אליה רבה/אורח חיים/קיט

אליה רבה ‏ אורח חיים קיט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ובשומע תפילה וכו' כי אתה שומע תפילה כל פה. פ"ה בגימטריא מילה (ר' דוד אבודרהם). כתב בסדר היום צריך שיתוודה בשומע תפילה ויאמר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי מחול חטאתי וסלח עוונותי וכפר פשעי מכל אשר חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה ואם יש לו איזה עוון מחודש באותו יום מזכיר אותו בתפילה הקודמת אצלו שחרית או מנחה או ערבית, ונראה לי שאם מתודה בסלח לנו לא יתודה כי אם בלשון רבים ובברכת שומע תפילה יאמר אפילו בלשון יחיד, עד כאן. טוב לשאול שם על מזונותיו אפילו הוא עשיר (כתבים). כתב באבודרהם המון עם קורין שומע תפילתינו ותחנונינו ואין להחזיק כל כך כצדיקים, אלא נכון לומר שומע תפילות ותחנונים אתה:

ב

[ב] [לבוש] והוא שיאמר אותו בלשון יחיד וכו'. פירוש כשאומר באמצע הברכה, אבל בסוף הברכה אומר בלשון רבים. ומשמע בפירוש דדוקא כשיש לו חולה או צריך פרנסה, אבל להתפלל על העתיד אין להוסיף בברכות אלא אומרה בשומע תפילה, ועיין סימן תקנ"ז בדין נחם בסעיף ב' ובבית יוסף. וזה לשון לחם חמודות דף מ"ב צריך שיהא לו כן ולא שיוסיף בעלמא מבלי שיצטרך הוא לכך או אחר שמתפלל בעדו, עד כאן. המתפלל על חבירו שלא בפניו צריך להזכיר שמו, כן כתב מהרי"ל. עוד שגזרו ציבור תענית ואמרו סליחות בשביל שחלה מהרי"ל:

ג

[ג] לא יאריך וכו'. בסוף התפילה אחר יהיו לרצון רשאי, נחלת צבי. ואפילו כשאינו מאריך ואמרו בשומע תפילה, כתב הב"ח דלא יוסיף באמצע הברכה:

ד

[ד] טעה או דילג וכו'. פירוש טעה ששינה בה ולא אמרה כתיקון חכמים, ודילג משמעו שדילג הברכה לגמרי, וכל זה בשוגג אבל במזיד עיין לעיל סימן קי"ד, כן כתב הב"ח:

ה

[ה] שליח ציבור שגמר וכו'. כתב בית יוסף זה לשונו, ומה שכתב הטור שאם שכח שליח ציבור ענינו יאמר במקום שנזכר, ויותר נראה לומר אותו בשומע תפילה, וכן כתב המנהיג עד כאן לשונו. וכתב מעדני מלך דף מ"ב תמיהני על בית יוסף שלא הזכיר שגם תוס' ורא"ש כתבו דיאמרו במקום שנזכר, אבל נראה דאישתמיטתיה עד כאן לשונו, וכתבתי באליהו זוטא אי אפשר לומר דאישתמיטתיה זה לבית יוסף דהא מיד קודם זה הביא דברי תוס' והרא"ש בענין זה. אלא נראה לי בהקדים קושיא גדולה שקשה לי על בית יוסף דלמאי כתב זה, הא הטור כתב דאומרה במקום שנזכר, וכן כתב לפירוש רש"י דסבירא ליה אמצעיות אין להם סדר, אבל להרשב"ם דקיימא לן כוותיה כמו שכתב בית יוסף דצריך לאומרן כסדר לא כתבו הטור כלל לאומרה במקום שנזכר, וטעמא משום דהיה צריך לומר לחזור ולהתחיל מרפאינו ולאומרם כסדר וזה אי אפשר משום ברכה לבטלה וכן משמע בתוס' [ברכות] דף ל"ד והרא"ש. עוד ראיתי בכנסת הגדולה שתמה על בית יוסף דלרש"י אין עדיפות בשומע תפילה יותר מבשאר ברכות, וכן תמה הב"ח ופריך עוד הוסיפו לתמוה דאפשר דהמנהיג דפוסק לאומרה בשומע תפילה היינו לפירוש רשב"ם, ואני אוסיף שבא לידי ספר המנהיג וראיתי שכתב בהדיא אליבא דרשב"ם. לכן נראה לי לישב כל התמיהות בחדא מחתא, הבית יוסף דקדק מדשינה הטור מלשון הרא"ש, דהרא"ש כתב תחילה פירוש רשב"ם, וכתב דלדבריו אם שכחה במקומו ולא אמרה אינו אומרה כי היה צריך לומר אחר כך כל סדר הברכות והוי ברכה לבטלה, ואחר כך כתב אבל לפירוש רש"י אומרה במקום שנזכר ואין כאן ברכה לבטלה, עד כאן, משמע דלרשב"ם אינה אומרה אפילו במקום שנזכר כפשטות לשונו שכתב אינו אומרה ורצה לומר דאין אומרה כלל, אבל הטור שינה וכתב תחילה פירוש רש"י שאומרה במקום שנזכר פירוש שמתחיל מן רפאינו, ואחר כך כתב פירוש רשב"ם שאם שכח ענינו לא יחזור וכו' משמע דלא יחזיר להתחיל מרפאינו, אבל מכל מקום ענינו אומר במקום שנזכר, וכן כתב בתשובת מנחם עזריה סימן קי"ב הבין כן דברי רשב"ם וכן סלקא דעתא דתשובת רש"ל סימן ס"ג. ואם כן יפה כתב הבית יוסף עלה דיותר טוב לאומרה בשומע תפילה ושכן כתב המנהיג, כי קאי הנזכר לעיל אליבא דרמב"ם והכל ניחא בסעייתא דשמיא. גם תמיהת מעדני מלך מתורץ בדהכי דתוס' והרא"ש לא כתבו דאומרה במקום שנזכר אלא אליבא דרש"י דלא קיימא לן כוותיה ולא לפירוש רשב"ם ודו"ק, והגדולים הנזכרים לעיל הניחו לי מקום, בביאורי לטור הארכתי יותר:

ו

[ו] גואל ישראל וכו'. בלבוש סיים כל שכן שאמר יותר אין צריך להחזיר ולברך ראה נא בעניינו, ותימא הא לעולם מסיימין גואל ישראל ומתחילין בענינו, גם מה שכתב דאין צריך לחזור ולברך ראה נא בענינו תמוה הא אף שצריך לחזור אינו חוזר אלא לענינו וכמו שכתב הטור וכן הדין בכל הברכות אמצעיות שחוזר לברכה שטעה בה. שוב מצאתי בדרישה שכתב זה לשונו אני אומר שיש טעות סופר בלבוש וצריך לומר וחותם רופא חולי עמו ישראל אין צריך לחזור לברכת ענינו שאם חוזר היה צריך לחזור ולברך ברכת רופא חולי וכו' כן צריך לומר עד כאן לשונו. מבואר מזה דאף שפתח רפאינו ה' חוזר ואומר ענינו וכו' רפאינו כו' כל זמן שלא חתם הברכה, ומה שכתב השולחן ערוך גמר רפאינו היינו ברכת רפאינו, ועולת תמיד הבין דתיבת רפאינו קאמר וליתא, וכן כתב הב"ח להדיא ולחם חמודות ופסקי תוס' ותשובת מנחם עזריה סימן קי"א, וכן משמע בבית יוסף בשם המרדכי וכן כתבו הט"ז ומגן אברהם, ולכן תמיהני על עולת תמיד שכתב דאחר שאמר רפאינו ה' אינו חוזר כדי שלא יוציא שם שמים לבטלה ולא הזכיר מכל הפוסקים הנזכרים לעיל מידי. ונראה דאשתמיטתיה ובאמת בתשובת רש"ל סימן ס"ג משמע לי כעולת תמיד, ומכל מקום דעת רש"ל בטלה נגד כל הגדולים הנזכרים לעיל. אך קשה לי משאלה סימן קי"ד דאם שכח והתחיל ברכה שאחריה אינה אומרה שם, וכן הדין ביעלה ויבוא. ונראה לי לחלק דהנך נתקנו לומר באמצע הברכה ואם כן כיון שהתחיל הברכה שלאחריו נסתלקו הברכה קודמת, אבל ברכת ענינו שנתקנו בין ברכת גואל לרופא דהיינו אחר גואל וקודם רופא כל זמן שלא סיים ברכת רפאינו חוזר ואומרה. ועוד יש לומר כיון שענינו ברכה בפני עצמו שאני, וכן עיקר לדינא ואין לשנות:

ז

[ז] יאמר ענינו בשומע תפילה וכו'. בכלבו פירש תימא דלקמן סימן תקס"ז הניח הלבוש בצריך עיון, ולדינא עיקר דבריו דהכא דאומרה בשומע תפילה וכן פסק רמ"א וכל אחרונים ומדכתב כיחיד משמע שאינו חותם גם בעונה בעת צרה, אלא בשומע תפילה לחוד כיחיד, וכן כתב עולת תמיד וכן משמע בתשובת רש"ל שם, וכן פסק שיירי כנסת הגדולה, דלא כב"ח ומגן אברהם. כתב בתשובת רש"ל שם דאם מסיים גם שומע תפילה ושכח לומר ענינו אומר אחר שים שלום בברכה קודם אלהי נצור כיון שסיים כל הברכות דאפילו ביחיד יש פוסקים הכי, ואף דלא קיימא לן כוותייהו מכל מקום בשליח ציבור קיימא לן הכי, עד כאן. אבל עולת תמיד דחלק עליו דאומרה ביחיד בלא חתימת ברכה, וכן משמע בב"ח בסוף סימן זה. כתב כנסת הגדולה בשם שלטי גיבורים דאומרה בעבודה אם נזכר, עד כאן, ומתשובת רש"ל שהבאתי מבואר דאם סיים שומע תפילה שוב אינה אומרה עד אחר סיום שמונה עשרה, גם מכל שאר פוסקים לא נראה כן, ואולי יש טעות סופר בשלטי גיבורים או בכנסת הגדולה וכן משמע למעיין עיין שם. עוד כתב כנסת הגדולה אם לא היו עשרה שהתענו בבית הכנסת כששליח ציבור עומד בין גאולה לרופא, ואחר כך בא לבית הכנסת דינו כשכח. ואם טעה החזן ואמר קודם ראה נא בענינו נראה דחוזר ואומרה קודם רפאינו. ולענין יחיד ששכח ענינו בשומע תפילה והזכיר קודם שהתחיל רצה כתבתי בסימן קי"ד סעיף ט' דלא יאמרנו שם, אלא כוללה באלהי נצור כדלקמן סימן תקס"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.