אליה רבה/אורח חיים/קמו

אליה רבה ‏ אורח חיים קמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אסור לצאת וכו'. אפילו בין פסוק לפסוק (טור) וכן משמע בשבועות שאומרים אקדמות (מגן אברהם). ולעניות דעתי משמע מלבוש דמותר לצאת באקדמות דהא גוללין הספר תורה בשעת אקדמות, מה שאין כן בין פסוק לפסוק אף בזמניהם שהיו מתרגמינן משמע שלא היו גוללין דאי היה גוללין למה אין רשאי הקורא לסייע למתרגם וכן משמע בסימן קל"ט סעיף ד' וה':

ב

[ב] אבל בין גברא וכו'. כשהוא צורך גדול אגודה פרק קמא דברכות, ובסדר היום כתב דוקא מתוך דוחק גדול או אונס גמור וזולת זה לא יצא, ועיין לעיל במגן אברהם סימן נ"ג ס"ק כ"ב:

ג

[ג] כיון שהתחיל הקורא וכו'. משמע ולא מפתיחת ספר תורה מיד, וכן בלחם חמודות דף מ"ד. ומלבושי יום טוב כתב לא ידעתי מה ראה הלבוש לחלוק, ואף שדקדק מדכתיב ובפתחו משמע מיד שנפתח יש לומר שלא היה הפסק בין פתיחה לקריאה אבל אם יש הפסק מותר עד כאן דבריו. ואני תמה הוא פירוש רש"י בסוטה דף ל"ט על ובפתחו וכשהתחיל הרי דפתחו הוא לשון התחלה וזה נראה דעת הרמב"ם הנזכר לעיל:

ד

[ד] בין גברא לגברא וכו'. כן כתב רבינו יונה והב"ח חולק ומתיר אפילו בקול רם ללמוד כיון דבין גברא לגברא אין שם שומע למנוע, ולא ירדתי לסוף דעתו דהא החשש שמא ימשוך הלימוד אף בשעה שקורין כמו בדברים שבסעיף שאחר זה כמו שכתב בית יוסף, ובספר באר שבע דף נ"ז הקשה מהא דמתירין כשנפתח הספר תורה קודם שהתחיל לקרות, ולא קשה מידי דאם נתיר בין כל גברא וגברא יהא להרגל הלשון להמשיך אף בשעה שקורין, מה שאין כן קודם שהתחיל לבד יודע שמפסיק בשעה שקורין, וכן משמע בבית יוסף וכן כתב לחם חמודות שם, גם הוא עצמו סתם דנכון לחוש לרבינו יונה ושכן הוא נהג. ומיהו בינו לבין עצמו כתב בסדר היום דמותר ללמוד בין גברא לגברא, ונראה דהוא הדין להורות הוראה לפי שעה דלא שייך בזה לומר שיהא להרגיל הלשון להמשיך. ומשמע בבית יוסף דמותר לקרות שנים מקרא ואחד תרגום לכולי עלמא בין גברא לגברא, אבל בלחם חמודות שם חוכך ליזהר דאף בזה יתבלבל שאי אפשר שיכוין להשלים הפסוק בכל פעם שיתחיל הקורא, ואני אומר מה בכך שיפסיק אפילו באמצע פסוק. גם מה שכתב דמכח שמיעת הקריאה לא ידע באיזה מקום לסיים לאו חששא הוא דמסתמא יתחיל מספיקא במקום הידוע לו שקרא כדלעיל סימן ס"ד, וגם אפשר ליזהר שלא ישכח המקום. ומכל מקום אין נראה להקל אלא מי שתורתו אומנתו, ובזה מהני תורתו אומנתו אף לדידן כן נראה לי. ונראה דפירוש רש"י דינו בזה כמו תרגום כדלקמן סימן רפ"ה ועיין שם ס"ק ח'. הטעם דשתיקה כתב הלבוש מדכתיב בפתחו עמדו כל העם דהיינו שתיקה דאי עמידה ממש הא כתיב ואתה פה עמוד עמדי דדוקא הסרסור והקורא ולא כל העם, עד כאן. הט"ז השיג עליו וכתב הא בדותא דלא נמצא כן בש"ס, עד כאן. ולעניות דעתי לא עיין בבית יוסף ריש סימן קמ"א דמבואר כדברי לבוש שזה טעמא דש"ס וכן משמע במרדכי מיהו לדינא. וכתב רמ"א יש מחמירין ועומדין וכן עשה מהר"מ, עד כאן, וכן כתב הב"ח ריש סימן קמ"א. ובמטה משה כתב שכן נוהגים ומלחם חמודות שם משמע דמדינא הוא ולא מצד חומרא, כי הך דשתיקה נלמד מאזני כל העם כמו שכתב הלבוש, וכן בתשובת מנחם עזריה סימן צ"א כתב דמדינא הוא ולמדו מדכתיב והעם על עמדם. מיהו בין גברא לגברא כתב בסוף ספר משאת בנימין דאפילו אותם היושבים בשעת קריאתה צריכין לעמוד באומר הקורא ברכו את ה' ודבר שבקדושה הוא, עד כאן, וכן כתב בתשובת מנחם עזריה, וכתב הט"ז שלא ישבו עד שיאמרו תחילה ברוך ה' המבורך לעולם ועד, עד כאן, וכל זה דלא כמגן אברהם שכתב בשמם דבשעת ברכת התורה צריכין לעמוד דליתא אלא בברכו ועניות ברוך וכו', ויתר דיני עמידה יתבאר בסוף סימן קמ"ט. ונראה לי דהוא הדין מי שלומד בין גברא לגברא יזהר שישתוק וישמע ברכו ויענה ברוך ה' וכו' (מלבושי יום טוב). כתב הלבוש הא דמותר לצאת בין גברא לגברא שאני הכא דמתוך סיפור הדברים יבוא למשוך וכו' ובאליהו זוטא נתבאר. גם כתבתי בשם של"ה דף רנ"ו ונכון שלא יקרא עם השליח ציבור כלל רק ישמע וישתוק, אבל במטה משה כתב דנכון לקרות בלחש עם השליח ציבור וכן משמע בלחם חמודות דף ה' ובפרישה, מיהו יזהרו שלא יגביה קולם כלל, וכן כתב מטה משה זה לשונו, הקוראים עם השליח ציבור מתוך החומש יזהרו שלא יגביה קולם אלא ישתקו ויקשיבו לקול השליח ציבור, ועליהם אומר לו הקשבת למצותי והיה כנהר שלומך:

ה

[ה] למי שתורתו אומנתו וכו'. אבל בתוס' סוטה דף ל"ט ד"ה כיון וכו' כתבו דוקא רב ששת וכיוצא בו אבל האידנא אסור, וכן משמע בבית יוסף בשם הר"מ וכן משמע בספר צידה לדרך דף מ"ו וזה לשונו, ויש אומרים שזה היה בימיהם שלא היו מבטלין אפילו שעה אחת, עד כאן, ועיין כסף משנה פרק י"ב מהלכות תפילה וצריך עיון קצת. כתב בשל"ה אם אסור לספר אפילו בין גברא לגברא אף שספר סגור אם כן מה יענו ליום הדין הגדול אותן שמספרין בשעת הקריאה אוי להם ולנפשותם והזוהר האריך מאוד בענשם, עד כאן, ועיין בצרור המור פרשת פקודי מזה:

ו

[ו] שהם דאורייתא וכו'. לקמן סימן תרפ"ו בארתי מזה עיין שם:

ז

[ז] כמו בספר תורה וכו'. צריך עיון מריש סימן רפ"ד, וצריך לומר דמיירי הכא בדברים בעלמא, ואם כן לא היה ליה לסתום כמו בספר תורה:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.