כף החיים/אורח חיים/צח

כף החיים ‏ אורח חיים צח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות וכו'. כתב הרמב"ם בס"ס המורה בענין התפלה וז"ל אם כשתתפלל בתנועות שפתיך ואתה מסב פניך אל הקיר ומחשב במקחך ובממכרך לא תחשיב שהתפללת אבל תהיה אז קרוב ממי שנאמר בו קרוב אקה בפיהם ורחוק מכליותיהם עכ"ל, והב"ד ד"מ אות א' וז"ל הזוה"ק פ' מצורע דף ה"ן ע"א, מאי בלא שפתי מרמה, אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ועאלת לאתר דעאלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי היא מלה דכשרא אי לא, אי איהי מלה דכשרא עאלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותא, ואי לאו סאטין לה לבר ואתער בההיא מלה רוחא אחרא עכ"ל וכתב הרב בע"ח שער מ' פ"ב והב"ד לעיל סי' ס' אות ז' דתפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה יעו"ש ואע"ג דהרב מדבר על כונת השמות והספירות מ"מ גם כוונת פי' המלות תעשה איזה רושם, ועוד דבלא כוונת פי' המלות אלא מחשב מחשבות אחרות לא תצא התפלה זכה ונקייה, אלא כולה מלאה חלודה, וטוב ורע מעורבה, ממה שנתנה בה מחשבת זרה היפך ממה שצריך לעשות לה בחי' נשמה ולהעלותה כמו כלה כלולה, לפני מי שהכל ברא, ובוחן מסתרות לבא, ועיין עוד מש"ל סי' צ"ה אות י"א ולקמן אות ה':

ב

ב) שם, צריך שיכוין בלבו פי' המלות וכו'. וכן צריך לזהר בתיבות ובאותיות ובנקודות להוציאן כתקנן ובצביונן ושלא יחסר מהם שום דבר, וז"ל סידור נהורא השלם פי"ג דף י"ד ע"ב, על כן צריך האדם להזהר בכל התפלה וההרגל נעשה טבע להוציא מלין דכשירין בשלימותא ולא תחסר כל בה, כי הלא זה ידוע בזוה"ק שבכל אות ואות ובכל קיץ וקיץ תולין כמה אלפים רבבות עולמות עליונים קדושים ונעלמים כמבואר בזוה"ק פ' אחרי דף ע"ג ע"א וז"ל ת"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אלף בית וכו' יעו"ש שהיוצא מזה כשהאדם מוציא מפיו התיבה כתיקונה מנענע כל העולמות התלוים בהם אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטיב מחליף תיבה זו בתיבה אחרת שאינה כלל בתיקון סדר התפילות וגורם פגמים גדולים ר"ל באותן העולמות הקדושים התלוים באותן האותיות של התיבה כנזכר בזוה"ק בכ"מ דבתערותא דלתתא תליא אתערותא דלעילא, לכן ירגיל א"ע בזה ובתחלת הרגלה יעשה כמ"ש בד"מ שיוציא התיבות ממש כאילו מונה מעוח עד שירגיש בעצמו שבודאי לא יכשל בזה ואז יוכל לדבר התיבות אף במהירות קצת עכ"ל ועיין עו"ש שהביא מעשה נורא ע"ז בחסיד אחד מפורסם בדורי ואחר שנפטר רצו להענישו עונש גדול מפני שלא היה נזהר להוציא האותיות והנקודות כתקנן יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ה' מ"ש בזה בס"ד, וע"כ צריך האדם ליתן לבו ודעתו תמיד חק נתן בכל זמן ועדן שמוציא אותיות ותיבות מפיו בלימוד התורה או בתפלה שלא יאבד מהן שום אות מראשי התיבות או מסופי התיבות כי יש אותיות אשר נבלעים בראשי התיבות ויש באמצע ויש בסוף, וגם הבני אדם אינם שוים במבטא שלהם כי כל אחד יש לו איזה איתיות שאינם יוצאים בטוב במבטא שלו וצריך להשגיח עליהם והמהירות מוכרח שתאבד איזה אותיות והוא לא ידע וכו' ובפרט צריך ליזהר כשמיציא איזה שם מפיו משמות הקדושים שיוציאו ברעדה בקדושה ובטהרה ובכוונה גדולה, והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים, וה' יזכינו ולכל ישראל לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם:

