כף החיים/אורח חיים/קט

כף החיים ‏ אורח חיים קט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין, פי' שמתפללין התפלה בלחש, עו"ת או' א' סו"ב במק"ח או' א' יפ"ל או' א':

ב

ב) שם, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"ץ לקדושה וכו'. דקדושה אסור לאומרה ביחיד וכן קדיש, ומודים טעמיה דצריך לשחות עם הקהל שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו, טור וב"י, ב"ח ט"ז סק"א, מש"ז או' א' וכן בכ"מ שהצבור כורעים ומשתחוים כגון בעלינו צריך לשחות עמהם, ר"ז או' ב':

ג

ג) שם קודם שיגיע ש"ץ לקדושה וכו'. ואם מצא צבור שכבר התחילו לענות קדושה או אמן יהא שמיה רבה כל שלא השלימו מותר לענות עמהם, הרמ"ע מפאנו סי' קי"ב, כנה"ג בהגב"י, עט"ז או' א' וכ"כ לעיל, סי' נ"ו או' כ"ו:

ד

ד) שם, או לקדיש, פי' קדיש שאחר התפלה כגון דערבית דלא כעו"ת, מ"א סק"א, וכ"כ הסו"ב או' א' ומ"ש המ"א דלא כעו"ת הוא מפני שהעו"ת כתב על דברי מרן ז"ל וז"ל האי דקתני או לקדיש אינו קאי אמצא צבור מתפללין ודבריו אינן מקושרים יפה יעו"ש וע"כ כתב המ"א דלא כהעו"ת ר"ל דהוא מקושר יפה דהכי קתני הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין בלחש אם יכול להתחיל ולגמור תפלתו קודם שיגיע ש"ץ לקדושה פי' קדושה דחזרה דשחרית או דמנחה, או לקדיש פי' קדיש שאחר התפלה כגון דערבית דליכא קדושה יתפלל ואם לאו וכו' וכ"כ היפ"ל או' ב' ועיין לב"ש ומחה"ש:

ה

ה) שם, או לקדיש, פי' עד שלא יגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא, ב"י בשם המרדכי, והביאו מ"א סק"ב, וכתב וז"ל ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר והוי אמן יתומה כמ"ש סי' קכ"ד, ועיין סי' נ"ו בהגה עכ"ל וכתב עליו הלב"ש וז"ל ומשמע דיכול וכו' כלומר שא"צ לגמור כשיאמר ש"ץ יתגדל כדי שיוכל לענות אמן אלא אפי' גימר כשאומרים הצבור איש"ר והוא מחמת תפלתו לא שמע הקדיש מפי הש"ץ דבה"ג אינו אומר אמץ רק יש"ר בלבד נמי סגי ואהא סיים ועיין סי' נ"ו בהגהה כוונתו למ"ש שם במג"א סק"ה דכשנתן לב שהש"ץ אומר יתגדל יכול גם לענות אמן והכא מיירי נמי בכה"ג אבל אסור לו לבטל עניית אמן משום דאמן כקדיש ולא קאמר המרדכי והאגודה אלא שיכול להתפלל עד שיתחיל ש"ץ יש"ר ולעולם שהוא יענה גם אמן משום שנתן לבו וכאמור עכ"ל:

ו

ו) מי שבא לבה"ג תכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור נ"ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש"ר כמ"ש ריש סי' נ"ו בשם הב"ש, ועוד דמודים אפשר לשחות באמצעיתן, מ"א סק"ב, י"א בהגה"ט, סי"ב או' א' א"ר או' ז' ר"ז או' ד' ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ו או' ג':

ז

ז) ואם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור נ"ל דתפלת צבור עדיפא, מ"א שם, י"א שם, סו"ב שם ר"ז שם, מיהו הא"ר שם כתב דעניית קדיש עדיף יעו"ש:

ח

ח) ואם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין אחר מודים יהיה השעה עוברת נ"ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לומר קדושה עם הצבור. ואע"ג דבקדושה פליגי ובמודים כ"ע מודו היינו משום דס"ל דיחיד אומר קדושה אבל לדידן דק"ל אין היחיד אומר קדושה. קדושה עדיפא, ועוד דמודים אפשר לשחות באמצע הברכה, מ"א שם, י"א שם, סי"ב שם, ר"ז שם, סידור בי"ע בדיני קדושה ומודים או' ט"ו, ואם בא קודם קדושה ואם ימתין עד אחר קדושה לא יוכל לענות איש"ר יתחיל קודם איש"ר, לב"ש על מ"א סק"ב יעו"ש, ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ו או' ה' ודו"ק:

ט

ט) ואם בא סמוך לקדושה ממש בל"ה אין לבטלה משום איש"ר דאיש"ר אינו קודם רק היכא דשניהם יחד משא"כ היכא דלפניו לומר קדושה ודאי חביבה מצוה בשעתיה ולא נדחית משום מצוה אחרת יותר גדולה וכמ"ש בחי' הרטב"א בסוכה כ"ה דקמ"ל דעוסק במצוה פטור מ"ה דאינו רשאי להניח מצוה או לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה וגם אפי' מצוה הקבועה לזמן רשאי להתחיל בזה שבא לידו עכשיו הואיל וקודמת יעו"ש, ועוד עיין תשו' רדב"ז ח"ג סי' י"ג ובשו"ת ח"צ סי' ק"ו ודו"ק, ח"ע על מ"א סק"ב, ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ו או' ג' ואו' ה':

י

י) שם הגהה, וה"ה אמן דהאל הקדוש וכו'. וה"ה לברכו דהא אין היחיד אומר ברכי, מ"א סק"ג, א"ר או' ז' סו"ב או' ג' חס"ל או' א' ועיין סי' ס"ו ס"ב ששם השוה ברכו לקדיש ולקדושה ובדברינו לסי נ"ז או' ג':

יא

יא) ואם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אח"כ א"צ להמתין דהא למ"ד יחיד אומר קדושה א"צ להמתין, מיהו לקדיש צריך להמתין דהא אין לו קצבה, ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינן בכלל זה, מ"א שם, א"ר שם, סו"ב שם, ר"ז או' א' חס"ל שם, מיהו הח"א כלל י"ט או' ח' כתב דגם בקדישים אם כבר. שמע או יודע שישמע אח"כ א"צ להמתין יעו"ש:

יב

יב) שם בהגהה, וה"ה אמן דהאל הקדוש וכו'. וכ"כ מור"ם ז"ל בהגהה לעיל סי' ס"ו סעי' ג' דאמן דהאל הקדוש וכו' יש לו דין קדושה יעו"ש, ואמנם כבר כתבנו שם באו' כ"ג דאין כן דעת מרן ז"ל וכך הסכימו האחרונים כיעו"ש, וכ"ב מרן ז"ל בב"י בסי' זה על דברי הטור שלא הביא דין זה של הירושלמי דצריך להמתין על שני אמנים אלו משום דכיון דחזינן בגמרא דידן לא מצרכינן שיגמור אלא עד שלא יגיע לקדושה או למודים משמע דאהנך אמנים לא חיישינן טפי מבשאר אמנים יעו"ש ולכך השמיט זה מרן ז"ל כאן מש"ע ולא כתבו דס"ל דגמרא דידן פליג על הירושלמי ולא חיישינן בשני אמנים אלו טפי משאר אמנים וכמ"ש בב"י בסי' זה ובסי' ס"ו, וכ"כ הלב"ש, פתה"ד או' א':

יג

יג) שם, וה"ה אמן דהאל הקדוש וכו'. ודע דסדר המדריגות איש"ר דקדיש, קדושה מודים ברכו שתי אמנים ושאר אמנים, והנה איש"ר עדיף מכלהו. וקדושה עדיף ממודים, ומודים עדיף מב' אמנים שהרי הטור והמחבר השמיטו ב' אמנים, וברכו עדיף מב' אמנים שהרי המחבר אומר כן בס"ו סעי' ג' והשמיט אמנים, והרב שהגיה כאן ה"ה ב' אמנים כ"ש ברכו וז"ש המ"א סק"ג ה"ה ברכו וכ"ש הוא, ומסידור הלשון בס"ו לקדיש וקדושה וברכו וכן מודים משמע ברכו עדיף, ונ"מ בכל זה אם שומע שתיהן כאחת בב' מניינים איזה קודם. מש"ז או' א' ועי"ש, ועוד עיין בדברינו לסי' ס"ו או' כ"ג וסי' נ"ו מאו' ג' עד או' ט' ודו"ק:

יד

יד) שם, ואם נכנס אחר קדושה אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"ץ למודים וכו'. ולרמ"א צריך לגמור קודם אמן של ש"ת ואם לאו לא יתחיל עד מודים, מ"א סק"ד, ועיין לעיל או' י"ב:

טו

טו) שם, קודם שיגיע ש"ץ למודים וכו'. היה אומר הרשב"א דכי אמרינן שימתין עד שיגיע ש"ץ למודים וכו' היינו דוקא באדם המתפלל בבהכ"ג אבל אם יוצא להתפלל בעזרה שהוא חוץ לבה"כ יתפלל ולא ימתין, ואמר הרשב"א שהודה לו הרמב"ן, כ"כ הרב החסיד מהר"ר יעקב צמח בהגהותיו כ"י משם ס' צרור החיים שחיבר רבינו חיים ב"ר דוד תלמיד הרשב"א, ברכ"י או' ב' סידור בי"ע בדיני קדושה ומודים או' י"ז, שע"ת או' א':

טז

טז) שם, וה"ה אם יכול להגיע למודים וכו'. כ"כ התוספות והרא"ש ומסיימי דאי משום מודים דרבנן שאינו יכול לומר הרי לא מצינו לו עיקר בתלמוד שלנו עכ"ל והב"ד העו"ת או' ד' וכתב לפיכך מותר אפי' לכתחלה כשיודע שיגיע למודים עם הש"ץ להתחיל ולהתפלל יעו"ש, מיהו בא"ז כתב דאף אם יגיע עם הש"ץ למודים אסור להתחיל משום דלא יכול לומר מודים דרבנן, ד"מ או' א' עט"ז סוף הסי' ועיין לקמן או' ח"י:

יז

טוב) שם וה"ה אם יכול להגיע למודים וכו'. כתב הפד"ח וז"ל אעפ"י שהתו' ז"ל כתבו כן אינו מתיור בעיני אלה לישנא דגמרא דוקא דייקא אם יכול להתחיל ולגמור אבל אם יכול להגיע למודים לא דמטריד לידע אימת יגיע ש"ץ למודים ולא יוכל לכוין עכ"ל, ולי נראה דכיון דמודים לאו דוקא אלא דה"ה אם יכול להגיע לאחת מהברכות ששוחין בהם לא אתי למטרד ועוד דהא יכול לשחות ג"כ באמצע שאר ברכות אם לא יכול להגיע עם הש"ץ כשאומר מודים וע"כ לא אתי למטרד, אלא רק לכתחלה יחשוב שיכול להגיע למודים או לאחת משאר ברכות ששוחין בהם כשיגיע ש"ץ למודים ואם אח"כ לא יכול להגיע ישחה באמצע הברכה שעומד בה, ועיין ב"י סי' קי"ג ובאו' שאח"ז:

יח

חי) שם וה"ה אם יכול להגיע למודים וכו'. משמע דמותר אף לכתחלה, וכן מבואר בב"י סי' קי"ג דדוקא כשמשער שיגיע לאמצע הברכה הוא דאסור לכתחלה דחיישינן שמא לא יוכל לצמצם שיגיע באמצע הברכה, אבל כשמתכוין להגיע לברכה ששוחין בה חששא רחיקה הוא לחוש שמא לא יגיע למקום ששוחין, וגם לא יהיה באמצע ברכה יעו"ש, וכ"כ א"ר אות ה':

יט

יט) שם, וה"ה אם יכול להגיע למודים וכו'. מי שהגיע לברכה אחרונה של ק"ש וש"ץ קרוב למודים יותר טוב שיגמור הברכה אחרונה של ק"ש ויתחיל להתפלל וישוח עם הש"ץ ואפי' לדעת האומרים שצ"ל ג"כ תיבת מודים כי ברוך ומודים הכל ענין אחד בשבח הבורא יתברך, וכן אם הגיע לברכה שצריך לשוח בה שוחה עם הש"ץ, וכן אני נוהג, וזה יותר נכון מלשהות עד שיאמר ש"ץ מודים, הרדב"ז ז"ל בתדשות ח"ב סוס"י תשמ"ה, בי"ע שם אות ט"ז, ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ו או' מ"ב:

כ

ך) שם, ואם צריך להתחיל כדי לסמוך גאולה לתפלה וכו'. פי' שטעה ואמר עד גאל ישראל, דלכתחלה צריך להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו, מ"א סק"ה, א"ר או' ב':

כא

כא) שם, כדי לסמוך גאלה לתפלה וכו'. וה"ה כששעה עוברת, א"ר או' ו' ועיין לקמן בהגה לסעי' ב':

כב

כב) שם, באמצען ישחה עמו, אבל לכתתלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחוייב שם לשחות, אבל כשמגיע למקום שמחויב לשחות ישחה עמהן מצד חיוב תפלתו, ד"מ סי' קי"ג אות א' והביאו מ"א בזה הסי' סק"ו, ועי"ש עוד בב"י כמה תרוצים ובדברינו לעיל אות ח"י:

כג

כג) שם, ישחה עמו, והוא שלא יאמר שום דבר אלא שישחה בלבד, ב"י בשם ה"ר יונה, ב"ח. פרישה אות ג' שת"ז אות ה':

כד

כד) שם, אבל אם הוא בתחלתה או בסופה לא ישחה וכו'. כתב המש"ז בסוף אות א' ומסתברא לי בין גאל ישראל ובין ה' שפתי תפתח ישחה מודים ולא יאמר כלום יעו"ש, אמנם לפי מ"ש לעיל בסי' ס"ו אות ט"ל דבין גאלה לתפלה אסור להפסיק בעניית אמן דקדיש וקדושה אפי' להיות שומע כעונה כיעו"ש נראה דהכא נמי לא יפסיק בשחיית מודים בין גאלה לתפלה אלא ישחה אחר שיתחיל ה' שפתי תפתח כדי שלא יהא הפסק בין גאל ישראל לה' שיש טעם בסוד כמש"ל בסי' ס"ו אות ל"ג ואות ל"ח יעו"ש:

כה

כה) [סעיף ב'] אם מתחיל להתפלל עם ש"ץ וכו' יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה וכו'. פי' שיאמר עמו נקדש, לדור ודור וכו' עד האל הקדוש (זהו לבני אשכנז שנוהגים לומר נקדש את שמך וכו' כמ"ש הטור בסי' קכ"ה אבל בני ספרד נוהגים לומר נקדישך ונעריצך וכו' וכן הסכים האר"י ז"ל כמ"ש בשער הכוו' והב"ד לעיל בסי' מ"ח יעו"ש, ויתבאר עוד בסי' קכ"ה בס"ד) ואח"כ יתפלל בפ"ע אם יוכל לסיים קודם שיגיע ש"ץ לש"ת, מ"א סק"ז, א"ר או' ט' סו"ב או' ב' ר"ז או' ג' אבל טוב להתפלל כל התפלה מלה במלה עם הש"ץ, א"ר שם, ח"א כלל י"ט או' ח':

כו

כו) שם, יאמר עמו כל הקדושה וכו'. וכן בשבת במוסף אם לאיזה צורך צריך להתפלל עם הש"ץ יאמר כל סדר הקדושה כמו שאומר הש"ץ ומסיים עם הש"ץ האל הקדוש, ח"א שם, וכ"כ העו"ת או' יו"ד:

כז

כז) שם, יאמר עמו מלה במלה וכו'. ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ ענינו ברכה בפ"ע אלא בש"ת ביחיד מ"א שם, א"ר שם, סי"ב או' ד' ח"א שם, חס"ל או' א':

כז) מי שהיה בתענית יחיד ובתפלת המנחה איחר לבא לבהכ"נ באופן שהוצרך להתפלל תפלת לחש שלו עם תפלת החזרה דש"ץ והוא צריך לומר מודים עם הצבור ואם יאמר ענינו בש"ת לא יוכל לומר מודים עם הצבור כתב החס"ל או' ב' דהעיקר לומר ענינו במקומו משום דשם הוא עיקר שתקנו חכמים ובמודים ישוח באמצע ברכה יעו"ש, אבל הרו"ח כתב עליו דאינו מוכרח אלא אלים טפי לומר מודים עם הצבור מלומר ענינו במקומו ולא שייך בזה אין מעבירין עה"מ יעו"ש, וכן הסכים היפ"ל או' ד' וכתב דיניח ענינו לאומרו אחר סיום תפלתו באלהי נצור כמ"ש לקמן סי' רפ"ח ס"ו וסי' תקס"ה ס"ב עי"ש, ולע"ד נראה עיקר כס' החס"ל שלא לעקור תקנת חכמים בידים לכתחלה ולאומרה באלהי נצור ולא אמרו לכוללה באלהי נצור אלא דוקא במקום שא"א או בשכת אבל לא במקום שאפשר ולכתחלה ואי משום מודים כבר כתבנו לעיל או' ח"י דיכול לשחות באמצע הברכה היכא דלא אפשר והכא נמי כלא אפשר דמי שלא לעקיר תקנת חכמים:

כח

כח) שם, וכן יאמר עמו מלה במלה ברכת' האל וכו'. פי' יכוון שיסיים שתי ברכות אלו עם הש"ץ ואז לא יכיון לענות אמנים אלו כמ"ש בסי' נ"ט ס"ד דבמקום דאפשר לתקן מידה הרב"י דמתקנין כל מה דאפשר. מ"א סק"ח, פרמ"ג א"א או' ח' ומ"ש הלבוש דשומע מן הקהל שעונין אמן על ברכת האל הקדוש וש"ת ומכוין ושומע כעונה כתב עליו הל"ח פ' מי שמיתו או' נ"ח דאינו מוכרח ואם ירצה שלא לשתוק ולהתפלל כדרכו רשאי יעו"ש, וכ"כ א"א שם דמסי' נ"ט סעי' ד' משמע דלא כלבוש יעו"ש ובדברינו לסי' נ"ט או' כ"ו ודו"ק:

כט

כט) שם הגהה, אבל לכתחלה לא יתחיל וכו'. כ"כ מור"ם ז"ל בד"מ לדעת הטור אבל סברת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ת דין ט"ז דאפי' לכתחלה יכול להתחיל ולהתפלל עם הש"ץ כשחוזר התפלה יעו"ש, וכ"כ א"ר או' ט' בשם כמה פו' דאפי' לכתחלה יכול להתחיל ולהתפלל בלחש כשמתחיל הש"ץ לחזור התפלה בקול רם יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר או' א' וכתב דגם מדברי מרן ז"ל בש"ע משמע דש"ד למעבד הכי יעו"ש, וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ט' דלדעת מרן אפי' לכתחלה יכול להתחיל עם הש"ץ יעו"ש, וכ"כ ח"א כלל י"ט או' ח' דמכל הפוסקים משמע דמותר יעו"ש, וכ"כ הער"ה בהשמטות לסי' זה בשם הר"א בן הרמב"ם בתחלת ס' מעשה רוקח דיתחיל עם הש"ץ לכתחלה וכתב ודלא כרמ"א יעו"ש, וכ"כ הרב נז"ש ז"ל בסי' זה דלפי דעת רבי' האר"י ז"ל נכון יותר להתחיל עם הש"ץ ויאמר כל הי"ח עם הש"ץ יעו"ש, ועיין להפתה"ד או' א' שכתב דיש קצת אנשי מעשה כשמתפללין מנחה בעשרה ואין הש"ץ חוזר העמידה אלא אומר תכף עם הצבור ג' ראשנות וקדושה בקול רם שהם אינם מתחילים העמידה עם הצבור אלא ממתינים כדי לענות קדושה ואמנים ואחר שעונים אמן דהאל הקדוש מתחילין להתפלל, וכתב עליהם דאין נכון לעשות כן רק להתחיל עם הש"ץ מלה במלה ולומר עמו כל ס' קדושה וגם מודים בשחייה אא"כ יודע בודאי הגמור שהש"ץ מאריך בתפלתו עד שאפי' מתפלל היא בנחת יגיע עמי למודים אף שהתחיל אחר האל הקדוש יעו"ש, ועיין בדברינו לקמן סי' קכ"ד או' יו"ד:

ל

ל) [סעיף ג'] יחיד העומד בתפלה וכו' היו הצבור אומרים קדושה דסידרא אינו אומר וכו' וה"ה קדושת יוצר, מ"א סק"י, א"ר או' יו"ד, ר"ז או' ה' קיצור ש"ע סי' ך' או' י"ב בן א"ח פ' תרומה או' ז':

לא

לא) שם, שאין הקדושות שוות, משמע דכל שהקדושות שוות יכול לענות וכגון שהוא מתפלל בלחש והגיע למחיה המתים ושמע מבהכ"נ אחר שאומרים קדושה יכול לענות עמהם ואעפ"י שאח"כ גם בבהכ"נ שלו אומרים חזרה וסדר קדושה והוא עתיד לענות עמהם ודלא כהחס"ל או' ג' שנסתפק בזה, ועוד שהרי הרבה פוסקים ס"ל דאפי' אם הוא עומד בתפלת שחרית ישמע שאומרים קדושת כתר דיכול לענות עמהם כאשר יבואר לקמן ולכן בנידון זה נראה דשפיר דמי דיכול לענות עמהם:

לב

לב) שם, ונראה דה"ה אם היו הצבור אומרים כתר שאינו אומר עמהם וכו'. הגהה, וי"א דקדושת כתר וכו' יוכל לומר עמהם וכו' וכ"כ הלבוש א"א או' יו"ד, ר"ז או' ה' ח"א כלל י"ט או' ח' קיצור ש"ע שם, אבל הדרישה או' א' הביא סמוכות לדברי מרן ז"ל יעו"ש, וכתב הפר"ח או' ג' דהכי נקטינן ודלא כמ"ש בהגהה דליתא אלא העיקר כדעת הרשב"א ז"ל וכדברי המחבר עכ"ד, וכ"נ דעת המאמ"ר או' ד' וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' ח"י או' י"ט, סי' בי"ע בדיני קדושה ומודים או' יו"ד, בן א"ח שם, וע"כ נ"ל כיון דיש פלוגתא בזה היותר נכון הוא כדי לצאת מידי ספיקא אם הוא בברכת מחיה המתים של תפלת שחרית ושמע שהש"ץ אומר ברכת מחיה המתים של תפלת מוסף יש לו להקדים או לאחר בכדי שלא יהא גומר הברכה עם הש"ץ ויתחייב לענות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---