יש סדר למשנה/ביצה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יש סדר למשנהTriangleArrow-Left.png ביצה TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
מלאכת שלמה
הון עשיר
יש סדר למשנה
רש"ש


חומר עזר

דפים מקושרים

א[עריכה]

הר"ב ד"ה שאור בכזית וכו' כי כל אוכל מחמצת וכו' ע"ש. דע דגם ברש"י ז' ע"ב איתא כך ד"ה פתח הכתוב בשאור שאור לא ימצא וסיים בחמץ כי כל אוכל (מחמצת) וה"ל לכתוב כי כל אוכל שאור וכו' וכתבתי בתכ"ש לכאורה צ"ע דהא מחמצת דכתיב היינו שאור וכן כתב רש"י בנימוקי חומש פ' בא י"ב י"ט בזה"ל כי כל אוכל מחמצת ונכרתה לענוש כרת על השאור והלא כבר ענש על החמץ אלא שלא תאמר חמץ שראוי ענש עליו שאור שאינו וכו' לכך נאמרו שניהם עכ"ל. ורבי זירא דאמר להדיא דסיים בחמץ ופירש"י שעליו שהעתקתי למעלה יתנגדו לפירש"י בחומש ואף אם יש בזה קצת להעלות ארוכה. מ"מ קשה טפי שלא כתב מן המוקדם פסוק ט"ו תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה שהרי להדיא ופשוט דפתח בשאור וסיים בחמץ. ולולא דמסתפינא ה"א דכך צ"ל ברש"י פתח הכתוב בשאור תשביתו שאור מבתיכם וסיים בחמץ כל אוכל חמץ וה"ל למכתב כי כל אוכל שאור וכו' אח"כ מצאתי בקצת פוסקים איתא ברש"י וסיים בחמץ כי כל אוכל חמץ וה"ל למכתב וכו' והנאני דמצאתי מקצת דברי מכווין ובכן גם דברי הרב צריכין תיקון על אופן זה:

תוי"ט ד"ה ביצה שנולדה וכו' והא דנקט יו"ט ולא שבת ויהיה פרושו שבת שאחר יו"ט וכו' ע"ש. לולא תירוצו קצת לפקפק בו. הוי אמינא [ודע דלאוקימתא דרב נחמן דטעמא דב"ה משום מוקצה. לא קשיא מידי דלדידיה דוקא ביו"ט ס"ל לב"ה דלא תאכל משום מוקצה אבל בשבת קי"ל כרש"י דמוקצה שרי וגם לשארי אמוראי (דאוקי למתני' בגוונא אחרינא) ג"כ לא קשיא דליתני ביצה שנולדה בשבת. באשר] לפי המבואר בסוגיא ג' ע"א כולהו כרב נחמן לא אמרו (משום מוקצה. רש"י) כי קושיין (כדפרכינן לעיל לפלגו בתרווייהו. רש"י) הרי דנידחה מימרא דרב נחמן ולא אמרינן טעמייהו דב"ש וב"ה משום מוקצה משום קושיא דנפליג בתרווייהו תרנגולת העומדת לגדל ביצים היא וביצתה בש"א תאכל וב"ה אומרים לא תאכל (כדאיתא בסוגיא ב' ע"ב) והשתא אי הוי תני במשנה ביצה שנולדה בשבת הוי אמרינן כרב נחמן משום מוקצה וליכא למיפרך ליפלגי בתרנגולת דהא בתרנגולת אי אפשר לומר תאכל דמחוסרת שחיטה וא"א למישחט בשבת. ולהכי תנא ביצה שנולדה ביו"ט ונדע שפיר לאפוקי מדר"נ מדלא פליגי בתרנגולת. וזה ברור. ורציתי לומר דס"ל להתוי"ט דמאן דאית ליה הכנה ושהוא מדאורייתא כמו דס"ל לרבה מדכתיב והיה ביום הששי וכו' ודאי דעדיפא ליה לאוקמי המשנה בתרנגולת העומדת לאכילה ומשום הכנה מלאוקמי כרב נחמן. ומאי דקאמר הש"ס כולהו כרב נחמן לא אמרו כי קושיין היינו רב יוסף ורב יצחק נאדו בשביל הך קושיין אבל רבה דס"ל בעלמא להדיא הכנה דאורייתא אף בלא קושיין עדיפא ליה לאוקמי מתני' טעם המבואר משום הכנה ולפיכך לא מצינו למימר (עכשיו דעוסק התוי"ט בטעמא משום הכנה כרבה) דלכך תנן ביצה שנולדה ביו"ט לאפוקי מדר"נ כנ"ל שהרי בלאו הכי נמי מוקמינן משום הכנה. אמנם ראיתי רש"י שכתב להדיא ד"ה כלהו רבה דאוקי מתני' משום הכנה ורב יוסף ורב יצחק דאוקמו משום גזרה כרב נחמן לא אמרי משום מוקצה כי קושיין וכו'. צא ולמד דדעת רש"י דלולא קושיין הוי נמי רבה קיימא בטעמא דרב נחמן משום מוקצה ובתרנגולת העומדת לגדל ביצים. ומיושב שפיר קושי' התוי"ט כדאמרן:
מיהו להרי"ף והרמב"ם הביאם הטור א"ח סי' תנ"ה שכתבו דקי"ל [כרב נחמן ושדברי רב נחמן מוכרחים] מכח סתמא דמשניות שלא יהיו סותרין מחוייבים אנו לומר דבשבת מוקצה שרי וביו"ט אסור המוקצה [ודלא כבעל ה"ג ורש"י ור"י ור"ת דדחו דברי ר"נ לגמרי אלא דבין בשבת ובין ביו"ט מוקצה שרי והוסיף הרא"ש סוף מס' ביצה דלא אשכחן דמפליג אלא רב נחמן נדחק לחלק להעמיד אוקימתא דידיה אבל לשאר אמוראי אין צריך לחלק ולא חיישינן להך לישנא דקאמר מכדי מאן סתמא למתני' רבי מ"ש בשבת דסתם לן כר"ש ומ"ש ביו"ט דסתם לן כר"י דבכמה דוכתי חזינן דפליגי סתמא אהדדי וכו' ע"ש] מקשה התוי"ט שפיר דליתני ביצה שנולדה בשבת וממילא ידענא טעמא משום הכנה כדרבה דאלו בעומדת לגדל ביצים וכרב נחמן אין לומר שהרי בשבת ליכא איסור מוקצה (וא"כ גם בלא קושיין דליפלגי בתרנגולת ידענא דטעמא דמתני' משום הכנה ולזה העירני גם מחו' הרבני הנבון מהר"ז נ"י). אפס לתירוצו של התוי"ט מלבד הדוחק והפקפוק דברים יש להתעורר עוד נהי דלרב נחמן לא קשיא דלא תנא שנולדה בשבת משום דבשבת דחמירא לא גזרו על מוקצה ומותר. אבל לרב יוסף ולרב יצחק דמפרשו משום גזירה קשיא הא דלא נקט שנולדה בשבת ויש ליישב דמשום דרצה להורות דפלוגתיי' דב"ש וב"ה בנולדה דוקא אבל במעי אמן ד"ה שרי כדמסיק הש"ס ו' ע"ב והילכך הוצרך למתני' ביום טוב דאי הוי תני בשבת לא הוי ידעינן דה"א אפי' במעי אמן פליגי דהא דקתני שנולדה בשבת לא שכיחי כלל למצוא במעי אמן (כי אם שנשחטה לצורך חולה) אבל השתא דתני ביו"ט ואפ"ה פליגי בנולדה ידעינן שפיר דבמעי אמן שרי ולא גזרינן. ברם השתא דאתינן להכי שפיר איכא ליישב קושית התוי"ט גם לשיטת רבה כדאמרן. ובתוך הדברים יתבאר הסוגיא במאי אוקימתא בתרנגולת וכו' ע"ש להודיעך כחן דב"ש וכו' ולפלגי בתרנגולת להודיעך כחן דב"ה וכו' וכתב כח דהתירא עדיף וכו' ע"ש לכאורה צריכה פנים שהרי סברת המקשן ולפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דב"ה אע"ג דכבר תירץ הש"ס להודיעך כחן דב"ש [וז"ל הרשב"ם בב"ב ק"י ע"ב ד"ה אמר ליה רב פפא כו' ואין זה שיטת הגמ' שיכחיש המקשה סברת המתרץ בלא טענה אלא א"כ מקשה לו מצד אחר ע"כ. וכ"כ תוס' סוכה ט"ו ע"ב ד"ה והא אפשר וכו'] מהנראה דבא המקשן בטענה חזקה דמן הראוי ה"ל לתנא להודיע אליבא דב"ה דקי"ל ב"ש במקום ב"ה אינו משנה [והארכתי בזה במקום אחר בס"ד] והשתא דכל זה עיקר כוונת המקשן קשה מאי האי דמסיים וכתב כח דהיתירא עדיף הלא בפלוגתא דב"ש נגד ב"ה לא שייך לומר הכי דקי"ל דאינה משנה שוב ראיתי שכתב המהרש"א בתו' ב' ע"א ד"ה ביצה וכו' בזה"ל אע"ג דאמרינן כח דהיתירא עדיף לאוקימתא כרב נחמן לא ניחא למימר לשארי אמוראי דבכמה דוכתין אמרינן ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ע"כ:
ובאמת נפלאת זאת היא בעיני דמ"ש לרב נחמן נימא הכי ומאי דוחקי' דש"ס למימר הכי אליבא דרב נחמן נגד כל סוגית הש"ס. ואשר על כן רחש לבי דבר טוב דקושטא הכי הוא דאין סברא כלל להודיע אליבא דב"ש. ברם הכא הוי נפקותא לב"ה והיינו בזה דתנא פלוגתא בביצה שנולדה קשה קושית הש"ס לעיל והא נולד הוא ומהכרח לומר דלית ליה מוקצה לית ליה נולד [כתירוצו של ר"נ] דמוקצה ונולד שקולים הם וב"ה דאסרו היינו מטעם מוקצה והשתא לרבי דסתם בשבת דעת ב"ה מוקצה כב"ש דשרי אבל ביצה שנולדה בשבת אפ"ה לב"ה מותר ועל זה סובב כוונת האומר וכ"ת כלומר דלהכי תניא פלוגתא בביצה שנולדה להודיעך כח דהיתירא לב"ה דביצה שנולדה בשבת שרי [משא"כ אי הוי תני פלוגתי' בתרנגולת ה"א כסברת המקשן לעיל דאפילו מאן דשרי במוקצה בנולד אסור] ואף דביו"ט עצמו אין נפקותא לב"ה דעכ"פ ידעינן דב"ש בביצה אסרה רק בנולדה בשבת ה"א דאסורה ג"כ הביצה מטעם נולד וכאשר זכינו לסדר אותו דכוונת וכ"ת כח דהיתירא עדיף היינו לב"ה שפיר מסיים עלה ונפליג בתרווייהו תרנגולת העומדת לגדל ביצים היא וביצתה בש"א תאכל ובה"א לא תאכל. דנדע תרתי לבית הלל. הראשון דאית ליה לב"ה מוקצה ממאי דתני תרנגולת. השני נדע דלית ליה איסור חדש מחמת נולד ונמי נשמע דלא פליגי אב"ש בזה דמוקצה ונולד שווין וכנ"ל אבל השתא דלא תני אף בתרנגולת י"ל דב"ה לית ליה מוקצה והא דאסרו ביצה מטעם נולד אסרו ופליגי ב"ש וב"ה רק בנולד לחוד אבל במוקצה לא פליגי ומודו תרווייהו דשרי. דבשלמא אי אשמעינין אף בתרנגולת לידע דב"ה אסרו מוקצה שפיר נדע דאף ב"ה לא ס"ל איסור מחודש בשביל נולד דמה"ת למצוא פלוגתא חדתא דפליגי ב"ה אף בהא על ב"ש ומוטב לומר דמטעם מוקצה אסרו וא"כ נדע [דבשבת דמוקצה שרי] ביצה שנולדה בשבת מותרת. אמנם במה דתנא פלוגתא רק בביצה נוכל לומר להשוות ב"ש וב"ה בדיני מוקצה דלכ"ע שרי. וב"ה לא אסרו אלא מטעם נולד. ועפ"י הדברים האלה יש ליישב קושית תוס' ד"ה ונפלוג בתרווייהו תימא ובכל מקום כו' די"ל כו' דפריך הכא הכי לפלוג בתרווייהו וכו' כדי דנשמע העיקר כח דהיתירא. כאשר למעלה אמורה:

י[עריכה]

תוי"ט ד"ה סנדל וכו' ומימרא דאביי הוא וכו' ע"ש. כל הדברים האלה אין מובן להם ובלתי ספק נשמט בדפוס שורות שתים או יותר ובכן לצורך התיקון צריך אני להעתיק מה דאמר אביי בסוגיא דביצה ט"ו ע"א סנדל המסומר אסור לנעלו משום מעשה שהיה (במס' שבת דף ס"ב ע"א. רש"י) ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחין דאי סלקא דעתיה אסור לטלטלו השתא לטלטולי אסור משלחין מבע"י ע"כ. ודע עוד במשנה דשבת ס' ע"א לא יצא איש בסנדל המסומר וכו' וכן במימרא שם סנדל המסומר מ"ט אמר שמואל שלפי הגזרה היו וכו' דחקו זה בזה וכו' וכן באותו שעה אמרו אל יצא אדם בסנדל המסומר הרי דמשמע דדוקא שלא יצא דאי אמרינן דאפי' לנעלו אסור מאי אריא דתנא לא יצא וכו' אפי' בביתו אסור. וכן הלשון דמסיים במימרא דמעשה שהיו הורגים זה את זה באותו שעה אמרו אל יצא אדם משמע דדוקא בענין זה גזרו וא"כ קשה על הרב שכתב ד"ה סנדל וכו' שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת ויו"ט [וכ"כ רש"י בפי' המשנה אלא דהרב סמיך אמימרא דאביי בסוגיא דביצה שהעתקתי לעיל]. ועל אביי לא קשה דאיהו הוכיח דאל יצא לאו דוקא ואפילו בביתו אסור מכח הברייתא דמייתי הש"ס בשבת (והיא תוספתא פ"ה וביומא פ"ד) דף ס' ע"ב לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא יטייל מבית לבית אפילו ממטה למטה וכו' וכאשר תמה התוי"ט על הרמב"ם שהשמיט דין דאביי והברייתא וגם אחר העיון בהר"ן דשבת ובתוס' דשבת ס' ע"א ושייך לעמוד ב' ד"ה לא סנדל המסומר ולא מנעל וכו' ומעתה בין תבין את אשר לפניך. ובחדושי בס"ד הארכתי ושם יאירו עיניך:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.