כף החיים/אורח חיים/סד

כף החיים ‏ אורח חיים סד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] קראה למפרע לא יצא, דכתיב והיו הדברים האלה וגו' בהווייתן יהו, לבוש:

ב

ב) שם בד"א בסדר הפסוקים, וכ"ש בסדר התיבות. פרמ"ג במש"ז ריש הסי', ועיין פתה"ד אות א':

ג

ג) שם אבל אם הקדים פ' לחברתה אעפ"י שאינו רשאי יצא. וכ"כ הפר"ח אות א' פרמ"ג במש"ז ריש הסי', ר"ז אות א', סידור בי"ע אות א' ועיין מש"ל סי' ס"א אות ט"ז בשם הכוו' שיש טעם בסוד להיות דוקא כסדרן יעו"ש. וכ"כ הרו"ח או' א' וכתב דצריך לחזור ולקרא יעו"ש:

ד

ד) שם לפי שאינה סמוכה לה בתורה אלא שלכתחלה תיקנום בסדר הכתובים בתורה, ותיקנו פ' שמע ראשונה שהיא עיקר המצוה של ק"ש ויש בה קבלת עול מלכות שמים וכתובה בתורה בפ ואתחנן קודם והיה אם שמע שהיא בפ' עקב, ואח"כ פ' והיה אם שמע שהיא אחריה באותו חומש. ואח"כ חזרו לתחלתה לפ' ויאמר שיש בה יציאת מצרים שחייבו להזכיר בכל יום דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך לבוש:

ה

ה) [סעיף ב'] קרא פ' וטעה בה וכו'. מסתברא דדוקא בטעה אבל במזיד ובמתכוין חוזר לראש וכדלקמן סי קי"ד לענין תפלה ואין נראה נחלק בזה בין קריאת שמע לתפילה. פר"ח אות ב', י"א בהגה"ט, פרמ"ג במש"ז אות ב', ועי"ש במש"ז מה שציין ע"ז:

ו

ו) שם חוזר לראש אותו פסוק וגומר הפרשה, ולא סגי דקורא מה שדילג דא"כ הוי קורא הפסוקים למפרע. ב"ח. פר"ח אות ב', א"ר אות ב'. ר"ז אות ב':

ז

ז) שם חוזר לראש אותו פסוק וגומר הפרשה, וה"ה אם יודע התיבה שטעה בה שחוזר לתחילת התיבה וקורא משם ואילך על הסדר לבוש. פר"ח שם. וכ"מ מדברי הר' מנוח שהביא כ"מ פ"ב דק"ש דין י"ג יעו"ש. אמנם מדברי התוספות פ' היה קורא דט"ז ע"א ד"ה הקורא, והרא"ש שם משמע דאף אם דילג תיבה חוזר לתחילת הפסוק וקורא משם ואילך על הסדר יעו"ש, וכ"כ העו"ת אות ב' וכ"כ א"ר אות ג' דמתו' ואגודה וסמ"ק ואבודרהם משמע דאף שדילג תיבה מתחיל מתחילת הפסוק. וכן פסק ח"א כלל כ"א אות ח' וז"ל ר"ז אות ב' ואפילו דילג תיבה אחת או אות אחת או ששינה נקודה אחת ע"ד שיתבאר בסי' קמ"ב צריך לחזור לראש הפסוק שטעה בו עכ"ל, וכן יש להחמיר:

ח

ח) שם ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפרשה. כתב הלבוש ובפרשה א' חוזר לואהבת דפסוק א' אוקמינן ליה אחזקתיה ודאי קראו בכונה כהלכתו וכ"מ מדברי הט"ז סק"א שכתב דאם אירע לו כן בפ' ראשונה דאינו חוזר ומתחיל שמע ישראל דהא לחד פירוש הוי איסור באומר הפרשה וכפלה אלא מתחיל ואהבת עכ"ל. ומדלא קאמר אם דוקא יודע שכיון בפסוק א' משמע דס"ל מסתמא אמרינן כיון בפסוק א' וכן הבינו י"א וא"ר אות א' ומאמ"ר אות ד' ומש"ז אות א' ולב"ש בדברי הט"ז ודלא כבאה"ט אות ג' שכתב להשוותו עם הב"ח יעו"ש. אמנם הב"ח כתב דדוקא אם יודע שקרא פסוק א' בכונה וטעה ואינו יודע להיכן טעה חוזר לואהבת אבל אם אינו יודע אם קרא אותו בכונה פשיטא דחוזר לתחלת ק"ש אפילו יודע היכן טעה יעו"ש. וכן דעת ל"ח פ' היה קורא אות מ"ט ועי"ש מה שדחה דברי הלבוש יעו"ש וכן כתב מ"א סק"א. וכן פסק ר"ז אות ב'. וכ"כ סידור בי"ע אות ב' דאם יודע שאמר פסוק א' ובשכמל"ו בכוונה חוזר לואהבת ואם אינו יודע אם אמרם בכוונה חוזר לשמע עכ"ד, ועיין מש"ל סי' ס"ג אות ט"ו, וכשחוזר פסוק א' דק"ש מפני שאינו יודע אם כיון בו או לא יש לאומרו בלחש או ימתין מעט ואחר כך חוזר לקרות וכמש"ל סי' ס"ג אות טו"ב:

ט

ט) [סעיף ג'] טעה בין פרשה לפרשה וכו'. חוזר לפרשה ראשונה וכו'. ר"ל לסוף פרשה ראשונה ויתחיל והיה אם שמוע, וכן הוא בטור ולבוש, ועיין מאמ"ר אות ה' ובאות שאחר זה:

י

י) שם ויתחיל והיה אם שמוע. וכן פסק הב"ח ופרמ"ג א"א אות ג' והכס"א ור"ז אות ג', אבל העו"ת ז"ל אות ג' כתב זהו דעת רש"י והטור אבל הרמב"ם ז"ל כתב דיש להתחיל ואהבת ייש להחמיר כדבריו עכ"ד וכן כתב הפר"ח אות ג' דעיקר כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שחוזר לואהבת דכיון שצריך להפסיק מעט בין פסוק ראשון לואהבת א"כ ידע בבירור שכבר קרא פסוק א'. ועוד כיון דבעי כונה ע"כ קרא אותו בכונה דאל"כ צריך לחזור ולקרותו ולהכי מתחיל מואהבת ודלא כהמחבר שנמשך אחר שאר המפרשים ז"ל ולשון הברייתא א"נ לפירושם כלל עכ"ל, וכן האו"ח די"ב סוף ע"ד ודי"ג ע"א והכלבו ד"ד ע"ד כתבו כדברי הרמב"ם ז"ל והביאם יפ"ל ז"ל או' א'. מיהו ודאי אף להרמב"ם ז"ל אם יודע שאמר פ' ראשונה אלא דמסופק אם אמר גם השנייה או שמא לא אמרה כל עיקר יתחיל והיה אם שמוע אלא דהיכא דיודע שעומד במקום שמפסיקין ואינו יודע באיזה הפסק צריך לחזור לואהבת, ב"ח:

יא

יא) שם ויתחיל והיה אם שמוע, ולמ"ד פרשה א' או פסוק אחד דבר תורה למה יחזור לוהיה אם שמוע כיון שידע שאמר פרשה א' הוי ספק דרבנן תירץ הפר"ח בסי' ס"ז דכיון דעסוק בקריאת שמע צריך לתקן הכל יעו"ש, פרמ"ג א"א אות ב':

יב

יב) [סעיף ד'] היה עומד בוכתבתם ואינו יודע וכו'. והא דלא קאמר בוקשרתם משום דיש הפרש דוקשרתם הא' הוא בקמ"ץ שהוא לשון יחיד והב' הוא בסגול שהוא לשין רבים. מ"א סק"ב וכ"כ הע"ז סק"ב. בשם מהר"ל מפארג אלא בכתב דעדיין קשה למה לא נקט בשבתך בביתך שהוא ג"כ ב"פ בב' הפרשיות ותירץ דאורחא דמילתא נקט לפי שאין דרך לטעות בתחלת פ' ראשונה או באמצעה דודאי יוכל להרגיש לפי הזמן שהתחיל לקרות אם הוא עדיין בפ' ראשונה או בפ"ב אבל כשהוא קיים בסיף פרשה א' שיש קצת זמן ארוך שפיר יוכל לטעות דשמא סיים פ"ב לכן נקט טעה בוכתבתם שהוא סוף פ' ראשונה עכ"ל. והביאו ש"צ דצ"ז ע"ב. וא"כ לפי דברי הט"ז אם טעה בשבתך בביתך ולא הרגיש לפי הזמן שהתחיל לקרות צריך לחזור לשבתך בביתך שפרשה א' והוא פשוע וכ"ז מיירי דוקא כשאין היכחה בדבר כגון שקורא ביחיד אבל הקורא עם הציבור וכשהגיע לוכתבתם נסתפק אם אותו שבפרשה א' או אותו שבשניה אם רואה שהש"ץ והצבור עומדים בוכתבתם שבשנייה או סמוך לו מלפניו או מלאחריו יאמר וכתבתם הב' דהא מסתמא קרא עד שם ואינו עומד עדיין בפרשה א' ורגליים לדבר איכא וכן לאידך גיסא אם התחיל למען ירבו ימיכם ורואה שהש"ץ עומד בוכתבתם שבפרשה א' או סמוך לו יחזור לוכתבתם שבראשונה דמוכח מילתא שטעה ולאו סרכיה נקיט ואזיל. וכל אדם יכול לשער זה בקריאתו. מאמ"ר או' ו' והביאו ש"ץ שם שע"ת או' ד' וכ"כ סידור בי"ע אות ג' בשם שו"ת שדה הארץ ח"ג חא"ח סי' ב'. וסיים ומיהו אם הוא עמוס בלשונו קצת ודאי דחוזר לוהיה אם שמוע אעפ"י שהציבור קורין למען ירבו יעו"ש:

יג

יג) שם אבל אם התחיל למען ירבו וכו'. וה"ה לכל שאר הפרשיות אם מצא עצמו בהם שהוא חזקה שאמר כל שלמעלה ממנו משום דסרכיה נקט. ב"י בשם הרשב"א. פרישה אות ד'. עו"ת אות ד'. מ"א סק"ג. סידור בי"ע או' ב' ר"ז אות ד' ועיין א"ר אות ה':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---