כף החיים/אורח חיים/קיט

כף החיים ‏ אורח חיים קיט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאינו, טפי עדיף להתפלל על החולה בברכת שומע תפלה, הרב החסיד מהר"י מלכו בתשו' כ' סי' ק"ט, ולפי דברי הרב טוב שיכוין במחשבתו על החולה בברכת רפאינו, ויתפלל עליו בפירוש בשמע קולנו ואני שמעתי מפום רבנן קדישו שהיו מתפללים על חולה בברכת רפאינו, וכן אני נוהג ברכ"י או' א' ש"ץ דף קכ"ח ע"ב. זכ"ל או' ת' ומי שיש לו חולה ב"מ ואינו רוצה להפסיק בתפלתו להתפלל עליו יש לכוין עליו כשאומר רופא חול עמו ישראל דהיינו כשאומר רופא וכו' יכוין וחולי פב"פ. ועיין בדברינו לעיל סי' קט"ז אות ג':

ב

ב) שם מבקש עליו רחמים וכו'. ובזוהר פ' וישלח איתא דבתפלה בעי לפרשא מלה כדקא יאות יעו"ש. פר"ח אות א' ש"ץ דף קל"ג ע"א שע"ת אות ב':

ג

ג) שם היה צריך פרנסה מבקש עליה בברכת השנים. ובשער הכוונות דרוש ו' דעמידה כתב דישאל בשומע תפלה וז"ל שם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפלה להורות שהוא בוטח בו ית' אשר בידו מזון לכל חי ע"ד תפלת רב ייבא סבא בכל יום קודם אכילתו כנז' בפ' בשלח (דף ס"ב ע"ב) עכ"ל, וכ"כ שם בנוסח התפלה דף נ"א ע"ג פרע"ח שער העמידה פ' י"ט ומשמע דאפילו הוא עשיר צריך לשאול על מזונו כדי להורות שהוא בוטח בו ית' וכ"כ מ"א סק"א א"ר או' א' סידור בי"ע או' ג' ובברכ"י או' ב' כתב בשם גורי האר"י ז"ל שיתפלל במחשבתו על הפרנסה בברכת השנים וישאל מזונותיו בפירוש בשמע קולנו והב"ד הש"ץ דף קכ"ח ע"ג זכ"ל או' ת' והיינו כשאומר ברך עלינו את השנה כזאת יתפלל במחשבתו שיתן לו השי"ת פרנסה טובה וכן בקיץ כשאומר ברכינו וכו' ואח"כ בש"ת שואל בפירוש:

ג) וכתב עו"ש בשער הכוו' דראוי מאד אל האדם שבאומרו תפלת הלחש יאמר וידוי בש"ת כנז' בזוהר פ' בלק דקצ"ה ע"ב וז"ל לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בש"ת לפרטא חטאוי, וכ"כ בנוסח התפלה שם וז"ל וכשיגיע אל תיבת מלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו וכו' יאמר וידוי על חטאיו בדרך קצרה רבש"ע חטאתי עויתי פשעתי לפניך יר"מ שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה ואם ירצה יתודה באורך בפרטות עכ"ל, וכ"כ בפרע"ח שם, וכ"כ א"ר שם בשם סדר היום, וכתב עו"ש הא"ר בשם הנז' שאם יש לו איזה עון מחודש באותו יום מזכיר אותו בתפלה הקודמת אצלו שחרית או מנחה או ערבית:

ג) ובסידור הרש"ש ז"ל כתב סדר הוידוי ושאלת הפרנסה בברכת ש"ת אחר שומע תפילות ותחנונים אתה יותר בארוכה וז"ל אנא ה' חטאנו ועוינו ופשענו ימרדנו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתנו. עברנו על תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ ובטלנו ולא קיימנו רמ"ח מ"ע וענפיהם. ומד"ק ומד"ם, ועברנו על שס"ה מצות ל"ת וענפיהם, ומד"ק ומד"ס וסרני ממצותיך הטיבים ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ועתה הננו שבים בתשובה שלימה ומתחרטים על כל מה שחטאנו ועוינו ופשענו חרטה גמורה ועוזבים אותם עזיבה גמורה. ויהי רצון מלפניך ה' או"א שתמחול ותסלח לכל פשעינו ותפתח לנו שערי תשובה ותפשוט את ימינך לקבלנו בתשובה שלימה כי ימינך פשוטה לקבל שבים:

ג) ויהי רצון מלפניך ה' או"א שתזמין לנו ותשלח לנו היום ובכל יום ויום מזונית ופרנסה טובה לחם לאכול ובגד ללבוש בנחת ולא בצער בריוח ולא בצמצום בכבוד ולא בביזוי בהתר ולא באיסור, פרנסה שלא יהיה בה שום בושה וכלימה, פרנסה שאוכל לעסוק בתורתך הקדושה והטהורה והתמימה לשמה, פרנסה שלא תצריכני בה לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלואתם כי בשמך חונני, ומאוצר מתנת חנם תכלכלני ותשפיעני ע"י השם הגדול דִיקָרְנוסָא המונה על הפרנסה. כי אתה נותן לכל איש ואיש די מחסורו ולכל גויה וגויה די פרנסתו כדכתיב עיני כל אליך ישברו ואתה ניתן להם את אכלם בעתי, ואעפ"י שחטאנו ומנענו מזונותינו ממני בחסדך בטחנו וברצונך הטיבה עלינו כדכתיב רוצה ה' את יריאיו את המיחלים לחסדו וכן מדותיך להחיות לטובים ולרעים כדכתיב פתח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. ומלפניך מלכינו ריקם וכו' עכ"ל וא"כ מי שיש לו פנאי בתפלת הלחש יאמר זה הסדר שכתוב בסידור הרש"ש ז"ל ואם אין לו פנאי יאמר בקיצור כמ"ש בשער הכוו' רבש"ע חטאתי וכו' כנז"ל, ואח"כ יאמר יה"ר מלפניך ה' או"א שתזמין ותשלח לנו היום ובכל יום ויום מזונות ופרנסה טובה לחם לאכול ובגד ללבוש בנחת ולא בצער בריוח ולא בצמצום בכבוד ולא בביזוי בהתר ולא באיסור לעבודתיך ולתלמוד תורתך ע"י השם דִיקָרְנוסָא הגדול הממונה על הפרנסה כדכתיב עיני כל אליך וכו' פתח את ידיך וכו' (ויכוין השם רק בלבו וגם יכוין שהוא גי' חת"ך עם הג' אותיות ונקדותיו גי' ע"ב) וכו' וכל אדם יכתוב זה הנוסח על הנייר כדי לאומרה בתוך התפלה, ועיין בזוהר פ' פנחס דף רכ"ד ע"ב דמשם מתבאר דאין לומר תפלה על המזונות בתפלת המנחה כך שמעתי מהחכם השלם והכולל כמהר"ר אברהם בן אשר ה"י, ש"ץ דף קל"ב ע"ד. שע"ת או ג' והביאו רו"ח או א' וכתב דאם יש זכות בידו תתקבל יעו"ש.

ג) וכתב עו"ש הש"ץ וז"ל וטוב שיאמר תפלה זו בהכנעה ושברון לבב ובכפיפת ראש ובדמעה אם אפשר לו ואם א"א לו יאמר בקול בוכים ויקבל עליו שלא לשוב עוד לעשות כזה מדעתו ואם לאו אז מקטרגים עליו לאמר פלוני שהתודה חזר לעזות פנים לסורו הראשון ואז עונשו ביותר ח"ו כמ"ש שם בזוהר עכ"ל. שע"ת שם:

ד

ד) שם. מבקש עליה בברכת השנים וכו'. ודוקא כשיש לו חולה או צריך פרנסה אבל להתפלל על העתיד אין להוסיף בברכות אלא אומרה בש"ת. א"ר אות ב' א"א אות א' מ"ב אות א':

