ישועות יעקב/אורח חיים/קנז

ישועות יעקב ‏ אורח חיים קנז

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

י

(י) שלא לברך עד אחר הנטילה. הטעם משום שאין ידיו נקיות וכתב לפעמים משום דבאמת אנן קי"ל סתם >>>

>>>

והנה לפי מה שנתבאר מדברי התוספות הא דקאמר הש"ס שם דבטבילה גברא לא חזי היינו בטבילת גר שאינו יכול לומר וצונו שעדיין לא נצטוה במצות אם כן אף אחר טבילה איך יברך הא לא נצטוה על הטבילה ובשלמא אי נימא דגברא לא חזי משום שאין רשאי לברך בעת ההוא אבל מכל מקום כנים דבריו שנצטוה על הטבילה מברך אחר כך אבל איך שייך לברך שנצטוה על הטבילה והרי בעת ההוא עדיין לא נצטווה ועל מה מברך.

ונראה לי דבאמת גר שבא להתגייר מחויב לטבול עצמו וא"כ מברך על מצוה זו אלא שאינו מחויב בברכה כל זמן שלא טבל וע"כ אינו מברך אבל אחר שכבר טבל מברך וזה ברור. והנה בזה נראה לי הא דקאמר הש"ס גבי טבילה דלכך מברך אחר הטבילה משום דגברא לא חזי ולא קאמר בפשיטות כיון דכבר טבל מברך אח"כ כמו בכל ברכת המצות לדעת הגהת אשר"י אם לא בירך קודם מברך אחר כך. ולי נראה דאין כאן קושי' ועמוד והתבונן בזה, הנה בכל ברכת המצות אם כבר קיים המצוה מברך עלי' אחר כך דהרי אלו לא קיים המצוה היה מחויב לקיימה והא דפטור משום שכבר קיימה א"כ הרי נמשך הקיום שאינה מחויב לקיים עוד מצוה זו שייך ברכה כמו אי לא קיים אותה אבל בטבילת הגר הרי אי לא קיים לא היה מברך דאי אפשר לברך ברכה זו קודם טבילה א"כ הרי אין הברכה חלה אחר שכבר נעשה מצותה וגם אם לא היה נעשית מצוה זו לא הי' שייך ברכה וא"כ אין מקום לברכה אם לא דכיון דגברא לא חזי הי' תחילת תקנת חז"ל לברך אחר טבילה לכך הוצרך הש"ס לומר משום דגברא לא חזי ואמנם ראיות המחבר ברכת אברהם שהביא הש"ך הוא משאר חייבי טבילות דמשום לא פלוג עשו חז"ל תקנה שיברכו לאחר טבילה ובזה קשה אי נימא דאף בדיעבד אינו יוצא איך עשו חז"ל משום דלא פלוג לברך אח"כ א"ו דבדיעבד יוצא אם בירך אח"כ ורק לענין לכתחילה אמרו חז"ל שראוי לברך קודם ומשום לא פלוג עשו חז"ל כמו דיעבד וזה ברור:

ובזה נראה לי ליישב לשון התוספות דכתבו וכן גבי נטילת ידים מברכין אחר הנטילה משום דאין ידיו נקיות כשיוצא מבית הכסא ותמה מהר"ש דא"כ אמאי נקט הש"ס חוץ מן הטבילה ה"ל למימר חוץ מן הטבילה ונטילת ידים. ובזה אתי שפיר, דבאמת אנן קי"ל דלא תיקנו ברכת נט"י ביוצא מבית הכסא רק לסעודה, והטעם כתבתי לעיל דבכ"מ דא"צ נטילת ידים רק כשידוע שנגעו לא שייך לברך על נטילת ידים דאין בזה תקנת חכמים דבוודאי ירחץ ידיו שלא יהיה שם דבר מטונף רק כשחז"ל תיקנו נטילה אף שידיו נקיות בזה דמצד תקנת חז"ל קאתינן עלה שייך לברך א"כ פשיטא שאם לא בירך קודם הנטילה מברך אח"כ שהרי אם לא נטל ידיו היה מחויב ליטול ידיו ולברך מאי אמרת הרי אי לא נטל ידיו לא היה יכול לברך לפי שאין ידיו נקיות זה אינו דמ"מ כשרוחץ ידיו אף שאינו נוטל ידיו כדין נטילת ידים לסעודה יכול לברך וכאן אף אי לא יהיה נחשב כנטילה גמורה מ"מ הרי כבר רחץ ידיו וידיו נקיות ויכול לברך. ולכך נקט טבילה שאם לא טבל כדין טבילת גר אינו בר ברכה כלל וזמן שאינו מחויב כלל בברכה איך יהיה מועיל אי לאו שתקנת חז"ל הי' לברך אח"כ וזה הוא שאמר כל המצות מברך עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה ודו"ק היטב:

ומעתה נ"ל ברור לדינא דאף במקום שאינו צריך ניגוב מ"מ מברך אחר הנטילה כיון דבדיעבד אם בירך אחר כך מועיל יש לסמוך בנטילת ידים על הסוברין כן.

והנה יש לי מקום עיון לדעת ההגהת אשר"י >>>

>>>

· מעבר לתחילת הדף