כובע ישועה/בבא קמא/נ/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א שיטה מקובצת מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע רש"ש אילת השחר |
כגון דארווח ארווחי לרה"ר. במהרמ"ש כתב בשיטת רש"י דרק למאי דלא ידע הא דארווח ארווחי לרה"ר הוי ס"ל דמצמצם סמוך לרה"ר שלא לאושין חייב ומקשה מיניה דכ"ש דחופר ברשותו והפקיר רשותו דחייב אבל להמסקנא י"ל דלכ"ע מצי לחפור ברשותו סמוך לרה"ר ול"ח בור ברשותו אלא אם כן הפקיר רשותו וחייבו על שהפקיר רשותו ע"ש. והנה מבבא בתרא (יז:) ללישנא דבשדה שאינה עשויה לבורות לכ"ע יכול לסמוך בורו בצד מיצר חבירו ולחד לישנא לאביי מיהו סומך. ואי אסור בלא הרחקה מצד נפילת בהמת חבירו כשתלך סמוך למיצר היכי מ"ל היתר דהבא לסמוך בצד המיצר. מזה אין ראיה דשם לא איירי מחשש נפילה דמ"ל כשיכסה הבור ורק מחשש דמרפה קרקע דחבריה איירי. אך למ"ש התוס' בבבא בתרא (יח:) בד"ה וסבר דמודה רבא דבליכא כותל דסמיך כו' ובליכא דבר הניזוק לא מיקרי הסומך מזיק ולא אסר רבא לסמוך אפילו לרבנן אלא דוקא בור מטעם דכל מרא דמחית מרפית לארעאי ולהכי חשיב הסומך מזיק אפילו בליכא בור כו' ע"ש [וכל מרא מרפית לארעאי ל"ש רק בשדה העשויה לבורות ע"ש דף י"ז ע"ב ובחוס"י ד"ה איתמר. ולא ברה"ר] וא"כ הכא דבשעת עשיית הבור ברשותיה אצל רה"ר ליתא לדבר הניזוק לא נחוש מה שאח"כ יפול בו שור [וצ"ע לחלק בין היזק דרבים להיזק דיחיד. ובסמ"ע סי' ת"י סק"ז הביא לשון הטור שפתחו ברשותו בתוך ד"ט לרה"ר והטעם דד"ט סמוך לרה"ר דחקי רבים ובפתחו לרשות חבירו בעינן שיסמכנו לרשות חבירו ע"ש. והנ"ל דא"צ שיפתח הבור ברשות חבירו ואף במצומצם אצל מיצר חבירו חייב כיון דתפול בהמתו כשתלך ברשות מרה אצל שפתו ממש והנפ"מ דברשות חבירו סגי בהרחקה פחות מד"ט דג"כ אינה ראויה ליפול כשלא תכנס לרשות חבירו ולרה"ר בעינן ד"ט משום דוחקא דרבים]. אך קשה איך נימא כהמהרמ"ש לרש"י למה שכתב הטור סי' קנ"ה סעיף מ"ז דלרש"י והאלפס בכל הנך הרחקות אסור לסמוך אפילו באין שם דבר הניזוק כיון שהוא דבר שחבירו עשוי לעשותו. וכשנדמה הא דהכא לדהתם ל"מ לסמוך בורו כיון שתלך בהמה אצל שפתו ותפול. אך למ"ש בתשו' רעק"א סי' קנ"א די"ל דרש"י יסבור כהתוס' דלסמוך קודם שישנו דבר הניזוק ל"ח גירי דידיה ע"ש. י"ל כהמהרמ"ש. ובבבא בתרא (ס.) תנן אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא ופירש רשב"ם כונס לתוך קרקע שלו כותלו ומניח מקרקעו כשיעור הוצאת זיזין ומוציא ע"ש. וכשנדמה זיזין לבור מוכח כהמהרמ"ש דמצי לחפור בור ברשותו סמוך לרה"ר [ובטור סי' תי"ז בזיזין סתם כלשון המשנה וכתב ואם רצה כונס בתוך שלו ומוציא ואי דמי לבור היה ראוי שירחיק ד"ט כבכור]. ובלחם משנה פי"ב מנז"מ הל' ב' דא"י למה לא כתב הרמב"ם דאף חופר ברשותו סמוך לרה"ר חייב ע"ש. ולמ"ש מהמהרמ"ש א"ש כיון דלמסקנא לא קאי הכי. ומה שלא כתב דלאושין פטור אף בארווח לרה"ר. י"ל דהרשב"א הקשה הא קי"ל כרבנן דר"י דאף דעביד ברשות משלם כשהזיק וכתב דאפשר דלאושין הוא יותר תקנת העולם ע"ש. וי"ל דהרמב"ם לא מחלק בהכי ומוקי דתיתי כר"י דפוטר בכ"מ בעביד ברשות וא"כ למאי דקי"ל דלא כר"י לא קי"ל כהך ברייתא ובלאושין נמי חייב בארווח לרה"ר: