אליה רבה/אורח חיים/קט

אליה רבה ‏ אורח חיים קט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אם יכול להתחיל וכו'. משמע דאף לכתחילה שאין השעה עוברת ובענין שאין צריך להסמיך גאולה לתפילה נמי מותר, וכן משמעות כל הפוסקים, וכתבתי כן לאפוקי מה שראיתי בשולחן ערוך שנדפס עם באר הגולה ועם עולת תמיד שמסודר כאן הגהות רמ"א אבל לכתחילה לא יתחיל וכו' והוא בטעות וצריך להיות אחר סעיף ב', וכן הוא בכל ספרי שולחן ערוך הישנים:

ב

[ב] או כדי לסמוך וכו'. פירוש שטעה ואמר עד גאל ישראל דלכתחילה צריך להמתין בשירה חדשה בסוף סימן ס"ו, וזה לשון הטור מיהו לכתחילה לא יעשה כן אם לא שמוכרח:

ג

[ג] אם אין השעה עוברת וכו'. כן כתב בבית יוסף בשם סמ"ק דאם השעה עוברת שפיר דמי. אבל קצת קשה דהסמ"ק אסיפא קאי אם אינו יכול לגמור עד שיגיע שליח ציבור למודים, אבל בקדושה ודאי עדיין זמן ששליח ציבור מתחיל להתפלל, ודוחק לומר דמיירי ששליח ציבור מתפלל כשעובר הזמן. ועיין לעיל מה שכתבתי בשם רמ"א. ואין לומר דהכי קאמר שאם ימתין עד אחר קדושה לא יוכל לגמור קודם מודים, ואם לא יתחיל קודם מודים יהא השעה עוברת לכך יתחיל קודם קדושה. דזה אינו דטוב שיענה קדושה ויתחיל להתפלל אחר קדושה אף שלא יגיע למודים כמו שכתב מגן אברהם דמודים אפשר לשחות באמצע הברכה. ועוד יש לומר טעמא דעדיף עניית קדושה ממודים, דהא לרמב"ם אין צריך להמתין כלל במודים כמו שכתב בית יוסף:

ד

[ד] ואם נכנס אחר קדושה וכו'. כן כתב הטור, וכתב הב"ח נראה דמילתא דפסיקא נקט, והוא הדין אם נכנס קודם קדושה ואינו יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח ציבור לקדושה דאין לו להתחיל להתפלל עד שיאמר קדושה עם השליח ציבור, דהתם גם כן לא יתחיל להתפלל עד שיאמר קדושה עם השליח ציבור, אלא אם כן יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח ציבור למודים, עד כאן. ולי נראה דברישא מיירי הטור שבא כשמתפללים הציבור בלחש דאז אפשר להתחיל עם השליח ציבור כדלקמן, ולכך הוצרך הטור לכתוב לבבא בפני עצמו דאם נכנס אחר קדושה ודו"ק:

ה

[ה] והוא הדין נמי אם יוכל וכו'. משמע דמותר אף לכתחילה, וכן מבואר בבית יוסף סימן קי"ג דדוקא כשמשער שיגיע לאמצע הברכה הוא דאסור לכתחילה דחיישינן שמא לא יוכל לצמצם שיגיע באמצע הברכה, אבל כשמתכוין להגיע לברכה ששוחין בהם חששא רחוקה הוא לחוש שמא לא הגיע למקום ששוחין:

ו

[ו] כדי לסמוך וכו'. והוא הדין כששעה עוברת כמו שכתבתי בסעיף ב' וכבר כתבתי דלכתחילה לא, והב"ח [כתב] טעם אחר דכיון שהציבור נותנין שבח ותהילה לפניו בשעה ששוחים ואומרים מודים אנחנו לך צריך הוא גם כן לתת שבח וכשהוא עומד באמצע הוא יודע בלא אמירה כלל אבל כשמגיע למודים או לאחד מן הברכות ששוחין בהם אומר גם כן השבח ותהילה שתיקנו בשחיה זו, עד כאן. וברור כוונתו דאף כשמגיע למודים אינו אומר מודים דרבנן כלל רק שאומר מודים אנחנו לך דומיא כשמגיע לאחד מן הברכות ששוחין בהם שאינו אומר אלא סיום של הברכה ההיא דכיון שאומר דברי שבח ותהילה שתיקנו בשחיה זו לא הוי פורש מציבור, מה שאין כן באמצע הברכה שאינו אומר כלל, וכן מבואר יותר למעיין שם. וכתבתי לאפוקי מעולת תמיד שהבין מדבריו שצריך לומר מודים דרבנן וכתב עליו שטעות בידו ושרא ליה מריה:

ז

[ז] והוא הדין אמן וכו'. ונראה דהוא הדין לברכו כדלעיל סימן ס"ו. כתב מגן אברהם ונראה לי דאם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אחר כך אין צריך להמתין, ועיין לקמן סוף סימן קכ"ה וצריך עיון, עד כאן. מיהו לקדיש צריך להמתין דהא אין לו קיצבה, ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינו בכלל זה. עוד כתב מי שבא אחר קדושה, ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות אמן יהא שמיה רבה דקדיש אחר שמונה עשרה, ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפילה דמוטב לבטל מודים מאמן יהא שמיה רבה כמו שכתבתי סימן נ"ו בשם באר שבע, וכן נראה לי מוכח מבית יוסף בשם המרדכי ודו"ק. ואם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תיכף יבטל אמן יהא שמיה רבה ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור, כתב במגן אברהם דנראה לי דתפילת ציבור עדיף. ולא נהירא דהא להרבה פוסקים מותר להפסיק בין גאולה לתפילה בקדיש וברכו וקדושה כמו שכתב בית יוסף בסוף סימן ס"ו, וקיימא לן לקמן סוף סימן קי"א דסמיכת גאולה לתפילה עדיף מתפילת ציבור אלמא דעניית קדיש עדיף, וכהאי גוונא כתב הוא גופיה בסימן ס"ו ס"ק י"ב, ועיין לעיל סימן נ"ח ס"ק ז'. ועוד נראה דקדיש וקדושה וברכו עדיף מעניית אמן יהא שמיה רבה דשומע תפילה והאל הקדוש דהא יש פלוגתא בעניית אמן אלו כמו שכתב בית יוסף בסימן זה. כתב מגן אברהם דמשמע ממרדכי ואגודה דיכול להתפלל עד שיענה יהא שמיה רבה, אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין הוי אמן יתומה, עד כאן. ואינו מוכרח דאפשר ולאו דוקא אמרו, ועוד דבפרק מי שמתו מיבעיא מהו שיפסוק לאמן יהא שמיה וכו', וכן בטור וכו' בסימן ס"ו וסימן ק"ד משמע דהאמן נמי יענה וטעמא נראה דכל אדם יודע שעונה על קדיש ולא הוי אמן יתומה, ועיין לקמן סימן קכ"ד:

ח

[ח] מלה במלה וכו'. ואז אין צריך להפסיק ולענות אמן דהא הקהל עונין אמן אחר ברכתו עם השליח ציבור והוא שומע ושומע כעונה (לבוש). ולי נראה שאינו מוכרח לכך ואם ירצה שלא לשתוק מלהתפלל לדרכו רשאי, כן כתב לחם חמודות. ולעניות דעתי טעמא דלבוש דכל שאפשר לתיקוני שיצא ידי עניית אמן עדיף כדלעיל סימן נ"ט סעיף ד' דמקדים לסיים הברכה קודם השליח ציבור, והתם אפשר לענות אמן והכא דלא אפשר יכוין בשתיקותו דשומע כעונה ולא הוי כעונה אמן אחר ברכותיו דהוא מגונה, דמכל מקום אינו עונה ממש, ועיין לקמן סוף סימן ק"ד:

ט

[ט] או להטוב וכו'. ולשון הלבוש וכן להטוב וכו' וצריך עיון. פשוט ברמב"ם ופוסקים דאם רוצה לגמור אחר האל הקדוש בפני עצמו ולסיים קודם שומע תפילה רשאי, אבל טוב להתפלל כל התפילה מלה במלה עם השליח ציבור, ועיין לקמן סימן קכ"ד. כתב בתשובת מהרי"ל דמכל מקום לא יאמר עם השליח ציבור ענינו אף במנחה דתענית אלא בשומע תפילה כיחיד, ומה שכתב מכח ששעה עוברת הוא דחוק כדלעיל. גם עיקר דין זה צריך עיון דזה לשון הסמ"ג עשין י"ט, הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין בלחש אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא הגיע השליח ציבור לקדושה יתפלל, ואם לאו לא יתפלל עד שיתחיל שליח ציבור תפילתו ויתפלל עמו עד כאן לשונו. משמע דסיפא דומיא דרישא דאם יכול להתחיל וכו' דמותר לעולם לכתחילה. וראיתי בביאורי רש"ל שם זה לשונו נראה לי דוקא בשחרית וכדי שלא יפסיק בין גאולה לתפילה לכך צריך שיתפלל עמו אבל במנחה מוטב שישהה עד אחר קדושה ואחר כך יתחיל להתפלל עד כאן לשונו. ולא נראה לי כן כדפירשתי, ועוד דמדכתב ומצא ציבור מתפללין בלחש משמע דאתפילת המנחה קאי דאי בא קודם תפילת לחש היה מתפלל עמהם, אבל בתפילת שחרית אף שבא קודם תפילת לחש אין רשאי להתפלל עמהם אלא צריך להסמיך גאולה לתפילה, כדלקמן סימן קי"א, ועוד דלא שכיח כשבא כשמתפללין בלחש שיוכל לקרות קריאת שמע וברכותיה ולהתחיל ולסיים תפילתו קודם קדושה. ובלשון הסמ"ג הוא כרמב"ם פרק ד' הלכות תפילה, וספר צידה לדרך דף מ"ד וכן משמע באגודה פרק מי שמתו ורוקח סימן שכ"ד דאפילו לכתחילה מותר. ומה שלומד כך רמ"א מדברי הטור שכתב אם הוצרך להתפלל נראה לי דמיירי כשמתחיל קודם שמתחיל השליח ציבור ומתוך כוונתו המרובה או מאיזה סיבה המגיע לקדושה עם השליח ציבור, או שהתחיל אחר שהתחיל השליח ציבור ומחמת שהאריך השליח ציבור הגיע לקדושה בזה דוקא דיעבד מותר, אבל כשמתחיל עם השליח ציבור מותר לכתחילה, והיינו דלא הזכיר הטור מהתחלה עם השליח ציבור. ועוד נראה לי דאפשר דהטור נמשך אחר דברי הרא"ש פרק מי שמתו שכתב וכן לענין קדושה וכו' והבין דקאי על מה שכתב הרא"ש לפניו דלכתחילה אין לעשות כן, וכן פירש במעדני מלך. ולעניות דעתי קאי על מה שכתב לפני פניו דאמגיע למודים כשמגיע השליח ציבור למודים שפיר דמיא, על זה כתב וכן לענין קדושה כשמגיע לשליח ציבור וכו'. ועוד יש לומר דקאי על מה שכתב אחר כך כששמע קדושה בתוך התפילה שישתוק וישמע שזה דוקא דיעבד עיין שם, וכן משמע בתוס' ברכות דף כ"א ודו"ק, וכן בשל"ה דף ה' מבואר דמותר לכתחילה שכתב זה לשונו מנהגא דרבנן כדעייל לבי כנישתא ואשכח ציבורא דמצלי בלחש מעכב עד דסיימו וכד פתח שליח ציבור מתחיל ה' שפתי וכו' וכן מוכח עוד שם, מיהו באבודרהם דף מ"ד כתב להדיא דשפיר דמי כדי שלא יפסיק בין גאולה לתפילה, עד כאן, ואולי לשון הרא"ש או הטור אטעייא כדאמרן. ומכל מקום נשמע דמותר לכתחילה לכוין שיסיים גאל ישראל קודם התחלת השליח ציבור כדי שיתחיל עם השליח ציבור וכן משמע בספר תניא, ועיין לקמן סימן רל"ג ס"ק ד':

י

[י] קדושה דסדרא וכו'. ונראה דהוא הדין קדושה דיוצר אלא דאין שכיח שיתפלל קודם הציבור לכך נקט הקדושה דסדרא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.