כף החיים/אורח חיים/צט

כף החיים ‏ אורח חיים צט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שתה יין כדי רביעית וכו'. עיין לקמן סי' קכ"ח סעי' ל"ח גבי נ"כ שכתב דוקא אם שתה הרביעית בבת אחת אבל אם שתאי בב"פ או שנתן לתוכו מעט מים מותר, ואם שתה יותר מרביעית אעפ"י שהוא מזוג ואפי' שתאו בכמה פעמים אסור יעו"ש, ונראה דה"ה הכא לגבי תפלה, וכ"כ המ"א ומחה"ש סק"א, א"ר או' א' פרמ"ג א"א או' א':

ב

ב) שם, שתה יין כדי רביעית וכו'. פי' אף שהוא רגיל ביין שאם שותה הרבה אינו בסוג שכור אלא יכול לדבר בפני המלך ולא קרינן ביה אלא שתוי עכ"ז אם שתה רביעית חל יתפלל לכתחלה וכמו שביאר מרן בב"י דברי הטור שכתב שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך ומ"מ לכתחלה לא יתפלל אפי' אם שתה כדי רביעית יעו"ש בב"ח ודו"ק, ברכ"י או' א' זכ"ל או' ת' שע"ת או' א' מיהו אם התחיל להתפלל אינו מפסיק, א"ר סי' קכ"ח או' ס"ז:

ג

ג) שם, כדי רביעית וכו'. יין שבתוך הסעודה אינו משכר, סמ"ק סי' קל"ג, וי"א דגם יין שלפני המזון אינו משכר, ב"י סי' תע"ג, מ"א ומחה"ש סק"א, ר"ז או' ב', וכתב הפרמ"ג בא"א או' א' דהכל לפי מה שמבין ודעתי, ואם סעד סעודת שמחה כגון סעודת יו"ט אע"פ שלא שתה אלא בסעודה אין להורות, מ"א שם בשם הגהת סמ"ק, וכתב שם המחה"ש דהוראה ותפלה דיניהם שוה, וגם בזה כתב הפרמ"ג שם דהכל מה שהוא אדם, ועיין ביו"ד סי' רמ"ב סעי' י"ג בהגהה:

ד

ד) שם שתה יין וכו'. וה"ה שאר דברים המשכרים יראה דאסור להתפלל, פרמ"ג שם, ועיין ט"ז סי' קכ"ח ס"ק ל"ה שכתב וכיון שאין בזה שיעור מפורש כמו שיש ביין אסור לכהן לשתות כלל מידי דמשכר קודם נ"כ יעו"ש, וה"ה קודם תפלה יש ליזהר, ועיין בדברינו לשם בס"ד ובזה הסי' או' כ"א:

ה

ה) שם, אל יתפלל וכו'. אעפ"י שיעבור זמן התפלה, ר"ז או' א' ויש מקילין בשתוי שיכול לדבר בפני המלך אם זמן התפלה עוברת, חס"ל או' ב' ועיין לקמן או' כ"ג והחכם עיניו בראשו ואינו שותה יין או שאר דברים המשכרים קודם תפלה עד שידע שיש זמן להפיג יינו ולהתפלל ואם לאו אינו שותה או יתפלל קודם:

ו

ו) שם, אם הוא יכול לדבר לפני המלך וכו'. אם יכול לדבר לפני המלך נקרא שתוי ואם אינו יכול לדבר לפני המלך נקרא שכור, עירובין דס"ד ע"א, טור, ואינו יכול לדבר לפני המלך היינו שמגמגם בלשונו, חס"ל או' א' וכ"מ בתו' ברכות דף ל"א ע"ב ד"ה מכאן ששכור וכו' ומלך לאו דוקא אלא היינו שר או אדם נכבד וכמ"ש הברכ"י ביו"ד סי' קי"ג או' ב' לענין בש"ג יעו"ש, וכ"כ קיצור ש"ע סי' ח"י או' כ"ב:

ז

ז) שם, ואם אינו יכול וכו' תפלתו תועבה, והוי כאלו עובד ע"ז. ברכות שם, ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצול מכל צרה, עירובין ס"ה ע"א, מ"א סק"ב, וכ"כ האחרונים, ואפי' בזה"ז שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה תפלת שיכור תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, ב"ח, וכ"מ מסתמיות דברי הפו' ועיין לקמן או' ך' ומ"ש הפרמ"ג בא"א או' ב' דבשתה רביעית נמי הוי כאלו עובד ע"ז אינו מוכרח כיעו"ש בפר"ח ובגמרא שם ודו"ק וכ"מ מסתמיות דברי הפי' דלא אסרי בשתוי אלא לכתחלה ואי הוי כעובד ע"ז הוו"ל לאסור אפי' בדיעבד ועיין לעיל או' ה' ודו"ק:

ח

ח) שם, תפלתו תועבה יין ושכ"ר א"ל תש"ת ר"ת ואם שתה כדי רביעית אסור להתפלל, תפלת שכור תועבה, טור, עו"ת או' א' וגם תש"ת ר"ת תפלת שתוי תפלה, פרישה או' ד' לבוש סעי' ג' ועיין יפ"ל או' א' שכתב דכ"ז היא כתוב בטור הנדפס עם ב"ח וממנו למדו פרישה ולבוש רק בטור הנדפס עם ב"י נשמט מסי"ד תש"ת ר"ת תפלת שתוי תפלה יעו"ש:

ט

ט) שם, משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג, שאם היה חשיב כמזיד אין לו תשלומין כמ"ש בסי' ק"ח סעי' ז' ב"י:

י

י) שם, כדין שוגג, והוא שהתחיל בשתייה קודם שהגיע לזמן התפלה אבל התחיל לאחר שהגיע זמן התפלה או אפי' סמוך לה מזיד הוה ואין לה תשלומין, לבוש, והביאו א"ר או' ב' יעו"ש סו"ב או' ד' וכ"נ דעת הט"ז בסי' רל"ה סק"ד, מיהו מרן ז"ל בב"י כתב דאפי' התחיל לשתות אחר שהגיע זמנה אם היה סבור שיהיה לו שהות אח"כ להתפלל לא מקרי מזיד יעו"ש, וכ"כ העו"ת או' ב' מ"א סק"ג, מאמ"ר או' א' ח"א כלל כ"ב או' י"ח, וא"כ כיון דיש פלוגתא בזה יש להתפלל אותה בתורת נדבה ולחדש בה שום דבר ויתנה אם אני חייב בתשלומין תהיה בתורת תפלת תשלומין וא"ל תהיה בתורת נדבה, וכ"כ החס"ל בסי' ק"ח או' ד' בן א"ח פ' משפטים או' י"ד, ועיין לקמן סי' ק"ז או' ך':

יא

יא) שם, כדין שוגג, ומדלא חולק מרן ז"ל בזה בין שתוי לשכור משמע שדיניהם שוה שגם בשתוי אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג, וכ"כ הנו"ש או' א':

יב

יב) שם בהגהה, ודין ק"ש כדין תפלה, ויש מקילין דשאני תפלה שהיא בקשת צרכיו מן המלך וצריכה להיות יותר בישוב הדעת ובאימה מק"ש, לבוש, וכ"כ ב"י, א"ר או' ג' והפר"ח כתב דפסוק ראשון דבעי כוונה אם קראו בהיותו שכור לא יצא וצריך לחזור ולקרותו ומפסוק ראשון ואילך יצא דלא גרע ממתנמנם שנת' לעיל סי' ס' ג' סעי' ה' דיצא יעו"ש, ועיין באו' שאח"ז ואו' י"ד:

יג

יג) שם בהגהה, אבל שאר ברכות יכול לברך אעפ"י שהוא שכור וכ"כ התו' בברכות דף ל"א ע"ב ד"ה מכאן ששכור וכו' והרא"ש פ' אין עומדין ול"ח שם. וכ"כ הלבוש, ב"ח, עט"ז או' א' שכגה"ג הגב"י או' ה' ט"ז סי' קפ"ה סק"א, סו"ב במק"ח או' א' א"ר שם, ברכ"י או' ב' ר"ז או' א' וכ"כ בזוהר פ' תרומה דף קנ"ג ע"ב, וכן פסק מרן ז"ל לקמן סי' קפ"ה סעי' ד' לגבי ברה"מ, ומילתא דפשיטא היא דאין לחלק בין ברה"מ לשאר ברכות דכיון דברה"מ שהיא דאורייתא שכור מברך כ"ש שאר ברכות שהם מדרבנן ודלא כהנו"ש או' ב, שרצה לחלק בזה ותמה על מור"ם ז"ל וכתב דמרן ז"ל לא ס"ל הכי דליתא והוא הפך מור"ם ולביש ול"ח וב"ח ועט"ז ושכנה"ג וט"ז וסו"ב וא"ר וברכ"י ור"ז דכולהו ס"ל דלא יש חילוק בין ברה"מ לשאר ברכות כנז' ומה שיש מקשים מדברי התו' פ' הדר בעירובין דס"ד ע"א דשם נסתפקו בשכור אם יכול לברך ברה"מ ושאר ברכות לדברי התו' בפ' אין עומדין בברכות שם דשם פשיטה להו דיכול לברך זה אינה קושיא דאפשר שהם תוספות אחרים, ואח"כ ראיתי שכ"כ החיד"א בשם הגדולים במע' הספרים ערך ת' או' ך' וז"ל אין להקשות מתו' שבמסכתא זו לתו' שבמסכתא אחרת אלא כאשר שני המקומות הם בשם ר"י או בשם ר"ת וכיוצא אבל כששני המקומות הם בסתם אין להקשות, דאין מופת חותך דמחבר אחד חיבר תו' השני המקומות, אמנם כששני המקומות הם בתו' מסכתא אחת אז היא קושיא וטעונה תירוץ, וזה פשוט עכ"ל, וכבר כתבנו דדעת הפו' כדברי תו' פ' אין עומדין וכן סתם מרן ז"ל בסי' קפ"ה סעי' ד' ומה שהביא מרן ז"ל בסי' קפ"ה סעי' ה' סברת התו' פ' הדר שנסתפקו בזה הוא כדי לחוש לה לכתתלה שלא יביא האדם עצמו לידי כך לשתות הרבה ולברך כשהוא שכיר כי כן דרך מרן ז"ל כשיש ב' הברות סברה הנראית לו להל' כותב אותה בסתם וסברה האחרת כותב אותה בשם יש אומרים כמבואר בדברינו לעיל סי' י"ג או' ז' והכי נמי סברת התו' פ' אין עומדין כתב אותה בסתם להלכה מפני שכן נראה פשט דברי הירושלמי וסברת תו' פ' הדר כתב אותה בשמם כמו שהיא כדי לחוש לה לכתחלה, וכ"ז כשלא הגיע לשכרותו של לוט אבל אם הגיע לשכרותו של לוט כיון דפטור מכל המצות אם קרא ובירך לא מיפטר בכך שהרי פטור היה באותה שעה וחייב לחזור ולקרות ולברך, פר"ח סוף או' א' וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ג':

יד

יד) שם. אבל שאר ברכות וכו'. וברכות ק"ש דינא כק"ש עצמה, א"ר בסי' קפ"ה סוף או' ד' ועיין לעיל או' י"ב:

טו

טו) שם, אבל שאר ברכות וכו'. ולענין צירוף למנין עשרה כבר כתבנו לעיל בסי' נ"ה אות י"ד בשם תשו' בית יהודה סי' מ"ה דכל שלא הגיע לשכרוחו של לוט אעפ"י שאינו יכול לדבר לפני המלך מצטרף לקדיש ולקדושה ולברכו אבל אם הגיע לשכרותו של לוט הרי הוא כשוטה ואין מצטרף לכל דבר שבקדושה יעו"ש, ומ"ש האחרונים בשם בית יהודה היפך מזה כבר כתבנו שם עליהם צ"ע דהרי הוא בהדיא שם בבית יהודה כמו שכתבני, ומ"ש הא"א שבגליון הש"ע בזה הסי' אות א' בשם תשו' ב"ד ט"ס הוא וצ"ל תשו' בית יהודה כי לא נמצא זה בתשו' ב"ד שם כ"א בתו' בית יהודה וגם עליו יפול הצ"ע ודו"ק:

טז

טז) [סעיף ב'] דרך מיל ושינה כל שהוא וכו'. פי' או דרך מיל או שינה כל שהוא, רש"י עירובין ס"ד ע"ב וכ"כ הלבוש, עו"ת אות ד' יפ"ל אות ג':

יז

טוב) שם, אבל אם שתה יותר כל שכן ששינה משכרתו, דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו, כ"מ ה' ביאת מקדש פ"א דין ה' מ"א סק"ד, א"א אות ד' מחה"ש אות ד' ר"ז אות ג':

יח

חי) שם, וה"מ במהלך ברגליו אבל רוכב ודאי דרך מפוגה היין, הנה בדין זה רבו הדעות והפירושים בדברי האחרונים ז"ל כיעו"ש בדבריהם, וע"כ אנחנו לא נכתוב אלא מאי דמשמע מפשט דברי הטור ומרן ז"ל שכתבו דרך מיל מפוגה היין בשתה רביעית ומשמע דלא יש חילוק דבין רוכב בין מהלך דרך מיל מפיגה רביעית יין, אלא רק החילוק הוא בשתה יותר מרביעית דאם הוא מהלך ברגליו דרך טורדתו יותר ואם הוא רכוב דרך מפיגה, והא דסתמו ולא כתבו כמה דרך צריך עד דמפיג לומר שהכל לפי כח היין וכח האדם ורוב שתייתו וכשמפיג אז יתפלל, וכ"כ הב"ח, וכ"פ א"ר או' ד' והברכ"י או' ג' וכתב הנו"ש או' ג' דכן הוא הסכמת רוב האחרונים יעו"ש ועיין נה"ש או' א' מ"ש על דברי המ"א סק"ה יעו"ש:

יט

יט) שם, אבל רוכב ודאי דרך מפיגה היין, והרוצה שישקוט השכרות ישתה חומץ, גם ישקוט אם יאכל כרוב או שקדים המרים, שבט מוסר פי"א, והביאו פ"ע או' ו':

כ

ך) [סעיף ג'] בהגהה, ולכן אין נזהרין וכו'. זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתתלה אבל בשכור שתפלתו תועבה ודאי יש ליזהר אפי' לדידן והמתפלל כשהוא שכור צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש התוס' פ' הדר, ט"ז סק"ג, ר"ז או' ד' וכ"כ לעיל או' ז':

כא

כא) שם בהגהה, ולכן אין נזהרין בינות שלנו וכו'. אעפ"י ששתו רביעית ויותר וכו' פי' דאם שתה הרבה עד שהוא שכור אף מיינות שלנו אסור להתפלל, עו"ת או' ו' א"ר או' ה' וכ"ז לפי מ"ש מור"ם ז"ל מיהו הלח"י דף ח"י ע"ג כתב וז"ל נראה דכי היכי דרבינו ז"ל ודעמיה לא חילקו בשיעור רביעית בין יין סתם ליין החזק כיין האטלקי לחומרא כדכתיבנא שם ה"נ האידנא אין לחלק ולהקל ברביעית יין שלנו ודלא כתה"ד וכ"כ הב"ח בתשו' סי' ק"מ עכ"ל, והביאו הנו"ש או' ד' וכתב עיין רואה דדחויה ס' תה"ד וממילא לאו שפיר עבדי מה שאינן נזהרין ביין שלנו בשתיית רביעית וכ"ש אם ישתו יותר מרביעית דגם תה"ד גופיה לא התיר ודלא כמור"ם ז"ל שהקל בזה יעו"ש, ועיין באו' שאח"ז:

כב

כב) שם, וכ"ש אם מתפללין מתוך הסידור וכו'. ליישב המנהג כתב כן כמ"ש בד"מ או' ג' אבל מ"מ אין נכון לעשות כן, פרמ"ג א"א או' ו' ואף לפי המנהג שכתב רמ"א ז"ל אם מרגיש בעצמו שדעתו מבולבלת קצת לא יתפלל לכתחלה עד שתתיישב דעתו אם לא יעבור זמן התפלה כנ"ל:

כג

כג) שם, שאין חוששין לשכרות מעט, כתב ביש"ש פ"ב דביצה סי' ה' וביו"ט יכול להתפלל מנחה אעפ"י ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפיג יינו וכ"ש האידנא דבל"ה אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי כמ"ש בהג"מ עכ"ל, מ"א סק"ו, א"ר או' ה' ר"ז או' ד' ודוקא בשתוי יש להקל שלא יעבור זמן המנחה אבל שכור אסזר להתפלל כמש"ל או' ז' וכ"כ ר"ז שם ומחה"ש סק"ו, ועיין לעיל או' ה':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---