מחצית השקל/אורח חיים/רי

מחצית השקל ‏ אורח חיים רי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) האוכל כו' אכל חצי זית מז' מינים כו' בנ"ר כיון דאין שיעור בז' מינים ומצד הדין גם על ז' מינים ה"ל לברך בנ"ר אלא מצד חשיבותו קבעו לו ברכה מיוחדת וכיון דאין בו כשיעור וא"א לברך ברכה המיוחדת לו עכ"פ לא גרע משאר אוכלים שאינן מז' מינים ומצטרף לחצי זית ממין אחר והוי כאלו אכל כשיעור מפרי שאינו מז' מינים דמברך בורא נפשות רבות גם יש דעות בפוסקים דאפי' אכל חצי שיעור מין ז' ולא אכל שום פרי אחר אפי' הכי מברך על אותו חצי שיעור מז' מינים בורא נפשות רבות וניהו דלא קי"ל הכי מ"מ כה"ג דאיכ' שיעור מצירוף ודאי מברך בורא נפשות רבות לכ"ע:

ע' סי' תרי"ב דכן הדין ביה"כ דאי אכל ככותבת חייב ולענין צירוף מבואר שם כמ"ש מ"א פה ומניה יליף לענין ברכ':

ציר שעל גבי ירק מצטרף לענין יה"כ בכותבת וה"ה לענין ברכה לצירוף כזית:

זבחים דף ק"ט ע"א ד"ה עול' כו' כתבו וז"ל והא דחלב ויין מצטרף (היינו לענין פיגול) אע"ג דחלב בכזית ומשקין ברביעית ה"מ בשתיה אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית עכ"ל התוס':

עמ"ש סי' ר"ה ס"ב במ"א ס"ק ו בשם המרדכי:

וכ"מ ממ"ש סי' קצ"ח ס"ה דמוהל שעל הצלי לא מיקרי טיבולו במשקה לענין נט"י ורוטב מקרי טבולו במשקה:

אם שהה יותר מכא"פ היינו מתחלת האכיל' עד סוף האכילה יותר מכא"פ. ושיעור אכילת פרס י"א ג' ביצים וי"א ארבע ביצים וכדלקמן סי' תרי"ב:

ומ"ש מ"א וכ"מ מפרש"י דפי' דטעמ' כו' הוא דף ל"ח:

ולענין שתיה ע' סי' תרי"ב די"א דשיעור צירוף ג"כ הוא כא"פ. וי"א דבשתיה השיעור לצרף כדי שתיית רביעית וזה נראה עיקר למחבר שם שהביא תחלה דעת האומרים כדי שתיית רביעית וכנודע דרך הרב"י. ולענין שתיית הקאפ"ע שדרך אנשי טורקיי"א לשתותו כשהוא חם מאד וא"א לשתות רביעית בפ"א ויש רצו לו' דאפ"ה צריכים לברך אחריה דדרך שתייתן בכך וה"ה בעל משנה למלך בהלכות ברכות הביא ראיה ברורה דל"מ מה שדרך שתייתו כך ושאין לברך אחריו ולכן צריך ליזהר בזה:

לחלק בין יה"כ לב"ה. דיה"כ ביתובי דעת' תליא וביותר מכא"פ לא מיתבא דעתיה אבל הכא בהנא' תליא כיון שהחיך נהנה רביעית או כזית גם ביותר מכא"פ מצטרף ולמעשה צ"ע עכ"ל ע"ת:

דהא כל אסורים שבתורה שוין ליה"כ בזה. ואע"ג דבאסורים לא תליא ביתובא דעתא אלא כיון דכתיב בהו אכילה וביותר מכדי א"פ לא מצטרף לכזית לקרוא אכיל' א"כ ה"ה לענין ברכה דכתיב גבה אכילה אינו מצטרף:

אפי' בפת דקי"ל כל דברים שאין טעונין ברכה אחרונה במקומן אם הלך לחוץ וחזר ורוצה לאכול צריך לברך תחלה על מה שיאכל דקביעות הראשון הלך לו אבל אכל פת והלך לחוץ וחזר א"צ לברך על מה שרוצה לאכול כיון דפת צריך בהמ"ז במקומו שאכל א"כ אף שהלך לחוץ לא נתבטל קביעות הראשון וכשחזר לקבעא קמא קהדר משא"כ כשאכל פת פחות מכזית דא"צ ברכה אחרונה כלל ל"ל לקביעות הראשון חוזר וגרע משאר דברים שא"צ ברכ' לאחריהן במקומן:

(ב) (ס"ק ב) מרביעית תמלא כלי יין כו' ודוק' ביין שנגדש כו' לכן יעשה כמ"ש סי' תנ"ו וכ' בס' א"ר וז"ל מנ"ל הא דבע"ב ושל"ה כ' בשם מהרי"ל להדיא דימלא במים וכ"כ הטור לקמן סי' תנ"ו כו' וכ"כ ב"י בי"ד סי' צ"ח בשם מרדכי לענין או"ה כו' עכ"ל ולפ"מ שהבין בס' א"ר כוונת מ"א דדוקא ימלא יין שנגדש ולא מים דשיעור רביעית הוא מעט פחות מביצה ומחצה לכן כשימלא יין שנגדש כשנותנים לתוכו ביצה ומחצה (דבתחלה כשנותן היין תוך הכלי אין דרך לגודשו כיון שא"א לצמצם הגודש וכשיגדישנו אם יתן מעט יותר משיעור שנגדש ישפוך לחוץ לכן דרך הוא למלאות הכלי מחוק ולא גדוש משא"כ כשנותן לתוכו ביצה ומחצה היין נגדש ממילא מצד עצמו) חסר הגודש משיעור ביצה ומחצה משא"כ אי ימלא מים דליכ' גודש יצא כשיעור ביצה ומחצה. לפ"ז תקשי מה כ' מ"א אבל במים כו' לכן יעשה כמ"ש סי' תנ"ו ומאי מהני בזה אפי' יעשה כמ"ש בסי' תנ"ו מ"מ כיון דממלא מים יצא יותר מרביעית דהיינו כשיעור ביצה ומחצה מצומצם דהוא יותר מרביעית לפי הבנת בעל א"ר דברי מ"א אבל לע"ד אין זה כוונת מ"א דודאי שיעור ביצה ומחצה מצומצם הוי שיעור רביעית אלא שכ' הטור בסי' תנ"ו לענין מדידת שיעור חלה שהוא מ"ג ביצים וחומש ביצה כיצד יעשה ימלא כלי מים ויתן אותו כלי לתוכו כלי ריקן ויכניס לתוכו מ"ג ביצים וחומש ביצה בנחת אחת לאחת והמים היוצאים כלי המחזיק אותן הוי שיעור המדה וכ' אח"ז דכה"ג לא יוכל לכוין בנתינת הבצים לתוכ' כשהוא מלא ור"ל שמא לא ידקדק כ"כ ליתן לתוכ' בנחת וגם ע"י כובד הבצים בנפילתן לתוכו יצא יותר ממ"ג ביצים וחומש ביצה לכן טוב יותר שימלא כלי מים ויער' המים ממנו לכלי אחר ואח"כ יתן בכלי הריקן מ"ג ביצים וח"ב ויחזור לתוכו המים שעיר' ממנו והמים שיותרו הן המדה עכ"ל הטור וכיון שהמ"א כ' כאן לשער כפי דרך הראשון שכ' הטור שימלא הכלי ויתן לתוכו ביצה ומחצה וכה"ג יש לחוש שאינו יכול לכוין כו' כמו שכ' הטור ויצא יותר מביצה ומחצה לכן ס"ל למ"א כשימלא יין שנגדש שיעור הגודש עול' כמעט לשיעור מה שלא יוכל לכוין כו' ונמצא יותר שיעור ביצה ומחצה (מ"מ הדבר ק' שהגודש יהיה מצומצם כפי שיעור היוצא יותר ע"י שלא יוכל לכוין) משא"כ במים יש לחוש לחששת הטור שלא יוכל לכוין כו' ועז"כ שאם אין לו יין למלאות ויצטרך למלאות במים יעשה כמ"ש סי' תנ"ו ור"ל הרב"י בש"ע סי' תנ"ו לא הביא כ"א ההשער' שניה שכ' הטור וה"ה הכא יעשה כן ימלא כלי מים ויער' ממנו המים לכלי אחר ואח"ז יתן לכלי הריקן ביצה ומחצה ואח"ז יערה עליו המים והמים היוצאים הם שיעור ביצה ומחצה מצומצם דכה"ג יוכל לכוין כמ"ש הטור:

פי"ז דכלים משנה ו' דשיעור ביצה ששיעורו חכמים הוא בינונית ובברכות דף ל"ח לענין זית דמשערין בו הוא זית בינוני וה"ה הכא:

(ג) (ס"ק ג) בריה משמע בחולין כו' דאמר רב אין שומר לפחות מכפול (ר"ל דשיעור טומאת אוכלין היא כביצה וקי"ל דאפי' אין האוכל לבד הוא כביצה אלא בצירוף השומר שעליו מצטרף אבל אוכל שהוא פחות מפול אין שומר שלו מצטרף להשלים לשיעור ביצה) ופריך עליה מדתני עדשים בקליפתן מצטרפים הרי דקליפ' היא השומר מצטרף עם העדשה כשיעור ביצה אע"ג דעדש' פחותה מפול ומשני בריה שאני ר"ל עדשה הואיל והוא בריה מודה רב דהשומר מצטרף אע"פ שהוא פחות' מפול והרי עדשים ג"כ גדלים בשרביטי' וגדלים הרבה בשרביט א' אפ"ה קרי לעדש' א' בריה וה"ה קטניות:

(ד) (ס"ק ד) לקח כו' דלא מסתבר לו' שר"י אכל עם הקליפ' כו' ז"ל תר"י על מה דאמרי' דף ל"ח אר"ח ב"א אני ראיתי לר"י שאכל זית מליח ובירך עליו תחלה וסוף א"ל ר' ירמיה לר"ז והא כיון דשקלי לגרעניתיה בצר ליה שיעורא א"ל בזית בינוני סגי. (ר"ל ור' יוחנן אכל זית גדול וכי בציר גרעניתי' עדייין נשאר שיעור זית בינוני) ובירוש' א"י ר"י נסב זית ובירך לפניה ולאחריה והוי רחב"א מסתכל ביה (ר"ל שהיה מתמיה) מפני שגרעינותיו ממעטתה (היינו כקושית הש"ס) ומה עביד ליה ר"י (ר"ל באמת מאי דעתיה דר"י שבירך אחריו הא חסר הגרעין) ומשני משום בריה כו' שכן אם אכל אפי' פרידה אחת של ענב או של רמון טעון ברכה עכ"ל. וכ' הרר"י נראה שתלמוד שלנו חולק דהכא (בתלמוד שלנו) משמע אע"פ שאכל בריה אם פחות מכזית אינו מברך לאחריו ובירוש' משמע שמברך לאחריו אבל לענין הדין אפשר להעמיד תלמיד שלנו עם הירושלמי. ונאמר שאם הוא דבר שאין דרך לאכלו עם הגרעין כגון זית וכיוצא בו צריך שיהיה בו שיעור מלבד הגרעין כיון שאין דרך לאכלו עם הגרעין נמצא שלעולם לא הוי בריה דכשתוציא הגרעין כמו שדרך להוציאו לא ישאר שלם ומפני זה הוצרך לו' בתלמוד שלנו דבזית גדול עסקינן. אבל אם הוא דבר שדרך לאכלו עם הגרעין שלו כגון גרעין של רמון או של ענבים או גודגניות וכיוצא בהם אם אכל אחד מהם אף על פי שאין בין הכל כזית דייני' ליה בריה ומברך לאחריו עד כאן לשון הרר"י. ור"ל דשני מעשים היו מעשה שהוא בתלמוד שלנו היא מעשה אחר ממעשה שהובא בירוש' ושניהם אמת לדינא ובש"ס שלנו הי' מעשה בזית ממש וכמ"ש הרר"י ועובדא דירושלמי ניחזי אנן היכי הוה דע"כ זית ממש לא הוה דהא זית ממש כתב הרר"י דבכל ענין לא הוי בריה אע"כ צ"ל דפרי אחר היה. ומ"ש