כף החיים/אורח חיים/נא

כף החיים ‏ אורח חיים נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אומרים ברוך שאמר וכו'. וצריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד. וכתב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות וסי' ראשו כתם פז. טור. וכתב בתולעת יעקב בשם א"ז שבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא דנפל מן שמיא ומצאוהו כתוב בו ויש בו פ"ז תיבות וקבלו לאומרו מעומד וכו' עכ"ל ב"ח סי' נ"ג. ט"ז סק"א. א"ר אות א' סו"ב אות א' ש"ץ דס"ו ע"ד. וכתב הסו"ב שם בשם ס' הגן וז"ל בב"ש יש פ"ז תיבות להודיע שכל מי שאומר ב"ש בקול נעים ובכוונה הקב"ה עושה לו כתר של פז שנאמר ראשו כתם פ"ז עכ"ל. בפה עמו בסגו"ל. בתשבחות בחיר"ק, ויאחוז בב' ציציות שבטלית שהם כנגד פניו בשעת אמירת ב"ש. מ"א סק"א בשם הכוונות. והב"ד לעיל סי' מ"ח עי"ש. וכ"כ אחרונים. ועיין מחב"ר בקו"א אות ד' והב"ד הש"ץ דס"ו ע"ב יעו"ש:

ב

ב) שם אומרים ברוך שאמר וכו' נוסח פ"ז תיבות של ברוך שאמר שכתבנו לעיל בסי' מ"ח בשם האר"י ז"ל זה לא ישתנה כלל בכל זמן בין בחול בין בשבת בין ביו"ט בין בר"ה בין ביוה"כ מפני שיש בו סודות נעלמים כמ"ש בשער הכוונות דרוש תפלת השחר די"ז ע"ג. וכ"כ מ"ח בתפלת היצירה פ"א אוח ד'. יד אהרן בהגה"ט. וכ"כ הפר"ח אות א'. וכ"כ החיד"א בצפורן שמיר סי' ב' אות י"ט. וכ"כ דברי מנחם בהגב"י אות ו' בשם מהר"א נחום יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ב'. ודלא פמ"ש הכנה"ג בהגה"ט בשם הרד"א דבשבת אומרים ברוך המנחיל מנוחה וכו' וביו"ט ברוך שנתן מועדי וכו' וכתב החיד"א במחב"ר בקו"א סי' נ"א אות ב' דאפי' אם הצבור יאמרו נוסח אחר הוא לבדו יאמר נוסח המתוקן הנז' כי תוכו רצוף סודות נוראים עכ"ל. והב"ד הש"ץ דף ס"ו ע"ב. וכ"כ בצפורן שמיר שם ובקש"ג סי' ז' אות כ"ה. סידור בי"ע אות ב':

ג

ג) [סעיף ב'] אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן וכו'. משמע אבל אם סיים עם החזן בבת אחת לא יענה אמן דהוי עונה אמן אחר ברכותיו. וכ"כ המ"א סק"ב. א"ר אות ב'. סו"ב במקו"ח אות א'. ה"ב אות א'. ברכ"י אות ב'. קש"ג סי' ז' אות כ"ו. ש"ץ דס"ז ע"א. ר"ז אות ג'. סידור בי"ע אות י"א. בן א"ח פ' ויגש אות ח':

ד

ד) שם עונה אחריו אמן. ויותר טוב אם יוכל להתחיל ג"כ מזמור לתודה ואח"כ יענה אמן כדי שלא יפסיק בין הברכה לדבר שמברך עליו. חס"ל אות ג':

ה

ה) ואם החזן סיים ברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת מותר לענות אמן. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז שם, סו"ב אות ב'. מיהו הרב יד אהרן בהגה"ט חלק על דברי המ"א הנ"ל וכתב דאין נראה לחלק בין הברכות שוות לכשאינן שוות לדעת הרח"ש דהכל נראה כעונה אמן אחר ברכותיו עד כאן לשונו. וכן נראה דעת המאמ"ר אות א' אבל הברכ"י אות ג' פסק כדברי המ"א וכתב דלא כהרב יד אהרן. וכן פסק בספרו קש"ג סי' ז' אות כ"ו. וכ"כ הרב המגיה בש"ץ דס"ז ע"א ועי"ש שכתב על דברי המאמ"ר שהוא דוחק גדול וסיים כיון דלדעת האומרים חייב לענות אמן אם לא יענה גדול עונו מנשוא כנודע עונשו של ביטול אמנים ולדעת הי"א דסבר דלא יענה אינו אלא משום דמחזי כעונה אמן אחר ברכותיו וזה אינו כ"כ איסור גדול ולא אמרו אלא מגונה הוי וכמ"ש הפר"ח ז"ל דהעונה אמן אחר ברכותיו מגונה הוי אבל שתוקי לא משתקינן ליה. וכדאמרינן פ' אין עומדין עי"ש. א"כ כל כי האי מילתא דנידון דידן יענה אמן מפני הספק של חומר ביטולו ואפי' גנאי ליכא עכ"ל. וכ"כ שע"ת אות ב':

ו

ו) [סעיף ג'] אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכת עצמו. וכ"כ מרן ז"ל לקמן סי' רט"ו סעיף א'. וכ"כ בשער הכוונות בנוסח התפלה דנ"א ע"ב. והב"ד לעיל סי' מ"ח יעו"ש. וכ"ה בסידור הרש"ש ז"ל ועיין מ"ש מור"ם שם סי' רט"ו בהגהה שאין עונים אמן רק אחר ברכת בונה ירושלים וכו' יעו"ש. וע"כ כתבתי זאת אע"ג דבל"ה אנן קיי"ל כדברי מרן ז"ל מפני שיש אשכנזים הולכים ע"פ דברי האר"י זלה"ה ודו"ק:

ז

ז) [סעיף ד'] צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור וכו'. לפי דב"ש הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח הוי ברכה אחרונה. טור. מ"א סק"ג. ר"ז אות ד'. ועיין לקמן ריש סי' נ"ד ואפי' בלשון הקדש אסור להפסיק בדיבור. וכן בכל מקום שאסור להפסיק אסור אפי' בלשון הקודש. מ"א ריש סי' ס"ו. סידור בי"ע אות ה'. קיצור ש"ע סי' י"ד אות א'. ועיין לקמן אות ט"ו ובסי' ס"א אות א' ולעיל סי' כ"ה אות ג"ן. ואם עבר והפסיק בדיבור בין ב"ש לפסקד"ז או באמצע פסקד"ז א"צ לחזור ולברך ברכת ב"ש כ"מ מדברי מרן ז"ל שכתב צריך ליזהר וכו' משמע דאינו אלא זהירות בעלמא אבל לא שצריך לחזור הברכה אם הפסיק ול"ד לברכת המצות והנהנין דהתם תיקנו הברכה בשביל המצוה או ההנאה ההיא אבל הכא לא תיקנוהו בשביל הזמירות אלא תיקנוהו ע"פ פתקא דנפל מן שמיא רק שקבעוהו קודם הזמירות ודו"ק. ודלא כמ"ש זכור ליצחק הררי סי' ז' וסי' ח':

ח

ח) שם צריך ליזהר מלהפסיק וכו'. כתב הרד"א שהר"ם כשהיה צריך להפסיק בין ב"ש לישתבח היה אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה'. וברוך ה' לעולם אמן ואמן. וברוך ה' מציון. וברוך ה' אלהים אלהי ישראל. וברוך שם כבודו לעולם וכו'. וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק היה אומר גם אלו הפסוקים לפי שהם כמו ברכה עכ"ל. ב"י ב"ח. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד. א"ר אות ד'. עט"ז. סו"ב אות ג' ר"ז אות ה'. ש"ץ דס"ז ע"ג. וכתב כנה"ג בהגב"י וז"ל זו קולא יתירא לדעתי בא וראה שלא כתבוהו הפוסקים. הגהה כ"י עכ"ל. והביאו א"ר שם וש"ץ שם. וכתב א"ר שם וז"ל נראה שהבין דמותר להפסיק כשאומרים כן אף בדבר הרשות אפילו שלא מפני היראה או כבוד. ולא נהירא דמיירי בענין דמותר להפסיק ואפ"ה אומרים הפסוקים. וכ"מ בלבוש ול"ח עכ"ל יעו"ש, וכ"כ סו"ב שם. פרמ"ג במש"ז אות ב'. מאמ"ר אות ג'. ש"ץ שם שע"ת אות ג'. וכשמפסיק לקדיש וקדושה וכיוצא שמותר להפסיק א"צ שיאמר אלו הפסוקים דלא חמיר מק"ש וברכותיה. וכן המנהג פשוט בינינו. מאמ"ר שם. ש"ץ שם, שע"ת שם:

ט

ט) שם צריך ליזהר מלהפסיק וכו'. כתב סו"ב שם בשם המדרש וז"ל א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי לאליהו ז"ל ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים א"ל מה אלו טעונים א"ל אף וחימה לעשות נקמה באף וחימה למי שמספר בין קדוש לברוך. בין ברכה לברכה. בין פרק לפרק. בין אמן יהא שמיה רבה ליתברך בין גאולה לתפלה. ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר ולא אותי קראת יעקב עכ"ל. וכ"כ ש"ץ דס"ז ע"ב. ועיין בב"י סי' נ"ו ובאחרונים שם שהביאו גם כן המדרש הזה יעו"ש:

י

י) שם צריך ליזהר מלהפסיק וכו'. ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק כמ"ש בסי' נ"ד סעי' ג'. מ"א סק"ג. ר"ז אות ד':

יא

יא) שם צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל בברוך שאמר וכו' אבל אחר ברכת ברוך שאמר מותר לענות אמן של אחר ברכות כמש"ל סעי' ב'. וכן בין פסוקי דזמרה מותר לענות אמן של אחר ברכות כמ"ש בשער הכונות דף א' ע"ג שהאר"י ז"ל היה עונה אמן באמצע הזמירות אחר המברכים י"ח ברכות של ברכת השחר יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער הברכות פ"א. וכ"כ מ"א סק"ג בשם הכונות. וכתב שם המ"א וז"ל ונ"ל דאפי' באמצע הברכה מותר לענות אמן כיון שלא הוזכרה בגמרא עכ"ל. מיהו הברכ"י אות א' ואות ד' הוכיח דנתקנה קודם התלמוד יעו"ש. וכ"כ אנן לעיל אות א' בשם תולעת יעקב דאנשי כנה"ג תיקנוה יעו"ש ועיין פרמ"ג בא"א אות ג' דס"ל דיכול לענות אמן של אחר הברכות באמצע ברוך שאמר יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ה'. אמנם החיד"א בקש"ג סי' ז' אות כ"ט ואות ל' כתב דמדברי האר"י ז"ל משמע דבאמצע ברוך שאמר לא יענה אמן ונראה דכוונת הרב ז"ל הוא על אמן דברכות דלא יענה באמצע. דב"ש נתקן קודם התלמוד. אבל יוכל לענות קדושה וברכו וקדיש מידי דהוה אק"ש וברכותיה דעונה באמצע הפרק וכמ"ש בש"ץ דס"ז ע"ב עכ"ד. וכ"כ הזכ"ל בח"ג אות ב' דף ה' ע"ב באות כ"ט ואות ל'. סידור בי"ע בדיני ב"ש אות ט' ואות יו"ד וה"ה דיכול לענות חמשה אמנים ראשונים של הקדיש ומודים אבל לא אמנים של על ישראל ויהא שלמא כמו שמפסיקים בק"ש וברכותיה וכמו שנבאר בס"ד בסי' ס"ו סעי' ג' וה"ה לכאן. וכן כתב בן א"ח פ' ויגש אות ט'. ועיין מש"ל סי' ה' אות ד':

יא) וכל זה הוא אם התחיל בברכה שבאמצע ברוך שאמר דהיינו שהתחל לומר ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה האל אב הרחמן וכו' אבל קודם לכן יוכל לענות גם אמן של אחר הברכות אבל לא אמן של על ישראל ויהא שלמא וברוך הוא וברוך שמו כיון שאינם חובה כ"כ אלא מנהגא בעלמא כמ"ש הש"ץ דפ"ה ע"א. וא"כ למה יפסיק בזה בשבח הגדול. הזה. וכשמפסיק לענות קדיש וקדושה וכו' בברכה שבאמצע ברוך שאמר וגם אמן של אחר הברכות קודם שהתחיל בברכה שבאמצע ב"ש זה לא חשיב מוסיף על פ"ז תיבות שבברכת ב"ש דאינו חשוב מוסיף אלא א"כ מוסיף איזה שבח בנוסח ברכת ב"ש אבל לא כשעונה אתה דבר שבקדושה שנתחייב לענות מחמת אחרים ואינו נוגע לנוסח ב"ש והוא פשוט. ועיין בן א"ח באות הנז' שכתב כשמפסיק לענות לכל דבר שבקדושה בי"א ברוך הראשונים קודם שהתחיל לומר הברכה שבאמצע ברוך שאמר שחוזר ואומר ב"ש מתחילתו עד סופו כדי שיאמר פ"ז תיבות אלו בלתי יתרון תיבה אחרת עמהם יעו"ש. ול"נ דאם חשיב עניית דבר שבקדושה תוספת על פ"ז תיבות אם כן למה התירו הפוס' לענות בברכה שבאמצע ב"ש ואם אינו חשוב תוספת גם בי"א ברוך הראשונים לא חשיב וא"כ למה צריך לחזור לאומרו מתחלתו ואדרבה דאם חוזר לאומרו מתחלתו הוי כמוסיף דכיון דאמר מקצת הברוכים וחוזר לאומרם הוי כמוסיף בנוסח הב"ש עצמו שכופל הדברים ועוד שי"ג ברוך אלו יש בהם כוונה כמ"ש בשער הכוונות די"ז ע"ג ואם חוזר לאומרם הוי מוסיף. וגם מ"ש באות הנז' והביא ראיה מס' כף החיים סי' ח"י אות ה' לא ידענא מה ראיה יש משם. והרי לך לשונו אם בעודו מברך ברכות השחר בתוך הברכה שמע קדיש או קדושה לא יענה וכו' וכן באמצע הברכה שאמר ברוך אתה ה' מברוך שאמר לא יענה לקדיש וקדושה ומודים עד אחר שיגמור מלך מהולל בתשבחות עכ"ל. ור"ל כיון דברכת ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות קצרה לא יפסיק באמצעה וכמש"ל סי' ה' אות ד' יעו"ש ודו"ק:

יב

יב) י"ג ברוכים שיש בברוך שאמר הם כנגד י"ג תיקוני דיקנא כמ"ש בשער הכוונית בדרושי תפלת השחר די"ז ע"ג יעו"ש. פע"ח שער הזמירות פ"ד:

יג

יג) הפסוקים של יהי כבוד ה' לעולם וכו' שאומרים אחר מזמור לתודה תמצא שהם ח"י פסוקים ובהם ח"י אזכרות הרומזות לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי וז"ס חי חי הוא יודוך וכו' וכל זה להטיל לחקל תפוחין קדישין ולכן באלו הי"ח פסוקים יש קי"ז תיבות וע"ה הרי קל"ח כמנין חקל תפוחין. והשפע בא לו מד' הויות וג' אהיה. וז' שמות אלו הם בגי' פותר וע"ה תרפ"ז כמנין ז' שמות הנז' ויוסף נקרא פותר כנודע ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין כנ"ל. ולזה ס"ת עולה כתר לרמוז כי הוא סוף כל דרגין וזה הכתר הוא מכ"ב אתוון ולכן אומרים תהלה לדוד אחריו מיד בלי הפסק אפילו בשבת שנרמזו בה הכ"ב אתוון ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל להיות כי פוגם בכתר הנז' ח"ו ולכן תיכף יתחיל לומר אשרי וכו' תהלה לדוד וכו' שער הכוונות שם ע"ד. פע"ח שם פ"ה, ועיין בס' מ"ח בתפלת היצירה פ"ג אות ד' שכתב שס"ת הח"י פסוקים הללו עם הח"י פסוקים עצמן הם מספר כת"ר יעו"ש וכ"כ בהגהות וביאורים שבשער הכונות הנד"מ ומ"ש שם בפע"ח נראה שט"ס הוא וצ"ל בס' מ"ח:

יד

יד) פסוק והוא רחום יכפר עון יאמר אותו אפי' בשבת כמ"ש לעיל סי' מ"ח בשם האר"י ז"ל וכ"כ המחב"ר סי' רס"ז אות ג' יעו"ש. וכ"כ בספרו קש"ג סי' ז' אות מ'. ש"ץ דס"ט ע"א שע"ת אות ג' וה"ה מה שאומרים קודם פ' התמיד שתרחם עלינו ותמחול לנו את כל חטאתינו וכו' וכיוצא בזה בנוסח התפלה אומרים אותו אפילו בשבת ומ"ש בשער הכונות בדרושי ר"ה דף צ' ע"א שאין לומר א"מ חטאנו לפניך וכו' בשבת הוא מפני שאין זה מתוקן בנוסח התפלה הרגיל בכל יום אבל דבר המתוקן בנוסח התפלה שבכל יום צ"ל והוא פשוט. וכ"כ לקמן סי' קל"א או' ט"ו וסי' רס"ז אות ה' בשם כמה פו' יעו"ש:

טו

טו) ה' מלך שבפסוקי יהי כבוד א"צ לעמוד דלא כהר"י בסידורו. קש"ג שם אות מ"א. וכ"מ מדברי האר"י ז"ל כמש"ל סי' ן' אות ח' יעו"ש ועיין פתה"ד אות ח' ואין להפסיק כלל בין ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד כמו שאין להפסיק בין ה' אלהיכם לאמת. א"ר אות ד' בשם פסקי תו' ור"ל כמו שאין להפסיק בין תיבות ה' אלהיכם לתיבת אמת כמ"ש לקמן סי' ס"ו כך אין להפסיק בין תיבת ה' לתיבת מלך או לתיבת מלך או לתיבת ימלוך משום דמשתנה הענין והוי כמזכיר ה' לבטלה אבל בין תיבות ה' מלך לתיבות ה' מלך וכו' פשיטא דיכול לענות קדיש או קדושה או אמן כמו שאר הפסוקים של יהי כבוד וכו' כיון שאין משתנה הענין ולא הוי כמזכיר ה' לבטלה דהא אמר ה' מלך וה"ה בכ"מ שמזכיר את השם אסור להפסיק בין תיבת ה' לתיבה שלפניו או לתיבה שלאחריו היכא שמשתנה הענין דהוי כמוציא ש"ש לבטלה וכן כשהשם ריש פסוק אסור להפסיק אחר תיבת ה' עד שיאמר איזה תיבות אחר תיבת ה' בענין שלא ישתנה הענין והוי כמוציא ש"ש לבטלה ודו"ק:

טז

טז) שם בהגהה. ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ב"ש לישתבח. וכ"כ האחרונים. סו"ב במקו"ח אות ב' ש"ץ דס"ז ע"ב. קש"ג סי' ז' אות ל"א. סידור בי"ע אות א'. ר"ז אות ד'. ואפילו בשתיקה אין להפסיק. קש"ג שם. סידור בי"ע אות ב'. ועיין לעיל אות ו':

יז

טוב) לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו תוך פסוקי דזמרה ואפילו בין מזמור למזמור כמו שהדין בק"ש. סידור בי"ע אות ג'.

