יש סדר למשנה/ברכות/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ ברכות א

א

מאימתי וכו'. איתא בערוך בזה"ל מִמָתַי קורין שמע בערבין פי' רבי מצלי"ח הראשון אינו עיקר והוא כמו מָתַי אבא ואראה פני אלקים. מתי אעשה גם אנכי לביתי. ויש ששונין מֵאֵימָתַי ואל"ף תוספת כמו אל"ף דאזרוע זרוע. ותרגום מתי אימתי. והשונה מאמתי אינו משובח שהוא כמו וכאמתים על פני הארץ עכ"ל. וז"ל הסמיכת חכמים כתב בספר שדה יהושע בשם מהר"ש כתב גאון מ"ם ראשונה אינה עיקר כמו מתי אבא ואראה פני אלקים. פי' לפירושו כי הלשון מאימתי איננו נופל רק אהתחלה כמו מאימתי מתחילין לקרות ק"ש. ובאמת מתניתן קא מהדרי' לפרש התחלה וסוף מאימתי מתחילין ועד מתי קוראין. ושפיר נופל לשון מתי שכולל כל זמן ההתחלה והגמר וכו' וע"ש כי האריך בזה. ובהפלאה שבערכין נתתי טעם לשבח בס"ד. תוספת האל"ף הוא האות שבו פתח תחלה לדברות. והמ"ם עיין תענית ח' ר"ל הוה מסדר מתניתן ארבעין זימנין כנגד ארבעים יום שניתנה תורה ע"ש. וע"ע מ"ר פ' נשא פרשה י"ג דף ר"ך ע"ג דמונה מספר ראשי התיבות של הששה סדרים אותיות המתחילים עולים לשמונים כשתדקדק שם תמצא נחת ועי' תוס' יו"ט סוף עוקצים:

במשנה מאימתי וכו' משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה וכו' ע"ש. דע דבסוגיא ב: אמר מר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ורמינהו מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח [שאין לו נר דלוק בסעודתו. רש"י] עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו וכו' וכתבו תוס' ד"ה משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח תימ' עני גופי' מתי יתפלל דהא אמרת זמן אכילתו היינו זמן ק"ש. וכיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא וכו'. הנה לכאורה קושיית תוס' איכא להקשות נמי אמתני' דידן כהנים גופי' מתי יתפללו. שוב מצאתי ראיתי במהרש"א עמד ע"ז ע"ש. שתרוצו קצת דחוק. ולולא דבריו של גדול ה"א לפי מ"ש הרמ"א סי' רל"ב סעי' ב' אם קוראין לבהכ"נ לא חיישינן שמא יפשע וכ"מ במג"א סי' רל"ה סק"ד גבי ערבית וכ"כ המג"א סי' תפ"ט סקי"א א"כ במשנתינו נוכל לומר דהכהנים אוכלין בתרומתן באופן זה שקוראין לביהכ"נ או בכה"ג שחבירו מזכירו שלא יפשע להתפלל אח"כ אבל בברייתא דתני משעני נכנס וכו' עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו הרי מבואר דזמנו של זה כזמנו של זה וזמן ק"ש מכוון כזמן אכילתו ממש ולא יעבור. מקשו תוס' שפיר. עוד י"ל בפשיט' דמשנתינו שפיר אמרינן דהכהנים אוכלין פירות תרומה והיא כטעימה בעלמא נחשבת ושרי כמ"ש המג"א סי' רל"ה וכן כתב הט"ז סק"ג משא"כ בברייתא דתני לאכול פתו מקשו התוס' שפיר והוכרחו לבארו ותשובה זו השיב ג"כ חתני הנבון מהרי"ל נר"ו:

תוי"ט ד"ה א"כ כו'. והא ליתא לדברי רש"י וכו' ע"ש. לכאורה י"ל דהוכחת הרמב"ם מהמשנה דהכא כמ"ש הכ"מ היינו מדלא קתני הכא ג"כ קצירת העומר הלא הש"ס דף ט' נחית לדקדק דלא תני אכילת פסחים ע"ש כמו דתני במ"ו פ"ב דמגילה דף כ' כו' (כמ"ש ברל"צ). ואם כן פשטא דמשנתינו מבואר מעצמו כדעת הרמב"ם וכ"כ תוס' פסחים ק"כ ד"ה אמר רבא וכו' הא דאמרי' הקטר חלבים ואימורים עד חצות כדאמרי' ריש ברכות וכו'. ושוב אין הכרח להביא ממרחק לחמו מן התוספתא אלא כמ"ש הכ"מ ממשנה דהכא. ובכן בזה שכתב התי"ט והא לית' לדברי רש"י צריכין ביאור במקצת:

ב

הר"ב ד"ה בין תכלת ללבן בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית פי' אחר גזת צמר שצבעה וכו' ע"ש. הנה הפי' אחר שכתב הר"ב הוא פירש"י בסוגי' ט' דקאמר הש"ס עלי' דמתני' מאי בין תכלת ללבן אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא הא בליליא נמי מידע ידעי אלא בין תכלת שבה ללבן שבה ע"כ. וכתב רש"י ד"ה בין תכלת שבה ללבן שבה גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה ע"כ. מיהו תוס' כתבו על פירש"י וקשה דאמרי' במנחות מ"ג ראה מצוה זו שבה תלוי מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש כדתנן עד שיכיר בין תכלת ללבן ואי קאי אגיזת צמר אינה תלוי' בציצית ועוד בלילה נמי פעמים יכולין לראות צמר שאינו צבוע כדרכו ע"כ יש לפרש בין תכלת שבה בציצית שהי' קבוע בו תכלת וגם שני חוטי לבן ועושין בו חוליא של תכלת וחוליא של לבן ע"כ. וכפי' התוס' כתבו נמי הרמב"ם והרא"ש ובכן צע"ג שהר"ב כתב פי' אחר גיזת צמר וכו'. נהי דאפשר על קושי' השני' של תוס' לא חש וס"ל כמו לרש"י דאין יכולין לראות בלילה צמר שאינו צבוע כדרכו. מ"מ נדחה הפירוש זה מכח קושיא ראשונה דמוכרח מסוגיא דמנחות וחידוש שלא העיר בזה מד"ז התי"ט שכתב הר"ב פי' אחר וכו' והוא נדחה ואינו נראה מגמ' ערוכה דמנחות ראה מצוה זו וכו'.

וליישב זו יהיה נכון לבקר שיש לתמוה עוד בפי' שכתב רש"י והר"ב שהוא נגד הירושלמי להדי' דאיתמר שם כיני מתני' בין תכלת שבה ללבן שבה מ"ט דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו [היינו חוטי לבן שעם התכלת שאצלו. ר' אלי' פערקאן]. ומ"ט דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעין [והביאו הירושלמי זו] הרי מפורש בשום שכל אלו הטעמים דאיתמר בירושלמי בטעמא דת"ק וראיתם אותו מן הסמוך לו דהיינו בין תכלת ללבן שבציצית ממש. ולמה נאדו רש"י והר"ב מהפי' דאיתמר בירושלמי.

לכן נראה דמה דקאמר הש"ס במנחות ראה מצוה זו וכו' שפיר קאמר התם אהא דמקשה שם ורבנן דס"ל דכסות לילה חייב האי וראיתם אותו מאי עבדו לי' על זה משני מבעי להו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלוי' בה ואיזו זו ק"ש דתנן מאימתי קורין שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. אמנם לדידן דקי"ל כר' שמעון בסוגי' דהתם וכמ"ש ג"כ תוס' דכסות לילה פטור והוכיחו זה לעיל [מנחות] מ: ד"ה משום מכמה סוגיות הש"ס ע"ש. ויליף לה מדכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה. ולרבי שמעון לא דרשינן כלל ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת וכו' ואמטו להכי לא ניחא לי' לרש"י לפרש משיכיר בין תכלת שבציצית. דאי הכי מנ"ל לר"ש דוראיתם אותו ממעט כסות לילה דלמא להכי אתיא ראה מצוה זו וכו' אלא מסתברא דלר"ש פירושא דמשיכיר בין תכלת ללבן שבגיזת צמר. אמור מעתה לא קשיא לפירש"י מסוגי' דמנחות. וגם מן הירושלמי לא קשיא די"ל דהירושלמי מפרש אליבא דרבנן. אבל בסוגיא דילן הכא דאדברי המקשה דקאמר אילימ' בין גבבא דעמרא וכו' נקט המתרץ אלא בין תכלת שבה ללבן שבה דאדסליק מיני' קאי דהיינו בגבבא גופי' והיא גיזת צמר ומדוקדק בזה מלת שבה אבל לפי' בין לבן שבציצית מלת שבה אינו מדוקדק וגם העיקר חסר. ואוזן שומעת תבחן מלין לשון רש"י בסוגיא דמנחות שם ד"ה זו קריאת שמע דכשתכיר מנין של ציצית קרא את שמע ע"כ. והגי' הצ"ק דצ"ל כשתכיר צבע של ציצית קרא את שמע ע"כ. וכתבתי בהפלאה שבערכין ערך תכלת בס"ד דבה"ז שהביא רש"י זו ולא הגי' כלום נראה דשפיר עביד דגם בלתי ההג"ה מובן דברי רש"י שכוונתו כשתכיר מנין חוטין של ציצית כלומר כמה חוטין יש מן הלבן וכמה חוטין יש מן התכלת נמצא ממילא מכיר הצבע בין תכלת ללבן וע"ש כי הארכתי. עכ"פ בין לפירושי ובין לפי הגה"ה שכתב הצ"ק יהי' פירש"י דהתם סותר פי' רש"י דהכא בברכות. אבל בברורי דברים שכתבתי למעלה דהתם במנחות אליבי' דרבנן דס"ל דכסות לילה חייב פרש"י שפיר. אבל בברכות פרש"י אליב' דהלכתא כר' שמעון. ובהפלאה שבערכין עוד הארכתי. ופה קצרתי. אפס ההכרח ברר פרש"י והר"ב לבדנה הצגתי:

תוי"ט ד"ה עד הנץ החמה וכו' וברייתא דותיקין גומרין וכו' ע"ש. וכן בתוס' דסוכה מ"ד: ד"ה כאן במקדש וכו' הביאו ראיה מהך דוכתא. ולא ידעינן למה לא זכרם התוספות יום טוב:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.