יש סדר למשנה/שבת/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יש סדר למשנהTriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
מלאכת שלמה
הון עשיר
יש סדר למשנה
רש"ש


דפים מקושרים

א[עריכה]

ושתים שהן ארבע בחוץ כיצד וכו'. כך איתא במשנה שבגמרא:

תוי"ט ד"ה ובעל הבית וכו'. דבלא דידי' לא מיירי. ודע דתוס' בדף ג'. ד"ה בבא דרישא וכו' תירצו דמיירי בנכרי והחפץ של נכרי דאפילו מכניס ומוציא כל היום אין כאן איסור כלל כיון שאין החפץ של בעה"ב ע"כ:

ג[עריכה]

תוי"ט ד"ה החזן וכו'. כמ"ש בערוך שצריך לראות היאך יקרא. ז"ל הערוך בערך חזן בפ"ק דשבת דף י"א. באמת החזן רואה מהיכן תינוקות קורין פי' הוא שליח ציבור ותרגום רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה בגמ' דפ"ב ביומא דף כ"ד: דתנן בפ"ה דתמיד מסרום לחזנים היו מפשיטין את בגדיהן בסוף גמרא דשוכר את הפועלים התם [בחוזי צ"ל] בחזני מתא פי' שומרי מדינות שחייבין לשמור שמירתא יתירתא ע"כ. וז"ל רש"י בפי' המשנה החזן. חזן הכנסת המקרא את השבעה קרואים בתורה ופעמים שאינו יודע היכן צריכין לקרות למחר ורואה היכן קורין תינוקות של בית רבן בשבת זו והן קורין בסדר לאור הנר בבהכ"נ ויודע שהיא פרשה של זו לישנא אחרינא חזן מלמד תינוקות ורואה היכן יתחילו למחר ע"כ. וז"ל הרא"ש בברכותן עומדין סי' י"ז על המשנה דהיה עובר לפני התיבה וכו' ור"ת ז"ל הי' אומר דאין ש"צ יכול להפסיק ולקרות כהנים וכו' והא דאמרי' בסוטה ל"ח. דלשנים קורא כהנים אחזן קאי ולא אשליח ציבור וכן תנא בספרי [אומר לה' צ"ל] אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו ובירושלמי דן קאמר ובלבד שיהא החזן ישראל וכ"כ בפי' ר"ח ז"ל לשנים קורא החזן כהנים אבל ש"ץ המפסיק עבירה היא בידו ובערוך פי' חזן ש"ץ וטעות הוא דחזן הוא [המתחזק צ"ל] המתעסק בצרכי בית הכנסת וש"ץ הוא המוציא את הציבור ידי חובתם בתפלה ועוד אמרי' בסוטה ל"ט: אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא ובספרי קאמר אין ש"ץ רשאי להתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי הקהל אלמא ש"ץ לאו היינו החזן הקורא ע"כ. וכתבתי בהפלאה שבערכין ד' דז"ש הרא"ש ובערוך וכו' וטעות הוא וכו'. לא על הערוך כוונתו. דא"כ למה תלי' דוקא על הערוך הלא גם על רש"י בלשון הראשון תלונתו שפי' הכא החזן רואה דהיינו הש"ץ הקורא כאשר העתקתי לשונו לעיל והוי פי' הערוך כפי' רש"י בלשון ראשון בכוונה אחת ומדוע לא כתב הרא"ש כזה גם על פי' רש"י. ותו דדברי הערוך מבואר היטב דודאי גם איהו מודה דחזן הנאמר ברוב מקומות הוא העסק בצרכי בהכ"נ. והעד על זה שהרי הערוך מייתי בסמוך לזה משנה דתמיד בפ"ה מסרום לחזנים היו מפשיטין את בגדיהן. ושם א"א לפרש באופן אחר אלא שמשי' וכפי' הרמב"ם והר"ב דהיינו השמשין העוסקין בצורכי בהמ"ק [וכן בשבת נ"ו. לחזניהן פירש"י שמשיהם. עוד שם קל"ט. שנעשו מקל לחזניהם פירש"י לשמשיהן וכו'. ובסוכה נ"א. וחזן הכנסת פרש"י שמש הציבור. וכן ביומא ס"ח: פירש"י והר"ב שמש ובסוטה מ':' מ"א פירש רש"י והר"ב שמש הכנסת שטורח עסקי הכנסת עליו להכניס ולהוציא להפשיט את התיבה ולהכין הכל. וע"ע בסוכה מ"ב: פרש"י החזנין שמשין שהיו שם לצורכי הציבור ובמכות כ"ב: ע"ש נדפס על הגליון בשם הרש"ל. ובסנהדרין יז: ושני חזנין פירש"י שמשי ב"ד להלקות החייב ולהזמין בעלי דינין לדין] אולם ברור ראינו כי הערוך וגם רש"י בפירוש מתני' דהכא בשבת החזן רואה היכן תינוקות קורין. לא מצי לפרש דהיינו שמש המתעסק בצורכי בהכ"נ כי מה ענין לו ומה תועלת יגיע אליו אם יודע היכן תינוקות קורין או לאו. בכן היטיבו אשר דברו הערוך ורש"י דחזן הנשנית במשנה דהכא פירושו שליח ציבור המקרא את שבעה הקרואים וכדי שיהי' יודע לקרות למחר רואה היכן תינוקות קורין. ועל צד הדחוק י"ל דכוונת הרא"ש הוא על מי שרוצה לפרש נגד ר"ת ולומר דהש"ץ רשאי להפסיק בקריאת כהנים והא דתניא בספרי מלמד שהחזן אומר להם וכו' היינו ש"ץ וכדאי' בערוך במשנה דהכא שפי' חזן היינו ש"ץ. ועל זה סיים הרא"ש וטעות הוא. ור"ל מי שרוצה לפרש הכא בדברי הספרי הוא טועה דחזן הוא המתעסק וכו' ובזה גם הערוך מודה דפי' הספרי היינו המתעסק [שוב מצאתי שבמקצת דברים כוונתי דעת הגדול הב"ש בסוטה ונתתי הודאה על חלקי] [אברא בזה שכתב הרא"ש ועוד אמרי' בסוטה אין הכהנים רשאין וכו'. ובספרי קאמ' אין ש"ץ רשאי וכו'. לא זכיתי להולמו הראי' זו. הלא לאין מספר ראינו כי המכווין אחד נקרא בשנים ושלשה שמות ומה שכתבתי בזה תמצא במ"ד פ"ה דברכות ומשם בארה]. והנה גיסי הגאון בספר זכרון