יצחק ירנן/ברכות/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ ברכות ז

ב

בעה"ב מברך וכו'. הכי איתא התם דף מ"ו ר' זירא חלש וכו', וכתבו התוס' ד"ה לא סבר וכו' מיהו י"ל הני תרי לישני דר' יוחנן וכו' יעו"ש. והרב חידושי הלכות [מהרש"א] האריך בזה וז"ל אך קשה מי הכריחו לכך ליישבם וכו' דלכאורה משמע דפליגי וכו' וכתב דקשיא להו וכו' אלא דאיכא לפלוגי בין איכא גדול לליכא ולכך מתוך הענוה היה משוה לר"ז גדול ואמר לו שיבצע ור"ז אמר אדרבא אתה גדול ובעה"ב ולך נאה לבצוע וה"ה בכולם גדולים וכו' וא"ל ר"ז לר' אבהו נמי לברך ברהמ"ז כדרב הונא וכו' ומסיים תלמודא איהו כמאן ס"ל שרצה ליתן לברך לר"ז וכו' יעו"ש.
ואחרי נשיקת ידיו ורגליו לא זכיתי להבינו דהא איהו רוצה להשוות גם לפירוש הגמ' הני תרי לישני דר' יוחנן ורב הונא דלא פליגי וכדכתבו התוס' וכתב דמאי דאמר הבעל הבית לאורח שיברך היינו משום דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן בעה"ב בוצע אלא כשאינו גדול אבל אי האורח גדול האורח בוצע ומשום ענוה עשה לר"ז גדול והשיב לו דאדרבא הוא גדול ונחזור לדר' יוחנן בעה"ב בוצע ונמצא דשניהם יודעים המימרא דר' יוחנן אלא דמר תולה הגדולה בחבירו ומר בחבירו ולעולם מחלקים כחילוק התוס' ז"ל ואם כן כשאומר רבי אבהו לר"ז שהוא האורח לברך הנה אמת נכון הדבר דלעולם מוכרח לברך אפילו שלא יהיה גדול יותר ר"ז דהא אמר ר' יוחנן אורח מברך ואוקימנא ליה להאי מימרא כשאינו גדול בשביל רישא שאמר בעה"ב בוצע ואיירי בדליכא גדול ברם בדאיכא גדול אורח בוצע דמהאי טעמא היו מחלקים כבוד זה לזה וא"כ מוכרח שיברך ר"ז שהוא האורח ומ"ש רב הונא בוצע מברך הא אוקימנא כשאורח הוא גדול דבוצע ולכך מברך וא"כ איך אומר ר"ז לא סבר לה מר לדרב הונא הא סובר וסובר ומחלק כחילוק התוס' וכדכתיבנא, גם הש"ס מאי אמר ואיהו כמאן ס"ל והא טעמו ונימוקו עמו כר' יוחנן דמ"מ אורח מברך דהא ידעי כולהו מימרא דר' יוחנן אלא שהיו מחלקין כבוד זה לזה ונמצא עדיין הקושיא עומדת לעד.
גם מ"ש בסוף דבריו לקיים פשט התוס' דקאי לתרי לישני דר' יוחנן וכו' יעו"ש, דבריו תמוהים דמאי קשיא אין ה"נ דלעולם אורח מברך אלא דגדול שבאורחים מברך ואי איכא כהן בהדייהו אם הוא עם הארץ תלמיד חכם קודם ואם הוא ת"ח מצוה לאקדומי. ועוד מאי הני תרי לישני כאלו מורה באצבע וא"כ חזרה קושיית הרב דכיון דש"ס מוקי להו בפלוגתא מהיכן בא להם לאשווינהו וכן הקשה הרב יד אהרן נר"ו בכת"י מהירושלמי ג"כ דהביא האי עובדא פרק אלו דברים וקאמר שם מתני' פליגא על רב הונא וכפי חילוק התוס' לא פליגי יעו"ש.
ואני הדיוט תמהני עליהם דמה כל החרדה הזאת בדברי התוס' וכוונתם רצויה לתמוה על רבי אבהו ור' זירא ששמו מחלוקת בין רבי יוחנן לרב הונא מאחר דיש ליישב דלא פליגי וז"ש מיהו י"ל ר"ל דהגם דבגמ' לא משוינהו מ"מ י"ל ואמאי מוקים להו בפלוגתא ולעולם אין דעתם לקיים דבריהם בגמ', ותיבת ר' יוחנן קאי למטה ולא למעלה וכמו שמצא הרב חידושי הלכות [מהרש"א] סיוע מהמרדכי ודוק.

ואם היו כולם בעלי הבית וכו'. כתב מרן נ"ל שכ"כ כדי ליישב וכו'. פי' דקשיא ליה בדברי רבינו דמאי קמ"ל פשיטא ואהא קאמר דלא בא אלא לתרץ הקושיא דהני תרי לישני וכו' וק"ל.

ג

ואינו בוצע לא פרוסה קטנה וכו'. וכתב [מרן] ולא גדולה [וכו'] מדאמרינן ר' זירא הוה בצע אכולא שירותא כלומר הוה בצע פרוסה גדולה שהיה די לו לכל הסעודה וכו' עכ"ל. כפירוש רש"י, והקשה עליו הרשב"א וז"ל ואינו מחוור דלא הו"ל למימר אכולא שירותא אלא בצע כולה שירותא ועוד דא"כ היכי פריך מחזי כרעבתנותא אדרבא היינו עין יפה דעלה אמרו בעל הבית בוצע וכו'. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו מה שהקשה ראשונה לא קשיא דהכי פירושו דהוה בצע פרוסה גדולה שיעור כל האכילה והוא לשון מתקבל, גם את השני לק"מ דאיתא במסכת דרך ארץ רבה סוף פ"ה וז"ל ולא יאחוז אדם כביצה פרוסה בידו ואם עושה כן הרי זה רעבתן וגרגרן עכ"ל, וא"כ מ"ש בעה"ב בוצע כדי שיבצע בעין יפה היינו פחות מכביצה ומסתמא אכולא שירותא ודאי דהיה גדול ולכן הקשה עליו דמחזי כרעבתנותא. אך קשה לרבינו דכתב יותר מכביצה ובמסכת דרך ארץ אומר אפי' כביצה ומרן שהביאו לא ידענו למה.

ד

מצוה מן המובחר וכו'. עיי"ש כל הסוגיא, וכתבו התוס' ד"ה כתנאי פירש"י וכו' ולא נראה דהא לכאורה משמע וכו'. וכתב החידושי הלכות [מהרש"א] אפשר דמשמע להו הכי ממאי דקאמר מר סבר חשוב עדיף ולא קאמר גדול עכ"ל. ואחר המחילה אין זו הכרח דנקט חשוב דקאי על פרוסה דחיטין ושלימה דשעורין ונקט לשון השוה לשניהם, ולי יראה דודאי התורם תרומה שהוא הבעה"ב מסתמא שהוא רוצה ליתן [בשוה] אלא דזה שלם וזה חסר והכל אחד וק"ל. וחכם בני תירץ דמשמע להו הכי מדנקט חצי בצל גדול ואמאי נקט חצי ולא נקט דבר והיפוכו תורמין בצל קטן שלם ולא בצל גדול חסר ואז הוי הבצל גדול יותר מקטן שלם דחסר כל דהו משמע וזה הוא דכתבו דלהכי נקט חצי בצל וכו' וק"ל.
ובד"ה מר סבר שלם עדיף וכו' והדין עם רש"י עד ולפירוש ר"ת וכו'. וכתב החידושי הלכות [מהרש"א] וז"ל ולפי דרכם של תוס' שפירשו הך דחצי בצל גדול דאין בו יותר מן הקטן אלא דחשוב וכו' לא הוו צריכי לכל זה וכו' יעו"ש. פירוש לפירושו דכיון דאיירי רב הונא בפתיתין גדולים ושלמים קטנים ושניהם חד מינא ואין זה חשוב מזה בהא קאמר ר"ה דבאיזה שירצה יברך ברם מודה בבצל דחשוב קודם דשניהם שוים במידה וודאי דהחשוב קודם או שלם קודם כיון דשניהם שוים במידה וא"כ יכול להיות ככו"ע ולא הוי כתנאי זה נראה פירוש דבריו, ולק"מ דר"ת לא מצינו לו שפירש כפי' התוס' בבצל ולא כפי' רש"י ולא מצינו אלא שחלק בפי' אחר של רש"י ברם בפי' דבצל אפשר דיפרש כרש"י ואיך יכתבו כן כמ"ש הרב ולכן כתבו כן אפילו לא יסבור כפירושו.
ובד"ה מניח פרוסה וכו' עד דקאי ללחמים עכ"ל. ופי' ששמתם שלום בין התלמידים עיין לתלמידי הרבינו יונה על הרי"ף ועיין לרבינו בפי' המשנה דמסכת תרומות משנה ה' ולהרב תוס' יו"ט ותנוח דעתך, ועפ"ז מתפרש שפיר מ"ש מרן פ"ה דהל' תרומות ה"ב יעו"ש.

ה

הבוצע וכו'. וכתב מרן דכך גורס הרי"ף עד ודא ודא אחת היא עכ"ל. ואי קאי דברי מרן אלו לשינוי דטעים לבציעה איך כתב דדא ודא אחת היא ואחר נשיקת ידיו ורגליו ליתא דהא בדף ל"ט אמר בש"ס מברך ואח"כ בוצע ואי הוי טעימה מהיכא תיתי דטועם קודם ברכה אלא ודאי דפי' בוצע הוא מפריש הפרוס מן הפת וכמ"ש רש"י והתוס' ז"ל, ואי קאי לשינוי דעונים למסובין וכי צריכא למימר ומ"מ ודאי דאהא קאי וק"ל. וכתבו התוס' דף מ"ז ד"ה אין המסובין וכו' עד אך לפי מ"ש ניחא. פירוש דעכשיו שפירש דיש חילוק בין הבוצע נותן הפרוסה לפני כל אחד ואחד לנוטלים המסובים ניחא דהיתר דאם רצה לחלוק כבוד היינו הכבוד שנותן לפניהם, ומ"ש אין המסובין רשאין איירי בלא נתן לפניהם. ואף שחלקו עלי בזה דא"כ מאי האי דאמר לרבו או למי שגדול ממנו דאפילו לכל אדם, זה ודאי אינו כלום דלאו דוקא דאה"נ דהוא הדין, ולא השגחתי בהם ושוב ראיתי להרב ראשון לציון כדברי.

ט

אין מניחין בשר חי על הפת וכו'. וכתב מרן דטעמא דכולהו משום דנמאס וכן הביא מפירוש רש"י יעו"ש, הרי דתלה הדבר במיאוס יעו"ש בב"י סי' קע"א וכ"כ על שם הרשב"א על שם רב האי ושכן נראה מדברי הרי"ף ולפי"ז מאי דתני בברייתא אע"פ שאין זורקין את הפת אבל זורקין את האוכלין ואוקמה בש"ס באינו נמאס מכלל דבפת אפילו אם אינו נמאס אסור והא ודאי הוי היפך דבריהם דכתבו דבפת אם אינו נמאס מותר דהם ז"ל אינם מפרשים הכי אלא ה"פ דלעולם אפילו בפת נמי אם אינו נמאס שרי אלא דבפת מסתמא לעולם נמאס כיון דליכא קליפה ומשו"ה תני סתמא אע"פ שאין זורקין את הפת ומתיר באוכלין בשאינן נמאסין דשכיח בהו בקליפין טובא ברם אה"נ דבפת אי ברור דאינו נמאס שרי כך צריך לידחק בדבריהם.
עוד כתב מרן וז"ל ודע וכו' עד דפשיטא הוא עכ"ל. ודבריו תמוהים דהרי כתב רבינו ואין זורקין את הפת וכיון שהעתיק אותה ברייתא מה צורך להעתיק סיפא דהאי ברייתא והנראה דס"ל דגלוסקאות ופת תרי מילי נינהו ואינן אלא חד.