יח

חי) לצורך רצוה מותר להפסיק ברמיזה תוך פסוקי דזמרה אפילו בתוך המזמור דלא עדיף מק"ש דמותר להפסיק ברמיזה לצורך מצוה בפרשה שניה לפי רוב הפוסקים ז"ל. ובפסוקי דזמרה כ"ע יודו דמותר לצורך מצוה להפסיק ברמיזה. סידור בי"ע אות ד':

יט

יט) אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה עיין לקמן סי' ס"ה יסי' ע"ח וכדינו שם דינו כאן. פר"ח אות ד'. שתילי זיתים אות ה' ועיין בדברינו לקמן סי' ג"ן אות י"א:

כ

ך) אלו שמפסיקים בפיוטים ביו"ט ובשבוע הבן וכיוצא ראוי לגעור בהם והם חוטאים ומחטיאים את הרבים ועוברים אלפני עור שבסיבת אריכותם מפסיקין הקהל ומדברים זה את זה מילי דעלמא ואל' הוה בין ישתבח ליוצר החרשתי אבל בין ב"ש לישתבח שהם ברכות שנתקנו אחת קודם המזמורים ואחת לאחר המזמורים כל המפסיק וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה עתידין ליתן את הדין וכדלקמן סי' ס"ח. פר"ח שם. ועיין לקמן סי' ד"ן סעי' ג'. וכתב בשל"ה אפי' בשבועות שנוהגין להביא לכל א' מיני עשבים להריח בהם לכבוד מתן תורה צריכין ליזהר שלא לברך עליהם ולא יריחו עד אחר העמידה כדי שלא יפסיקו. וכל מי שמפסיק ודובר דבר גורם רעה לעצמו ונקרא נרגן מפריד אלו"פ. סו"ב אות ד' ועיין לקמן סי' תצ"ד אות נ"ז:

כא

כא) כל אמן יכול לענות באמצע פסוקי דזמרה. אחרונים. קש"ג הי' ז' אות ל"ד. סידור בי"ע אות ח' וכ"ש עניית קדיש וקדושה וברכו ומודים דאפי' באמצע ברכת ב"ש עונה כמש"ל אות יו"ד. וכ"כ סידור בי"ע שם:

כב

כב) דוקא אמן יכול לענות על כל ברכה אבל ברוך הוא וברך שמו לא יענה תוך פסוקי דזמרה. מהר"י אזולאי ז"ל בספר טוב עין בשם האחרונים. סידור בי"ע אות ט'. ר"ז סי' קכ"ד אות ח', וכ"כ ח"א כלל ך' אות ג'. קיצור ש"ע סי' י"ד אות א'. וה"ה אמן של על ישראל ויהא שלמא ועושה שלום לא יענה כמש"ל אות יו"ד:

כג

כג) הקורא ק"ש ושמע קול רעמים כתב המ"א סי' ס"ו סק"ה דיפסיק ויברך. וכ"כ ח"א באות הנז"ל. ר"ז שם אות ד'. אבל הרב בכור שור דק"ט ע"א חלק על המ"א בטוב טעם ודעת יעו"ש. והביאו המחב"ר שם אות ג'. סידור בי"ע אות יו"ד. וכתב דה"ה בפסוקי דזמרה אין להפסיק לברך ברכת רעמים ועיין לקמן סי' ס"ו אות ט"ז:

כד

כד) מב"ש לא יפסיק אפי' לקרות פסוק שמע ישראל עם הציבור אלא יאמר התיבות שאומר בשעה שהציבור אומרים פסוק שמע ישראל בניגון הציבור שיהא נראה כאלו קורא עמהם. ש"ע סי' ס"ה סעי' ב'. ודלא כב"ח וט"ז. קש"ג סי' ז' אות ל"ב סידור בי"ע אות י"א וכתב וכן עיקר. ועיין בדברינו לקמן סי' ס"ה אות ו':

כה

כה) כהן שקראוהו לעלות לתורה ולנ"כ עולה וקורא ונושא כפיו. סידור הרב יעב"ץ ז"ל. קש"ג סי' ז' או' ל"ד. סידור בי"ע או' י"ד ואות י"ז:

כו

כו) ולקרותו לכתחלה לעלות לס"ת כשהוא בפסוקי דזמרה כתב המ"א בסי' קל"ה סק"ו אפשר דשרי. והביאו סידור בי"ע אות ט"ו. וכתב וז"ל ולי נראה דהם הוא כה ואין כהן אחר בביה"כ מבלעדו מותר לקרותו לכהן לס"ת אפי' לכתחלה. וכן אם הוא לוי. אבל אם הוא ישראל יש להחמיר שלא לקרותו לכתחלה עכ"ל. וכ"כ פרמ"ג בא"א סי' קל"ה אות ו'. יראה באין כהן אחר מיירי. וכ"כ שערי אפרים שער א' אות א'. וכתב שם וטוב שלא יפסיק באמצע פסוק או ענין ממש יעו"ש:

כז

כז) ואע"ג שעולה לס"ת מ"מ ישתוק ולא יקרא עם החזן כלל וכ"ש שלא יפסיק לומר לחזן שיאמר מי שבירך וכמ"ש מ"א בסי' ס"ו סק"ח לענין ק"ש וה"ה בפסוקי דזמרה. וכ"כ בי"ע אות י"ז. ודלא כמ"ש שם השע"א שיקרא עם הקורא בלחש. ועיין לקמן סי' ס"ו אות כ"ד:

כח

כח) אם הוצרך לנקביו תוך פסוקי דזמרה וחזר יטול ידיו ואין לברך אשר יצר עד אחר ישתבח כיון שיש שהות דיכול לברך עד חצי שעה כמש"ל סי' ז' אות ז' ואות ח'. ועיין ח"א כלל ך אות ג' ובסי' ג"ן סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד אות ז'.

כט

כט) [סעיף ה'] בין המזמורים האלו וכו'. וה"ה נמי באמצע ב"ש דשואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד דלא עדיף מק"ש וברכותיה כמש"ל ריש סי' ס"ו. מט"י אות א' יעו"ש. והיינו בפנים חדשות אם לא ישאל יבא לידי שנאה. ובבה"כ שאין אנו שואלין בשלום חלילה להשיב ולשאול אפי' בד"ת לא בין הפרקים ולא בברכותיה ולא בפסוקי דזמרה. כך מצאתי בהגהות מרדכי שנדפס בקראקא. כנה"ג בהגה"ט סי' ס"ו. מ"א שם סק"א. א"ר שם אות ב'. סו"ב שם אות ב' מ"א כלל ך' אות ו' סידור בי"ע אות ז' ועיד עיין לקמן בדברינו לסי' ס"ו אות ג' בס"ד:

ל

ל) [סעיף ו'] צריך להפסיק בין אלילים וכו'. גם בין כי לכל יש פסוק ולכן הכף דגושה. ובין העמים לאלילים. ובין שמים לעשה צריך ג"כ להפסיק שלא תבלע המ"ם. של"ה. מ"א סק"ה. י"א בהגה"ט. וכן צריך להתיז כי לעולם חסדו דלא יהיה נראה כאומר כלעולם חסדו. וכן צריך להתיז סמך של חסדו שלא יראה כאומר חזדו בזיין. שכנה"ג בהגב"י סי' ן' אות א'. י"א שם ע"ז הסי':

לא

לא) [סעיף ז'] צריך לכוין בפסוק פותח את ידיך וכו'. בטור כתב וצריך לכוין בתהלה לדוד דא"ר אלעזר כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ויותר יכוין בפסוק פותח את ידיך שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסן עכ"ל. והא שכתב הטור שעיקר מה שקבעוהו וכו' מפני שבגמרא ברכות דף ד' ע"ב נתנה טעם אחר ג"כ משום דאתיא באל"ף בי"ת. וכתב ה"ר יונה בפרק אין עומדין דכיון דעיקר אמירתו הוא מפני זה הפסוק אומרים הגאונים שצריך לכוין באמירת, ואם לא כיון צריך לחזור ולאמרו פעם אחרת. ונראה שאעפ"י שלא כיון בכולו כיון שכיון בפהוק פותח את ידיך סגי. וכתוב בס' אוהל מועד האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב פי' שמצוה זו מכרעת אבל משום מצוה זו בלבד איני בן העוה"ב עכ"ל ב"י. ועיין מ"א סי' א' סק"ז שכתב בשם הבחיי פ' צו דמ"ש כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב אין די באמירה אלא בביאור הפרשה ויכיר נפלאות ה'. וכתב שם המחח"ש דהכונה שע"י האמירה בכונת הלב יכיר קצת מחסדי הבורא וקצת מגדולתו ועי"ז יהיה חרד על דבר ה' וישמור עצמו מן החטא. ואם עון בידו ירחיקהו וישוב בתשובה שלימה ועי"ז יזכה לעוה"ב.

לב

לב) שם ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו וכו'. ואע"ג דהאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונה כמ"ש בסי' ק"א הכא דאינו אלא פסוק א' חוזר דיכול לכוין. מ"א סק"ו. סו"ב אות ה. ר"ז אות ח'. ועוד נראה דהתם הוא הטעה דשמא גם בחזרה לא יכוין וה"ל פ"ב ברכה לבטלה משא"כ הכא. סו"ב שם. פרמ"ג א"א אות ו' (ומ"ש פתחי עולם אות י"ב בשם א"א במחכ"ת היא שגיאה כאשר יראה המעיין ודו"ק) וכן כתב הברכ"י אות ה' דמשמע מדברי מרן ז"ל דדוקא פסוק פותח את ידיך צריך לחזור ולאומרו וכו' וכן מוכח מדברי רבינו יונה וכן עיקר ודלא כהרב הלבוש שכתב דיחזור כל המזמור עכ"ד. וכ"כ בספרו קש"ג סי' ז' אות מ"ב. ש"ץ דס"ט ע"ב. סידור בי"ע אות ג':

לג

לג) שם צריך לחזור ולאומרו וכו' הרב ברכת הזבח בספר תפארת שמואל דף מ"ב כתב דלהכי תיקנו לאומרו ג"פ דאי אפשר שלא יכוין פעם אחת כדי שיזכה לעוה"ב. וכ"כ באו"ח דכ"א ע"א, ברכ"י שם. ובשיו"ב אות ג' כתב וז"ל תהלה לדוד פעם אחת צריך לאומרו אלא דחכמים אחרונים התקינו לאומרו בפסוקי דזמרה ובסדרא ובמנחה שמא יפשעו בפעם או בשתים ותשאר אחת בידם מפני שאינו חייב לומר ג"פ וראיה שבת דאין בה סדרא ואין בה תהלה לדוד אלא ב' פעמים ואף בקדושה דסדרא בשתי ישיבות אומרים תהלה לדוד בבית רבינו שבבבל אין אומרים וסומכין לומר שבת תוכיח שאין אומרים אלא ב"פ, סדר רב עמרם גאון כ"י. והאידנא כ"ע אמרי ליה ג"פ גם בשבת עכ"ל. ועיין מאמר אות ד' שכתב דגרסתם בגמרא לא היה ג"פ ביום כ"א כל האומר תהלה לדוד בכל יום וכו' יעו"ש. וא"כ לפ"ז מי ששכח ולא כיון בפסוק פותח א"י שבתהלה לדוד שאומרים אחר ב"ש ולה נזכר עד אחר שאמר אחריו פסוקים אחרם א"צ לחזור לאומרו כיון שיש לו תשלומין לכוין בתהלה לדוד שאומרים אחר העמידה ולמה ליה להפסיק ולאומרו במקומות אחרים אשר אינם מקומו אבל אם שכח לכוין בפסוק פותח את ידיך אשר אחר העמידה יחזור לאומרו בכל מקוה שנזכר כי שם לא יש דין הפסק:

לד

לד) שם ואם לא כיון צריך לחזור וכו'. ועיקר הכוונה הוא שיבין פי' המילות שהקב"ה משגיח על בריותיו ומפרנסן כמש"ל באות ל'. וכן כל מקום שנזכר כוונה בדברי הפשטנים הוא פי' המילות שיבין מה שהוא אומר כמ"ש ח"א כלל י"ח אות ב'. אבל לא שמות וכוונות כי אין אתנו יודע בזאת ואפילו הלומדים בכתבי האר"י ז"ל לא יעשו זאת כי אפשר יקצצו בנטיעות אם לא עד אשר ילמדו מפי סופרים וספרים וכולי האי ואולי אם יבינו הענין ושב וא"ת עדיף אכן יזהרו מאד בפי' המלות ולא יחסרו תיבות ואותיות ובפרט בשעת אזכרת השמות כי ה' יראה ללבבות. ומיהו בפהוק פותח את ידיך יש לכוין כוונה פשטית שר"ת של 'פות'ח 'את 'ידי'ך פא"י ס"ת חת"ך ומשביע גי' חת"ך. ועיין בשער הכוונות. ולמודעי אני צריך הלומדים בכתבי האר"י ז"ל ומכוונים בהידור הרש"ש ז"ל כוונות הברכות והתפלות שקודם כל יזהרו לכוין בפי' המילות ואזכרת השמות ע"פ הפשט וגם בהברת המילות שלא יחסר מהם שום אות ואח"כ תבא עליהם הכוונה וצריך ליזהר בזה הרבה מאוד וגם לפנות לבם מכל מחשבה בעת התפלה שאם ככה לא יעשו אפשר שח"ו טורפים להם תפלתם לפניהם ואומרים עליהם לאמר איך עד הפשט לא הגיעו ועושים להם כוונים ר"ל והחי יתן אל לבו:

לה

לה) שם הגהה. ואומרים פסוק ואנחנו נברך יה וכו' והטעם כתב הטור בשם רב עמרם כדי לשלשולי הללייה בתר הללויה. דכולהו פרשיות עד כל הנשמה תהלל יה אתינהו סוף פרקא הללויה. וריש פרקא הללויה. דהללויה דבתר תהלת ה' ידבר פי ריש פרקא הוא. משו"ה מוסיפין ואנחנו נברך יה עכ"ל. והב"ד ט"ז סק"ג. וב"י בשם הכלבו כתב הטעם לפי שאחז"ל כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב לפיכך אחר שאמרנו תהלה לדוד אנו אומרים ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם כלומר שנזכה לאומרו לעוה"ב יעו"ש. ונ"מ בין הטעמים דלטעם ר"ע א"צ לאומרו כ"א בתהלה לדוד שבתוך ברכת ב"ש אבל אחר העמידה ובמנחה א"צ לאומרו כיון דלא שייך טעם כדי לשלשל הללויה וכו' אבל לטעם שכתב הכלבו צריך לאומרו בכל הג"פ ביום שאומרים תהלה לדוד וכן המנהג כמ"ש הכלבו. מ"א סק"ז ומחה"ש. וכן כתב מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' דף י"ח ע"ב שהאר"י ז"ל היה נוהג לאומרו בכל פעם מג' זמנים הנז':

לו

לו) כתוב בתשב"ץ למהר"ם סי' רנ"ו. באשרי לא יש ו' בח' וק' חק גי' גיהנם כל האומרו ג"פ בכל יום אינו רואה פני גיהגם עכ"ל. ברכ"י בשיו"ב אות ב' ור"ל דבכל פסוקי תהלה לדוד יש וא"ו מתחיל באמצע פסוק. חוץ מפסוק אות ח' ואות ק' שלא יש וא"ו באמצע פסוק וכמ"ש השי"וב שם בשם מהר"ר מרדכי כיעו"ש:

לז

לז) שם בהגהה. וכופלין פסוק כל הנשמה וכו' וכן פסוק ה' ימלוך לעולם ועד. וגם יאמר אותו פעם ג' בלשון תרגום ה' מלכותיה קאים וכו' וגם יאמר כי בא סוס פרעה וכו' ובני ישראל הלכו וכו' כי לה המלוכה וכו' ועלו מושיעים וכו' והיה ה' למלך על כל וכו' ישתבח שמך ולא יאמר פסוק שמע ישראל וכו' קודם ישתבח. שער הכוונות דל"א ע"ב והב"ד לעיל סי' מ"ח יעו"ש. וכ"כ האחרונים:

לח

לח) יזהר לומר מי כמוך נאדר בקדש בכף דגישה שאם לא כן נמצא מחרף כאומר ה' מיכה ומיכה הוא האיש שגנב השם ועשה העגל שנאמר ועבר בים צרה ואין להקשות מפסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שהוא רפוי שזה לא נאמר על הים ואין להזכיר עליו מיכה. וכן יקרא ידמו כאבן הכף דגושה שלא יהא נראה כאומר ידמוך אבן וכן עם זו גאלת הגימ"ל דגושה שאם יהיה רפויה נראה כאומר לשון מגואל ונמצא מחרף ב"מ. ב"י בשם או"ח. מ"א סק"ז, א"ר אות ז', וכ"כ האחרונים, וכן כי גאה גאה דגושים, מטה משה דיני הנהגת ב"ה סי' נ"ו שכנה"ג בהגב"י אות י"ב, ש"ץ דף ע' ע"ג:

לט

טל) מ"כ שצריך להפסיק מעט בין במים ובין אדירים. כי טעם טפחה תחת במים וסוף פסוק תחת באדירים כי תיבת אדירים לא קאי על במים אלא על המצריים כמ"ש במנחות דנ"ג ע"א יבא אדיר זה הקב"ה דכתיב אדיר במרום ה'. ויפרע לאדירים אלו ישראל דכתיב ואדירי כל חפצי בם. מאדירים אלו מצרים דכתיב צללו כעופרת במים אדירים. באדירים אלו המים דכתיב אדירים משברי ים עכ"ל. הרי מבואר דאדירים דקרא קאי על מצרים. וז"ש במדרש צללו אדירים כעופרת במים. סו"ב אות ד'. ש"ץ דף ע' ע"ג:

מ

מ) שירת הים צ"ל בכוונה גדולה. וז"ל זוהר בשלח כל ב"נ דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוין בה זכי למימרא לעלמא דאתי ולשבחא ביומי דמלכא משיחא בחדוותא דקב"ה דהא אית בה עלמא דעבר ועלמא דאתי ויומא דמלכא משיחא. ותלי עליה כל אינון תושבחין אחרנין דקאמרי עלאי ותתאי. לאמר בהאי זימנא. לאמר בארעא קדישא דשארו ישראל. לאמר בגלותא. לאמר בפורקנא דילהון דישראל. לאמר בעלמא דאתי ע"כ. פר"ח סי' ג"ן אות א'. סו"ב אות ד'. וכ"כ ש"ץ דף ע' ע"א. צפורן שמיר סי' ב' אות כ"ד:

מא

מא) עוד כתב שם הסו"ב בשם המדרש שמי שאומר אותה בכל יום בשמחה רבה ובדקדוק התיבות ובטעמים ומכוין כאילו הוא בעצמו יוצא ממצרים ועובר הים והקב"ה מצילו מוחלין לו עונותיו. וז"ש ויאמרו לאמר ר"ל שצונו לאמר אותה בכל יום יעו"ש עכ"ל. וכ"כ צפורן שמיר שם:

מב

מב) שם בהגה. ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר ויברך דוד וישתבח. ואפילו המתפלל ביחיד צריך לעמוד בשעת אמירת ב"ש. ב"ח סי' ב"ג, שכנה"ג בהגה"ט, בזה הסי' אות א'. ע"א בזה הסי' אות א'. וכן מוכח ממש"ל אות א' יעו"ש. אבל באמירת ישתבח א"צ היחיד לעמוד. ומה שהש"ץ עומד באמירת ישתבח הוא כדי לומר קדיש אחריו. ב"ח שם. שכנה"ג שם. והביאו מ"א סי' נ"ג סק"א וכן משמע מדברי האר"י ז"ל שלא זכר שצריך לעמוד באמירת ישתבח. וכ"כ החס"ל בסי' נ"ג אות א' דהצבור אין להם לעמוד בו שסודו מיושב. וכ"כ עיקרי הד"ט בא"ח סי' ד' אות ט"ו בשם אהל יעקב סי' ע"ג. וכ"מ מדברי מרן ז"ל בש"ע סי' נ"ג סעי' א'. וכ"כ הט"ז שם בסק"א דכן כוונת הטור וש"ע יעו"ש. וכ"כ עו"ת שם אות א'. וכ"כ יפה ללב שם אות א'. וכתב שכן מנהג באזמיר יע"א יעו"ש. וכן המנהג פשוט בינינו שאין עומדים באמירת ישתבח. ועיין עוד לקמן סי' ג"ן אות א':

מג

מג) שם בהגה, ונהגו לעמוד כשאומרים ב"ש ויברך דוד וכו' וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוונות בענין תפלת השחר די"ח ע"ג וז"ל צריך לקום מעומד מן ויברך דיד וכו' עד אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וכו' ועד בכלל להיות כי שם אהיה רמוז בר"ת אתה הוא ה' האלהים וכו' וכל אהיה הוא בכתר ולכן צריך לקום מעומד עד סוף ארבעה תיבות הנז' בלבד עכ"ל. פרע"ח שער הזמירות פ"ו. מ"א סק"ט. יד אהרן בהגה"ט א"ר אות ט' ש"ץ דף ס"ט ע"ד. קש"ג סי' ז' אות מ"ג. סידור בי"ע אות א'. וכ"כ לעיל סי' מ"ח בשם האר"י ז"ל יעו"ש:

מד

מד) לכשיגיע ואתה מושל בכל יתן ב' פרוטות ליד הגבאי ביחד, ואח"כ יתן עוד ביד הגבאי פרוטה שלישית שער הכוו' שם, פרע"ח שם. ש"ץ דף ע' ע"א. קש"ג שם. בי"ע שם. ועיין לקמן בש"ע סוף ס' צ"ב וביו"ד סי' רמ"ט סעי' יו"ד. ויש נוהגין ליתן פרוטה לצדקה קודם שנכנסין לביה"כ כדי לקיים הפסוק כפשוטו ואני בצדק אחזה פניך דהיינו בהכ"נ שהשכינה שם. ובכל עת שנותן צדקה תהיה מעומד כמבואר בש' הכוו' שם ופרע"ח שם. ויש נוהגין ליתן ג' פרוטות קודם הכנסם לבה"כנ בין בשחרית בין במנחה ועושין כוונה הנז' שנותן ב' פרוטות ואח"כ פרוטה א' ועיין בש' הכוו' דרוש ב' דתחלת המנחה דנ"ב ע"א שכתב גם קודם תפלת המנחה היה נוהג האר"י ז"ל ליתן ג' פרוטות לצדקה יעו"ש. ואם רצונך לידע הכוונה של הצדקה עיין בש' הכוונות שם ופרע"ח שם ושער המצות ושער הפסוקים פ' ראה ושער רוה"ק דף מ"א ע"ב יחוד ד':

מה

מה) צריך לכווין מי שנותן צדקה כדי ליחד שם הויה בזה האופן, כי הפרוטה שנותן לעני היא בסוד י' של הויה. וחמש אצבעות הנותן הרי ה' של הויה. וקנה ידו סוד הוא"ו של הויה. וחמש אצבעות העני של מקבל הרי ה' אחרונה של הויה. שער הפסוקים שם. מורה באצבע סי' א' אות י"ב. ואם אינו מוצא עני או גבאי קודם שנכנס לביה"כ או בשעת אמירת ואתה מושל בכל כדי לעשות היחוד הנז' יכון שידו השמאלית היא תהיה תחת הגבאי ויתן הצדקה מידו הימנית לידו השמאלית ויעשה היחוד הנז' ושמעתי שכך היו עושין אנשי מעשה. וכן מי שאין לו פרוטות כדי ליתן לצדקה ואין יכולת בידו ליתן איסרין לא ימנע בשביל זה מליתן אלא יתפוס האיסר בידו הימנית ויאמר הריני נותן ב' פרוטות מאיסר זו לצדקה ויתן האיסר לידו השמלית ויעשה היחוד הנז' ואח"כ יחזור ויקח האיסר בידו הימנית ויאמר הריני נותן פרוטה מאיסר זו לצדקה ויתן האיסר לידו השמאלית ויעשה יחוד הנז' ואם הוא בויברך דוד שאינו יכול להפסיק יאמר זה במחשבה לבד שתחלה יכוין לתת ב' פרוטות מאיסר זה לצדקה ויניח האיסר ביד שמאל ויכוין ליחוד הנז' ואת"כ יחזור ויקח האיסר בידו הימנית ויכוין שנותן עוד מאיסר זה פרוטה אחת לצדקה ונותן ליד שמאל. ויכיון ג"כ ליחוד הנז' וכן יעשה יום או יומים כמנין הפרוטות שיש באיסר ואח"כ יתן האיסר לעני ועיין עוד מזה לקמן סי' קל"ב סוף או' ו':

מו

מו) [סעיף ח'] אין אומרים הזמירות במרוצה וכו'. יתעורר מאד ביראה ואהבה והכנעה ושמחה לומר כל הזמירות ובפרט ה' מלך ויזהר שלא לבלוע התיבות או האותיות ובפרט האזכרות וידע נאמנה כי בכל אות ואות יש סודות נוראות להפליא ודי לנו צע"ר בנגע כי לא אתנו יודע עד מה בסדר עליית העולמות והיחוד העליון ע"פ מדותיו ותכסנו כלימתנו ולפחות נזהר לומר התיבות במספרם כמשפט ולהבין פשטן ביראת ה' ולידע דרך כלל כי הכל סודות עמוקים ולצורך היחוד, צפורן שמיר סי' ב' אות טו"ב. ועיין מש"ל סי' ה' אות א"ב וסי' מ"ח אות א' בד"ה ודע הקדמה וכו' ועוד עיין שער הכוו' בענין תפה"ש דף י"ח ופרע"ח שער הזמירות;

מז

מז) אותם הקוראים פסוקי דזמרה בקול רם ונעים זמר ואינם יודעים הפסוקים ואומרים בטעות תפלותם וזמירותם מתקבל כריח נחוח. גם הקב"ה שמח עליו ועל זה נאמר ודגלו עלי האבה. ס"ח סי' י"ח, כנה"ג בהגב"י, סידור בי"ע אות כ"ג. ועיין מש"ל סי' מ"ט אות ט':

מח

מח) [סעיף ט'] מזמור לתודה וכו'. כתב יד אהרן סי' א' בהגה"ט בשם מהר"י סרוג ז"ל דיש לומר מזמור לתודה מעומד. אמנם מולרח"ו ז"ל כתב בשער הכוונות בשם האר"י ז"ל דיאמר מזמור לתודה מיושב יעו"ש. והב"ד לעיל סי' מ"ח אות א' בד"ה ברוך שאמר וכו'. וכ"כ ש"ץ דס"ח ע"ב קש"ג סי' ז' אות ל"ח. שע"ת אות ט', כף החיים סי' י"ב אות ח"י ודלא כמ"ש סידור בי"ע אות ג' דטוב ונכון לאומרו מעומד דכיון דהסכמת האר"י ז"ל לאומרו מיושב לא לא יש עוד טוב ונכון לאומרו מעומד אלא מיושב:

מט

מט) שם הגהה. ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויו"ט. אלא אומרים אחר ב"ש מזמור שיר ליום השבת ומזמור ה' מלך גאות לבש וכו' וביו"ט מתחילין טוב להודות לה' וכו' ואחר ה' מלך גאות לבש וכו' אומרים פסוקים של יהי כבוד ה' וכו'. ב"י בשם או"ח. מיהו הפר"ח אות ט' כתב מאן דמתחיל ממזמור שיר ליום השבת ביו"ט לא משתבש ושפיר קעביד עכ"ד. והטעם נ"ל משום דגם היו"ט נקרא שבת כמ"ש בפ' אמור וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' וכן ביום הראשון שבתון וכו' וכן ר"ה נקרא שבת כמש"ה באחד לחדש יהיה לכם שבתון וכו' וכן יוה"כ נקרא שבת כמש"ה שבת שבתון הוא לכם ועניתם וכו' אח"כ ראיתי בל"ח פ' אין עומדין אות ט"ז שכ"כ בשם המגיה על המנהגים אלא שהוא כתב ע"א שאעפ"י שהמזמור הזה נתקן ליום השבת כמ"ש בסוף מסכת תמיד מ"מ יש לומר גם פסוק מזמור וכו' ביו"ט וכמו שאומר טוב להודות דסדר שבחות וזמירות הוא אומר יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד וכתב שכן נוהגין בקושטנדינ"א לומר גם פסוק מזמור שיר ביו"ט מטעמים הנז' יעו"ש. וכ"כ עו"ת אות ב' א"ר אות י"ב. ש"ץ דס"ח ע"ג רו"ח אות ג' וכן מנהג בית אל יכב"ץ כמ"ש רב האג"ן בהקדמת ס' דב"ש והב"ד כף החיים סי' י"ב אות ך' ועוד עיין לקמן סי' תפ"ח או' ב'

נ

נ) שם בהגהה, ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויו"ט. וכן המנהג בספרד זולת ביו"ט של ראש השנה. והטעם מפני שכתוב בו הריעו לה' כל הארץ. ויש מקומות שנהגו ג"כ לאומרו ביוה"כ מזה הטעם עצמו. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"י. ש"ץ דס"ח ע"ב. ומנהג בית אל יכב"ץ שאין להוסיף לומר שום מזמור או פיוט בר"ה ויו"כ לא בזמירות ולא בחזרה של תפלת י"ח אלא אומרים הזמירות של שבת דוקא שהם השמים מספרים וכו' רננו צדיקים וכו' עד ברוך שאמר ואח"כ ב"ש ומזמור שיר ליום השבת וה' מלך וכו' יהי כבוד וכו' הללויה ויוצר ותפלת י"ח. וכן ביו"ט אין אומרים מזמור השייך לאותו יום בתוך המזמורים של קודם ב"ש. ועיין שכנה"ג בהגה"ט אות ג':

נא

נא) שם בהגהה. וא"א מזמור לתודה בשבת ויו"ט או בימי פסח שאין תודה קריבה בהם משום חמץ וכו' ואינו טעם של עיקר. טור סי' רפ"א, וכתב ב"י שם משום דמזמור זה אין אנו אומרים אותו לשם קרבן תודה אלא בשם הודאה עכ"ד. ועיין שכנה"ג בהגב"י אות ח' ובאות ט' שכת' דמנהגינו לאומרו בע"פ ובחוה"מ דפסח עכ"ד. וכ"כ הפר"ח בסי' תכ"ט אות ב' דבאלו המקומות נהגו לאומרו והב"ד הש"ץ דס"ח ע"ב. זכ"ל בהל' פסח סי' תכ"ט. וכן מנהג בית אל יכב"ץ לאומרו בע"פ ובחוהמ"פ ובחוה"מ דסוכות כמ"ש רב האג"ן בהקדמת ס' דב"ש והב"ד כף החיים להרח"פ סי' י"ב אות י"ט:

נב

בנ) שם בהגהה ולא בערב יוה"כ וכו' וכן כתב רש"ל בתשו' סי' ס"ד, אמנם הכנה"ג בהגה"ט כתב דמנהגינו לאומרו. וכ"כ הפר"ח בסי' תר"ד או' ב' דהמנהג לאומרו. וכ"כ הש"ץ דס"ח ע"ב. כף החיים שם:

נג

גנ) יש אומרים שאין אומרים מזמור לתודה בט"ב וטעות גדול הוא בעיני. רש"ל בתשו' סי' ס"ד. וכתב עליו העו"ת אות ב' דדבריו נכונים יעו"ש. וכ"כ הכנה"ג דמנהגינו לאומרו. ש"ץ שם ע"ג. כף החיים שם:

נד

דנ) בקהלא קדישא דבירושלם דמתנהגים ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל נוהגים לומר שירת הים אפילו בט"ב לא כמו שנתפשט המנהג לומר שירת האזינו. חס"ל אות י"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---