כובע ישועה/בבא קמא/ח/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם מהר"ם שיף פני יהושע רש"ש אילת השחר שיח השדה |
אלא הב"ע ביתמי דלאו בני פרעון נינהו ושיעבודא דיליה עליה רמיא. וכדפירש בשיטה מקובצת דכשמהדר העדית ליתמי גבו כולהו העדית כאילו היתה ביד הלוקח כיון דהשתא נמי לא גבו מהיתומים רק מכח לוקח ע"ש. והנ"ל להשיב מזה על מה שכתב המחנה אפרים (הל' זכיה ומתנה סי' ל"א) לצדד מרש"י והרשב"א דבזיכה מעות למת ע"י חבירו כדי לקנות לו מצבה זכה המת בו ומשום דיש זכיה וקנין למת ע"ש. דא"כ אכתי מצי לזכות הזיבורית למת במתנה כדי שישולם חובו מזה ובודאי זכות וכבוד למת שישולם חובו יותר מהא דמצבה [ועיקר מצוה דעל היתומים לפרוע חוב אביהן כשהניח מטלטלי עכ"פ הוא ממצוה דכיבוד עיין ריש סי' ק"ז] ואף דבלא"ה ישולם ואף מעדית מ"מ הא ישאר חוב דאחריות דלוקח על המת כיון דלא שבק קרקע אחרת משא"כ כשיזכה להמת הזיבורית במתנה וכה"ג חשיב ב"ח דמת ואי מצו הלקוחות לדחות למלוה גם לנכסים שקנה אחר ההלואה [דלא כהב"ח שהזכרנו בד"ה כגון ועיין בש"ך סי' קט"ו ס"ק י"א] גם לנכסים שנקנה לו לאח"מ אם בר קנין הוא ודאי דמצו לדחותו. והיה אפשר לומר דכיון שחב לניזק ומלוה דהיו גובים עדית וע"י הזכיה יגבו זיבורית וביש קצת חוב לאחרים ל"מ זכיה עיין ריש סי' ק"ה. ואף למה שכתב שם הש"ך (סק"ב) דבאית ליה זכיה גם לנפשי' זכי גם לחברי' במקום דחב לאחרים אף ביותר ממה שיוכל לזכות לנפשי' ע"ש. ואכתי מצי להתחייב דבר מועט להזוכה ע"מ להגבותו מזיבורית ויהני שוב זכייתו הזיבורית גם להמת. ומ"ל דקפידא דהגבאת עדית הוא יותר מהתחייבות דדבר מועט מ"מ י"ל דלא איירי מהתחייבות חדשה. אך באמת מסיק המחנה אפרים גם מהרשב"א דאין זכיה וקנין למת ע"ש:
מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. בערכין (לא:) נראה דפליגי רבי אלעזר ורבי יוחנן אי אמרינן מה מכר כו' ושם פסק הרמב"ם (פי"ב משמיטה) כרבי יוחנן דס"ל מה מכר וכתב הכסף משנה דידוע דהלכה כרבי יוחנן לגבי רבי אלעזר תלמידו ע"ש. ולפי מה שכתב ביד מלאכי (סי' תקע"א) מהפר"ח (מים חיים פ"ג מהל' עבודת יום הכפורים) דבמזכיר הש"ס לרבי אלעזר מקמיה רבי יוחנן אפשר דהלכתא כרבי אלעזר, לפי זה יש לפקפק בפסקו דשם הוזכר רבי אלעזר קודם רבי יוחנן. אך מהכא דנראה דפליגי אביי ורבא בסברא דמה מכר ורבא סבירא ליה מה מכר הלכה כרבא לגבי אביי. ועיין מה שכתב בשיטה מקובצת הכא בהא אי בשל עולם שמין דבדבר שנחלקו בו אמוראי אחרינא לא נאמר הלכה כרבא לגבי אביי ע"ש. והא דהוזכר רבי אלעזר קודם רבי יוחנן לא אלים כל כך למיעקר מחמתו הא דהלכה כרבא לגבי אביי:
דינא הוא דאזיל ראובן כו'. בכתובות דף צ"ב כתבו התוס' דנפ"מ במחל הלוקח השבועה לבעל חוב והקשה ההפלאה דא"כ איך הדר עליו יאמר ה"ל להשביעו ומוכח דאף במחלו הלוקח השבועה חוזר באחריות על הלוה ע"ש. ול"נ דאינו מוכרח דבשיטה מקובצת שם כתב ג"כ נפ"מ באמר נאמן עלי אביך ולאו דמפסיד בויתורו אלא כיון דיצטרך לדון עם הלוקח הלכך יכול לדון עם הבעל חוב ע"ש. וא"כ י"ל גם להתוס' הכי ול"ד לשלא באחריות דפשוט פטורו דמוכר וצריך לטעם תרעומות ועיין מה שכתבתי בספרי נפש חיה בבבא מציעא דף י"ד ע"א בד"ה דינא מהשער משפט ומה שכתבתי עליו:
וא"ד אפילו שלא באחריות נמי דא"ל לא נ"ל דלהוי לשמעון תרעומות עלי. בסי' רכ"ח מבואר דבמתנה דל"ש תרעומות ל"מ לטעון בעדו והקשה בשער משפט מהמבואר בסוף סי' רמ"א דהנותן חוזר על המוכרו לו באחריות כשטרפו מהמקבל ממנו וכתב הסמ"ע דהנותן יאמר היה לי הנאה כשהיה ביד המקבל וא"כ ה"נ דכוותי' ע"ש. ולי בלא"ה ק' למ"ש הרמ"א (סוף סי' רע"ו) דטובת הנאה אינו ממון ואין יורש יורשה וכתב שם הש"ך דה"ה דהוא עצמו א"י להוציא מיד אחרים כשהט"ה תחת ידם ע"ש. וא"כ איך יוציא מהמוכר עבור חסרון הנאה כשנטרף מהמקבל. והא דסוף סי' רמ"א הוא מהרמב"ן וי"ל דלטעמיה אזיל דס"ל טובת הנאה ממון כמו שכתב הש"ך בסי' ש"נ [והא דגובה כל שיווי דהשדה אף דהט"ה הוי פחות מעצם הדבר י"ל כמ"ש הריטב"א (ספ"ב דקדושין) דלמ"ד טובת הנאה ממון משלם כגונב תרומה כפל כערך כל התרומה]. וד' הרמ"א דסי' רכ"ו דהוא מהרשב"א דג"כ ס"ל טובת הנאה ממון מדהביא ד' ר"ח בחידושיו (ספ"ב דקדושין) [וכעין שכתב הש"ך סי' ש"נ על הריטב"א] צ"ל אליביה לחלק דרק ט"ה דעיקר הנתינה הוא ההוי ממון ולא ההנאה מה שישאר אצל המקבל. אבל על הרמ"א דסובר טובת הנאה אינה ממון קשה איך יחזור על המוכר בשביל היזק דחסרון הנאה המגיע לו כשנטרף מהמקבל. ובשער משפט כתב דכיון דהנותן לא הקנה שעבוד שיש לו על הקרקע לא מפקינן זכותו שיש לו על המוכרו אף שאין לו שום היזק מזה ע"ש. ולי קשה דאף דבסתם מתנה ליכא אחריות על הנותן היינו לטרוף מנכסי הנותן אבל אמאי לא יזכה המקבל באחריות שעל המוכרו לו ונימא דנתנו עם זכות שתבוא לידו מחמת קרקע הניתנת כמו דאמרי' בסוגיין במכר עדית דהלוקח שני מצי לדחות לבינונית וזיבורית שאצל ראשון מטעם דמכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו ומבואר בשיטה מקובצת דהדין אף במכר ראשון לשני בלא אחריות ע"ש. ולכאורה דה"ה בנותן העדית במתנה דמצי המקבל לדחותם לבינונית וזיבורית מה"ט דנתן לו כל זכות שתבא לידו ומצינו דנותן בעין יפה נותן יותר ממוכר לענין בור ודות עיין בסי' רט"ו סעיף ו'. וגם בזה נימא דבסתמא נתן לו הקרקע עם האחריות שעל המוכרו לו כל שאינו מנכסי הנותן ולחלק בין היכא דע"י הזכות ישאר גוף הקניה בידו להיכא דגוף הקניה עכ"פ לא ישאר בידו אין סברא ועיין לקמן דף צ"ו ע"א וצ"ע: