לבושי שרד/אורח חיים/ע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים ע

ש"ע סעיף ג' מק"ש. עיין עצי ארזים סי' כ"ה סק"ב:

(מג"א סק"ב) שחרית. ב"י כתב ב' תירוצים על מ"ש הטור ד' ימים תירוץ א' הובא בט"ז וזה שכ' המג"א הוא תירוץ הב' ואף שהב"י בתירוצו השני כ' כמו שהמנהג במצרים שכונסים הבתול' בליל ד' ע"ש כבר השיגו הד"מ דהא דוקא ביום הרביעי תנן כדי שישכים לב"ד לכן כתב המ"א שיכנס לחופה ביום ד' קודם שקר':

(שם) הלכה כרשב"ג פי' בכל מקום במשנה הלכה כרשב"ג וכאן אף דרשב"ג במשנה חייש ליוהר' מ"מ פליג מהטעם שכ' הב"י שם באורך:

(סק"ג) ומתפלל משא"כ בזמן הראשונה פטור גם מתפלה כמבואר לק' סי' ק"ו וקמ"ל דעכשיו מתפלל אע"ג דתפלה בעי טפי כוונה מק"ש מ"מ בלא"ה אין מכווני' האידנ':

(סק"ה) ועסי' ס"ג ס"ד דשם מבואר דיש מ"ד מצוה א"צ כוונה לצאת לכן אם מתכוון כקור' בתורה יוכל לקרות ויועיל אליב' דהאי מ"ד דאלו למ"ד מצות צריכות כוונה א"כ כיון שמתכוין כקור' בתורה מה בצע בקריאתו כן נ"ל כוונתו. ועדיין צ"ע דאפי' למ"ד מצות א"צ כוונה מ"מ כיון שמתכוין כקורא בתורה ה"ל כמתכוין שלא לצאת דאינו יוצא:

(שם) בשם הרמב"ם. זהו ענין אחר אינו נמשך לדלעיל ור"ל דבירושלמי יש העוסק בצרכי צבור כעוסק בתורה ע"כ וכ' הב"י דהרמב"ם מפרשו לענין שלא להפסיק ממנו לק"ש והקשה הע"ת דהא קי"ל בסי' ק"ו דמפסיקין מתורה לק"ש וע"ז תירץ המג"א וה"ק הירושלמי דעוסק בצ"צ דמי לת"ת דצבור שנתבאר שם בס"ס ק"ו בהגה"ה דהמלמד לאחרים אינו פוסק לק"ש ואינו אומר אלא פסוק ראשון:

(שם) עבר זמן דאם גמר עסקיהם ועדיין זמן ק"ש קורא כל הק"ש כמ"ש בש"ע וקאמר המג"א דאע"ג שעבר זמנו ואינו קורא שמע אעפ"כ יאמר פ' שיש בה י"מ שהוא מן התורה כמבואר במג"א סי' ס"ז:

(ט"ז סק"ב) הא' א"צ לסותרו לתירוץ א' דהב"י ס"ל להרמב"ם דאפי' בהתחיל באיסור אינו מפסיק ולתירוצו הב' דוקא בהתחיל בהיתר הוא דאינו מפסיק לק"ש דאורייתא:

(שם) בפ"ק דשבת מפסיקין במשנה שם דתני לא יאכל סמוך למנחה ואם התחילו אין מפסיקין תני אח"כ מפסיקין לק"ש שהוא מדאורייתא ואין מפסיקין לתפלה ס"ל לרמב"ם דלא קאי אריש' אכילה ומרחץ ואינך דבהו אפי' לק"ש אין מפסיקין אלא מיירי אם היה לומד צריך להפסיק לק"ש כיון דגם ק"ש הוא לימוד:

(שם) לליכ' שעות והיינו מדרבנן פי' כיון דתרווייהו בהתחיל באיסור ע"כ דכי משני בדאיכ' שהות הוא דוקא בדרבנן וכהראב"ד ותירוץ הב"י דמוכח מהש"ס דהא דתני בשבת ואם התחילו אין מפסיקין מיירי אפילו התחיל באיסור ואפ"ה מפרש הרמב"ם משנה זו דגם לק"ש אין מפסיקין:

(שם) חורפי' כו'. פי' הר"ן הוא דמחלק בין התחיל באיסור לשיטתיה דס"ל דהא דתני בסיפא מפסיקין לק"ש קאי ארישא דמאכיל' ומרחץ ואינך צריך נמי להפסיק לק"ש מש"ה שפיר פסק דלק"ש בהתחיל באיסור פוסק משא"כ לפי' רמב"ם דסיפא לא קאי ארישא וברישא אפילו לק"ש אין מפסיק ע"כ דאפילו בהתחיל באיסור אין מפסיק:

(מג"א ס"ק ו') דמיירי בהתחיל באיסור. פי' ופוסק בש"ע כתירוצו הראשון שבב"י הובא בט"ז:

(שם) רל"ה ס"ב דא"צ. דכ' שם דאם התחיל לאכול באיסור קודם ק"ש של ערבית מפסיק משמע דאם התחיל בהיתר א"צ להפסיק ולא הביא פלוגתא ולמה כאן הביא פלוגתא אע"כ דכאן בהתחיל באיסור. והא דלא כ' פלוגתא בסי' רל"ה בהתחיל באיסור משום דהרמב"ם לא מיקל אלא בשחרית אבל בק"ש דערבית מודה:

(שם) דהרמב"ם ס"ל דאף לתפלה. דיש פוסקים דתפלת שחרית כיון דיש איסור לאכול קודם תפלה משום לא תאכלו על הדם צריך להפסיק אפילו התחיל בהיתר ע' מג"א סי' פ"ט סקי"ד עש"ה כתב כאן דמהרמב"ם מוכח דא"צ להפסיק ואפי' התחיל באיסור דהא הכא מיירי בהתחיל באיסור:

(שם) להפסיק ולכן כתב הטור. קשה דהטור שם כתב רק בהתחיל בהיתר ומהכא הא מוכח דאפילו התחיל באיסור וצ"ע מיהו המג"א שם בסי' פ"ט סקט"ו כתב באמת דאפילו התחיל באיסור ע"ש ובפרי מגדים שם תמה עליו מי הם המקילים בהתחיל באיסור ושכח דברי המג"א שבכאן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.