ואין

נוטלין לידים. שם פלוגתא דתנאי. וכתב הרשב"א בחידושיו כך הגירסא וכו' וכן גריס רש"י ומיהו קשה על גירסא זאת מדאמר כמאן אזלא וכו' כר' אליעזר ואי איתא אפילו כר"א לא אתיא דהא לר"א נמי אין נוטלין ממנו מדאשבחיה קרא ועוד קשה דמהא דר"א לא שמעינן אלא אי נפיק ידי נטילה או לא הא להתיר הפסידן לא שמעינן עכ"ל.
ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה דמה שהקשה ראשונה מאי קשיא הא מ"ש ר' אליעזר הוא דלא מהני ליה נטילה ביין מזוג לפי שאינן מים וכפי' רש"י ז"ל ברם יכול לעשות צרכיו בו. גם מה שהקשה שנית לא קשיא מדאמר נוטלין משמע דיכול להפסידן דאי לא הו"ל למימר דאי נטל מהני ברם לכתחילה אסור משום הפסד ולא לומר נוטלין. ומה שהקשה שלישית עיין בתוס' והרא"ש יישוב.
עוד כתב הרשב"א וז"ל אלא נראה שלא נטילת ידים לאכילה קאמר אלא נקיות בעלמא ומשום הפסד אוכלין וכ"כ הראב"ד עכ"ל. וב"י בסי' קע"א כתב וז"ל והסכימו הרא"ש והרשב"א לדברי הראב"ד שפירש דלאו לנט"י לאכילה איירי וכו', וקשה דאיך לא זכר מ"ש הרשב"א בתורת הבית דהראב"ד חזר בו והסכים עמו.
וכתב עוד הרשב"א ויש מי שפירש וכו' עד לא מזלזלינן ביה. אין להקשות דא"כ לפלוג וליתני בדידה ביין מזוג (בין יין מזוג) בין מים ראשונים לאחרונים, דכולה בדידה קמיירי דנטילה דרישא נמי איירי במים אחרונים ומחלק בין מזוג לאינו מזוג. עוד כתב הרשב"א פיסקא המתחלת ולענין פסק הלכה וכו' איכא דדחי להא דשמואל וכו' ויש מי שפסק וכו' עד וכ"כ ר"י אלפסי עכ"ל. וכתב מרן ז"ל עליו בסי' קע"א וז"ל משמע מדבריו דמאחר שכתב הרי"ף ודוקא וכו' ומ"מ על מ"ש שכן נראה מדברי רב האי [וכו'] וקשיא לי הא בהדיא אמרינן הכי בש"ס והיכי תלי מילתא בדברי רב האי והרי"ף, ותירץ וז"ל ואפשר לומר דכיון דהנך אמוראי דאמרי הכי בש"ס סברי כשמואל אי לא הוה קיי"ל כשמואל לא הוה קיי"ל כהנך אמוראי וכיון דפסקו הרבנים כהנך אמוראי משמע דהלכתא כשמואל עכ"ל. ולכאורה קשה דמי זאת אמר דהנך אמוראי סברי הכי כשמואל הא מה שחילקו הכי הוא לרומיא דברייתות ברם אינהו סברי כחכמים דר' אליעזר דאין לתרץ באופן אחר ולק"מ דהא מר אותביה למר מברייתא ומר מפרק ליה דלא תיקשי ליה עד דמוקמינן בקושיא נגד הברייתא כהך חילוקא דמאיס ללא מאיס ואי איתא דלא סברי להו הך חילוק ונמצא פליגי על הברייתות מאי קשיא ליה למר עליה דחבריה מהאי ברייתא הא לא ס"ל, ומה גם לבסוף דמוקמינן בקושיא, ועוד דחכמים דר"א הוי כהנך ברייתות דחיישי למיאוס אלא ודאי דהנך אמוראי סברי כשמואל וכמ"ש מרן ז"ל.

יג

גמרו וכו'. קודם בואי לדברי רבינו אציעה נא שורש הענין, תמן תנינן דף מ"ב היו יושבין כל אחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולן וכתבו התוס' בד"ה הסבו בגמ' משמע וכו' ומיהו וכו'. ולכאורה דבריהם תמוהים וכמ"ש הרב חידושי הלכות [מהרש"א] וז"ל וכו' לא ידעתי וכו'. ולענ"ד יראה דאינהו קיימי ללישנא בתרא דלקמן דף מ"ג דאמרי איכא דאמרי אמר רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסיבה אבל יין לא מהניא ליה הסיבה ורבי יוחנן אמר אפי' יין וכו' מכלל דלדבר אחר לא מהניא ליה הסיבה וכל דבר דלא מהני הו"ל כמאן דליתיה ואהא קשיא להו ז"ל דא"כ אמאי מברך אחד לכולם וכתבו בירושלמי פריך כן דקים להו כאיכא דאמרי דהכא ומשני דבמוגמר כולם נהנים ביחד ולכן בברכה ראשונה סגי אפי' בלא הסיבה וכפירוש זה בירושלמי נראה שהרשב"א ג"כ הבין כן שסיים וגירסא אחרת מצאתי וכו' יעו"ש.
תו תנינן תמן בא להם יין וכו' עד על המוגמר, ועיין פירוש רש"י וכן פירשו התוס' יעו"ש דשניהם שוים בפי' דמתני' דאף דמביאין המוגמר אחר בהמ"ז והוי הפסק בהמ"ז אפ"ה מי שבירך על היין הוא מברך על המוגמר שהוא התחיל בברכות אחרונות ובזה שוים הם רש"י והתוס' הנזכרים עם רבינו דאחר ברכת המזון מביאין את המוגמר דלא כמ"ש הרב יד אהרן נר"ו בנימוקיו על רבינו כת"י דלרש"י מביאין את המוגמר תוך הסעודה, דליתא כמו שנראה ברור מדברי רש"י. ושוב ראיתי לתלמידי רבינו יונה שכתבו לדעת רש"י כמ"ש הרב הנזכר וחלוקים הם רש"י מתוס' יעו"ש, אבל מלשון רש"י שלפנינו נראה ברור כדכתיבנא אם לא שנאמר דבלשון רש"י ד"ה לאחר סעודה וכו' היו גורסין לאחר המזון ולא לאחר ברכת המזון ודוק. ולענ"ד אפשר שלזה כיון מרן בב"י סוף סי' קע"ד על מ"ש הטור ואותו שמברך וכו' משנה פ' כיצד מברכין ופי' רש"י דקאי אאותו שבירך על היין לאחר המזון וכן דעת הרמב"ם והר' יונה פירש דקאי אאותו שבירך המוציא ומיירי כשהביאוהו באמצע הסעודה עכ"ל. ודבריו תמוהים דחלוקים הם רש"י מרבינו דלרש"י והוא מברך על המוגמר קאי למי שבירך על היין שלאחר הסעודה ולרבינו והוא קאי לבהמ"ז ואיך השוום. ואולי יתכן ע"פ מה שכתבתי, דכיון דלרש"י ורבינו המוגמר הוא אחר בהמ"ז ולרבינו יונה הוא תוך הסעודה בזה השוום מרן.
המורם מזה דדעת רש"י ודעימיה דהוא אומר על המוגמר קאי למברך על היין והוא מכוון בלישנא דמתני' הסמוך לה קתני לאחר המזון אחד מברך לכולם ברם לא יכולתי להלום לפי"ז היאך אתי סוגיין דגרסינן הכי והוא אומר על המוגמר וכו' מדקתני והוא מכלל דאיכא עדיף מיניה ואמאי הואיל והוא נטל ידיו תחילה וכו', הרי בבירור דס"ל לש"ס דוהוא קאי לבהמ"ז וכן קשה לרבינו יונה דפי' דקאי להסבו אחד מברך לכולם דהוא ברכת המוציא וכן להראב"ד בתמים דעים (סי' ר"מ) וכ"כ משמו הרשב"א בחידושיו ובשלמא להראב"ד ורבינו יונה לא קשה כל כך דהן נמשכו אחר הירושלמי דמוכרח דמוגמר הוי תוך הסעודה וכמ"ש הרשב"א בחידושיו לדעת הראב"ד, הן אמת דקשה דלא היה לו לילך אחר הירושלמי כיון דהוי היפך ש"ס דילן, ברם לרש"י קשה דלא הוי לא כהירושלמי ולא כש"ס דילן וצ"ע.
