כף החיים/אורח חיים/ע

כף החיים ‏ אורח חיים ע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] נשים ועבדים פטורים מק"ש וכו'. נ"ל דנשים פטורות ג"כ מברכת ק"ש דיש להם ג"כ זמן קבוע כמ"ש סס"י נ"ח. אך נ"ל דמ"מ מחוייבים לומר אמת ויציב דזכירת יציאת מצרים הוא דאורייתא כמ"ש סי' ס"ו וא"כ צריכים לסמוך גאולה לתפלה. (דבתפלה הם חייבים כמ"ש סי' ק"ו סעי' ב') מ"א סק"א. סו"ב או' א' ר"ז אות א'. סידור בי"ע בדיני ק"ש של ערבית אות א"ב וכתב דה"ה אמת ואמונה בערבית גם נשים חייבות. מיהו הפרמ"ג בא"א או' א' כתב דאין הנשים חייבות בזכירת וציאת מצרים כ"א מדרבנן יעו"ש. וכ"כ שאגת אריה סי' י"ב דאין הנשים חייבות בזכירת יציאת מצרים מ"ה יעו"ש והביאו מחב"ר אות א'. ועיין א"ר אות א'. ומ"ש הבי"ע שם דהעיקר כמ"א אינו מוכרח דמה ענין זה לזה יעו"ש ודו"ק. ומ"מ אפילו למ"ד פטורים אם הם מקיימים המצוה יש להם שכר אלא שאינו כמו מצווה ועושה כמ"ש רז"ל במסכת קדושין דף ל"א ע"א יעו"ש. ועיין מ"ש בזה בסה"ק חקי חיים בדרוש א' של קניית ס"ת יעו"ש. ואם רצו לברך גם שאר הברכות של קריאת שמע וגם פסוקי דזמרה וברכותיה הרשות בידם. ר"ז שם. ועל כן נוהגות הנשים שיודעות ללמוד להתפלל כל סדר התפלה כמו האנשים אין פחות מפ' העקידה עד סוף עלינו לשבח:

ב

ב) שם נשים ועבדים פטורים וכו'. חצי עבד וחצי בן חורין לפי משנה אחרונה דכופין רבו לשחרר חייב והיכא שהאדון קטן דאי אפשר לכופו או שכבר קיים פ"ו כשהיה נכרי קודם שנעשה עבד דהנהו כיון דאין כופין פטור מק"ש לירושלמי. הגרע"א. ופרמ"ג בא"א אות א' כתב דגמרא דידן משמע דליתא לירושלמי דבמשנה סתם עבדים משמע לגמרי הא חציו עבד וחציו בן חורין חייבין כדמסיק בחגיגה יעו"ש. ועיין לקמן סי' תקפ"ט סעי' ה'. וטומטום ואנדירוגינוס חייבים מספק כמ"ש לעיל סי' י"ז סעי' ב' ולקמן סי' תקפ"ט סעי' ד'.

ג

ג) שם נשים ועבדים וכו'. ואלם ששומע ואינו מדבר ישמע מאחרים ויתכוין לצאת ויוצא י"ח. שאגת אריה סי' ו'. ומי שמדבר ואינו שומע יוכל לצאת י"ח ע"י דיבורו. שאגת אריה סי' ז':

ד

ד) שם מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא. וכן הנשים פטורות מברכת הלבנה מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. ואע"ג דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימין מפני שהם גרמו פגם הלבנה. מ"א ריש סי' תכ"ו בשם של"ה ובזה הסי' סק"א. א"ר שם אות ז'. סו"ב בזה הסי' אות א'. וכן פסק החיד"א במחב"ר סי' תכ"ו אות ד' יעו"ש. ש"ץ דף רל"א ע"ג סידור בי"ע בדיני ברכת הלבנה או' ח"י. ועיין עוד לקמן סי' תכ"ו או' א':

ה

ה) שם ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהם עול מלכות שמים. היינו פסוק ראשון כמ"ש הב"י בשם אהל מועד. וכ"כ הלבוש דנכון ללמדם שיקבלו עליהם מלכות שמים כמ"ש מרן ז"ל, וכ"כ הפר"ח אות א'. סו"ב במק"ח אות א'. עו"ת אות א'. י"א בהגב"י. מאמ"ר אות א'. פתה"ד אות א'. ש"ץ דצ"ד ע"א. ר"ז אות א'. סידור בי"ע בדיני ק"ש דערבית אות א'. ודלא כהב"ח והביאו א"ר אות א' שכתב דחייבים הם לקבל עליהם מלכות שמים יעו"ש אלא רק נכון והגון הוא ללמדם וכו'. וכן נכון והגון הוא ללמדם בשכמל"ו עם פסוק א' דבכלל פסוק א' הוא כמש"ל סי' ס"ו סעיף א' ובדברינו לשם אות י"ג ובסי' ס"א או' מ"ה. וכ"כ הלבוש וסו"ב ועט"ז על זה הסעיף וש"ץ שם. קש"ג סי' י"א אות ג':

ו

ו) [סעיף ב'] קטנים פטורים לר"ת כשלא הגיעו לחינוך ולרש"י אפי' הגיעו לחינוך וכו' חינוך דק"ש הוא מבן שש ובן שבע ואילך דאינו מצוי אצלו אבל כשהגיע לבן י"ב ואילך דמצוו אצלו פשיטה דחייב לחנכו בק"ש במכ"ש דתפילין. ב"ח. והש"ץ שם כתב שהגיעו לחינוך כבן ט' או יו"ד יעו"ש. וכ"כ החיד"א בקש"ג אות א'. ועיין בדברינו לסי' ל"ז אות י"ד וסי' טו"ב אות יו"ד. ונראה דהכל לפי חורפיה דקטן ועכ"פ החינוך הוא קודם שיהיה בן י"ג ויום א' שאז חייב מדאורייתא בכל המצות אם הביא ב' שערות כידוע. ועיין סי' ל"ז אות י"ג:

ז

ז) שם וראוי לנהוג כר"ת. ולד"ה חייב לחנכו בתפלה אם הגיע לחינוך כמ"ש בסימן ק"ו. ר"ז אות ב':

ח

ח) שם וראוי לנהוג כר"ת. ולכן צריך שיזהר כל אדם לקחת את ילדיו לפניו יום ליום ולילה ללילה לשמוע מפיהם שיקראו או להקרותם ק"ש ותפלה כדי לצאת י"ח ולא יסמוך על אמונתם אפי' כשיודעים ליקח ספר ולקרות בעצמם שחזקתם שאין אומרים כלום וחבל על דמשתכחין גדולים שאין אומרים כלום כ"ש קטנים והקולר תלוי על צואר אביהם. חס"ל אות ב'. ובכלל צריך שילמדם שיקראו התיבות מילה במילה שלא יאבדו אותיות מהתיבות שהם חשובים יותר מהמרגליות וכוונת השמות שלא יוציאו שם מפיהם בלא כוונה וכמו שהארכנו בזה בסי' ה' בס"ד קחנו משם:

ט

ט) [סעיף ג'] הכונס את הבתולה וכו'. אבל הכונס את האלמנה חייב דליכא טרדא, ברכות ט"ז ע"א וע"ב והביאו הטור וב"י ולבוש, וכ"כ העו"ת אות ג' וה"ה אם טריד טרדא שאינו של מצוה כגון טבעה ספינתו בים כיון דהיא טרדא דרשות, עו"ת שם:

י

י) שם אבל עכשיו וכו' גם הכונס את הבתולה קורא, וכ"כ האחרונים, ואם אינו קורא נראה כיוהרא כלומר אני מכוין בכל שעה. תוספות סוף פ' היה קורא והב"ד ב"י ולבוש. וכ"כ עו"ת או' ו':

יא

יא) שם גם הכונם את הבתולה קורא ק"ש. וברכותיה. ר"ז אות ג'. וגם מתפלל. מ"א סק"ג. ר"ז שם. והטעם כתב בתשו' רמ"א סי' קנ"ב דק"ש ותפלה שוין ואם חייב בק"ש חייב גם בתפלה. מחה"ש סק"ג וכן חייב בתפילין כמש"ל סי' ל"ח אות כ"ד יעו"ש. וכ"כ העט"ז בזה הסי' אות ג' פרמ"ג א"א אות ג':

יב

יב) [סעיף ד'] היה עוסק בצרכי רבים וכו'. וכתב הר' מנוח ודוקא בדורות הראשונים שהיו עוסקים עם הצבור לשם שמים, ומיהו ליכא ספיקא דהשתא נמי אם עוסקים עם הציבור אפילו להצלת ממונם ואין מי שישתדל בדבריהם אלא הוא שאינו פוסק שהעוסק במצוה פטור מן המצוה עכ"ל, כ"מ על הלכות ק"ש פ"ב דין ה', מ"א סק"ד. סו"ב או' ב', ש"ץ דצ"ד ע"א, חס"ל אות ג' ר"ז או' ד'. ועיין לקמן בדברינו לסי' צ"ג אות י"ג ואות י"ד:

יג

יג) שם לא יפסיק וכו' ואם יכול להפסיק לק"ש ויכול לחזור ולגמור צרכי צבור בלא טורח יפסיק. פסוקי תוספות. א"ר אות ד'. ועכ"פ יקרא פסוק ראשון ובשכמל"ו אם אפשר. מ"א סק"ה. ש"ץ שם. ר"ז שם. סידור בי"ע אות ו'. חס"ל שם:

יד

יד) שם לא יפסיק וכו' ואם פטור מלקרות וקורא נקרא הדיוט. ל"ח. מ"א שם. חס"ל שם. אבל בד"מ משמע דאם מתכוין כקורא בתורה שפיר דמי. מ"א שם. סו"ב אות ג'. סידור בי"ע אות ז', רק שלא יאמר ברכות ק"ש, מחה"ש:

טו

טו) שם ויקרא אם נשאר עת לקרות, ומ"מ יאמר פרשה שיש בה יציאת מצרים אפילו עבר זמן ק"ש, מ"א שם, א"ר שם, סו"ב שם, ש"ץ שם. ר"ז שם, בי"ע שם, ועיין סי' נ"ח סעי' ו' שכתב דאם עברה שעה רביעית ולא קראה קורא אותה בלא ברכותיה כל היום וא"כ מ"ש המ"א שיאמר פ' שיש בה יציאת מצרים הוא רק תמורת אמת ויציב ע"ד מ"ש המ"א ז"ל בסי' ס"ז סק"א יעו"ש וזהו שציין כאן לסי' ס"ז. וכ"כ ר"ז אות ד'. או י"ל שחוזר על מ"ש מקודם דעכ"פ יקרא פסוק א' וכו' וע"ז כתב דמ"מ יאמר פ' שיש בה יצ"מ וכו' מפני שלא אמר פ' ציצית שיש בה יצ"מ וע"ד שכתב מחה"ש שם בסי' ס"ז יעו"ש:

טז

טז) [סעיף ה'] היה עוסק באכילה וכו'. להרמב"ם גומר וכו' ולהראב"ד מפסיק וכו' עיין באחרונים ז"ל מ"ש בפי' דברי הרמב"ם והראב"ד ז"ל שזה אומר בכה וזה אומר בכה וע"כ אנחנו אין לנו אלא מ"ש מרן ז"ל בב"י בפי' השני דהרמב"ם סובר כדברי הר"ן שהעלה כל שהתחיל קודם זמן חיובו אפי' בדאורייתא אינו מפסיק אי איכא שהות ובודאי שלשון הרמב"ם כך מוכח דבהתחיל מקמי דמטא זמן חיוביה עסקינן וכו' יעו"ש. וכ"מ מסי' רל"ה סעי' ב' שכתכ ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה מפסיק וקורא וכו' יעו"ש משמע הא אם התחיל קודם שהגיע זמנה א"צ להפסיק ועפ"ז כתב מרן ז"ל בש"ע סברת הרמב"ם בסתם שסתמו כפירושו בב"י וכמ"ש סי' רל"ה דמיירי שהתחיל קודם שהגיע זמנה וע"כ א"צ להפסיק אם יש שהות והביא ג"כ דברי הראב"ד ז"ל לומר דלכתחלה יש לחוש לדבריו אם אפשר ולהפסיק אעפ"י שיש שהות לקרות. וכ"מ מדברי הלבוש דהרמב"ם מיירי בשהתחיל קודם שהגיע זמנה שכתב וז"ל היה עוסק באכילה וכו' והגיע זמן ק"ש וכו' עכ"ל מדכתב והגיע זמן ק"ש וכו' משמע דהתחלה היתה קודם שהגיע זמנה. וכ"כ א"ר אות ה' וכתב דכן עיקר כסברת הרמב"ם ז"ל יעו"ש

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---