יצחק ירנן/קריאת שמע/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
ברכת אברהם
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יצחק ירנן
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה"


יצחק ירנןTriangleArrow-Left.png קריאת שמע TriangleArrow-Left.png א

א[edit]

פעמיים בכל יום קוראין ק"ש וכו'. וכתב בספר המצוות מצות עשה י' היא שציונו לקרוא ק"ש ערבית ושחרית וכו' ומינה תברא למ"ש הלח"מ ריש הל' תפילה עיין מ"ש רבינו וז"ל מצות עשה להתפלל בכל יום וכו' והקשה הוא ז"ל דלמה לא התחיל בהל' ק"ש מצות עשה לקרוא את שמע כמו בתפילה ותירץ וז"ל וי"ל כדמתרץ בספר חרדים דמצות יחוד ה' חייב אדם לייחד בכל רגע ולכך לא חשבה לאחד ממצוות עשה שבתורה עכ"ל. והרי כתבה בפירוש לאחת ממצות עשה. ועוד קשה דמצוות אחרות כתב כלשון זה דהכא ולא שייך תירוץ זה. ועיין בחנן אלהים ריש הלכות שבת מ"ש לחילוק זה דמשנה רבינו כפעם בפעם משם הרב דוד גרשון, ומה שכתבתי לענ"ד בחי' להל' שבת יעו"ש.

ה[edit]

הקורא ק"ש וכו'. וכתב מרן ברכות דף י"א עד וזו היא דעת רבינו עכ"ל. ודבריו סתרי אהדדי ממ"ש כאן למ"ש מרן בב"י סי' ס' על מ"ש הטור והגאונים הכריעו וכו', שכתב כן פסקו הגאונים והרא"ש וכו' אבל וכו' וכדברי הרי"ף ז"ל, הרי דהשוה לגאונים עם הרא"ש והיינו טעמא מדכתב דעת הגאונים בסוף דבריו וכאן השוה להרא"ש כהרי"ף ורבינו.

ו[edit]

ברכה וכו' יוצר אור ובורא חושך. ועיין בב"י סי' נ"ט כתב על שם מהר"י אבוהב וז"ל היה נראה דהחשך רע ואינו כן וכו' עכ"ל ודבריו מתמיהים דמקרא מלא דבר הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב ורז"ל יחסו מעשיהם של צדיקים לטוב ושל רשעים לחשך ועוד אמרו בש"ס אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי דהחשך הוי רע אף שיפה בעתו ואיך כתב דלא הוי רע כיון דיפה בעתו. ולענ"ד יראה טעם אחר דבא להורות דביד ה' להחשיך ביום כמו בלילה וכמו במצרים ולהאיר בלילה כמו בליל יציאת מצרים. ואחר זמן הרבה נדפס ספר ברכי יוסף בשיוריו סי' נ"ט כתב דאין להקשות כמו שהקשינו דכונת מהרי"א לומר דהכל עשה יפה בעתו עכ"ל. ולענ"ד קושיין כדקאי קאי.

ז[edit]

וכל שאינו אומר וכו' לא יצא ידי חובתו. וכתבו מרן וז"ל וכתבו ההגהות על שם הרמ"ך דלא יצא ידי חובתו היינו ידי חובת ברכה זו אבל ידי חובת ק"ש יצא וכו' עכ"ל וכתב עליו וז"ל אי נמי הכי קאמר אפי' אמר הברכות אלו אלא שלא התחיל אמת ויציב לא יצא ידי חובת קריאת ברכות אלו כראוי וכו' עכ"ל. והקשה הרב יד אהרן נר"ו [או"ח] סי' ס"ו וז"ל וקשה דהרי אמרינן פרק היה קורא חייא בר רב אמר אמר אני ה' אלהיכם צ"ל אמת לא אמר וכו' א"צ לומר אמת וכו' והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דאמר הכי מודים אנחנו לך וכו' ולפי דברי מרן עדיין קשה והא בעי לומר אמת וכו' אלו דבריו. וכעת אין כאן קושיא דהא אני ה' אלהיכם דנקט בש"ס היינו פרשת ציצית כולה וכמ"ש רש"י שם והעולה מהש"ס דאי אמר פרשת ציצית צ"ל אמת ויציב ואי לא אמר פרשת ציצית גם אמת ויציב אינו חייב כי אם מודים אנחנו לך די ומרן איירי הכא בדאמר פרשת ציצית אלא דלא אמר תיבות אמת ויציב אלא השאר (מהברכות) [מהברכה] וע"ז אמר דלא יצא ידי חובתו כראוי לפי שעיקרם נתקנו לומר שהקב"ה אמת וכו' וכמ"ש מרן, וטעם זה לאו לומר דאי לא אמרו לא יצא אלא דלא הוי כראוי ברם טעמא דיציאת מצרים מספיק להצריכו לברך שנית ולכן הקשו בש"ס, והשתא אין צריך לכל מ"ש. גם מה שהקשה להרב מנוח תראנו משם לא קשה דעד כאן לא אמרו בש"ס דיאמר מודים אלא באינו אומר פרשת ציצית וכך היא המטבע מעיקרא ברם כשיאמר פרשת ציצית ואינו אומר אמת ויציב בשחרית ומהפך נמצא משנה מטבע שטבעו חכמים וזה פשוט.

ח[edit]

לפי שאין סדר בברכות וכו'. נ"ב עיין בטור סי' ס' ודבריו מתמיהים וכמ"ש מרן ז"ל, והב"ח שם הליץ עליו וז"ל ומשמע לרבינו דמ"ש הרא"ש והא דדייק לאו אדברי רב האי דסמיך ליה קאי וכו' וכתב על מרן דשארי ליה מאריה יעו"ש. ודבריו תמוהים ועייל פילא בקופא דמחטא דהנה מ"ש דכתב הרא"ש וההיא דדייק וכו' וכמ"ש התוס', לא דמי הא להא כלל דהתוס' מאחר שכתבו הירושלמי דברכות אינן מעכבות קשיא ליה מש"ס דילן דאמר דהסדר אינו מעכב מכלל דברכות גופייהו מעכבי תירצו שפיר לחלק בין יחיד לציבור ברם הכא כל חיליה דרבינו חננאל הוא מהירושלמי וא"כ הו"ל [להרא"ש] להקשות מש"ס דילן כדי לחלק בין ציבור ליחיד ואם נאמר דסמך אמ"ש משם רב האי דצריך לקרות מההיא דש"ס דילן וא"כ נמצא דש"ס דילן קשיא לר"ח ואהא מחלק בין יחיד וכו', חוץ דזה רחוק אל השכל זאת עוד קשה דהכי הו"ל למימר וההיא דש"ס דילן איירי בציבור דהא משם בא תברתיה וכ"כ התוס' יעו"ש, ולא לחלק במקום אשר הוא נח לו. ועוד זאת קשה מה ראה על ככה ליישב לר"ח הש"ס דילן ולא לרב האי הירושלמי ואם אין לו תירוץ הו"ל להקשות עליו ולפסוק כר"ח כמנהגו ולא להניחו בלא קושיא ומה גם דהרשב"א כ"כ בפירוש משם רב האי ומאחר שכן אי אפשר לשום אדם לפרש כן והטור ח"ו לאו קטיל קני באגמא הוא. ומ"ש דהוכרח לפרש כן הטור בדברי הרא"ש דא"כ למה כתב הרא"ש ב' פירושים לא זכיתי להבינו דהא חלוקים הם הפירושים לר"ח ברכות אינן מעכבות ואם לא אמרם יצא וכדדייק מהירושלמי, ומש"ס דילן לא קשיא ליה כמ"ש הרשב"א בחידושיו תראנו משם, לא כן לרב האי ז"ל ודעימיה דברכות מעכבות אלא דאם אמרם שלא כסדרן אינו מעכב ומוקים להירושלמי ליחיד, לא כן לר"ח דלא קשיא ליה הירושלמי.
ועוד דלפי פירושו זה נמצא הרא"ש פוסק כר"ח דביה סיים ויישב מאי דהיה להקשות בו ודברי רב האי הניחם כן ולא יישב לדעתו הירושלמי וכמו שיישב הטור בעדו והטור הפך את הסדר עליונים למטה ותחתונים למעלה דלר"ח הביאו בתחילה ולא יישב לדעתו הש"ס דילן ואח"כ הביא דברי רב האי ויישב הירושלמי לדעתו ונמצא פוסק כרב האי היפך אביו. גם מ"ש לתרץ לקושיית מרן אשר הוא עצמו כתב וזו ודאי קושיא היא, דבריו הם על צד הדחק שהוא כדמיון. ועוד דהירושלמי אמר ברכות אינן מעכבות ולא אמר סדר ואדרבא עליה דידיה צ"ל שארי ליה מארי שחלק עם מרן ז"ל. גם מ"ש הב"ח ז"ל להתוס' והרא"ש דמאי מקשה וכו' והצריך עיון, נראה לענ"ד דקשיא להו ממאי דאמר הש"ס שם ומאי ברכות אינן מעכבות סדר ברכות ומהאי דייקי דוקא סדר דלא קפדינן הא הברכה קפדינן והוי היפך הירושלמי ואם נאמר דהירושלמי איירי דלא מעכב לק"ש ויצא ידי חובת ק"ש וכמ"ש הרב א"כ כ"ש דלא קפדינן הסדר דהא עיקר סידרן אקריאת שמע נתקן וכי היכי דאעיקרא אין קפידא בתקנה זו ואי לא אמרן יצא ידי חובה כ"ש כשאמרן שלא כסדר ומדאמר סדר ברכות ש"מ הא עיקרן מעכב ודוק ויש לדחות.
וראיתי להפר"ח ז"ל שם כתב לתרץ לקושיית הב"ח וז"ל ולא קשיא מידי דבירושלמי משמע דר' בא שדחה זאת אומרת דר"ש בן לקיש קאמר איהו גופיה אמתני' דריש פרק היה קורא זאת אומרת וכו' ומשמע דהכי קאמר אע"ג דמההיא ליכא הוכחה הכא איכא הוכחה שאין הברכות מעכבות כלומר ושיכול לברך הברכה שיודע עכ"ל. ואחר נשיקת ידיו ורגליו לא יישב מידי דהנה פירוש ההוא ירושלמי עלה דאמר להם הממונה הכריח הרב שדה יהושע דהכוונה היא דברכות אינן מעכבות לק"ש דלא כפירוש ש"ס דילן ולא איירי כלל הירושלמי בברכות עצמן אי מעכבות זו את זו או לא וא"כ כשאמר ר' בא מהכא ליכא למילף ברם מהכא איכא למילף קאי לק"ש אי מעכבות הברכות וקאמר דאינן מעכבות לק"ש ויוצא ידי חובת ק"ש בלא ברכות ברם ברכות עצמן מעכבות זו את זו כדאמר ש"ס דילן וחזרה קושיית הב"ח למקומה.
ומדברי הרב אלו למדתי כוונת הירושלמי ולק"מ קושיית הרב שדה יהושע דף ח' ע"ב על התוס' והרא"ש לדעת רב האי גאון שכתבו לחלק בין הירושלמי לש"ס דילן דהירושלמי איירי ביחיד וש"ס דילן בציבור והשתא הושוו ש"ס דילן עם הירושלמי ואהא כתב ואיני מבין כן שבירושלמי לעיל על מתני' דאמר להם הממונה אמר זאת אומרת ברכות אינן מעכבות והתם איירי בציבור וכו' ונדחק הוא בדברי התוס' והרא"ש ומוקי להירושלמי דפליג אש"ס דילן, ותמהני טובא עליו מה ראה על ככה דחרד כל החרדה הזאת דלא קשיא מידי דהא ר' בא הוא דדחי לעיל לדאמר ריש לקיש ברכות אינן מעכבות אך מכאן למד שפיר למאי דאיירי ביה תנא דהיינו ביחיד וכדקתני היה קורא ואה"נ דאי הוה ניחא ליה הילפותא דר"ל ממתני' דאמר להם הממונה היה הדין יוצא אפי' בציבור משום דהוא מוכרח לומר כן דבציבור דברים אמורים ברם עכשיו דלא מצינן למילף משם אלא מהא דפרק היה קורא דאיירי ביה תנא ילפינן דהיינו ביחיד ולא בציבור ומה גם דבזה לא פליגי הירושלמי עם ש"ס דילן וזה ברור.
והנה קושיית הב"ח היא גדולה על הרשב"א שהוא הסכים עם רבינו חננאל דבין ביחיד בין בציבור אין מעכבות וההיא דש"ס דסוף פ"ק הוא דרך דחיה ולא לקושטא דמילתא יעו"ש וכתב בסוף דבריו ומיהו לענין פירושא דירושלמי דדייק דאין ברכות מעכבות יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר ומברך אותן לאחר מכאן וכו', והשתא לפ"ז לא היה צ"ל דההיא דש"ס דילן היא דחיה דלו יהי דהוי קושטא וכדעת החולקים עם ר"ח אפ"ה לא קשיא ההיא דירושלמי דשם איירי דהברכות אינן מעכבות לקריאת שמע וידי חובת ק"ש יצא וש"ס דילן קאי לסדר הברכות כשמברך אותן, ואין לומר דקושטא דמילתא קאמר דאין זה מוסכם לכל כדי שנאמר כן ואדרבא הו"ל לתרץ אפי' לדעת החולקים דס"ל דהך דחיה הוא קושטא. אשר מזה נ"ל כמ"ש לעיל דכיון דאמרינן דחכמים לא הקפידו אי קרא ק"ש בלא ברכות דיצא כ"ש דלא הקפידו בסדר וגם אי קרא ראשונה יצא ידי חובתו מאותה ברכה דכל אחת ענין אחר דלא קיימי על הק"ש כ"כ כדי שנאמר שהם ענין אחד וראיה מאנשי משמר שלא היו מברכים כי אם אחת מהם ולכן הוצרך הרשב"א ליישב הש"ס דילן לר"ח כשנאמר שהוא דרך דחיה כנ"ל. ועיין להרשב"א בתשובה ב' וג' מקומות ציינם החבי"ב ז"ל. ועיין בדברי מרן בב"י סי' זה באורך עד מ"ש וכן הסכימו הגאונים וכו' יעו"ש, וכ"כ בשו"ע יעו"ש ככל דברי הרשב"א.
וראיתי להרב פר"ח שכתב עליו אחר שכתב דברי הרשב"א וז"ל וא"כ מ"ש המחבר ספר הברכות אינו מעכב מכלל דהברכות מעכבות לא קיי"ל הכי אלא הברכות אינן מעכבות וכפשט השמועה ולזה הסכים הרשב"א ז"ל ע"כ יעו"ש. ולא זכיתי להבינו דהא כתב מרן בפירוש קרא ק"ש בלא ברכותיה יצא וכו' וא"כ אין לטעות ממ"ש סדר הברכות וכו'.
עוד כתב הרב הנזכר וז"ל וכתבו התוס' וכו' דאע"פ שלא אמר ב' לפניה וב' לאחריה יצא וכו' משמע מדבריהם דא"צ עוד לקרות הברכות וכן נראה מדברי הרשב"א ריש פרק מאימתי שכתב דמה שאין אנו קורין על המטה ק"ש בברכות משום דאינן מעכבות וכן נראה מדברי הרא"ש, ודברי תימה הם דהא ודאי צריך לקרוא הברכות ותנן בין ברכה ראשונה לשניה משיב שלום וכו' ואי להפסיק אסור כ"ש שמעכבות ואע"ג דאנשי משמר וכו' מ"מ הוו פטירי לפי שהיו עסוקים בצורכי הקרבנות דלא כהרשב"א שהניח זה בקושיא והא דאמר בירושלמי זאת אומרת וכו' נראה לי דהכי דייק דכי היכי דקרא ק"ש בלא ברכות יצא מידי ק"ש ה"ה ברכות זו בלא זו יצא ע"כ תוכן דבריו.
והנה כל דבריו אלו תמוהים טובא דמה שדקדק מהתוס' אינו הכרח דלא נתעסקו בזה וי"ל דמודו דצריך לקרות הברכות. ומה שהביא מהרשב"א ריש מכילתין אחרי ראות כל לשונו שם נראה שאין כן דעת הרשב"א והכי הוי פי' דבריו שם ומה שאין אנו קורין ק"ש על המטה בברכותיה משום דאין הברכות מעכבות ר"ל לק"ש ואם קרא ק"ש בלא ברכות יצא והברכות עצמן כבר קראם מבעוד יום עם ק"ש ויצא מידי ברכות דבהא קיימא הרשב"א והחולקים שם יעו"ש. וזה מוכרח דהא איהו גופיה כתב בדף י"ב על דברי הירושלמי ומיהו מדברי הירושלמי וכו' יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר ומברך הברכות לאחר מכאן וכו' יעו"ש, וכ"כ מרן ב"י משם הרשב"א בתשובה בסימן זה וא"כ קשה איך כתב כן וצ"ע. ומה שהביא מדברי הרא"ש אינו הכרח. ומ"ש ותנן נמי בין ברכה ראשונה לשניה וכו' ואי להפסיק אסור כל שכן שמעכבות כבר הקשה הרשב"א כן ולא מצא מקום לנוח. ועוד קשה דידיה אדידיה דאילו הוא רוצה להכריח דמעכבות זו את זו והוא מפרש הירושלמי דר"ל דכי היכי דלא מעכבי לק"ש כן לא מעכבי זה לזה והא אם נפרש כן קשיא מתני' דלא יפסיק ביניהם וכמ"ש הוא ז"ל. גם מ"ש בפירוש הירושלמי כדי ליישב מאי דר"ל דהברכות מיהא צ"ל אח"כ, לא ידעתי אמאי נדחק כן דהיה יכול לפרש בפירוש הרשב"א דאינן מעכבות לק"ש ויוצא ידי חובת ק"ש אבל לא ידי חובת ברכות וצריך לברך הברכות, והן אמת דהוא לא ידע דברי הרשב"א ברם הוא פשוט בדברי הירושלמי כיון שרוצה להכריח דצ"ל הברכות באופן שכל דבריו תמוהים.

בשחרית

פתח וכו'. עיין למרן ז"ל הרחיב הביאור בזה יעו"ש עד וכן כי אמרינן ערבית בשעת הזכרת שם ומלכות אדעתא דמעריב ערבים ושכח וסיים יוצר אור לא יצא משום דמסתמא סירכיה נקט ואזיל וחתם יוצר המאורות עכ"ל. פירוש לפירושו דאי חתם ברוך אתה ה' המעריב ערבים יצא דהו"ל פותח וחותם במעריב ערבים ויוצא משום דבהזכרת שם ומלכות היה אדעתא דמעריב ערבים וחתם במעריב ערבים ויוצא ומשום הכי כתב דסירכיה נקט ואזיל. והנה פירושו זה לדעת רבינו הוא כפי' רש"י כדמותו דס"ל דכשאמר בש"ס אלא כדרבה בר עולא כדי להזכיר מידת יום בלילה פי' דלעולם אחר מלך העולם מיד אומר יוצר אור אלא דבשעת הזכרת שם ומלכות הוה דעתיה למימר אשר בדברו מעריב ערבים ואהא אמרינן כיון דאפי' הוה מסיים בדעתיה והיה אומר אשר בדברו מעריב ערבים היה מזכיר מידת יום מועיל ברכה זו כיון דהא מיהא חתם טוב והוי חתימה ופתיחה טובה. וזה דקדק רש"י לפרש כן כמ"ש ד"ה ה"ג וכו' וז"ל דהא כי פתח בשחרית אדעתא דמעריב ערבים הוה דעתיה לאדכורי בה מידת היום בלילה כגון גולל אור. הרי דס"ל לרש"י דלקושטא דמילתא התחיל ביוצר אור וכמ"ש מרן לדעת רבינו. ולפי שיטה זו של רש"י הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל וא"ת מאי קאמר כללו של דבר הכל הולך אחר החיתום דהא הכא לאו משום דאזלינן אחר החיתום אלא משום דפתיחתה וחתימתה הוי כתיקונה, ותירץ וז"ל הא אמר בסמוך דלאתויי היכא דאכל תמרי וקסבר דאכל נהמא הוא דאתא כנ"ל לפי שיטה של רש"י ז"ל עכ"ל.
ודבריו קשים לכאורה דאדרבא אי קאי כללו של דבר וכו' לרישא לא קשיא ואי קאי לסיפא קשיא, דאי קאי לרישא לא קשיא משום דהכי פירושו פתח במעריב ערבים דהיינו אדעתא וכו' וכיון דאפי' היה אומר מעריב ערבים היה מזכיר מידת יום וסיים דהיינו מיד אחר מה דהתחיל ביוצר אור עד סופו יצא דהכל הולך אחר החיתום ואי הוה חתים במעריב ערבים אף דהוה מזכיר בכלל מידת יום לא יצא נמצא דהכל הולך אחר החיתום דמה שחשב בשעת הזכרת שם ומלכות לומר אשר בדברו מעריב ערבים לית לן בה כיון דהא מיהא סיים כהוגן אלא אי קאי לסיפא קשיא טובא דהיכי קאמר הכל הולך אחר החיתום דהא מאי דיוצא ידי חובתו לאו משום דיוצא בדנהמא אלא משום דכשפתח אדעתא דתמרי אף דהוה מסיים הכי דיוצא בדנהמא אלא משום דכשפתח אדעתא יצא כיון דתמרי מיזן זייני ונמצא דלאו משום חיתום הוא דיצא. ועוד קשה דזו לא ראינו ולא שמענו דכשמסיים זה הכלל לא קאי לרישא אלא ודאי לרישא קאי והוי פירושא דרישא אלא דמחמת יתור אמרינן דאתא לרבות איזה דבר חידוש.
ולענ"ד נראה דגם בסיפא שפיר דמי למימר הכל הולך אחר החיתום משום דעל כרחך לא אמרינן על הכל אם אמר שהכל יצא אלא בדיעבד אם כבר אמר שיצא הברכה מפיו אבל לכתחילה צ"ל כתיקון חז"ל וכן בהא דתמרי אם אמר ברכת הזן יצא אלא דלכתחילה צ"ל כתיקון חז"ל וכאן כיון דנזכר אחר מלך העולם דהוא תמרי וצ"ל ברכת תמרים ונמצא דאי הוה מסיים ברכתא דנהמא לא יצא דלכתחילה כל שלא אמר כתיקון חז"ל לא יצא. והא דמהני הא דאפי' סיים בנהמא יצא אינו אלא להזכרת שם ומלכות דלאו אדעתיה לברך אדתמרי ודעתיה אנהמא בזה מועיל הא סיים בנהמא יצא דהיינו בהיותו בטעות זה דלאו אדעתיה לברך בדתמרי ברם כשהוא בדעתו שהוא תמרי צריך לברך אדתמרי וא"כ זה שנזכר אחר מלך העולם שהוא תמרי צריך לסיים בדתמרי נמצא הכל הולך אחר החיתום.

יא[edit]

ושיעור זה כמו עישור שעה וכו'. נוסחא אחרינא כמו שעה. וכתב הב"ח באו"ח סי' נ"ח וז"ל נראה לפי גירסא זאת שהרמב"ם בא להודיע השיעור מהתחלת היום כל זמן שהוא נקרא בשם קודם הנץ החמה עד הנץ החמה והוא כמו שעה קודם שיעלה השמש וכתב כן ע"פ הירושלמי וכו' לפי חשבון מהלך אדם בינוני ארבעים מילין ביום שהוא י"ב שעות זה תוכן דבריו.
והעיני בשר לו יראה דכל מה שחידש בזה כדי להבין דברי רבינו למה שהקשה דאינו כ"כ זמן מקודם הנץ החמה לאחר הנץ הוא דמתחיל הזמן הזה משיראה פני מזרח וכפי הירושלמי.
ואחר נשיקת ידיו ורגליו אינו דקודם הנץ אינו משיאיר פני המזרח אלא סמוך לו להנץ וזה לחוד וזה לחוד. וראיה ממ"ש הרא"ש גבי ברייתות דרשב"י דפעמים אדם קורא ק"ש זו בצד זו ויוצא דשל יום ושל לילה ובברייתא א' כתב על מ"ש בש"ס לעולם לילה הוא וז"ל פי' בלשון העולם נקרא לילה לפי שעדיין לא האיר היום וכו' וגבי ברייתא ב' כתב על מ"ש בש"ס לעולם יום הוא וכו' פי' בלשון העולם נקרא קודם הנץ החמה לפי שכבר האיר היום קצת וכו' ופירוש זה מוכרח מהש"ס דקודם הנץ החמה נקרא יום ואחר עלות השחר נקרא לילה והם זמנים מחולקים וא"כ כשכתב הר"מ מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי וכו' עם הנץ החמה ושיעור זה כמו עישור שעה וכו' ודאי דקאי לקודם הנץ החמה עם אחר הנץ החמה דבהא קשיא ליה למרן בב"י ובכ"מ.


· הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.