ג

ג) כתב בזוה"ק פ' בשלח דף נ"ז ע"א וז"ל כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי רמאן ליה צלותיה לבר וכלא מכריזי עליה לביש, וקב"ה קרי עליה כי תבואו לראות פני וכו' עכ"ל, והביאו מ"א ריש סי' זה וכתב שמי שאינו יודע בעצמו שיוכל לקיים זה אל יכוין כלל בשמות ויחידים רק יתפלל כפשיטו להבין הדברים בכוונת הלב עכ"ד והביאו ה"ב אות א' א"ר אות א' וכ"ש מי שאינו יודע סדר הכוונות בטוב שאסור לו לכוין כמ"ש בפ' תרומה דף קע"ח ע"א בסופו וז"ל מאי ובוזי יקלו דא הוא מאן דלא ידע ליחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא לאתר דיצטריך ולאוקיר שמא דמריה טב ליה דלא אתברי וכ"ש מאן דלא אתכוון באמן עכ"ל, וכ"כ החיד"א במחב"ר סי' רע"ד אות ב' וז"ל דמי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר או אפי' להרהר הסודות הכתובים בסידור האר"י זצ"ל או קצורים אחרים באין מבין שהוא קרוב להפסד יותר ושרי להו מארייהו למתפללים מתוך סידורי האר"י ז"ל ולא ידעו ולא יבינו דאם מכוונים איזה דבר טועים מאד ואי לאו אסור משום יוהרא ומשום גונב דעת עכ"ל והביאו בספרו קש"ג סי' י"ב אות י"ב ואות י"ג וכתב הא"ר דמקרוב נדפסו שמות ויחודים ויד הכל ממשמשין בה ועל חכמי הדור למחות עכ"ד, והביאו הפרמ"ג בא"א אות א', מיהו מי שיודע סדר הכוו' בטוב שלמד מפי סופרים ומפי ספרים ומכוין כל סדר התפלה בגילה ורעדה בלי שום מחשבה זרה אין קץ לשכרו כמ"ש בזוה"ק שם בפ' בשלח ובפ' תרומה וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דף נ"ד ע"ד יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ס"א אות כ"ח ובתשו' רב פעלים ח"ג בקו' סוד ישרים סי' י"ג ודו"ק:

ד

ד) כתב החיד"א בס' שמחת הרגל דף י"ז דהתפילות המסודרות לסדר קדש ורחץ ע"פ כוונת האר"י ז"ל אין לאומרם אפי' המקובלים כי מלבד טעיות הדפיס עוד זה כי הרמ"ז מיחה במוציא כוונה בדרך תפלה וכו' יעו"ש, ועוד עיין בספרו יוסף אומץ סי' מ"ד שהביא מס' אגרות הרמ"ז סי' ו' דף ד' סע"א שכתב וז"ל לא ישר בעיני כלל ענין התפילות שתקן מהרש"ב ז"ל חדא דכמה כוונות תלויות רק במחשבה ולא בביטוי שפתים, ועוד שעיקר הכוונה היא ברגע עשיית המצוה כגון ברגע תקיעת שופר, וא"כ איך ובמה יקדים לעורר הכוחות והאורות העליונות קודם העשות הפועל העיקר להם, ועוד שיש כמה וכמה שמות בתוך התפילות וממה נפשך אם מזכירם בפיו גדול עונו מנשוא ואם בכוונה בהם בלבד א"כ מה תועיל התפלה בבטוי והעיקר שהוא השמות יהיה במחשבה לבד זאת ועוד אחרת וכו' עכ"ל וגם אני שמעתי מפיו של מהר"ש שרעאבי קודם שנדפס ס' אגרות הרמ"ז הנ"ז ז"ל שיש לו יותר מהני טעמ שכתב הרמ"ז ראיות ברורות מיסוד תודת רבינו האר"י ז"ל, וגם אני ראיתי תשו' א' כ"י להרב כמהרב"א והסכים ע"י כמהר"ר ינו"ן למנוע בדרך תפלה וכו' והאריכו בפרשת נזיקין הנמשכין מזה עכ"ל, והב"ד הזכ"ל ח"ג בהלכות פסח סוף אות ק"ז ואות ק"ח:

ד) וכתב בזוה"ק פ' ויקהל דף רי"ג ע"ב וז"ל ובעוד דפומיה ושפיותיה מרחשן לביה יכוין ורעותיה יסתלק לעילא לעילא ליחדא כולה וכו' וכתב שם בגליון וז"ל משמע דכל עיקר הכוונה בעודו רוחש בשפתיו ומדבר בפיו התפלה, ולא בשתיקה כלל א"ס עכ"ל וא"כ גם מזה משמע דהכוונה תהיה דוקא בעת שהוא עושה המצוה או אומר תפלה לא קודם לכן ולא אחרי כך וע"כ נוהגים המכוונים על פי דברי האר"י ז"ל להאריך בתיבות שיש בהם כוונה כדי שתהא הכוונה בעת אומרם התיבות:

ה

ה) שם, ויסיר כל המחשבות וכו'. כתב בס' אור הישר פי"ד דהאדם שאינו מכוין בתפלה משתתף עם רוח הטומאה ויבא גם השטן בתוכם ואוי לו ואוי לנפשו כמה רעה גורם לעצמו וזהו לכל אדם ק"ו לשליח צבור ודרשו דורשי רשומות כי ש"ץ העובר לפני התיבה יכוין כי ר"ת תיב"ה הוא תפלה ישרה בכוונת הלב יעו"ש, והביאו הרח"פ בס' כף החיים סי' י"א או' ה' וכתב בס' חומ"א במשלי סי' ז"ך דהמבחן לאדם אם הוא צדיק הוא כשמכוין היטב בתפילתו בלי שום מחשבה יעו"ש, והביאו כף החיים שם, והרב בתי כנסיות הביא דהמתפלל בכוונת הלב ניצול מחיבוט הקבר יעו"ש, והביאו החס"ל או' ב' כף החיים שם, ובספר המדות ערך ממון בח"ב או' יו"ד כתב מי שמקיים יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך עי"ז זוכה להתפלל בכוונת הלב יעו"ש, והביאו היפ"ל או' ב':

ו

ו) כתב בספר הגן לבטל מחשבה רעה בשעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה עכ"ל והביאו מ"א ריש סי' זה וכתב דאינו נראה לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוה הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא עכ"ל, וכ"כ האחרונים דאין לעשות כן בתוך תפלת י"ח כמ"ש המ"א, ולי נראה עוד ט"א דאין לעשות כן בתוך התפלה מפני שהוא כעומד לפני המלך ואין דרך ארץ לעשות כן:

ז

ז) כתב קשל"ה בדיני התפלה וז"ל שמעתי ממקובל גדול סגולה להעביר מחשבת חוץ בעת התפלה קודם שיתחיל להתפלל יעביר יד ימינו ג"פ על מצחו ויאמר כל פעם לב טהור ברא לי וכו' ואם נפל לו מחשבות חוץ בתוך התפלה במקום שאסור להפסיק ישתוק מעט ויעביר ימינו על מצחו ויהרהר פסוק הנז' בלבו ואז תיכף יוכל להתפלל בכוונה כי המחשבות בא לו מן השטן וחיילותיו שרוצין למנוע שלא יקיבל תפלתו ועי"ז הוא סגולה אמיתית להעבירו כי הבא לטהר מסייעין לו מן השמים עכ"ל. והביאו א"ר או' א' כף החיים שם או' ו':

ח

ח) מצאתי כ"י של האלהי מהרמ"ק ז"ל שכתב וז"ל למדנו זקן אחד לבטל המחשבה יאמר פסוק זה הרבה פעמים אש תמיד תוקד וכו' ובעיני פשיט שזה הזקן היה אליהו הנביא ולרוב ענותנותו של הרב לא רצה לגלות, ע"כ יהא נזהר בזה במי שנפל בלבו מחשבת און או מחשבת הבל שיאמר פסוק הנ"ל הרבה פעמים, ונראה בעיני שיאמר ג"כ הפסיק סעפים שנאתי וכו' ויאמר אותו בהתעוררות גדול ויהיה גבור כארי, של"ה בשער האותיות או' ל':

ט

ט) לבטל הרהורים רעים יכוין בשם קר"ע שט"ן, דבש לפי מע' ה' או' ט' ועיין בספרו צפורן שמיר סי' י"א או' קס"ב:

י

י) אם יבהילוהו הרהורים רעים יחשוב בגדולת שמו הגדול ובפרט בשם הוי"ה מנא יודין כתוב לפניו על קלף כשר וירגיל לקרוא פעמים הרבה פסוק אש תמיד תיקד וכו' ופסוק ויאמר ה' אל השטן וכו' ושחט אותו על ירך המזבח וכו' וכדומה להם, וקריאת פסוקי הפרשה עם התרגום בכל יום מסוגל מאד לטהרת המחשבה וכן קריאת פסוקי דזמרה עם שירת הים בקול רנה ותודה עם הקהל מסוגל לטהרה, שם אוריא"ל טוב להארת הנשמה ולטהר מחשבותיו, וטוב לת"ח להרגיל עצמו לומר תפלה זו ובפרט קודם פטירתו, רבין עלמין דאנת הוא מארי מלכין וגלי רזין יהא רעוא דילך לסברא מילין בפומאי לקיימא בי האי קרא ואנכי אהיה עם פיך דלא איעול בכסיפא קדמך ותורה מגינה ומצלה מכל מיתה משונה, מעבר יבק שפתי צדק פ' פ"ד, פת"ע או' א':

יא

יא) שם, ויסיר כל המחשבות וכו'. ואם תצטרך לפרנסה אל תשם לבך רק לאותה ברכה כמו לברכת השנים או אם יש לך חולה אל תשם לבך רק לברכת חולים מפני שאומרים עליך למעלה זה פלוני סבור שאינו צריך אלא לזאת לכן תכוין בכל הברכות שאם תכוין רק בבקשות אז יהיה למעלה שוטנים שאומרים אין ראוי לקבל תפלתו שבכבוד המקום אינו חושש וברצון נפשו מכוין, ס"ח סי' קנ"ח, א"ר או' א' א"א שבגליון הש"ע או' א':

יב

יב) שם ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש, והטעם כמ"ש בתיקונים תיקון ע' ומאן דמשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו וכו' וע"י שיחשוב קודם התפלה ברוממות האל ית' יבא אל היראה, וע"כ יש נוהגים לומר קודם התפלה פיוט אדון עולם כי הוא סיפור גדולתו ית' וגם בו מבואר הרבה דברים שמביאים את האדם אל היראה, והרמ"ק ז"ל כתב שטוב לומר תפלת אליהו הנביא ז"ל הנז' בראש התיקונים פתח אליהו הנביא ואמר רבון וכו' קודם התפלה, ש"ץ דקי"ב ע"א, יפ"ל או' ח':

יג

יג) שם בהגהה, ואסור לאדם לנשק בניו וכו'. עיין בשל"ה שקורא תגר על המביאין ילדים לבהכ"נ והביאו מ"א ס"ק א' א"ר או' ב' וכתב שם המ"א שדבריו נכונים, והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך, והטעם כי הילדים משחקים ומרקדים בבהכ"נ ומחללים קדושת בה"כ, וגם מבלבלים דעת המתפללים, ועוד גם יזקינו לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להבזות קדושת בה"כ, אבל כשהגיע לחינוך אדרבא יביא אותו עמו לבה"כ וילמדהו אורחות חיים לישב באימה וביראה ולא יניחנו לזוז ממקומו. ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה יעו"ש סוף עניני תפלה וקריאת ס"ת, מחה"ש סק"א ח"ע על מ"א סק"א, וגם ילמדהו לברך ולהתפלל מלה במלה ביראה ובכוונה כדי שירגיל מנעוריו וגם כי יזקין לא יסור ממנה, ובזה יהיה לו נחת רוח לעוה"ב כי ברא מזכי אבא:

יג) שם בהגה. כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ב"ה, ולכן ראוי לאדם שכאשר ירצה להתפלל שלא יסתכל בפני שום אדם ואפי' תינוק כדי שלא יבא לחשוב בענייני אותו האדם, אלא בשעה שהוא מתפלל יתקדש ויחשיב שאין לי ייחס וקורבה עם שום אדם אלא עם הבורא נשמתו לבדו וזה יהיה סיוע גדול לכוונה, ר"ח פ"ח משה"ק דקמ"ה ע"א, יפ"ל או' ט':

יד

יד) [סעיף ב'] לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו וכו'. דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, רבי חנינא ביומא דרתח פי' ביום שהיה כועס לא היה מצלי, רבי אליעזר אומר הבא מן הדרך אל יתפלל תוך ג' ימים. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אף המיצר. שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית ביה שכרא מפני הריח שטורדו, רב פפא לא הוה מצלי בביתא דאית ביה הרסנא, טור, והוא מן גמרא עירובין דף ס"ה ע"א ותוספות שם ד"ה בצר שכתבו מן הירושלמי יעו"ש, ואע"ג דעכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה כמ"ש הטור בשם הר"ם ופסקו מרן ז"ל בש"ע מ"מ לכתחילה יש ליזהר היכא דאפשר, כגון במקום דאיכא ריח חזק ואפשר לו להתפלל במקום אחר לא יתפלל במקום הריח, וכן אם בא מן הדרך לא יתפלל כל זמן שהוא עיף מן הדרך עד שינוח ותתיישב דעתו אם לא יעבור זמן התפלה, וכ"כ המחה"ש סק"ג. פרמ"ג א"א או' ג' בי"ע או' ד' ועיין באו' שאח"ז:

טו

טו) שם, מפני שאין אנחנו מכוונים וכו'. ומ"מ יזהר אדם בכל מה שאפשר כדי לעורר כוונתו לבוש, א"ר או' ג' פרמ"ג שם, וע"כ מי שנאנס ובא לו מחשבה באיזה ברכה מברכות י"ח לא יסיח דעתו מן השאר מפני שלא כיון באחת כי זה דומה למי שאבד מרגלית אחת התיסק אדעתין שיאבד כל המרגליות שיש לו מפני האחת שנאבדה אלא אדרבה הוא נזהר בתכלית הזהירות בכל מה שאפשר לו ליזהר כדי שלא יאבד עוד וכ"ש אם אבד פעם אחת ושתים שיזהר הרבה שלא יאבד עוד שום דבר, ולא בתפילת י"ח לבד צריך ליזהר בכך אלא בכל לימודו ובקשתו ותחנתו לפני המקום ב"ה. ויחשוב תמיד שהוא עומד ומדבר לפני מלך חי וקיים יודע מחשבות ואיך ידבר אתו ולבו כל עמו, ועיין ברו"ח מ"ש תוכחת מגולה למי שממהר בפסד"ז ואין אומרם בכוונה יעו"ש:

טז

טז) [סעיף ג'] יתפלל דרך תחנונים וכו'. ואם לא התפלל דרך תחנונים כתב הב"ח דאפי' בדיעבד לא הויא תפלה וצריך לחזור ולהתפלל יעו"ש וכ"כ א"ר או' ד' והמאמ"ר או' ב' אמנם העו"ת או' ג' כתב על דברי הב"ח דצ"ע לדינא וכ"כ הנו"ש או' ג' על דברי הב"ח דאינו מוכרח ובדיעבד תפילתו תפלה ודלא כהמאמ"ר יעו"ש, כ"כ הפרמ"ג בא"א או' ד' דצריך לחוש לברכה לבטלה, אלא ודאי לכתחלה יעשה מה שמוטל עליו ודיעבד אין חוזר ומתפלל עכ"ד, וכ"מ ממ"ש או' י"ט:

יז

טוב) שם, יתפלל דרך תחנונים וכו'. עיין מש"ל סי' ץ' או' ט"ן:

יח

חי) שם, כרש המבקש וכו'. כתבו גורי האר"י זצ"ל כשיגיע אל עוזר דלים ישווה עצמו כאלו הוא עני דופק ומבקש על פתח היכל המלך ואפי' הוא עשיר גדול יתן אל לבו כי הוא עני ממצות ומע"ט ואינו ראוי לשאול מן המלך כ"א יחנן עליו ברחמיו ובחנוניו, ועוד יחשוב כי אין עני כעניותו בקברו כי לא יקח עמו לא כסף ולא זהב ויתרקב כל מה שעליו באופן שישארו עצמותיו נקיות מכל דברי העוה"ז ועי"כ תעלה תפלתך עם תפלות עניים, והם דברי זוהר פ' בלק וז"ל למהוי בצלותא דעמידה תביר לבא עניא ומסכנא ולשוואה רעותיה לאתכללא גו מסכנא בתבירו דליבא במאכו דנפשא, עוד שם וז"ל ולית בכל צלותין דעלמא דקב"ה אצית מיד כצלותא דמסכנא כיון דחזא דוד עבד גרמיה עניא ומסכנא פשט לבישא דמלכותא ויתיב בארעא כמסכנא דכתיב תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני יעו"ש, סו"ב או' ב' מחב"ר. או' ב' ש"ץ דף ק' ע"ג שע"ת בזה הסי' ובסי' סו' או' י"ג ועיין בדברינו לסי' ס"ו או' מ"ו ובסי' מ"ח או' א' ד"ה העמידה מ"ש בשם הכוו' יעו"ש:

יט

יט) שם, ושלא תראה עליו כמשא וכו'. פי' אעפ"י שאומרה בלשון תחנונים אם אינו מחשב כמו שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך אלא שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו זה אינו נכון, מ"א הק"ד, וה"ה איפכא אם היא אינה עליו כמשא אלא שאין אומרה בלשון תחנונים ג"כ אינו נכון, מחה"ש סק"ד:

כ

ך) שם, ושלא תראה עליו כמשא וכו'. הממהר להמזמר או לש"ץ שירוץ ורודף אחריו עבירה גדולה היא בידו ומלבד האיסור דצריך שיאמר בשובה ונחת כמונה מרגליות עוד הן בה דיבלבל מחשבתו של המתפלל ולא ידע מאי קאמר ודעתו בל עמו ולפעמים יגרום להחזן דיבא לו כעס בלבו והוא חוטא ומחטיא, ועיין להרב האלף ז"ל בסי' נ"א אות ט' דהאריך בנועם מוסרו בזה קחנו משם כף החיים להרח"ף ז"ל סי' י"א אות כ"ה, וכ"ש מי שעוזר להניח חזן ממהר שגדול עינו מנשוא והוא חטא רבים ישא שגורם לצבור למהר ולא ידעי מאי קאמרי רח"ל:

כא

כא) שם ושלא תראה עליו כמשא וכו'. ואחר שיעשה כל זה מובטח לו שתתקבל תפלתו, טור, לבוש

כב

כב) [סעיף ד'] התפלה היא במקום הקרבן, דכתיב ונשלמה פרים שפתינו, וכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכי יש עבודה בלב אלא איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה, טור, לבוש:

כג

כג) שם שתהא דוגמת הקרבן בכוונה וכו'. כתב הגאון החסוד מהר"ר שלמה אפרים בס' עמודי שש וז"ל היקידה של אש שהיה בקרבן דוגמתו בתפלה כוונת הלב כאלו בוער באש כמ"ש חם לבי בקרבי וגו' וכ"ש שמחשבה רעה של חוץ לזמנו וחוץ למקומו שמפגלת הקרבן, וחוץ למקומו הוא כשעומד בבהכ"נ ומהרהר בעסקיו או בדברי הבאי אשר מחשבתו משוטטת חוץ לבהכ"נ בכל רחובות קריה, הוא עומד כאן ומחשבתו מפוזרת חוץ מן המקום אשר הוא עומד עכ"ל, והביאו הסו"ב אות ג' מחב"ר אות ג':

