותו גם בתפלת ערבית אבל כאן יש יתרון אחר והוא כי עתה בתפלת ערבית צריך לעשות ב' דברים אלו משעה שמתחיל אשר בדברו מעריב ערבים וכו' עד תשלום כל העמידה כולה. שער הכוונות שם. פע"ח שם. ועיין לעיל סימן צ"ה אות יו"ד שכתבנו שאם מתפלל מתוך הספר שפיר דמי יעו"ש. וכ"ז בחול אבל בשבת ויו"ט א"צ לסגור עיניו בק"ש וברכותיה. וכ"כ הש"ץ דקס"ח ע"ב:

ז

ז) וצריך האדם לכוין היטב בתפלת ערבית כדי להתיש כח הקלי' שלא יבא לידי קרי וביותר בגלות המר הזה. קב הישר פ"ט וכ"מ בזוה"ק פ' תרומה דק"ל ע"א שכתב וז"ל צלותא דא איהו למגנא עלן מגו פחד בלילות מגו פחד דכמה סטרין דגיהנם דהא בההיא שעתא טרדי לחייביא בגיהנם על חד תרין מביממא. ובג"כ מקדמי ישראל למימר והוא רחום דאיהו בגין פחד דגיהנם ובשבת דלא אשתכח פחד דינא דגיהנם ולא דינא אחרא אסיר לאתערא ליה יעו"ש. והב"ד היפ"ל אות ב' יעו"ש. וכתב בן א"ח פ' פקודי אות א' דה"ה בליל יוה"כ אין אומרים והוא רחום ואפילו כשחל בחול יעו"ש:

ח

ח) שם חוזר וקורא אותה וכו'. משמע דחוזר וקורא אותה תיכף בצ"ה חוץ מק"ש שעל המטה וכ"כ המ"א סק"ב דלא יסמוך על ק"ש שעל מטתו חדא מפני שקורא אותה אחר אכילה ושתיה וק"ש של חובה צריך לקרותה לכתחלה לפני אכילה ועוד שאינו מכוין לצאת בה. והגם שיש מקילין לומר דיוצא בק"ש שעל המטה כמ"ש המ"א שם. והט"ז סק"ב מ"מ הותיקין נוהגין לקרות מיד בצ"ה כמ"ש המ"א שם וכן העלה הרב שאגת אריה סימן ג' דראוי ליזהר כל יר"ש לקרות אחר צ"ה כל ג"פ של ק"ש ואעפ"י שכבר קרא בבה"כ מפלג המנחה ולמעלה יעו"ש. והביאו מחב"ר אות א' ואין לשנות, וכן הסכים המט"י אות ב' והשיג על הט"ז שכתב דיש לסמוך על ק"ש שעל המטה יעו"ש. וכן הסכים המאמ"ר אות ג' והשיג על הט"ז יעו"ש:

ט

ט) שם ואם הצבור מקדימין וכו'. ודוקא מפלג המנחה ולמעלה יכולין להקדים אבל לא קודם לכן וכמ"ש לעיל סימן רל"ג אות י"א יעו"ש. כתב מ"א סק"ג דמי שרגיל לקרות ק"ש ולהתפלל מעריב בצבור בלילה וטעה והתחיל בברכת ק"ש עם הצבור מבע"י יגמור אותו כדי שלא יברך לבטלה ובלילה יקרא ק"ש בלא ברכותיה ויתפלל ואעפ"י שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי כדי שיתפלל בזמנה יעו"ש ולי נראה כיון דיש מתירין להתפלל מבע"י כמ"ש לעיל סימן רל"ג אות י"ב יותר טוב לגמור עם הצבור ולהתפלל על סדר שתקנו רז"ל ואח"כ בצ"ה יקרא ק"ש בלא ברכות וכמ"ש מרן ז"ל:

י

י) ואם הוא מתפלל ביחיד כגון שהוא חולה או בדרך וכיוצא צריך להתפלל תפלת ערבית בזמן ק"ש אחר צ"ה. הגהות יש נוחלין מחב"ר אות ב' וכ"כ לעיל סימן רל"ג אות י"ב. דדוקא צבור יכילין להקדים ולא יחיד יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דקס"ד ע"ב:

יא

יא) שם בהגה. מה שחוזר ומתפלל. כבר כתבנו לעיל סימן ק"ז אות ך' דבזה"ז אסור להתפלל נדבה יעו"ש אלא אם התפלל מבעוד יום עם הצבור חוזר וקורא דוקא ג' פרשיות של ק"ש בצ"ה בלא ברכות כדעת הש"ע וכמ"ש לעיל אות ז' יעו"ש וכן עמא דבר:

יא) ואשרי למי שמתפלל ערבית בצבור בלילה ובין מנחה למעריב עוסק בתורה לחבר הלילה עם היום בתורה שהוא ענין גדול. קיצור ש"ע סימן ע' אות א':

יב

יב) [סעיף ב'] אסור לאכול וכו'. בטור כתב אסור לקבוע סעודה ומשמע הא טעימה בעלמא שרי וכ"כ בש"ע לעיל סימן רל"ב סעיף ג' גבי תפלת מנחה יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ג. מ"א סק"ד. א"ר אות ו':

יג

יג) שם אסור להתחיל לאכול וכו'. נראה דדין זה אינו שייך אלא לזמן שהוא עיקר ק"ש במה שהוא קורא לחיוב לצאת דהיינו שקורא עם ברכותיה אבל מה שקורא לרווחא דמלתא דהיינו מ"ש בסעיף א' וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכות בזה אין איסור לאכול. ט"ז שם. מ"א שם. ומ"מ טוב ליזהר. א"ר שם:

יד

יד) שם אסור להתחיל לאכול וכו'. וה"ה כל אינך דחשיב המחבר לעיל בסימן רל"ב סעיף ב' יעו"ש. לבוש. עו"ת אות ב' אמנם הא"ר שם כתב אפשר דיש להקל בשאר מלאכות בסמוך ואינו אסור אלא עד שיגיע זמנה יעו"ש אבל ללמוד לכ"ע שרי ואינו אסור אלא עד שיגיע זמנה כמ"ש לעיל סימן רל"ב אות טו"ב יעו"ש ועיין לקמן אות כ"ג:

טו

טו) שם חצי שעה וכו'. הט"ז סוף סק"ג כתב דא"צ חצי שעה אלא סגי בסמוך שיעור קטן לפני הזמן יעו"ש. אבל הא"ר אות ז' והמאמ"ר אות ב' השיגו על הט"ז והסכימו לדברי הש"ע יעו"ש. וכ"פ הלבוש. מיהו אם ביקש מאחד שיזכירנו כתבו האחרונים דמותר לאכול סמוך לזמנה:

טז

טז) שם ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה וכו נראה פשוט דל"ד התתיל אחר שהגיע זמנה אלא ה"ה כל שהתחיל תוך חצי שעה התחיל באיסור מיקרי וצריך להפסיק לק"ש. מאמ"ר אות ה':

יז

טוב) שם מפסיק וקורא ק"ש וכו'. כיון דק"ש דאורייתא היא. ב"י. מ"א סק"ה. אבל אם התחיל בהיתר אינו פוסק א"א אות ה':

יח

חי) שם הגה. אבל א"צ להפסיק לתפלה וכו'. זהו דעת רבי יונה והרשב"א והר"ן וזהו דעת מרן ומור"ם ז"ל וכן עיקר ודלא כהפר"ח בליקוטים שפסק כרי"ו והעלה שאם לאחר זמן איסורו התחיל לאכול מפסיק ומתפלל ערבית. ברכ"י אות ד' מאמ"ר אות ו':

יט

יט) שם בהגה אעפ"י שנטל ידיו וכו'. ואין להקשות מדלעיל סימן רל"ב גבי מנחה דהתרת חגורה למי שרגיל להתירה ונט"י לכ"ע הוי התחלה וא"צ להפסיק שכבר תירצו בש"ס דהתם לא שכיח שכרות הכא בלילה שכיח שכרות. א"נ מנחה כיון דקביע זמניה מרתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולא ליליא זמניה לא מירתת ואתי למפשע מאמ"ר שם:

כ

כ) שם בהגה. אטפ"י שנטל ידיו וכו'. נראה ה"ד אם נטל ידיו ועדיין לא בירך ענט"י שאח"כ אחר התפלה חוזר ונוטל ומברך ענט"י אבל אם נטל ידיו ובירך ענט"י יש לאכול כזית פת כדי שלא תהיה ברכת ענט"י לבטלה ואח"כ מפסיק ומתפלל דתפלה לא הוי הפסק בתוך הסעודה כמ"ש לעיל סימן קע"ח סעיף ו' יעו"ש. ואח"כ ראיתי שכ"כ א"ר אות ח' בשם פסקי התו' שאם בירך ענט"י צריך לאכול מיד המוציא ואח"כ מפסיק ומתפלל וכתב הטעם משום דאכילת המוציא לא הוי לדידיה התחלת אכילה יעו"ש. וכ"פ המאמ"ר אות ז':

כא

כא) שם בהגה ואם אין שהות להתפלל וכו'. ואעפ"י דתפלת ערבית רשות מ"מ כיון דעכשיו קבעהו חובה פוסק ומתפלל אם אין שהות. עו"ת סוף אות ב':

כב

כב) שם בהגה. ואם אין שהות להתפלל וכו'. וצריך ליזהר בימות הקיץ שלא לאכול בסעודה גדולה שיודע שתמשך עד הלילה רק יקרא ק"ש ויתפלל קודם. ואפילו התחיל מבע"י צריך להפסיק. מ"א סק"ח. וכל שיודע שתמשך סעודתו עד הלילה אפילו התפלל מנחה והתחיל לאכול קודם חצי שעה לצ"ה דהוה התחיל בהיתר מפסיק מיד דהוה התחיל באיסור שתמשך עד תוך הלילה. א"א אות ח':

כג

כג) [סעיף ג'] לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד וכו'. דזריזין מקדימין למצוה. לבוש. מיהו אם מלמד לאחרים באותה שעה אינו פוסק עד שיגמרו לימודם ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל כמ"ש לעיל סימן פ"ט סעיף ו' יעו"ש וכ"כ א"ר אות יו"ד בשם הל"ח יעו"ש ונראה ה"ד בהתחיל ללמד קודם שהגיע זמנה אבל בהגיע זמנה קורא ק"ש ומתפלל ואח"כ מלמד:

כד

כד) שם ואם עבר ואיחר וכו'. ואפילו אם עבר ואיחר במזיד ולא קרא עד חצות רשאי לקרותה אח"כ. כ"מ בב"י וכ"כ מ"א סק"י:

כה

כה) שם יצא ידי חובתו. ומ"מ נקרא עבריין שעבר על דברי חכמים שאמרו עד חצות. עו"ת אות ג' א"ר אות י"א:

כו

כו) [סעיף ד'] כגון שכור או חולה וכו'. כתב הט"ז סק"ד דאם נשתכר אדם אחר התחלת זמן ק"ש לא מקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה ע"ה ותו לא יעו"ש וכ"כ הנה"ש אות ג' אבל הא"ר אות י"ב והמאמ"ר אות ט' כתבו על דברי הט"ז הנז' דאינו מוכרח יעו"ש. וע"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה אם נשתכר אחר שהגיע זמנה ולא קרא ק"ש עד שעלה ע"ה קורא קודם הנץ בלא ברכות משום דק"ל סב"ל ואח"כ ראיתי שכ"פ המש"ז אות ד' ועוד נ"ל דאף מי שלא היה אנוס ולא קרא קודם ע"ה שכתב הש"ע דלא יצא י"ח מ"מ יש לו לקרות קודם הנץ בלא ברכות דאפשר דמועיל קצת כיון דמהני לאנוס ומי שקורא ק"ש של ערבית קודם הנץ לא יקרא באותו זמן ק"ש של שחרית כמ"ש לעיל סימן נ"ח סעיף ה' יעו"ש:

כז

כז) שם לא יאמר השכיבנו וכו'. אבל קודם שעלה ע"ה זמן שכיבה הוא ויכול לומר השכיבנו דלא כרש"י וכן הסכים רי"ו נתיב ג' ח"ב יעו"ש. ער"ה אות ו':

כח

כח) שם אינו זמן שכיבה. ומה שקורא ק"ש משום דאיכא אינשי דגנו. ב"י. לבוש:

כט

כט) שם בהגה. עד השכיבנו אומר. הרי"ץ גיאות כתב דצ"ל שתים לפניה ושתים לאחריה אלא דלא יאמר נוסח הברכה כמו שהיא אלא יתחיל ותקננו בעצה טובה מלפניך אלא שהרא"ש ז"ל חלק עליו וכתב שלא יאמר ברכת השכיבנו כל עיקר כמ"ש בטור וב"י יעו"ש. וזהו שכתב מור"ם ז"ל עד השכיבנו אומר ר"ל אבל השכיבנו אינו אומר כלל. וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל דכל ברכת השכיבנו אינו אומר כלל. וכ"פ הלבוש א"ר אות י"ג. ער"ה אות ז':

ל

ל) שם בהגה. עד השכיבנו אומר. ודוקא ק"ש יכול לומר אחר ע"ה אבל תפלת י"ח של ערבית אינו יכול להתפלל אחר ע"ה כמ"ש הרמב"ם פ"ג מה"ת דין ו' אלא מתפלל שחרית שתים כיון דהיה אנוס וכמ"ש בסימן ק"ח יעו"ש:

לא

לא) אם היה קרוב לע"ה ועדיין לא קרא ק"ש ולא התפלל ערבית ואין שהות לקרות ק"ש ולהתפלל יש להתפלל קודם ע"ה וק"ש יקרא אח"כ משום דתפלה לא אפשר להתפלל אחר ע"ה אבל ק"ש יכול לקרות כנז"ל:

לב

לב) כשקורא ק"ש של ערבית אחר ע"ה אחר זמן משיכיר חבירו צריך להניח תפילין תחלה. מראה הכהן על מס' ברכות. והביאו פת"ע אות י"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---