כף החיים/אורח חיים/רי

כף החיים ‏ אורח חיים רי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] האוכל פחות מכזית וכו'. לאפוקי מהר' יונה שכתב שעל פרי פחות מכשיעור מברך לפניו שהכל וגם לאפוקי ממ"ש הכלבו בשם רב אחא משבחא דעל פחות מכשיעור א"צ לברך אפילו שהכל דאין כן דעת הפו' אלא צריך לברך ברכה הראויה לאותו המין לפניו אפילו אם הוא פחות מכשיעור כמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ הב"ח. וכ"ה הסכמת אחרונים וכן עמא דבר. ועיין לעיל סימן טו"ב אות ב':

ב

ב) שם האוכל פחות מכזית וכו'. שאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. טור. לבוש:

ג

ג) שם פחות מכזית וכו'. ואם אכל חצי זית מז' מינין וחצי זית מדבר שברכתו האחרונה בנ"ר העלה הכנה"ג בהגה"ט דמברך לאחריו בנ"ר והשיג על האומר דאין לברך אחריו כלום יעו"ש והביאו מ"א סק"א וכתב דה"ה פת ודבר אחר מצטרפין. א"ר אות ח' סו"ב אות ה' י"א בהגה"ט. וכן הסכים בית יהודה ח"ב סימן צ"ח והביאו הברכ"י אות א' וכ"כ ח"א כלל ן' אות ט"ז קיצור ש"ע סימן נ"א אות ד' ומשמע מדברי הפו' הנז' דאין חילוק ובין אם אכל חצי זית האחר מין שברכתו ראשונה פה"ע או פה"א או שהכל דלעולם מברך אחריהם בנ"ר וכן כתב בית יהודה שם בהדיא ומ"ש הכס"א לחלק אינו נראה דבנקל יש לדחות כאשר יראה המעיין:

ד

ד) ואם אכל כחצי זית מפירות שמברכין לאחריהן על העץ וכחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה או כחצי זית פת דהשתא אין כאן שום מין שברכה אחרונה שלו בנ"ר מ"מ מברך לאחריהן בכ"ר אבל אם אכל כחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה וכחצי זית פת מברך לאחריהן על המחיה. קיצור ש"ע שם וכן אם אכל חצי זית תאנים וחצי זית ענבים או רמונים או זיתים או תמרים מצטרפין זה עם זה לברך אחריהם מעין ג' בן א"ח פ' מסעי אות ה':

ה

ה) וה"ה כל המשקין מצטרפין לרביעית אבל האוכל ושותה אין מצטרפין כמ"ש סימן תרי"ב. מ"א שם. ג"ה סימן כ"א. בית יהודה שם סימן כ"א א"ר שם. סו"ב שם י"א שם. ברכ"י אות ב' ח"א שם אות י"ז קיצור ש"ע שם:

ו

ו) ציר שע"ג ירק מצטרף. וכן פת השרוי במשקה או ביין מ"א שם וא"ר שם. אבל הח"א שם כתב דאין מצטרף יעו"ש. רוטב עם בשר אין מצטרף. מ"א שם א"ר שם ועיין לעיל סימן קפ"ד אות ל"ח ודוק:

ז

ז) שם האוכל פחות מכזית וכו'. ואם צריך שלא לשהות באכילת כזית יותר מכדי אכילת פרס כתב העו"ת סימן ר"ז דאיכא פלוגתא בזה בין רבוותא ובכנה"ג מחלק בין ברכת הנהנין לאכילה ביוה"כ הכתובה לקמן סימן תרי"ב דהתם ביתובי דעתא תליא מלתא וביותר מכדי אכילת פרס לא מתייתבי דעתא אבל הכא בהנאה תליא מלתא וכיון דהחיך נהנה כזית גם ביותר מכדי אכילת פרס מצטרף ולמעשה צ"ע עכ"ל וכן כתב המט"י אות א' דאף אם שהה יותר מכדי אכילת פרס מצטרף יעו"ש. אבל המ"א סק"א כתב דאם אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכדי אכילת פרס אינו מצטרף כמ"ש סימן תרי"ב לענין יוה"כ וה"ה לענין ברכה יעו"ש וכ"נ דעת רש"י סוכה מ"ב ע"ב. וכן הסכים הפר"ח בשו"ת מים חיים סימן א' א"ר אות ח' סו"ב אות ה' י"א בהגה"ט וכתב שכ"ה דעת מהר"ם בן חביב בקו' תוספת יוה"כ די"ב ע"א ח"א כלל ן' אות י"ג. דה"ח אות כ"ו. בן א"ח פ' מסעי אות ו' קיצור ש"ע סימן נ"א אות ה' ועיין זכ"ל ח"ג בקו"א מה שהאריך בענין זה ודעתו נוטה ג"כ דאין מצטרפין יעו"ש. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה יש ליזהר שלא ישהה באכילתו ויכנס בפלוגתא דרבוותא ואם שהה יש לאכול עוד כזית בלא שהייה ולפטור גם מה שאכל מקודם ואם א"א לו יש להרהר הברכה בלבו:

ח

ח) ושיעור פרס לדעת מרן ז"ל הוא ג' ביצים כמ"ש לעיל סימן ר"ח אות ג"ן יעו"ש. וכ"כ ח"א שם. דה"ח שם. בן א"ח שם. וזמן שיעור אכילת פרס לפי מה שאנו משערין במשקל כל ביצה י"ח דרה"ם כמ"ש לעיל סימן קס"ח אות מ"ו עשינו נסיון לזה פעם ושתים ושקלנו פת שיעור ג' ביצים דהיינו נ"ד דראה"ם ונמשך זמן אכילתן פעם ד' מינוטין ופעם ד' וחצי ופעם חמשה מינוטין וכל מנוט הוא חלק מששים בשעה כידוע ולכן לענין אכילה יש לחוש ולהחמיר לאכול כזית בתוך זמן ד' מינוטין אבל לענין חולה שמאכילין אותו ביוה"כ כמ"ש בסימן תרי"ח יש להחמיר ולשער בה' מינוטין ולפי מה שמשערין בחולה לחומרה וחושבין כדי אכילת פרס ד' ביצים כמ"ש שם בסימן תרי"ח א"כ הוי שיעור כדי אכילת פרס של חולה ז' מינוטין ועי"ש ודוק:

ט

ט) וכן לענין שתייה אם שתה מעט וחזר ושתה אם יש מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין לשיעור רביעית ואם לאו אין מצטרפין כמ"ש לקמן סימן תרי"ב לענין יוה"כ וה"ה לענין ברכה כ"נ דעת הט"ז ומ"א סק"א. וכן הסכים הפר"ח בשו"ת מים חיים הנז' א"ר שם. י"א שם בשם הנז' ח"א שם אות י"ד ובנ"א אות ד' מש"ז אות א' זכ"ל שם וכ"כ לעיל סימן ק"ץ אות ח"י ובסי' ר"ד אות מ' יעו"ש:

י

י) ואם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו דצריך לברך שנית בתחלה אפילו בפת אם חזר ואכל פחות מכשיעור מצטרפין מ"א שם:

יא

יא) ואם אכל חצי זית והקיאו ואכל חצי זית אחר יש להסתפק אם מצטרף ומתש' הרב פנים מאירות ח"ב סימן ז"ך מפורש יוצא דאינו מצטרף דלענין ברכה בעינן שיהנה בתוך מעיו ולא אזלינן בתר הנאת הגרון כאכילה דאיסור יעו"ש ברכ"י אות ג' וכתב וצריך להתישב בדבר. ועיין לעיל סימן ר"ח אות ג' דמשמע נמי דאינו מצטרף יעו"ש:

יב

יב) שם והשותה פחות מרביעית וכו'. כתב הט"ז סק"א דיין שרף אינו בכלל זה ואזלינן בתר שיעור השתייה לרוב בני אדם יעו"ש מיהו האחרונים השיגו עליו וכתבו דאין חילוק בין יין שרף לשאר משקין וכל שהוא פחות מרביעית אין לברך אחריו ברכה אחרונה כמ"ש לעיל סימן ק"ץ אות י"ב יעו"ש:

יג

יג) פת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים האוכל כזית ממנו כמו שהיא אינו מברך דלפי האמת לא אכל כזית. שו"ת זר"א סימן כ"ט. מחב"ר אות ג' שע"ת אות א' ועיין לעיל סימן קס"ח אות מ"ו:

יד

יד) שם פחות מרביעית וכו'. ושיעור רביעית כבר כתבנו אותו לעיל סימן ק"ץ אות ט"ז קחנו משם:

טו

טו) שם ולאחריו אינו מברך כלל. ומיהו יש מסתפקין לומר דבברכת בנ"ר א"צ שיעור כמ"ש בטור וב"י יעו"ש. וע"כ יש חסידים נזהרין מלאכול פחות מכשיעור כדי להנצל מספק זה וגם כדי להנצל מספק אחר שכתבנו לעיל אות א' די"א על פחות מכשיעור אין לברך עליו כלל אפילו לפניו יעו"ש:

טז

טז) שם שהוא כברייתו וכו'. ודוקא אם אוכל הבריה כמו שהיא אבל אם מרסק אותה קודם אכילה ודאי דא"צ לברך עו"ת אות א' והביאו א"ר אות ו' וכתב ומשמע אף שאכלו עם הגרעין:

יז

טוב) שם שהוא כברייתו וכו'. דהיינו ייגד"ש מיי"ל בע"ר לא יאכל אחת לחודה. ט"ז סק"ב. ומשמע בחולין דקי"ט דקטנית אחת מקרי בריה אף על פי שהרבה גדילין בשרביט אחד מ"א סק"ג. א"ר אות ב' ודע שמוכח בא"ח והכלבו דאפי' דבר שאינו מז' מינים הוי בריה וכן כתב בהדיא רבי יונה וכן כתב חו"י סימן ק"ס דדג קטן וכיוצא נכנס בסוג זה ודלא כהרב פני יהושע פ' כ"מ יעו"ש. ער"ה אות ה':

יח

חי) שם בהגה. אבל אם לקח הגרעין וכו'. ואם אכל מה שבתוך הגרעין מיקרי בריה דהרי אכל מה שראוי לאכול ממנו. מ"א סק"ד. א"ר אות ו' סו"ב אות ו':

יט

טי) שם אם לקח הגרעין וכו'. ובדבר שאין דרך לאכול הגרעין כגון זית ואכל הגרעין י"א דלא מקרי בריה וי"א דמקרי בריה כל שהביאו לפניו שלם אפילו לא אכל הגרעין כיון שאין דרכו לאכול הגרעין מקרי בריה ומור"ם ז"ל בהגה מיירי בענבים ורמונים דדרך לאכול הגרעין ולפיכך אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי בריה. מ"א שם וא"א אות ד' ועיין מאמ"ר אות ה' ודוק:

כ

ך) שם בהגה אם לקח הגרעין וכו'. וה"ה אם חתך ממנו כל שהוא ג"כ לא מקרי בריה עו"ת אות א' מיהו אם נפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות להתפרפר מקרי בריה. מ"א שם. א"ר שם. ולכן הרוצה לאכיל בריה פחות מכזית יסיר ממנה קצת כדי להסתלק מספק:

כא

כא) שם לכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית וכו'. וכ"כ בש"ע לעיל סימן ק"ץ סעיף ג' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

כב

כב) [סעיף ב'] הטועם את התבשיל וכו'. לידע אם צריך מלח או תבלין רש"י משמע דאם אוכל קצת ממנו אחר הבישול לידע אם הוא טוב מיקרי אכילה וצריך לברך והעיקר תלוי בכוונת הלב. מיהו ברוקח משמע אפילו כוונתו לאכילה א"צ ברכה. מ"א סק"ו. ולכן כיון דאיכא פלוגתא בזה וגם בעיקר הדין יש פלוגתא די"א אם הוא בולע צריך ברכה ולא פטרו אלא א"כ פולט ע"כ הטועם קודם גמר הבישול לראות אם חסר איזה דבר יש להרהר הברכה בלבו אבל אם טועם אחר גמר בישול יש לכוין לשם אכילה ולברך ועיין לקמן אות כ"ט:

כג

כג) שם הטועם את התבשיל וכו'. והטועם את התבשיל בערב שבת משום טועמיה חיים זכו לא נכנס בסוג זה דהא ודאי מכוין לאכול וכיון שמכוין לאכול אפי' על כל שהוא חייב לברך. י"א בהגה"ט. ועיין לקמן סי' ר"ן כי שם נכתוב בענין טועמיה בס"ד:

כד

כד) שם. א"צ לברך. זהו לשון הטור ומשמע מזה דאם רוצה לברך רשאי וע"כ הגיה הב"ח לאמר אין לברך ופי' דאסור לברך עליו דכיון דאינה טעונה ברכה הויא ברכה לבטלה יעו"ש. מיהו השכנה"ג בהגה"ט כתב דהוא דוחק גדול למחוק כל הספרים ומ"מ לענין דינא הסכים כהב"ח דאין לברך יעו"ש. וכן הסכים א"ר אות ד' ער"ה אות ו' מאמ"ר אות י"ד:

כה

כה) שם עד רביעית. ואפילו לטעום הרבה קדרות שרי. ומיהו אם כוונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דהו"ל אכילה מעלייתא. מ"א סק"ז. ולענין דינא כתבנו לעיל אות כ"ב:

כו

כו) שם עד רביעית. והאוכל משום טעימה שיעורו בכזית כמו במשקין ברביעית. עו"ת אות ו' א"ר אות ג' א"א אות ו':

כז

כז) שם טעון ברכה ואפילו בכל שהוא. טור וב"י. מ"א סק"ח. ואפילו טועם לידע אם צריך מלח או שאר דברים. א"א אות ח':

כח

כח) שם כשחוזר ופולט וכו'. משום דלא מקרי הנאה אלא בתוך מעיו וכיון דלא בלע כלל אינו מברך. ב"י מ"א סק"ט וכתב דה"ה ללועס ופולט:

כט

כט) שם כשחוזר ופולט וכו'. ונכון שלא לפלוט משום בל תשחית. מי"ט. א"ר אות ה' אלא יעשה כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש:

ל

ל) שם ואז אפילו על הרבה וכו'. אבל בסמ"ג משמע דאפילו פולט עד רביעית. ער"ה אות ז':

לא

לא) שם הגה. וספק ברכות להקל. לפיכך בפחות מרביעית אפילו אם בולעו א"צ לברך ואם היא פולטו אפילו ביותר מרביעית אינו מברך. לבוש. עט"ז אות ב' מיהו המ"א סק"י כתב על דברי מור"ם הנז' דאין כאן ספק כלל דלא מצינו שום פוסק שכתב בהדיא דבולע פטור ולכן פסק דיש לברך אם בולע אפילו מעט יעו"ש. אבל הא"ר אות ה' כתב דמצינו מפורש במדרש בולע פטור יעו"ש. וכן המאמ"ר אות י"ד השיג על דברי המ"א הנז' וכתב דיפה כיון מור"ם ז"ל שכתב בזה סב"ל וכ"ה דעת מרן ז"ל יעו"ש וע"כ לענין דינא יש לעשות כמ"ש לעיל אות כ"ב יעו"ש:

לב

לב) וכתב המ"א סק"ט צ"ע באותם שנותנין עשב שקורין טוב"ק לתוך השפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו אי דמי לטועם ופולט שא"צ ברכה או דילמא דומה לריח שצריך לברך וק"ו כאן שגם הגוף נהנה ממנו שהרבה שבעים ממנו כמו שאכל ושתה וצ"ע עכ"ל. אמנם המט"י אות ב' כתב דאין כאן ספק כלל שהרי לית ביה שום דבר שיש בו ממש כדי שיקרא אוכל דאין זה אלא עשן בעלמא וגם אין לו דין ריח כלל דהא בעינן ריח טוב וליכא עכ"ל וכן כתב המו"ק דדבר פשוט הוא שאין לברך יעו"ש. וכן כתב א"א אות ט' מחב"ר אות ד' מאמ"ר אות י"ב. יפ"ל אות ב' שע"ת אות ט':

לג

לג) באבק טובק הנשאף בנחירים שיש שמערבין בו בשמים או מי אזהאר וכדומה הלק"ט ח"א סימן ק"א צדד שלא לברך והרב המני"ח שם כתב דראה מי שהיה נזהר לברך על איזה ריח טוב שחייב לברך ושוב שואף ועלה עשן באפו יעו"ש והב"ד המחב"ר אות ו' וכתב דהמנהג שלא לברך יעו"ש:

לד

לד) להדליק עשב הנז' בנר של חלב יש מתירין ויש אוסרין והפר"ח ביו"ד סימן ק"ח אות כ"ג התיר להדליק מראש השלהבת והרב לקט הקמח בא"ח דנ"ב כתב חלום נפלא שספר לו מהר"ר דוד גרשון שהיו מנדין אותו בשמים על שהיה מדליק הפיפ"א מנר של חלב והב"ד המחב"ר אות ח' יעו"ש. שע"ת שם. וע"כ אם אי אפשר יש להדליק ע"י אמצעי דהיינו שמדליק איזה דבר מנר החלב ואחר כך מדליק הפיפ"א מאותו דבר:

לה

לה) מותר לשתות הפיפא ביו"ט ובתענית לבד מט"ב דנהגינן איסורא. מו"ק והביאו מחב"ר בזה הסימן אות יו"ד ובסימן תקי"א אות א' יעו"ש וכ"כ בברכ"י סימן תקי"א אות ב' ובסימן תקס"ז. מיהו במחב"ר אות י"ג כתב דהראו לאחד בחלום שהשותה ביו"ט משמתין אותו ובט"ב מקללין אותו וכן לשותה תחת חופת חתנים יעו"ש ובאות י"ד כתב הנזהר שלא לשתות ביו"ט היינו ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני שותין וכתב שכן ראה נוהגין רבנן קדישי רבים בתורה וכך הוא היה נוהג יעו"ש. ועיין שע"ת אות ט' שכתב שמדברי המש"ז סימן תקי"א משמע שהיה נוהג להתיר אף ביו"ט ראשון יעו"ש. ומ"מ נראה הא דמותר לשתות ביו"ט ה"ד למי שהורגל בו ונצרך אליו אבל למי שלא הורגל בו ולא נצרך אליו אסור לשתות אפילו ביו"ט שני דהא לדידיה אינו צורך אוכל נפש ואיך יעשה כיבוי והבערה על שלא להועיל ואינו צורך יו"ט:

לו

לו) מותר לשאוף בחוטם אבק הטאבק"ו בשבת. ברכ"י סימן שכ"ח אות י"ד ובמחב"ר בזה הסימן אות ז' יעו"ש:

לז

לז) וכן מותר לשאוף הטוב"ק דרך הנחירים בט"ב וביוה"כ. לקט הקמח שם מיהו בסוף הספר בהשמטה כתב דמי שנוהג אוסור קאי באיסורו ואין להתיר לו יעו"ש. מחב"ר אות י"ב. שע"ת שם:

לח

לח) משקה מבושם הנעשה משמרי יין ומיני עשבי בשמים וצורפין אותו העכו"ם בערי אדום מותר לזלפו על הטאבק"ו ולשאפו בחוטם. שו"ת זרע יעקב סימן ט' מחב"ר אות ט"ו שע"ת שם:

לט

טל) יש מפקפקין על השואפין עפר הטאבק"ו הלוקחים מן העכו"ם שאומרים דזמנין מזלפין עליו סתם יינם אך הרב שער המלך פ"א דמאכלות אסורות ארי עלה והתיר בפשיטות להלכה ולמעשה יעוש"ב מחב"ר בק"א אות ב' שע"ת שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---