כד

כד) שם וקביעות מקום וכו'. עיין לעיל סי' ץ' סעי' י"ט ובדברינו לשם בס"ד:

כה

כה) אין להתפלל בבריכה, הלק"ט סי' צ"ד יעו"ש, ועוד עיין לעיל ריש סי' צ"ה ובדברינו לשם בס"ד:

כו

כו) שם, ושלא יחוץ דבר בינו לקיר וכו'. בטור כתב ובינו לקרקע דוגמת הקרבן שחציצה פוסלת בינו לבין הכלי ובינו לרצפה ע"כ, והב"י תמה עליו וכתב ליישב אפשר שנתכוון למאי דאמרינן שלא יעמוד על מקום גבוה ויתפלל אעפ"י שלא מטעם חציצה אמרו כן אלא לפי שאין גבהות לפני המקום מ"מ כיון שכל שהוא גבוה פחות מג"ט מותר להתפלל בו משום דהוי כארעא סמיכתא אומר רבינו דאפשר לדמות ולומר דבגבוה ג' דאסור הוי טעמא משום דדמי לחציצה עכ"ל, וכה"ג תירץ הט"ז סק"ב וסיים וז"ל אבל מעולם לא עלה ע"ד רבינו הטור לאסור לעמוד על פחות מג"ט אפי' למצוה מן המובחר עכ"ל, מיהו הב"ח כתב דלא כתב הטור שלא יחוץ דבר בינו לבין הקרקע אלא למצוה מן המובחר שיהא דוגמת העבודה בבית המקדש אבל ליכא עיכובא בדבר וכן נוהגין לשטוח מחללות על הקרקע ביוה"כ ובט"ב ועומדין עליהם ומתפללים עכ"ד וסיים והכי נקטינן, והב"ד העט"ז או' א' שכנה"ג בהגב"י או' א' וכ"כ הנו"ש או' ד' ועי"ש מה שהקשה על מ"ש הפרישה בסי' ץ' דהטור דינא קאמר ואפי' פחות מג' ע"ג כלים אסור משום חציצה יעו"ש ועוד עי"ש מ"ש על הפר"ח ייעו"ש, ועיין בדברינו לעיל סי' ץ' או' ב' וכבר כתבנו שם באי' ג' דדעת האחרונים להחמיר ע"ג כלים אפי' בפחות מג' משום בעיתותא אבל במקום דליכא בעיתותא כמו ע"ג מחצלות ובדומה מותר, ועי"ש באו' ד' ודו"ק:

כז

כז) שם, ושלא יחוץ דבר בינו לבין הקיר וכו'. עיין לעיל סי' ץ' סעי' כ"א ובדברינו לשם בס"ד:

כח

כח) שם, דומיא דקרבן וכו'. ואחר שיעשה דוגמת הקרבן עולה לריח ניחוח למקום שהקרבן עולה והמלאך עושה אותה כתר לקינו, טור, לבוש:

כט

כט) שם, ומ"מ טוב שיהיו לו מכנסיים מיוחדים לתפלה וכו'. ומי שיש לו אומנות מכוער כגון קמצן ומצרף ועבדן יטהר גופו ויחלף שמלותיו ויתפלל, יפ"ל ח"ב או' ד':

ל

ל) [סעיף ה'] אל יחשוב ראוי הוא וכו'. וכאשר יתפלל אל השי"ת על צרכיו לא יהיה כוונתו שיתן לו עושר וכבוד וכל הדברים אשר הוא צריך בשביל הנאת גופו רק שיתן לו השי"ת כדי שיעבוד השי"ת בתורה ובמצות ואם יבקש על חייו לא יהיה כוונתו רק שיתן לו השי"ת חיים כדי שיעבוד ה' בתורה ובמצות, ואם מכוון להנאת גופו הוא תועבה, נתיבות עולם נתיב העבודה פ"ב, פת"ע או' ו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---