בירוש' ר"י נסב זית כו' ר"ל שיעור זית וכמ"ש אח"ז ומה היה ל"ל שהיה ענב או רמון וממ"נ אי אכל הגרעין מה תמה רחב"א שחסר הגרעין הא אכלו וגם א"צ לטעם בריה הא בלא"ה היה כשיעור זית ואי לא אכל הגרעין ודאי דלא הוי בריה כיון שאינו שלם אלא ע"כ צ"ל שאכל פרי אחר שאין דרך לאכול הגרעין אלא מה שהוא תוך הגרעין אוכלי' והפרי בצירוף קליפת הגרעין וגם תוך הגרעין היה כשיעור זית. ולכן אמר בירוש' ר"י נסב זית כו' ור"י אכל הפרי וגם מה שבתוך הגרעין כיון שאכל כל מה שראוי לאכול מיקרי בריה ומברך אף על פי שלא היה בו כזית דהא חסרה הקליפה. ואע"ג דזית ממש אפי' אכל הגרעין לא מקרי בריה וכ"ש אם לא אכל הגרעין דאינו מיקרי בריה אע"פ שאכל כל מה שדרך לאכול שאני זית שצא אכל מן הגרעין כלום אפי' מה שבתוך הגרעין אין דרך לאכול לכן בשום פעם לא מקרי בריה כמ"ש הרר"י משא"כ בשאר פרי כיון שהדרך לאכול על כל פנים תוך הגרעין נמצא אוכל קצת מן הגרעין אם כן אם אכל הפרי ותוך הגרעין מה שראוי ודרך לאכול שפיר מקרי בריה. ולכן כ' מ"א דלא מסתבר לו' שר"י אכל עם הקליפה של הגרעין כו' ר"ל מנ"ל להוכיח דין הנ"ל דאפי' זורק הקליפה ואוכל תוך הקליפה מ"מ מקרי בריה דלמא ר"י אכל גם הקליפה ולכן מיקרי בריה אבל אם היה זורק הקליפה אפי' אוכל תוכו לא מקרי בריה. והא דהסתכל בו רחב"א שגרעיניתיה ממעטתה והא אכל כל הגרעין עם הקליפה מכל מקום הוי ס"ל לרחב"א כיון דהקליפה איננה ראוי לאכילה א"א לצרפו לשיעור זית. לכן שפיר תמה דהא חסר הגרעין ר"ל קליפתו ועז"כ מ"א שזה דוחק שר"י אכל הקליפה כיון שאיננה ראוי לאכילה אע"כ שהקליפה זרק ואכל תוכו ואפ"ה מקרי בריה. וכאן בש"ע מיירי בענבים ורמונים וא"כ הגהת רמ"א אליב' דכ"ע ר"ל מ"ש רמ"א דאם לקח הגרעין ל"מ בריה ובעינן דוקא שאכלו כלו כמות שהוא לכאורה להרר"י אין כלל זה אמת דפירי שדרך לאכול מה שבתוך הגרעין אפי' זרק הקליפה ולא אכלו כמות שהוא אפ"ה נקרא בריה כנ"ל וכ"ש שחולק על הרא"ש דס"ל דאפי' זית אם הובא לפניו שלם עם הגרעין אע"ג שזרק הגרעין כלו אפ"ה הוי בריה וכן היה המעשה בירושלמי ובש"ס דילן בהאי דזית מלוח מיירי שהובא לפני ר"י כשהי' כבר חסר גרעיניתיה ולכן לא הוי בריה הרי דאם הובא לפניו עם הגרעין מקרי בריה אפי' לא אכל הגרעין לזה כתב דז"א דדברי רמ"א הם אליביה דכ"ע דרמ"א קאי ע"ד המחבר שכת' גרגר של ענב או של רמון וכה"ג ל"מ להרר"י צריך שיאכל כלו שכן מבואר להדי' בדברי הרר"י כנ"ל אלא אפי' הרא"ש מודה בענב ורמון:

וע' בי"ד כו' בשם מהרא"י כו' וס"ל כהרא"ש ר"ל דמהרא"י הביא ראי' מכאן לענין איסור דקי"ל בריה לא בטלה דאפי' נתפרר קצת מ"מ מקרי בריה מדהוצרך הרא"ש לו' דזית מלוח שהוזכר בש"ס דילן שהובא לפני ר"י היה בלי גרעין לכן לא הוי בריה ת"ל דע"י שהי' מלוח דרכו להתפרר ממנו קצת אלא ע"כ כה"ג מקרי בריה:

(ה) (ס"ק ה) או רביעית כו' והרב ב"י שגג ע' בט"ז סס"ק ד' ותבין:

משום די"א דעל כביצה כו' דהרא"ש נסתפק במשקין ג' ספיקות בשיעורו דנודע פלוגתא דר"מ ור"י לענין שיעור אכילה בברכות דף מ"ט ע"ב דר"י ס"ל בעי' כביצה דדרש ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שיעור שביעה דהיינו כביצה. ור"מ ס"ל דסגי בכזית דדרש ואכלת זו אכילה וסתם אכילה הוא בכזית ושבעת דרש זו שתיה וקי"ל כמ"ד שיעור אכילה בכזית א"כ ע"כ ושבעת קאי אשתיה ובעינן בשתיה שיעור שביעה ולכן י"ל כמו לר"י דדרש ושבעת על אכילה ס"ל דסגי כביצה וע"כ כביצה הוי שיעור שביעה ה"ה דשתיה לדידן הוה שיעור שביעה כביצה או י"ל דאין לדמות שביעה דשתיה לשביעה דאכילה ודלמא שביעה דשתי' בעינן דוקא רביעית או דלמא לר"מ דסגי לאכילה בכזית ניהו דשתיה אתי מתיבת ושבעת מכל מקום כיון דכתיבי אכילה ושתיה סמוכים זה לזה וכמו באכיל' סגי בכזית ה"ה בשתיה וכי היכי דבאכילה לא בעינן שיעור שביעה ה"ה בשתיה אע"ג דכתיב גבה ושבעת לפ"ז מי ששתה כזית לא ישתה כביצה דא"כ יתחדש לו ספק אחר שמא בכזית לא היה צריך לברך וע"י שישתה כביצה יצטרך ובאמת א"א לברך דשמא בעינן רביעית לכן שב ואל תעשה עדיף שלא יוסיף לשתות על כזית ששתה אלא א"כ ישתה רביעית שאז יצא מכלל הספיקות:

(ו) (ס"ק ו) הטועם לידע אם צריך מלח או תבלין וכוונתו אי צריך עוד מלח ותבלין יוסיף מלח ותבלין לתקנו משמע כו' אחר הבישול דאז אפי' חסר מלח ותבלין אי אפשר לתקנו ואין כוונתו כי אם לידע אם הוא טוב כמות שהוא זה מיקרי יותר אכילה:

וברוקח כו' ויפדו העם כו' דכתיב שמואל א' סי' י"ד ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב כו' וכתיב ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבול אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו כו' ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך כו' ויאמר יונתן עכר אבי את הארץ כו' ויאמר שאול כו' מות תמות יונתן. ויאמר העם כו' ויפדו העם את יונתן ולא מת. ופי' באגדת שמואל שאמרו העם לשאול מטעמת א"צ ברכה אלמא טועם לא מיקרי אכילה א"כ לא עבר יונתן את השבועה. דהא גם שאול השביע ארור האיש אשר יאכל:

וצ"ל כיון כו' ר"ל לא תקשי הא כ' בסעיף א' דאפי' אוכל כל שהוא עכ"פ מברך ברכה שלפניו מ"מ הכא גרע ואין צריך לברך כיון שנפשו כו' וגם יונתן תיכף כשא"ל השביע אביך נמנע ולא אכל יותר אע"ג שנתאוה ליותר מזה כנראה מלשון הפסוקים ונמנע מצד איסור השבועה:

מ"מ סברא שניה כו' ר"ל הנה מ"א הביא שני דיעות רש"י ורוקח בפי' טעימה ועז"כ דלדידן אין נ"מ במחלוקת של רש"י ורוקח לפי שנראה למ"א עיקר דעה שניה כמ"ש מ"א בס"ק י' דאם בולע אפי' כל שהוא אפי' כוונתו לטעימה צריך לברך:

ספק כו' דלא מצינו שום פוסק שכ' בהדיא כו' דהטור כ' ומיהו מטעמת א"צ לברך עד רביעית ולכאורה משמע אפי' הוא טועם ובולע וכ"כ הרמב"ם ז"ל סתם מטעמ' א"צ כו'. אבל ר"ח פי' דוקא טועם ופולט כו' עד כאן לשונו והבין הרב ב"י דדעת הטור ורמב"ם דאפי' בולע א"צ לברך ואע"ג דררמב"ם בהלכות תענית כ' והוא שלא יבלע אלא טועם ופולט מ"מ כיון דבה' ברכות כ' סתם מטעמת א"צ ברכה ע"כ צריך לחלק בין תענית לברכה וס"ל להרב"י דגם הרי"ף מחלק בין תענית לברכה אבל מ"א ס"ל דודאי אין חילוק בין תענית לברכה להרי"ף וכן הרמב"ם אע"ג שבה' ברכות סתם מטעמת כו' סמך עצמו עמ"ש בה' תענית דדוקא טועם ופולט וכי הטור כוונתו כן שכ' תחלה לכאורה משמע אפי' כו' ובולע ר"ל כיון דהוזכר בש"ס טועם משמע אפי' בולע ועז"כ וכ"כ הרמב"ם ז"ל סתם מטעמת א"כ לכאורה משמע ג"כ דעתו אפי' בולע ואע"ג דבתענית ס"ל דוקא פולט ע"כ צריך לחלק בין ברכה לתענית כיון דבברכות משמע מסתימת ל' הש"ס ורמב"ם אפי' בולע. ואח"ז כ' אבל ר"ח פי' דוקא טועם ופולט אפי לענין ברכה הרי דלא חש ר"ח לסתימת לשון הש"ס ופי' דוקא פולט א"כ גם דעת הרמב"ם יש לומר כן ונקט לשון הש"ס כדרכו וגם סמך א"ע על מה שכתוב בהלכות תענית כנ"ל. ומה"ת נעשה מחלוקת בין ר"ח לרמב"ם וכ"ד הרי"ף כנ"ל:

ובירושלמי כו' הובא ברי"ף פ"ק דתענית וז"ל הרי"ף שם גרסינן פרק הקורא בעי מיניה כו' השרוי בתענית מהו שיטעום כו' א"ל טועם ואין בכך כלום. תניא נמי הכי מטעמת א"צ ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום כו' ומפרשי רבנן דצריך לאזהורי דלא לבלע כלום וס"ל להרב"י דהאי דצריך לאזהורי לא קאי כ"א על תענית ולא נראה למ"א כמ"ש אחר זה דהא תענית וברכה בהדי הדדי תניא בברייתא כנ"ל ואיך א"ל שיהיו חלוקים תענית וברכה וסיים שם הרי"ף בשם ירושלמי דנדרים נדר להתענות (יום א' סתם ולא אמר יום זה והתחיל להתענות יום א') ושכח ואכל איבד תעניתו כו' ומתענה יום אחר. ולא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם כו' מתענה ומשלים אותו היום עכ"ל הרי דתענית בעינן דוקא פולט ולא בולע ובתענית גם הרב"י מודה אלא דעיקר ראייתו דס"ל ברכה ותענית שוה כיון דשניהם בהדדי תניין בברייתא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.