יוסף חלק או"ח סי' י"ג דף י"ז השיב לי. בד"ה עוד כתב מר בזה"ל מ"ש הרא"ש וכו' ובערוך וכו' וטעות הוא וכו' אחרי העיון עמדתי מרעיד בערוך בערך חזן כתב בפ"ק דשבת וכו' וכפי' הזה כתב רש"י שם ג"כ כדמותו וכצלמו והנה מעתה לא על רבינו הערוך לבד כי גם על רש"י תלונת הרא"ש אבל באמת שניהם צדקו יחדיו דאטו מי לא מודו דחזן ג"כ היינו שנקרא שמש הלא הך שמביא הערוך מיד בסמוך מגמ' דפ"ב דיומא וכו' א"א לפרש בענין אחר רק לשמשין וכו' עכ"ל הזהב [גיסי הגאון המחבר העתיק ככתבי וכלשוני אשר כתבתי אליו תוך שארי דברי' הרבה ופעמים באתי בקצרה. לפי הסכמת הפנאי] וזהו תשובתו בזה"ל. נ"ל ליישב קצת דברש"י י"ל דמפרש נמי שמש והא שכתב המקריא את השבעה כו' אין פירושו שמקרא לפניהם הפרשה שהרי בימי חכמי הש"ס לא הי' המנהג להקרות לפני הקוראים וכדמ' במס' מגילה פ' הקורא עומד ויושב ובטור וב"י או"ח סי' קל"ט ע"ש אלא דפרושו שמש הכנסת שמכין האנשים הקוראין למחר ומסדר אותם מי שנקרא ראשון ומי שני כו' ע"פ מנהג העיר ותקנותם ומגיד לכל אחד מהם ראש הפרשה שצריך לקרות למחר כדי שיסדר אותה כדעביד ר"ע כמ"ש הטור סי' קל"ט [ומלת מקריא שברש"י הוא מבנין הכבד הנוסף קראוהו המדקדקי' בנין הפעיל או מפעיל ויוצא לשני פעולים ואותו המיועד מן השמש לקרות פעול אחד והקריאה פעולה שני'] אמנם על הערוך שכתב בזה"ל שהוא צריך לראות היאך יקרא ואיך קורא [לפני צ"ל] בני אדם כו' משמע בהדי' דעל הש"ץ העובר לפני התיבה קאי כתב הרא"ש שפיר וטעות הוא דמדלא פי' שמש בית הכנסת משמע דס"ל דמלת חזן דבש"ץ קאי וזה אינו מהך דמס' סוטה ורק דאכתי קשה כמ"ש רפ"מ נ"י שהרי הערוך גופי' מייתי הך דמסרן לחזנין והך חזני מתא דב"מ והתם ודאי היינו שמשין א"כ קשה על מ"ש הרא"ש וטעות הוא שהרי כמו שמוכרח הערוך לפרש חזנין הנ"ל ה"נ יש לפרש הך דסוטה ואפשר שהיה להרא"ש גירס' אחרת בערוך ואנכי גם אנכי לא ראיתי רק בספר מוסף הערוך כי בקשתי ספר הערוך ולא השגתיו עכ"ל גיסי הגאון המחבר הנ"ל והעתקתי מרוב חיבת הקדש כל דבריו של גדול שפתי צדיק ידעון רצון ליישב מה ששאלתי לדקדק שלא התרעם הרא"ש נמי על פרש"י. ברם במה שבא גיסי הגאון להוכיח במישור שהרי בימי חכמי הש"ס לא הי' המנהג להקרות וכו'. עקימת שפתיו הוה מעשה שהי' מעתה פי' הערוך שכתב לפרש המשנה דהכא שהוא צריך לראות האיך יקרא וכו' קשה שהרי בימי חכמי המשנה והש"ס לא היה המנהג וכו'. לפיכך אני אומר דגם בימי הש"ס שהיו העולי' קוראי' בעצמם מ"מ הגע בעצמך אטו מי שלא היה בקי בנגינות הטעמים או שקולו פגום או נמוך ביותר או שקורא לאלפי"ן עייני"ן וכה"ג ופשיטא למ"ש הב"י בסי' קמ"א בשם ס' האשכול בזה"ל דהא דתנן בפ' הקורא את המגילה עומד סומא אינו קורא בתורה היינו לומר דאינו קורא ע"פ אבל אוקמי איניש אחרינא שפותח ורואה והסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי וכו' הרי מבואר להדי' דגם בימי חכמי המשנה היו מקרין לאותן בני אדם. ובזה יתבאר הדק היטב למאוד לשון הערוך שכתב שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה. על כוונה רצי' אמרי' בכפילא שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה [כלומר לאותן העולים שאינם קוראי' בעצמם אלא עולים על מנת להקרות לפניהם. ואותן בני אדם הקורין בעצמם והחזן צריך למידע ראש הפרשה להגיד לכל א' מהעולי' שיהי' יודע לסדר אותה כדעביד ר' עקיבא וכמ"ש גיסי הגאון הנ"ל] עוד זאת אדרש. להגיד מראש אחרית דבריו של גדול במה שכתב ואנכי גם אנכי לא ראיתי רק בספר מוסף הערוך וכו' ראה ראיתי מפני שהספר הערוך לאו לכל מצוי ואפי' לגדול הדור כמוהו מדבריו ניכר שאינו בקי בהן ואני נתתי הודאה על חלקי. כי כבר בתורתו של רבינו הערוך חשקי. והייתי כחובר חיבור מחוכם לברר ולהכין. חיבורי הפלאה שבערכין. ובאשר כל אומן כלי אומנתו בידו צריך. יגעתי עד שמצאתי כל דפוסי הערוך. והרי הם כולם תחת ידי, אשר אספתי אותם במאודי. חדשים גם ישנים. עודף על אותן שנזכרו בשפתי ישנים. ובכולהון נדפסו דברי הערוך כמו שהעתקתי למעלה והן הנה דברי רבינו נתן בעל הערוך ולא נמצא בכולן דברי שום מחבר זולתו. אפס בדפוס אמ"ש ושק"ט הוא לבדו. נמצא שהוסיף חכם א' בשמו ר' בנימין מוספיא ושם ידו. בראשי תיבות. א"ב המורה א מר ב נימין. וגם שם שם לו מצב יד ר"ל תמונות בציור להורות כי ידו. והוא לבדו. עשתה והי' לאות על ידו. הושם דברי המוסף בין שתי חצאי עגולים למען הפריש. בין ההוספה ובין עיקר הפירוש. ואשר על כן מדברי כולם. נראה לעולם. כי מה שהעתקתי בשמו. הן הן דברי הערוך בעצמו [ועמ"ש בס"ד שילהי מ"ד פ"ה דברכות]:

תוי"ט ד"ה באמת אמרו פירשו הר"ב בריש פ"ב דתרומות. ומסיק שם הר"ב מדתני באמת אמרו החזן רואה וכו' ומדרבנן היא ע"כ היכי דקתני באמת לאו דוקא הלכה למ"ס היא אלא הלכה כאילו היא הלכה למ"ס ע"כ. וע"ע בגמ' ב"מ (ס' ע"א) ובתוי"ט שם פ"ד מי"א דמוכח ג"כ הכי. ואולם דע דז"ל הירושלמי בפ"ק דשבת אהך משנה באמת אמרו החזן רואה וכו' אמר ר' אלעזר כ"מ ששנינו באמת כאילו הלמ"ס. והמפרש לא הערה מכל זה כלום. ויש עוד לשום לב בבריית' דתוספתא הובא בביצה י"ז. אין אופין מיום טוב לחבירו באמת אמרו ממלאה אשה כל הקדרה בשר וכו':

ד[עריכה]

תוי"ט סוף מ"ד והקשו תו' מה שייך וכו'. להבין ביאורו דע דז"ל תו' י"ז: ד"ה ועל בנותיהן משום דבר אחר וא"ת הניחא למ"ד דמפרש בע"ז ל"ו: דעל בנותיהן גזרו יחוד דשייך למגזר משום ע"ז אלא למ"ד דעל בנותיהן גזרו נדות מה שייך הך גזירה לע"ז:

ט[עריכה]

תוי"ט ד"ה אמר רשב"ג וכו'. שנסתכן ר' טרפון. לפמ"ש שם בס"ד בשם פי' הרמב"ם אין ראיה מהתם. וגם מצינו דצנועי ב"ה היו נוהגים כדברי ב"ש דמאי פ"ו:

י[עריכה]

אלא כדי שיקרמו פניה. במנחות ע"ח כתבו תוס' ד"ה פורסה ואין חוטין נמשכין הימנה. נראה דכי האי גוונא עד שיקרמו פני' דפ"ק דשבת ע"כ:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.