הון עשיר/שבת/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ שבת א

א

בְּלִי פַחַד שְׁבָא קָצִיר בְּעֵת מוֹעֵד.אֱכוֹל וּשְׁתֶה בְּכוֹס יַיִן וּבִשְׂמֹאלָךְ.כְּמוֹ יִצְחָק בְּעֵת בָּצִיר תְּהֶא סוֹעֵד. וְיִרָאֵה וְיִמָצֵא אֱלֹהִים לָךְ:

דרך ישר בלי פחד שבא. בלי שתפחד מן השבי, כמו שאירע לבני איוב, שכשהיו אוכלים ושותים כתיב בהו (איוב א, טו) ותפול שבא ותקחם, ולשון בלי הוא על שם ותבער בם אש ה' (במדבר יא, א, ועי' איוב שם, טז) דבלי בגי' ב"ם: קציר. על שם חג המצות וחג השבועות שהם בעת קציר: בעת. על שם עתך (ישעיה לג, ו) זה סדר מועד (שבת לא.): מועד. הוא שם הסדר: אכול. אקציר קאי: ושתה בכוס יין ובשמאלך. בליל פסח שותים ד' כוסות של יין בהסבת שמאל: כמו יצחק. דכתיב ביה (בראשית כז, כה) ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת: בעת בציר תהא סועד. על שם המועדים הבאים בחדש תשרי שהוא בעת בציר: ויראה וימצא אלהים לך. כי כן צוה ושמחת בחגך (דברים טז, יד):

פירוש זה הוא הדור בלבושו. והחכם עיניו בראשו:

מועד יש בו י"ב מסכתות, ועם הכולל י"ג. כי הוא בגבורה דנוקבא דזעיר ששם שם אלהים, שאם תמלאנו כדין הדין יהיו בו י"ג אותיות:

שבת יש בה כ"ד פרקים, וכנגדם כ"ד שעות של עיקר יום השבת עם לילו, וכנגדם שיעור עליית העולמות בהכנסת קדושת שבת שהוא שעה חמישית של יום ששי, כ"ד ספירות, כדאיתא בס' הגלגולים פ' י"ז. ועוד בפירוש אמרו חכמי האמת (שער הכוונות דרושי קבלת שבת דרוש א) שהם כנגד כ"ד קישוטי כלה שבת מלכתא:

שבת מבואר בבמדבר רבא פ' י"ג במאמר שהעתקתי בהקדמתי שהוא ראש סדר מועד:

יציאות. אע"ג שההוצאה מרשות לרשות היא מלאכה פרטית מל"ט מלאכות, מ"מ בשרשה כל המלאכות תלוים בה, כי על ידם מוציא אור הקדושה לחלל הידוע, אשר רמזתי בטעם מנין הפרקים, או איפכא, משום הכי פתח התנא בה. והמפרשים ז"ל כתבו טעמים אחרים יותר פשוטים:

יציאות. כתב הר"ב דלא קתני הוצאות אלא יציאות, משום דרצה לשנות לישנא דקרא, דכתיב (שמות טז, כט) אל יצא. וטעם הגון הוא להתחיל מסכת שבת שהוא יום השביעי, בלישנא דקרא שבו סוד הואו כידוע, כי אותה אנו מבקשים לחברה עמו, להשלים השם. וסימניך ההוספה שאנו מוסיפים מחול על הקדש, שאנו מקדשים החול של יום הששי בקדושת יום השביעי שהוא שבת, כי שניהם כאחד טובים:

ושתים שהן ארבע בחוץ. הא דלא הוה גמרינן הוצאה דעני מבעל הבית, הוא מפני שמצינו שינוי ביניהם לעני[ן] עירוב, כדתנן במשנה ט' פ"ד דעירובין זו היא שאמרו העני מערב ברגליו וכו'. והתי"ט כתב טעמים אחרים בשם התוספות:

כיצד העני עומד בחוץ. כתב התי"ט בשם הר"ן, דלפעמים פתח התנא במאי דפתח, ולפעמים במאי דסליק, דליכא בהא מילתא משום ותבחר לשון ערומים, ע"כ. ולעד"נ דכל היכא דמצינן למשכח טעמא לפתח במאי דסליק, אפילו היכא דאסיקו הכי בפירוש בש"ס, שפיר טפי. כי דברי רז"ל שקולים הם בשקל הקדש, ועל דא דייקינן הכא ומשכחינן טעמא מפורשת בש"ס, וזו היא דגרסינן התם בדף ב' ע"ב כל עקירת חפץ ממקומו תנא הוצאה קרי לה, אמר רבינא מתניתין נמי דייקא דקתני יציאות והא מפרש הכנסה לאלתר, ש"מ. ופי' רש"י דהא מפרש הכנסה ברישא, דקתני כיצד פשט העני את ידו לפנים דהיינו הכנסה, וקתני לה בפירושא דיציאות, אלמא הכנסה נמי קרי לה הוצאה, עכ"ל. אלמא פתח במאי דסליק לגלות דההכנסה נמי הוצאה נקראת, ואילו היה פותח ברישא בחוץ כבסיפא, לא הוה דייקינן הא, דמדשני בדבורי' שמעינן ליה. והר"ן דלא דייק הא, אפשר דלא גריס תיבת לאלתר, כמ"ש התוספות בשבועות (ה: ד"ה וקמפרש) בשם רי"ב(ן)[א]:

או שנתן לתוכה וכו'. פירוש דבור התוספות שהביא התי"ט הכא, תמצאנו במאור הקטון ע"ש, חוץ ממ"ש ועוד דקחשיב לבעל הבית ג' יציאות והכנסה אחת, ולעני ג' הכנסות והוצאה אחת, דלא נזכר התם. ופירושו הכי הוא, שאם נאמר דעקירות לבד קחשיב, נמצאו ג' עקירות דהוצאה, ועקירה אחת דהכנסה, לבעל הבית, ואיפכא לעני, צא וחשוב כל העקירות שבמשנה הזאת, ואל תחשוב כלל ההנחות, ותמצא כי כן הוא ואין צורך להאריך:

ב

לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא ערביה בהדי אחריני, דלא דמי להו, שזה משמעותו כפשוטו, בסתם תספורת שהוא של הדיוט, משא"כ לא יכנס אדם למרחץ דאין משמעותו כפשוטו בכולא מלתא דמרחץ, וכן כלם, כמ"ש הר"ש והתי"ט:

ג

לא יצא החייט במחטו. אפילו תחובה בבגדו, כ"ב הר"ב. וכדי שלא נאמר דבידו דווקא איירי, דומיא דלבלר דהקולמוס נוגע באזנו, חילק ביניהם בשמא ישכח ויצא:

סמוך לחשיכה. גרסינן בירושלמי אמתניתין דלעיל (ה"ב ו.), אנן תנינן סמוך למנחה, תני ר' חייא סמוך לחשיכא, מתניתין צריכא למתניתיה דר' חייא, מתניתיה דר' חייא צריכא למתניתין, אילו תנא ר' חייא ולא תנינן אנן, הוינן אמרין לא אמר אלא חשיכה, הא מנחה לא, הוי צורכה למתניתין, או אילו תנן אנן ולא תנינן לדר' חייא, הוינן אמרין כולהן דתנן מנחה מנחה, וכלהן דתנינן חשיכא חשיכה, מן מה דתניתא מנחה, ותנא ר' חייא רובא חשיכא, הדא אמרה אפילו חשיכה דתנינן דבתרא מנחה היא, ר' חנניא בן אחוי דר' הושעיא אמר מתניתין בעמי הארץ, מן מה דתני ר' חייא בחבירין, רבנין דקסרין אומרין מתניתין כר"י, מן מה דתני ר' חייא כרבנן, ע"כ. דמצינו למדין מדתני ר' חייא במתניתין דלעיל חשיכה במקום מנחה, דחשיכה דהכא פירושו מנחה, כמו חשיכה דר' חייא דמתניתין דלעיל דפירושו מנחה, דהא אינו חולק אמתניתין, וגם אינו מדבר בענין אחר חוץ מעניינא דמתניתין, וקא תני חשיכא במקום מנחה דמתניתין, זו היא דעת סתמא דתלמודא, ור' חנניא סבירא ליה דאין חשיכה זמן מנחה, אלא זמן יותר מאוחר הוא, בין בדר' חייא בין במתניתין דהכא, ור' חייא דהזכיר חשיכה במתניתין דלעיל, איירי בחברים דלא חיישינן דילמא אתו למפשע, ולכן התירו להם עד חשיכה, ומתניתין דקתני מנחה איירי בעמי הארץ, ורבנין דקסרין נמי סלה"ו דאין חשיכה ומנחה זמן אחד, אלא דמוקמו למתניתין כר' יהודה, דס"ל דזמן תפלת המנחה אינה עד הערב, אלא עד פלג המנחה, ודר' חייא כרבנן דזמנה עד הערב, ולכן קתני סמוך לחשיכה:

והנה לפי תלמודא דידן א"א לומר כן, דלרבנין יהיה מותר לעשות דברים אלו דתספורת ודומיו עד סמוך לחשיכה ממש, הואיל וזמן המנחה לדידוהו הוא עד הלילה, שהרי משהגיע זמן המנחה גדולה מוקמו למתניתין (ט:), אע"ג דאיכא שהות הרבה ביום יותר מהשהות שיש מפלג המנחה עד הלילה, כי מתחילת זמנה נאסר, ובתחילת זמנה ליכא מאן דפליג, ואף דעת ר' חנינא דמוקי למתניתין דווקא בעם הארץ, אבל לחבר שרי עד סמוך לחשיכה, לא סלקא על פי הבבלי, משום דתלא טעם איסור המרחץ בעילוף (שם), ואונס זה שכיח בין בחבר בין בעם הארץ, דאין זה תלוי ברצונו כתספורת ודומיו, ש"מ דמתניתין בכל אדם איירי, אבל הסברא ראשונה דקסברא דקמ"לן ר' חייא דסמוך לחשיכה דמשנה זו הוא כסמוך למנחה דמתניתין דלעיל, אין בידנו כח לנגדה מן הבבלי, ולכן על פי הירושלמי זה נאסר החייט והלבלר לצאת במחט ובקולמוס בערב שבת מזמן המנחה ואילך, כמו שנאסר לכל אדם לישב לפני הספר וכיוצא בו, והא דלא קתני בהו סמוך למנחה כמו במתניתין דלעיל, אלא קתני סמוך לחשיכה, הוא משום דטעם איסורו הוא מחמת החשיכה, ולא מחמת תפילת המנחה, כמו לא ישב לפני הספר ודומיו, אבל מ"מ תחילת זמן איסורם שוה, ואין ללמוד מכאן לשאר עם חשיכה הנזכר לקמן בפרקין, דיש הפרש בין סמוך לחשיכה לעם חשיכה, וכמ"ש לקמן במשנה י' ע"ש:

ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר. אע"ג דדרך בני אדם לקרות תחילה בלילה, ואח"כ להפלות כליהם בעת שפושטים בגדיהם לשכב במטה. מ"מ איחר לא יקרא, להסמיך ליה באמת אמרו החזן רואה היכן התנוקות קורים אבל הוא לא יקרא. ועוד י"ל דלא זו אף זו קתני, דלא מבעיא הפלאת כליו דאינו עוסק במצוה, דחיישינן שמא יטה, אלא אפילו קריאה בתורה, דבעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא, חיישינן שמא ישכח מתוך טרדת למודו שהוא שבת, ויטה:

לאור הנר. לשון הר"ב שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה, ונמצא מבעיר בשבת. וכן פירש רש"י. ולאו דווקא נר של שמן, דה"ה לנר של שעוה וכיוצא בה, דגזרינן שמא יטה כדי שתדלק יפה, ושופך השעוה שנמוחה, ונמצא מכבה. והראי' דנר סתם תנן, ועוד לנו ראיה מהש"ס (יב:) דקא מוקי' לאותה ברייתא דשרי לשמש לבדוק כוסות לאור הנר, בדנפטא שהוא מסריח, ולא אתי להטות. ולא קא מוקים לה בדשעוה או כיוצא בה, ואע"ג דמוקי לברייתא דאיסורא בדמשחא, לאו דווקא הוא, דה"ה לכל כיוצא בו, אבל ליכא להשות השעוה לדנפטא, דטעם הנפטא לא שייך בשעוה שאינו מסריח:

ד

וי"ח דברים וכו'. כתב הרב הגזרה הי"ג שיהיו גדולי תרומה תרומה, גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן שאסורה באכילה, ובא לזרעה, וגזור שתהא בשמה הראשון, והרי היא תרומה טמאה, חיישינן וכו'. וכן פי' רש"י (יז: ד"ה משום וכו'). וקשה דבמשנה ז' פ"ח דתרומות, תנן שתילי תרומה שנטמאו, טהרו מלטמא. ושם הר"ב עצמו כתב, דאע"ג דטהרו מלטמא, הואיל ועדיין אסורים לאכול, לא חיישינן שישהא הכהן התרומה הטמאה לזרעה לטהרה לבד, הואיל ואין גדוליה חולין גמורין, והוא מהתוספות דפרק כל שעה (פסחים) דף ל"ד (ע"א, ד"ה טהרו) ודמכלתין דף י"ז ע"ב (ד"ה דילמא). ואע"ג דלפי המסקנא דפסחים (שם) אסורים לאכול אף לכהנים, אינו אלא משום מעלה בעלמא כדמסיק התם, ולא משום טומאה, וכן פי' הר"ב בתרומות, וא"כ לא ה"לל הכא והרי היא תרומה טמאה, שאין לה דין התרומה טמאה אלא לענין זה שאסורה אף לכהנים, אבל לשאר העניינים הרי היא כתרומה טהורה ממש:

ו

ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין. מבעוד יום, ולא הזכירו, דאדסליק מיניה ברישא סמיך:

חיה. עיין מ"ש בפ"ז דשביעית משנה ד' ד"ה חיה:

ז

אלא כדי שיגיע למקום קרוב. פי' הר"ב כלומר שיהיה המקום שרוצה להוליכו קרוב, שיוכל להגיע שם מבעוד יום, ע"כ. ומדלא קתני סתם כדי שיגיע למקומו, אלא פירט קרוב, נראה דקמ"לן דלא אסר ב"ש, אלא סמוך לחשיכה, בענין שאפילו למקום קרוב לא יגיע מבעוד יום, אבל אם מוכר לו בהשכמה, בענין שהגוי יכול להגיע למקום קרוב, אע"ג דיודע ודאי דבית הגוי הוא רחוק, ואין יכול להגיע שם קודם השבת, מותר למכור לו אף לב"ש, דלא מחזי כמסייעו להוליך המשאוי בשבת, כיון שיוצא מביתו כל כך בהשכמה:

אלא כדי שיגיע למקום קרוב. מבעוד יום, ולא הזכירו, כדי שלא נטעה לומר דב"ה מתירין לעשות דברים אלו באותו זמן עצמו שאסר ב"ש, דאינו כן אלא אף ב"ה מודה שצריך לעשותם קודם אותו זמן, כי צריך שיהיה ההוצאה מפתח ביתו באותו זמן, כמ"ש הר"ב:

ט

ושוין אלו ואלו שטוענין וכו'. משום דא"נ עביד להו בשבת ליכא חייוב חטאת, ש"ס (יט.) והביאו התי"ט. והיינו מה דנפקא לן לענין דינא בהודאה זו דב"ש, דממה שהודה נבין ונדון דליכא בדבר זה בשבת חייוב חטאת. שטוענין קורות בית הבד ועגולי הגת, אם אינם עגולי הגת גדולים וכבדים מקורת בית הבד, דהוי לא זו אף זו, לא ידעתי מ"ט נשנו בסדר זה, ומלישנא דמתניתין דקתני קורת לשון יחיד, ועיגולי לשון רבים, נראה דבגת היו משתמשים בקורות הרבה, משא"כ בבד, ואם אמת הדבר, אתי שפיר להקדים מלאכת הזתים לענבים, דהוי נמי לא זו אף זו:

י

עם חשיכה. הזמנים הסמוכים לשבת שנזכרו במכלתין, הם אלו. סמוך לחשיכה, עם השמש, מבעוד יום, עם חשיכה, ספק חשיכה, וחשיכה. ופירושם לע"ד כך הוא, כי סמוך לחשיכה הוא כמו סמוך למנחה, כמו שהוכחתי במשנה ג' בשם הירושלמי. עם השמש, הוא כמ"ש הר"ב בעודו נראה על הארץ, שעדיין לא שקע. ומבעוד יום, הוא הזמן שיש משקיעת החמה עד שיצא כוכב אחד. ועם חשיכה, הוא מיציאת הכוכב אחד עד שיצא השני, שמשם ואילך הוא ספק חשיכה, עד יציאת השלשי שאז הוא חשיכה ודאי. וממ"ש הרמב"ם בפירושו לסוף פ"ב, נראה כמו שאמרתי שמשקיעת החמה עד יציאת שני כוכבים הם שני זמנים חלוקים, שהרי כתב, ז"ל ודע שאחר ביאת השמש עד שיראה כוכב מן הכוכבים הבנונים בגדולה נקרא יום, וכשיראה כוכב א' עד שיראו ב' הוא ג"כ יום, ומשיראו שנים עד שיראו שלשה הוא זמן בין השמשות, ומשיראו שלשה הוא לילה בלי ספק, עכ"ל. ואלו לא היה הפרש קצת בין הזמן שמשקיעת החמה עד יציאת כוכב אחד, לזמן שמיציאת כוכב אחד לשני כוכבים, היה לו להרמב"ם לקצר בלשונו ולומר, מאחר ביאת השמש עד שיראו שני כוכבים עדיין הוא יום, אם כן אפוא בכללי זמנים אלו, נישב מה שהקשה התי"ט על שינוי הלשון שבמתניתין, שבמשנה ח' תנן עם השמש, ובמשנה י' עם חשיכה. ועוד אני רואה דבצליית בשר וחררה ובכולהו איסורי (דז"ש) [דב"ש] תנן מבעוד יום, והוא דהמחלוקות דב"ש וב"ה הם בדברים שאינם לצורך השבת, ולכן אסר ב"ש לעשותם אא"כ יהיו נגמרים קודם יציאת כוכב אחד, שהוא מבעוד יום, וב"ה התירם אע"פ שאינם נגמרים קודם השבת, ובלבד שיעשם קודם ביאת השמש, כי כיון שאינם לצורך השבת לא רצה ב"ה להתירם אחר ביאתו, אע"ג דעדיין יום ודאי הוא, עד שיראו שני כוכבים, ובצלית בשר בצל וביצה דמסתמא הם לצורך השבת, ואדם בהול עליהם שיגמרו, התירום אף אחר ביאת השמש, ובלבד מבעוד יום שלא יצא עדיין כוכב אחד, שאם יאריכו לו הזמן עד סמוך לשבת, מתוך שהוא בהול עליהם יבא לעבור, ובפת שנותנים לתנור התירו אף עם חשיכה, שהוא אחר שיצא הכוכב הראשון קודם יציאת השני, משום דליכא למטעי בשיעור בישולו, כי קרימתו הוא דבר הנראה לעינים, משא"כ שיעורא דצליית בשר בצל וביצה ובחררה שעל גבי גחלים ממש, משום דאיכא למיחש שיטלטלם בהסיר אותה מעליהם, לא רצו להתיר אלא כדי שתהא ראויה להסיר אותה מעל האש קודם הכנסת כלה, וזה יוכל להיות כשתקרם מבעוד יום, הקודם לעם חשיכה, ולגלות לנו דמבעוד יום דסיפא אחררה לבד קאי, דהיא לשון נקבה, תני כדי שיקרמו פניה לשון נקבה, אע"ג דקרימה אפת נמי קאי, וכלישנא דת"ק פליג ראב"י, ובפסח תנן עם חשיכה, לרבותא דאפילו עם חשיכה מותר, ולא חיישינן שמא יעבור, דבני חבורה זריזים הם, כמ"ש הר"ב:

יא

רבי יהודה אומר בפחמין כל שהוא. ירושלמי (הי"א יד.) כיני מתניתא אף בפחמין כל שהוא, ע"כ. ולפי דרכנו למדנו דר' יהודה את"ק פליג, דקתני אף, דקאי אדברי ת"ק, וקתני רי"א, ולא אמר ר"י, וזה הוא דקמ"לן הירושלמי בתוספת תיבת אף, דבלא תיבת אף הייתי אומר דר"י מלתא באנפי נפשא קאמר, דלא נזכרו פחמים בדברי ת"ק כלל, והייתי פוסק כותיה דליכא דפליג עליה, אבל באמרו תיבת אף, ש"מ דאדברי ת"ק מוסיף ופליג עליה, ומשום הכי אין הלכה כמותו, כסברת הרמב"ם ז"ל. ועוד לנו ראיה מהבבלי דגרסינן התם בדף כ' ע"ב, תני רב יוסף ארבע מדורות אין צריכין רוב וכו' במתניתא תנא וכו' אמר ר' יוחנן עצים של בבל וכו' ופחמים לא נזכרו כלל, ש"מ דהם מהצריכים רוב דלא כר' יהודה, וראיה זו כתבה נמי הריא"ז לסייוע פסק הרמב"ם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.