מחצית השקל/אורח חיים/רלה

מחצית השקל ‏ אורח חיים רלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) כ' מ"א מ"ש הע"ת כו' דאדרבא כו' דהתוס' בברכות דף כ"ו ע"ב כתבו אהא דתניא יעקב תיקן תפלת ערבית שנ' ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה וז"ל תימא דאמרינן פרק ג"ה וילך חרנה כי מטי לחרן בעי למיהדר אמר אפשר עברתי במקו' כו' אלמא התם מוכח דהתפלל ערבית ביום מאחר שהתפלל כבר והוי דעתי' למיהדר (לולי ששקעה חמה שלא בעונתה כדדרשי' מקרא דכי בא השמש) וקשה למתני' דפ"ק דקאמר שאינו זמן תפל' עד צ"ה ולפי מה שפירשנו דקי"ל כר"י דאמר עד פלג המנחה ניחא ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל מבע"י קצת עכ"ל. וכ' ע"ת דע"כ צ"ל דגם ברכות קריאת שמע אמר יעקב ביום דהא קי"ל כר' יוחנן דגם בערבית צריך לסמוך גאול' לתפלה אלא דק"ש קרא בלילה וכ' ע"ז בע"ת דע"כ התוס' לא ס"ל הכי דא"כ לא הוי קשיא כו':

(ס"ק א) קטנים כו' כמ"ש סי' תקס"ב לענין תענית שמשלימים סגי בג' בינונים. לכן בעי' קטנים אבל בתענית הקילו ואוקמי אדינא:

(ב) (ס"ק ב) וקורא כו' מכוין לצאת בה וע' סי' סמ"ך ס"ד דהכי קי"ל מצות צריכות כונ' ובמצוה דאורייתא ודאי צריך כונ' ע"ש:

כיון שהזכיר י"מ בבה"כ ניהו דלענין ק"ש לא יצאו דילפינן מדכתיב ובשכבך בזמן שכיבה ותליא רחמנא בזמן שכיב' וא"כ אפ"ת שהוא ליל' אחר פלג המנח' כר"י מ"מ אכתי לאו זמן שכיבה אבל לענין הזכרת י"מ בלילה סמכי' על מה שאמר בבה"כ אחר פלג המנחה דחשבי' לילה:

ויכוין לצאת ר"ל לישב שתי קושית של תר"י הנ"ל:

מ"ש תר"י שאין מכוין לצאת לזה כ' מ"א דיתכוין:

ובקיץ ר"ל בקיץ דרך ב"א רבים לילך לישן קודם צ"ה א"כ גם בק"ש שעל מטתו לא יצא לכן כ' שיזהר שלא לילך לישן עד צ"ה:

ואע"פ שאוכל כו' בזה רצה ליישב קושי' א' של תר"י דהא ק"ש של חובה צ"ל קודם אכיל':

כמ"ש רש"י ר"ל דרש"י כ' ריש מסכת ברכות לישב מה שאנו קורין ק"ש קודם צ"ה משום שסומכים על מה שקורא ק"ש על מטתו וק"ש שקוראים בבה"כ אינו אלא לעמוד בתפלה מתוך ד"ת עכת"ד מ"מ תקשי לרש"י כיון דאינו יוצא אלא בק"ש שעל מטתו איך רשאי לאכול קודם וכקושי' תר"י אלא ע"כ צ"ל דס"ל לרש"י דכה"ג שרי כיון דעכ"פ קרא בבה"כ ויוצא במה שקורא על מטתו אולם לקמן סס"י רס"ז כתב מ"א וז"ל ועכ"פ הנוהגים להתפלל ערבית ע"ש מבע"י מ"מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן ק"ש אסורים להתחיל לאכול דהם לא נפקי כלל בק"ש דיומא עכ"ל והוא ההיפך ממ"ש פה צ"ל דבסי' רס"ז קאי ע"ד הרב"י שמתיר לאכול קודם שקורא קריא' שמע בשעת צ"ה כיון שכבר קרא עכ"פ מבע"י והביא ראיה מרב ומ"א משיג עליו דאין ראייתו ראיה ולזה כ' דאם נוהגים להתפלל בע"ש ערבית מבע"י אסורים לאכול חצי שעה קודם צאת הכוכבים והיינו לפי מנהג מקום הרב ב"י שבחול היו קוראין בשעת צאת הכוכבים דקי"ל כרבנן וכמו שנראה ממ"ש בסי' רל"ג סס"א וכן דייק ל' מ"א הנוהגים להתפלל ערבית ע"ש מבע"י כו' משמע דבחול מתפללים אחר צ"ה ולכן אסורים לאכול חצי שעה קודם צאת הכוכבים דלא נפקי כלל במה שקראו ביום כיון דס"ל כרבנן וכאן כ' לפי מה שנראה מדברי רמ"א סי' רל"ג דגם בחול קורין מבע"י ומשום דקי"ל כר"י (אף שמ"א שם ס"ק ו' כ' הנוהגים להתפלל מנחה וערבית סמוכים צ"ל דס"ל כרבנן עכ"פ ס"ל כשאר תנאי' דיוצאי' בק"ש קודם צ"ה כמ"ש שם) אלא שמ"א כ' שיש להחמיר לקרות על מטתו או אחר צ"ה וכיון דאינו אלא חומרא לדידן דקי"ל כר"י לכן מותר לאכול קודם הקריאה. ולפ"ז לפי מנהג ותיקין עכשיו שמתפללי' ערבית בחול אחר צ"ה ובע"ש מתפללי' עם הצבור ביום קי"ל כמ"ש מ"א סי' רס"ז דחצי שעה קודם צ"ה אסורים להתחיל לאכול. ובס' תוס' שבת ראיתי שכ' בסי' רס"ז דלקמן בסי' רס"ז מיירי מ"א כשמתפללים קודם פלג המנחה. ולענ"ד דוחק דהא כה"ג לא יצאו כלל כ"א כשנעשה ע"פ טעות ובצבור כדלקמן סי' רס"ג ולעיל סי' רל"ג:

(ג) (ס"ק ג) מקדימי' כו' וכשנחשב שעות זמניות הוי בקיץ לערך ב' שעות. ר"ל זמן פלג המנחה שהוא שעה ורביע דרך משל אם היום ארוך ח"י שעה א"כ שיעור שעה הוא שעה ומחצה ורביע שעה היא רביע ומחצה א"כ שיעור פלג המנחה הוא ב' שעות פחות חצי רביע שעה דהיינו שמינית שעה וכשנוסיף עליהן שיעור ד' מיל מתחלת שקיעה עד צ"ה דהוא שעה וחומש לפי דברי מ"א בסי' רל"ג ס"ק ג' (וזה ודאי הוא שעה משעות ההשוואה ולא שעה זמניות דזה תליא במהלך השוה והלוכה בשוה בגלגלה בין היום ארוך או קצר) א"כ בצירוף הוא יותר מג' שעות קודם צ"ה:

אבל ק"ש כו' זהו ענין בפ"ע וקאי ע"ד רמ"א שכ' ומיהו לא יחזור ויתפלל משום דמחזי כיוהרא. אבל מודה להרב"י דק"ש יקרא שנית אחר צ"ה ולא חיישי' ליוהרא לזה נתן טעם כיון דלרוב פסוקים בעינן דוקא צ"ה אף לר"י דאחר פלג מנחה הוי לילה לענין תפלה מ"מ לענין ק"ש דכתיב ובשכבך ובעינן זמן שכיבה צריך להמתין עד צ"ה לרוב הפוסקים:

וק"ו ערבית. דהא בשחרית לכ"ע צריך לסמוך גאולה לתפלה ובערבית פלוגתא דריב"ל ור"י דריב"ל ס"ל תפלות באמצע תקנום ר"ל כל ג' תפלות היום יהיה באמצע שני הק"ש של שחרית וערבית וא"כ מתפלל ערבית קודם ק"ש וברכותיה ואין מסמיך גאולה לתפלה. אלא אנו קי"ל כר"י דגם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה:

(ד) (ס"ק ד) להתחיל כו' אוכל קימעא כו' דמשמע טעימה:

ועססי' תרצ"ב דת"ה יליף מזה גם לענין מגיל':

דהא בתוס' סוכה דחו כו' אהא דתנן שם מי שהי' בא בדרך ואין בידו לולב ליטול כשיבא לביתו נוטלו על שלחנו ופריך מדקתני נוטלו על שולחנו אלמא דצריך להפסיק והא בתפלת המנחה תנן אם התחילו אין מפסיקים. וכ"ת שאני לולב דהוא דאורייתא ז"א דע"כ בי"ט שני מיירי מדקתני מי שהיה בא בדרך וי"ט שני גם בלולב דרבנן ומשני ר"ס הא דאיכא שהות הא דליכא שהות והקשו התוס' דהמ"ל כמו דאמרי' בשבת דבערבית אפילו התיר חגורו או נטל ידיו אעפ"כ צריך להפסיק אע"ג דבמנחה כה"ג א"צ להפסיק מ"מ בערבית כיון דכולי ליליא זמנא חיישי' דלמא אתי למפשע כמ"ש מ"א בס"ק ז' וא"כ ה"ה לולב כיון דכולי יומא זמני' צריך להפסיק: (וצ"ל דהתוס' ס"ל כר"י הובא בב"י דלדידן דערבית קבלנו לחובה ל"מ אם נטל ידיו אלא אפי' התחיל לאכול מפסיק לערבית) וכתבו התוס' וא"ל משום דהתם לילה זמן שינה וחיישי' טפי דא"כ ה"ט הול"ל התם (ר"ל דהש"ס לא נקט בערבית הטעם אלא משום דכל הלילה זמנו משום דבזה לחוד תליא דאי ס"ד דבעי לצרף גם טעם דלילה זמן שינה ה"ל להש"ס להזכירו ולומר שאני ערבי' דכל הלילה זמנה וגם הוא זמן שינה אע"כ דבזה לחוד דכולה לילה זמנה סגי) ותי' התוס' וז"ל וי"ל דתפל' צריכה שהות ומתעצל בה טפי מנטילת לולב דמכי אגבהה נפיק עכ"ל. הרי דדחו טעם זה וא"ל דלמא הטעם משום דכל הלילה זמנה מה"ט אפי' טעימה אסורה דחיישי' דלמא אתי למפשע י"ל דס"ל למ"א כמ"ש התו' דטעם זה אינו מספיק כיון דלולב א"צ שהיה והזמן קצר ה"ה בתפלה דצריכה שהיה מ"מ כיון דהטעימ' א"צ שהיה ג"כ לא יספיק טעם כיון דכל הלילה זמנו אע"כ משום דהוי דאוריי' מחמירים:

(ה) (ס"ק ה) מפסיק כיון דק"ש דאורייתא. והנה בש"ע כ' ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנו והוא דעת הר"ן אבל בסוף דברי הר"ן כתב וז"ל דכל בדאורייתא אע"ג דאיכא שהות מפסיק ומיהו ה"מ בדאתחיל בתר דמטי זמן חיובא או סמוך לה אבל אתחיל מקמי הכי אפי' בדאוריי' כיון דאיכא שהות לא מפסיק עכ"ל. והנה הט"ז חלק ע"ד הש"ע וכ' דבתפלת ערבית א"צ לפרוש חצי שעה קודם זמנו וסגי במעט קודם זמנו:

(ו) (ס"ק ו) צריך כו' כיון די"א כו' דקשה ע"כ לא אכל פרוסת המוציא דא"כ כבר התחיל לאכול וא"צ להפסיק וכיון שלא אכל עדיין המוציא ממ"נ בין אי כבר בירך המוציא או לא בירך הא קי"ל דאסור להפסיק בין נטילה להמוציא איך יפסיק להתפלל לזה תי' דלעולם איירי שעדיין לא בירך המוציא. וניהו דקי"ל דטוב שלא יפסיק בין נטילה להמוציא מ"מ כיון די"א בסי' קס"ו דמותר להפסיק הותר לו לצורך תפלה להפסיק:

וגדולה מזו כתב בסי' רע"א שכתב שם שאם שכח לקדש בליל שבת עד שכבר בירך המוציא אבל עדיין לא טעם פרוסת המוציא מותר להפסיק להמתין עד שיביאו לו לחם משנה לקדש עליו וניהו דהקידוש לא הוי הפסק משום דכן הדין בכל פעם כשמקדש על הפת לברך תחלה המוציא על לחם משנה ואח"כ אומר עליו הקידוש מ"מ במה שצריך להמתין אז ובמה שמפסיק בדיבור שמצוה שיביאו לו לחם משנה הוי הפסק מ"מ כיון דצורך סעודה היא הקידוש הותר לו ומ"מ יש לפקפק בזה ואינו דומה להכא:

(ח) (ס"ק ח') ואם בין כו' וצריך להזהר בימות הקיץ כו' שיודע שתמשך עד הלילה. רק יקרא ק"ש ויתפלל קודם כו' וכן העתיק דבריו בס' א"ר ס"ק ז'. וכתב ע"ז וז"ל ולכאורה נראה דקודם חצי שעה מצ"ה מותר בכל. וגם קשה ממ"ש מ"א סי' רע"א ס"ק ה' כו' וצ"ע עכ"ל ולענ"ד ע"כ יש ט"ס דמוכח דלפ"ז איך תלה הדבר בימות הקיץ אדרבא בחורף שהימים קצרים יש לחוש יותר. ובלא"ה מנ"ל למ"א לחדש דין גדול כזה מבלי הכרח והסברא הוא להיפוך אע"כ כצ"ל שיודע שתמשך עד סוף הלילה ור"ל בקיץ שהלילות קצרים ובמעט שימשך בסעודה יעלה ע"ה ויעבור זמן ק"ש וערבית דזה מקרי ליכא שהות דצריך להפסיק כמ"ש לעיל סי' רל"ב ס"ק י"א וס"ק ט"ז לכן טוב לקרות ולהתפלל קודם שיתחיל לאכול:

(ט) (ס"ק ט) מיד כו' בסי' רל"ב כו' ועמ"ש שם. ר"ל דגם הלימוד אסור משהגיע זמנה:

(י) (ס"ק י) חצי כו' פי' דאם איחר אפי' במזיד כו' מצויין בטעות וקאי על מ"ש בש"ע ואם עבר ואיחר. וקרא עד שלא עלה ע"ה כו' עז"א דמיירי אפי' איחר במזיד לכן לא יצא אא"כ קראו קודם ע"ה אבל אי נאנס ועי"ז איחר. שעלה ע"ה אפי' קראו אחר קודם הנץ החמה יצא כמ"ש בסעיף ד':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.