ה

ה) שם, ובשומע תפלה יכול לשאול וכו'. ויזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים, ברכת אברהם דף ס"ו, ברכ"י אות ד' ש"ץ דף קל"ג ע"א, שע"ת אות ג'. ועיין ט"ז סי' קכ"ב סק"ב שכתב דאע"ג דבברכות י"ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ובש"ת אפי' כל מה דבעי מ"מ היינו דוקא לפי שעה מה שצריך אבל לעשות קביעות ולהוסיף בכל ברכה בכל יום אין לנו ראיה להתיר בזה דהא לא אמרינן בגמרא אלא אם בא להוסיף בכל ברכה והיינו דרך עראי לא שיקבע לו מטבע אחר יותר ממה שטבעו חכמים וכן מ"ש שואל אדם צרכיו בש"ת היינו מה שיצטרך לו לפי שעה אבל לא לעשות לו בקביעות נוסח אחר מוסיף על תקנת חכמים יעו"ש, מיהו הברכ"י שם אות ב' כתב על דברי הט"ז הנ"ז דאינו מחוור יעו"ש, ונראה דגם לדברי הט"ז היינו דוקא במה שמוסיף האדם מדעתו כפי רצונו אבל מה שנזכר בזוהר והאר"י ז"ל שצריך להתודות בתפלה ולשאול על פרנסתו כנז"ל זה מותר לעשות בקביעות ומצוה נמי איכא כיעו"ש לעיל ודו"ק, ועיין יפ"ל אות א':

ו

ו) אם מתפלל על אביו חולה לא יאמר תרפא לאבא מארי אלא מזכירו בשמו דהא שלמה אמר דוד אבי. כנה"ג יו"ד סי' ר"מ בשם ס"ח. הגרע"א פת"ע או' א':

ז

ז) א"ר מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם דכתיב ואני בחלותם לבושי שק וגו' וא"ר אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו הקב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד ע"ז לא בא אברהם אבינו לעולם וכו' זוהר פ' וירא במדרש הנעלם דף ק"ה ע"א. ועיין ברכות דף יו"ד ע"א. פת"ע שם:

ח

ח) שם הגה. אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל וכו'. דהוי כמפסיק בדברים אחרים בין הברכה כיון שעדיין לא פתח בברכה זו שתקנו חכמים שרוצה להוסיף מענינה, ועוד דנראה כאילו עושה עיקר הברכה טפלה וצרכיו עיקר וזה אינו נכון כי הברכה שתקנו חז"ל לכל ישראל היא עיקר וצרכיו טפילין לגבה, לבוש. ועיין ט"ז סק"א וצריך להתחיל לומר מאמר שלם ואח"כ ישאל כגון שרוצה לשאול מה' שיתן לו דעה באתה חונן צ"ל אתה חונן לאדם דעת ואח"כ ישאל שיתן לו ה' דעה וכו' וכדומה אבל לא להתחיל רק תיבת אתה או אתה חונן וישאל דזה לא יתכן, וכ"כ המש"ז או' א' מ"ב או' ג' ועיין לקמן או' יו"ד:

ט

ט) שם. ולהר"ר יונה וכו'. הא שכתב ולהר"ר יונה וכו' משום דבב"י פסק להלכה כהרמב"ם והרא"ש דמשמע מדבריהם דאין חילוק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסוף ובכל מקום יכול לשאול בין בלשון רבים ובין בלשון יחיד ודין ש"ת שוה לשאר הברכות בכל דבר אלא דבש"ת שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל ברכה אלא מעין אותה ברכה, אלא שכתב דמ"מ טוב לחוש לדברי הר' יונה ז"ל כיעו"ש, ולפיכך בתחלת הסעיף כתב בסתם ואח"כ כתב ולהר' יונה וכו' להורות אל מה שפסק בב"י, וכתב הפר"ח או' א' דהעיקר כסתם דברי המחבר ודלא כהר' יונה, ועיין באות שאח"ז:

י

י) שם. ואם שואל צרכיו וכו'. יכול לשאול אפי' באמצע וכו' מיהו הב"ח חולק ופסק דאסור להוסיף שום דבר באמצע הברכה אלא תחלה יאמר מטבע הברכה שתקנו חכמים ואח"כ יוסיף בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וברכה, וכתב דכן הדין בש"ת דאין להוסיף אלא בסוף הברכה בכל ענין שירצה יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' א"ר או' ג' אמנם דעת שאר הפו' הוא כדברי מרן ז"ל, לבוש. ל"ח פ' אין עומדין או' ס"ב עט"ז או' א' ט"ז סק"ב. סו"ב במק"ח או' א' ש"ץ דף קל"ג ע"א, ר"ז או' א' ח"א כלל כ"ד או' י"ט, חס"ל או' י"ט:

יא

יא) שם ובברכת ש"ת וכו'. והב"ח כתב דלהר' יונה אפי' בש"ת אסור לומר באמצע בלשון רבים והביאו מ"א ומחה"ש סק"ב, וכן הכריע הפר"ח לדברי הר"י אבל הברכ"י אות ג' כתב דאין הכרע ומסתמות הש"ס ודברי הר"י משמע כפירוש מרן ז"ל יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר אות א' ועיין לעיל אות ט':

יב

יב) שם ובברכת ש"ת וכו'. אך כדי שלא יתבטל עי"ז מלענות קדושה יותר טוב לקבוע תפילות הצריכים לו קודם יהיו לרצון. ח"א כלל כ"ד אות י"ט:

יג

יג) שם בין קודם יהיו לרצון וכו'. היינו להר' יונה אבל דעת מרן ז"ל אסור להפסיק קודם יהיו לרצין כמ"ש לקמן סי' קכ"ב, וכ"כ מ"א סק"ג מאמ"ר סוף אות ג':

יד

יד) [סעיף ב'] יש מי שאומר וכו'. הא דכתב יש מי שאומר לפי שאמרו במסכת ע"ז דף ח' ע"א א"ר יהושע ב"ל אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בש"ת אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפי' כסדר יוה"כ אומר וכתבו שם התו' וז"ל משמע אבל באמצע תפלתו לא ומה שנהגו עתה בתעניות ב' וה' שנוהגים להאריך בפסוקי דרחמי ובסליחות בברכת סלח לנו איכא למימר דציבור שאני וכו' עכ"ל וכ"כ המרדכי בס"ף אין עומדין והב"ד ב"י לכך כתב מרן ז"ל דין זה בשם יש מי שאומר לפי שחילוק זה לא נזכר בהדיא בש"ס ובפו' הא' כ"א בדברי התו' לבדם והב"ד המרדכי ודרך מרן ז"ל לכתוב סברה יחידית בשם יש מי שאומר כידוע:

טו

טו) שם שכשמוסיף בברכה לצורך וכו'. והן עתה חדשים מקרוב מחסידים ואנשי מעשה מסדרים וידוים ותחונות באורך ובפרט בימי הצומות ואומרים בש"ת ולא אריך למעבד הכי, וכ"כ גורי האר"י זצ"ל דבש"ת יתודה בקיצור, ברכ"י אות ה' ש"ץ דף קל"ג ע"א זכ"ל אות ת' חס"ל אות י"ט שע"ת אות ג' ומ"ש לעיל אות ג' בשם שער הכוו' דאם ירצה יתודה באורך בפרטות היינו דוקא יותר באורך כמו על סדר א"ב וכדומה אבל לא כ"כ באורך שיהיה כמו הפסק בתפלה, וע"כ מה שמסודר ענינו בארוכה בס' אמ"ל בקו' שפת אמת יש לאומרו אחר התפלה באלהי נצור קודם יהיו לרצון האחרונה כדי לצאת מחשש הפסק בתפלה וגם כי לא יש הפסד אם אומרו אחר התפלה דבכ"מ שאומרו תתקבל תפלתו רק שיכוין לשמים ועיין לעיל אות י"ב: ועוד דע דהא דמסודר בס' אמ"ל בקו' שפת אמת סדר ענינו בארוכה וגם סדר כוו' בשמות הקדושים אין לאומרו כ"א מי שבקי בדברי הרב האר"י ז"ל וידע מאי קאמר וגם הוא אם דוקא התענה הסדר שכתב האר"י ז"ל בשער רוה"ק שאז תבא עליהם הכוונה שכתב האר"י ז"ל שקיבל מאליהו הנביא ז"ל אבל מי שאינו יכול להתענות סך הימים שכתב האר"י ז"ל אלא מתענה יום או יומים ופודה השאר בממון לעניים אינו יכול לומר הכוו' הנז' כסדרם כי מי עלה שמים וירד וידע דיכול לומר כוונות הנז' על פדייה בממון דהאר"י ז"ל לא כתב לכוין כ"א מי שהוא מתענה ומי יבא אחר המלך לחדש דברים מדעתו אשר לא נזכר בדברי האר"י ז"ל ולכוין בשמות הקדושים ואפשר שבא לתקן ונמצא מקלקל ח"ו וכלל גדול יש בתורה שב וא"ת עדיף:

טו) ועוד דפדייה זו של התענית שכתב מור"ם ז"ל בא"ח סי' תקס"ח ס"ב בהגהה הוא לקוח מדברי הראב"ד ז"ל והרא"ש הקשה ע"ז וכתב דאינו דומה תענית לצדקה כיעו"ש בב"י ונראה שמפני זה לא כתבו מרן ז"ל בש"ע מפני דלא ס"ל הכי וגם מור"ם ז"ל לא כתבו כ"א בשם יש אומרים וא"כ מי יכול לבא להכניס עצמו בדבר דשנוי בפלוגתא בין הפשטנים והאר"י ז"ל לא גלה לומר כונות עליו:

טו) ומ"ש האחרונים ז"ל זה התיקון של פדיית התענית בממון הוא דוקא עצהיו"ט והצלה פורתא כיון שאינו יכול להתענות ואפשר שבשמים ירחמו עליו להקל העונש מעליו, ומיהו מ"מ נראה דיכול לומר איזה בקשה בכללות מ"ש בש' רוה"ק דהיינו שיאמר שיחשוב לו השי"ת כמו שהתענה כו"כ ימים לתקן עון פלוני וכו' שפגם במקום פלוני וכו' כיון שאינו אומר כ"א בלשון בקשה וה' הטוב בעיניו יעשה כוון שעשה מה שידו מגעת לעשות ותל"מ ועיין מ"א ומחה"ש שם ס"ק י"ב ודו"ק ועוד עיין בדברינו לסוף סי' זה:

טו) השמטה: עיין מ"ש שם או ט"ו וכ"כ הברכ"י בסי' תרפ"ה או' א' דאם לא התענה כסדר שכתב האר"י ז"ל לא עשה ולא כלום יעו"ש:

טז

טז) שם לצורך יחיד וכו'. ובלוקוטי מהרי"ל איתא כשחלה מהרי"ל גזרו הצבור תענית ואמרו סליחות משמע דצבור לצורך יחיד שרי מ"כ, וי"ל דשאני מהרי"ל כיון דרבים צריכים לתורתו כרבים דמי, וכה"ג איתא בתשו' הרשב"א סי' קמ"ח, מ"א סק"ד, א"ר אות ב' ה"ב אות א' ר"ז אות א' ש"ץ דף קל"ג ע"א, מ"ב אות י"ב:

יז

טוב) שם לא אריך ומכ"ש אם הוא רב והקהל ממתינין עליו, יפ"ל אות ג':

יח

חי) [סעיף ג'] אם דלג או טעה וכו'. וההבדל בין לשון דלג ללשון טעה הוא דלשון דלג משמעו שדלג הברכה לגמרי ולשון טעה היינו ששינה בה ולא אמרה כתיקון חכמים אבל זה וזה מיירי דטעה בשוגג אבל דלג במזיד צריך לחזור לראש מתחלת י"ח כמ"ש לעיל סי' קי"ד סעי' ז' ב"ח מ"א סק"ה, א"ר אות ד' ש"ץ דף קל"ג ע"ב, ח"א כלל כ"ד אות ך' מ"ב אות י"ג ועיין בדברינו לעיל סי' קי"ד אות מ"ו:

יט

יט) שם לראש הברכה וכו'. היינו שהתחיל ברכה לאחריה אבל אם לא התתיל בברכה שאחריה חוזר ממקום שטעה לבד פרמ"ג א"א סי' קי"ד אות ט' ובזה הסי' אות ה' מ"ב אות י"ד:

כ

ך) שם לראש הברכה וכו'. המתנמנם בתפלתו מסיבה ואינו יודע באיזה ברכה עומד אם בג' ראשונות חוזר לראש ואם בג' האחרונות חוזר לרצה דג"ר. וג"א נחשבים כברכה אחת אבל אם עומד באמצעיות מתחיל מברכה שיודע בודאי שלא אמר אותה אבל מה שמסתפק א"צ לחזור, ח"א שם אות כ"א מיהו החס"ל סי' ק"ז אות א' כתב דאם נתבלבל באמצעיות אם ידוע לו בבירור על איזה ברכה שכבר אמרה מסתמא סירכא דלישניה נקיט ואזיל וכבר התפלל עד שם ומתחיל מברכה א' שנסתפק בה, ואם לא ידע בבירור על שום ברכה מאמצעיות שכבר אמרה חוזר לאתה חונן יעו"ש, ועיין בנ"א שם אות ג' ודו"ק:

כא

כא) שם, יחזור על הסדר, והא דאמרינן אמצעיות אין להם סדר היינו שא"צ לחזור לאתה חונן, טור בשם הרשב"ם, לבוש, ט"ז סק"ג:

כב

כב) שם, יחזור על הסדר, ואפי' אם נזכר ב' או ג' ברכות ויותר אחר אותה הברכה שטעם בה כגון אם טעה ולא אמר ותן טל ומטר בברכת השנים ונזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השנים. וכן אם טעה ואמר האל אוהב צדקה ומשפט (היינו בעשרת י"ת עיין לבוש סי' קי"ח, אבל בשאר ימות השנה אם אמר האל אוהב צדקה ומשפט יצא כמ"ש בדברינו לשם סוף אות ג') ונזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר, לבוש, מ"ב אות ט"ו, ומ"ש הפר"ח אות ג' דאם דלג ברכה א' יכול לאומרם בש"ת כבר דחו דבריו האחרונים מאמ"ר אות ד' והביאו הש"ץ דף קל"ג ע"ב, מש"ז אות ד' ח"א שם אות ך' תו"ח אות א':

כג

כג) [סעיף ד'] ש"ץ ששכח ולא אמר ענינו וכו'. ולא גמר רק רפאינו. פי' שחתם ברכת רפאינו ואם יחזור ויאמר ענינו יצטרך לומר רפאינו פעם אחרת דצ"ל על הסדר ויהיה ברכה לבטלה דאין מחזירין בשביל ענינו אבל אם לא חתם רפאינו, יאמר עלינו ואח"כ רפאינו, מ"ע סי' קי"ב, ל"ח פ' אין עומדין אות ס' ב"ח, ט"ז סק"ד, מ"א סק"ו, סו"ב אות ג' א"ר אות ו' וכתב ודלא כהעו"ת שהבין דתיבת רפאינו קאמר דליתא יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר אות ו' דהעו"ת שגה בזה יעו"ש ועוד עיין להפקה"ד אות א' שהרבה לדחות דברי העו"ת וגם מדברי מרן ז"ל יעו"ש, פרמ"ג בא"א אות ו' ובמש"ז אות ד' קש"ג סי' ט"ו אות ט' ש"ץ דף קכ"ז ע"ב, בי"ע אות ז' ר"ז אות ה' ח"א כלל כ"ט אות ה' חס"ל אות ח' דה"ת או ב' קיצור ש"ע סי' ך' אות ח' מ"ב אות בו"ז, ודלא כהפר"ח ז"ל או' ד' שכתב לאומרו אחר רפאינו, ועיין בדברינו לעיל סי' קי"ד אות מ'

כד

כד) ואם לא נזכר עד שאמר בא"י אף שלא אמר עדיין רופא חולה אסור לאומרו עוד אלא בש"ת כיחיד, ח"א שם, דה"ח שם, קיצור ש"ע שם, מ"ב שם, ואם לא אמר ה' רק ברוך אתה לבד חוזר ואומר ענינו עם חתימה ואח"כ חוזר ואומר ברכת רפאינו, אחרונים הנ"ז ועיין בדברינו לסי' קי"ד אות כ"ח:

כה

כה) שם, ש"ץ ששכח ולא אמר ענינו וכו'. והא דנקט כאן ש"ץ משום דיחיד אומר אותו בש"ת, ואם שכח עד אחר שגמר ש"ת אע"ג דלא התחיל רצה אין לומר ענינו שם כיון שאין מחזירין בשביל ענינו ואע"ג דש"ץ אומרו אפי' אם התחיל רפאינו כ"ז שלא גמרו היינו משום שהש"ץ אומרה בברכה בפ"ע משא"כ ביחיד שכוללה בש"ת אין לה שייכות אחר גמר ש"ת ולא דמי למשיב הרוח בסי' קי"ד דמחזירין בשבילו, ט"ז סק"ד, וכתב ודלא כהב"ח שכתב דיכול לומר יחיד ענינו בין ש"ת לרצה דלא דק יעו"ש, וכ"כ א"ר סוף אות ז' דיחיד ששכח ענינו בש"ת ונזכר קודם שהתחיל רצה דלא יאמרנו שם אלא כוללה באלהי נצור כדלקמן סי' תקס"ה, וכ"כ מאמ"ר אות ח' בי"ע אות י"ז, דה"ח אות ג' מ"ב שם ועיין בדברינו לעיל סי' קי"ד אות מ':

כו

כו) שם, לא גמר רק רפאינו וכו'. ואם טעה ואמר ענינו קודם ראה נא כתב המ"א סק"ז דיחזור ויאמר ענינו פ"ב אחר ראה נא, והב"ד י"א בהגה"ט, א"ר שם, ר"ז אות ו' ח"א שם, ש"ץ דף קכ"ח ע"א, קש"ג סי' ט"ו אות יו"ד, בי"ע אות ח' חס"ל אות ח' דה"ח אות ד' אמנם הרב ה"ב אות ב' דחה דברי המ"א וכתב דא"צ לחזור ולומר ענינו פ"ב אחר ראה נא וגם בש"ת א"צ לחזור ולאומרה אלא במ"ש קודם ראה נא יצא יעו"ש, וכן הפרמ"ג בא"א אות ז' הניח דברי המ"א בצ"ע יעו"ש, וכן פסק בישי"ע דלא יחזור וכ"פ במגן גבורים אלא שכתב דאם ירצה יאמרנה בש"ת כיחיד. והב"ד מ"ב אות י"ז ופת"ע אות יו"ד, ולענין הלכה יש לפסוק כה"ב דלא יחזור לאומרו כלל משום סב"ל ובפרט שהוא מדברים שאין מחזירין עליהם כמ"ש בסי' תקס"ה:

כז

כז) שם הגהה. אלא יאמר ענינו וכו'. כ"כ מרן ז"ל בב"י וכתב שכ"כ המנהיג והביאו ד"מ או' ב' וכתב בהגמ"י פ' יו"ד מה"ת שיחתום בא"י העונה בעת צרה וש"ת, וכ"כ הב"ח, מ"א סק"ז וכתב דאם חתם בש"ת לבד יצא יעו"ש, סו"ב או' ד' ר"ז או' ה' אבל הטו"ת או' ד' כתב שלא יסיים רק בש"ת לבד יעו"ש, וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ב' דמה שדקדק מור"ם לומר כיחיד לומר דלפי' רשב"ם ז"ל אף בש"ת לא יאמר אותה ברכה בפ"ע אלא כוללה בש"ת כיחיד יעו"ש, ובתשו' סי' ט' כתב דכן עיקר למעשה יעו"ש, והביאו הברכ"י או' ז' וכ"פ א"ר או' ז' ש"ץ דף קכ"ז ע"ב קש"ג שם או' ח' בי"ע או' ו' ח"א שם. דה"ח או' ב' קיצור ש"ע סי' ך' או' ח' מ"ב או' י"ט. וכן יש לפסוק להלכה:

כח

כח) שם. אלא יאמר ענינו וכו'. ואם שכח גם בש"ת כתב רש"ל בתשו' סי' ס"ג שאומרה בברכה אחר סיום י"ח, והביאו כנה"ג בהגב"י, מ"א שם, ר"ז שם. ח"א שם. אמנם העו"ת שם כתב דאם לא אמרה כלל אין מחזירין אותו כמו יחיד וכתב שכ"כ ג"כ הרמ"ע סי' קי"ב ודלא כמ"ש הכנה"ג בשם מהרש"ל והכל נכלל במה שסיים הרב ז"ל בלשונו כיחיד דמשמע בכל ענין נידון כיחיד וזה ברור עכ"ד, והביאו א"ר שם. וכן הב"ח הביא פלוגתא בזה והסכים שלא לאומרה כ"א לאחר תפלה בלא חתימה כמ"ש בסי' תקס"ה ס"ב יעו"ש, והביאו הש"ץ דף קכ"ח ע"א, וכ"כ החס"ל או' ח' דה"ח או' ג' קיצור ש"ע שם. וי"ל יהיו לרצון ואח"כ ענינו בלא חתימה ואח"כ יחזור לומר יהיו לרצון, ועיין סי' קכ"ב ובדברינו לשם או' י"א ודו"ק:

כט

כט) שם. אלא יאמר ענינו וכו'. וה"ה אם לא היו עשרה המתענים בבהכ"נ ובאו אחר שאמר הש"ץ רפאינו אומרה בש"ת, שה"ג פ' כיצד מברכין והביאו כנה"ג שם, עו"ת שם, מ"א שם, פרח אות ד' א"ר שם בי"ע אות ג' דה"ח שם ואם א' מהם כבר התפלל אין לומר ענינו, בי"ד סי' שמ"ב, ש"ץ דף קכ"ו ע"ד, קש"ג שה אות ד' בי"ע אות ב' חס"ל שם, וכן אם יש א' בהם שאינו משלים לא יאמרו ענינו, מ"א בסי' תקס"ו סק"ה ש"ץ שם קש"ג שם אות ה' בי"ע שם אות א' ועיין בש"ע סי' תקס"ו ס"ג, וכתב שם הברכ"י אות ב' בשם מהר"ם ן' חביב סי' ט"ו דהא דבעינן עשרה שמתענין אין זה אלא בתענית צבור שהקהל קבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל הד' צומות דמדברי קבלה נינהו אפי' אין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר אינם מתענין דאניסי שהם חולים יכולין לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל אף שאין שם עשרה מתענין בבה"כ עכ"ל, וכ"ף בספרו קש"ג שם אות ו' ש"ץ שם זכ"ל אות ת' בי"ע אות ד' חס"ל שם, ומ"ש קיצור הש"ע שם דגם בתענית צבור צריך עשרה שמתענין בבה"כ נראה מפני שלא ראה דברי מהר"ם ן' חביב הנז' וכתב שם החס"ל דבמקום שאין מנהג היותר טוב שלא להוציא ס"ת ושלא לומר ענינו ברכה בפ"ע כ"א בד' צימות כי יש דעות שסוברים בן ומה גם כי מי זה ערב שיהיו עשרה משלימין מאחר דליכא חיובא להשלים עד צאת הכוכבים כ"א בד' צומות עכ"ל וכ"כ השו"ג בסי' תקס"ו אות ט' דמנהג שלוניק שלא לקרות בתורה בת"צ שגוזרין על כל צרה שלא תבא ולא לומר ענינו רק בש"ת כיחידים יעו"ש והביאו הזכ"ל שם, וכ"כ דב"מ סי' מ' והביאו הזכ"ל ח"ג אות ת' וכתב דכן מנהגינו ועוד עי"ש שכתב דה"ה דאין אומרים ברכת כהנים יעו"ש, ועיין בסי' תקס"ו ס"ב ודו"ק:

ל

ל) וכל דליכא עשרה מתענין בערב ר"ח וכיוצא לא יאמרו ענינו בחזרה אפי' בש"ת ואפי' במנחה, זר"ח חא"ח סי' פ"ו מחב"ר סי' תקס"ח אות ג' ובספרו קש"ג שם אות ז' ש"ץ שם, זכ"ל שם, חס"ל שם ודלא כמ"ש שכנה"ג בסי' תקס"ה בהגב"י אות ג' שדקדק בתשו' הרשב"א סי' פ"א דאפי' אין שם מנין שמתטנין אומרה בש"ת והביאו הרב המגיה בש"ץ שם, דשב וא"ת עדיף:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---