מעתה נבוא לדברי רבינו והראב"ד וז"ל גמרו וכו' מי שבירך בהמ"ז הוא מברך על המוגמר. וכתב הראב"ד אע"פ וכו'. פירוש דבריו דאף שלא בירך הגדול בהמ"ז אפ"ה אם לאחר סעודה בא המוגמר הגדול מברך ואע"פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך ברכת המזון כבר עברה רשותו וחזר הברכה לגדול שלא אמרו שהוא מברך אף דאיכא עדיף, דתיבת והוא מורה כן, אלא על הבא בתוך הסעודה כדאיתא בירושלמי הביאו הרשב"א בחידושיו יעו"ש והבוצע הוא שאומר על המוגמר אלא דקשה דסותר מ"ש כאן למ"ש הרשב"א משמו דאילו מ"ש כאן הוא דהיכא דהביאו המוגמר לאחר בהמ"ז הגדול מברך ומ"ש שם הוא דאינו מברך כלל דהוי להעביר הזוהמה אלא דבאמצע הסעודה מברך ובספר תמים דעים (דר"ם) עיין להראב"ד פירש אחר וכמ"ש הרב [יד אהרן] הנזכר יצ"ו בכת"י נמצאו שלשה פירושים להראב"ד יבוא הרביעי מה שפי' מרן כ"מ לדעת הראב"ד וז"ל כלומר דס"ל דהביאוהו בתוך הסעודה וכבר נתן הגדול וכו' יעו"ש. ולפי זה רוצה לפרש דהוא אומר על המוגמר קאי לבהמ"ז, ואחר נשיקת ידיו ורגליו לדעת הראב"ד קאי להסבו והוא למי שבירך המוציא וכמ"ש הרשב"א עיי"ש וכ"כ בהגהותיו על הרי"ף, ואף דהפירושים שונים מ"מ בזה דקאי להמברך המוציא לא משתנה ואף דלכאורה משמע כן דקאי לבהמ"ז ממ"ש אע"פ שלא בירך בהמ"ז וזה משמע דלא פליג עליה דרבינו בפירושו דוהוא אומר על המוגמר וע"ז סיים שלא אמרו וכו' כנראה דקאי לבהמ"ז הנז"ל כיון דלא הזכיר המוציא מ"מ אין זה אמת דזה אין צריך פירוש דכיון דקאמר דוהוא אומר על המוגמר קאי לתוך הסעודה היינו אותו שבירך המוציא ועיין להמגדל עוז מ"ש בפירוש הירושלמי שדבריו תמוהים.
אך מה שסיים מרן דבריו תמוהים שכתב מוגמר כולם מריחין וכיון דכולן נהנין ביחד אחד מברך וכו' אבל ביין וכו' עכ"ל, נראה דס"ל לחלק דבדבר דכולן נהנין ביחד אחד מברך ופוטר את האחרים בלא עניית אמן לא כן בזה אחר זה דצריך עניית אמן וחילוק זה לא אמרו אדם אלא בין הכי ובין הכי אין צריך עניית אמן דרבינו לעיל פ"א הל' י"א כתב סתם ולא חילק. והן אמת דלשון הירושלמי משמע לכאורה כן דאיתא בירושלמי שאלו את בן זומא וכו' א"ל שאין בית הבליעה פנוי אמר ר' מונא הדא אמרא הדין דעטיש גו מיכלא אסיר למימר ליה אסוותא בגין סכנתא דנפשיה הרי דצריך לענות אמן, מ"מ כבר פירשו הרא"ש והרשב"א וז"ל ואף דשומע כעונה נראה דאפ"ה חששו שמא יענו אמן וכו' וכשיאמרו דכל אחד מברך לעצמו לא יברך בקול רם דאין צריך להרמת קול כיון דכולם מברכין הרי דכולם ס"ל דאין לחלק ואיך אישתמטתיה ממרן דברי אשלי רברבי הנ"ל וצ"ע. גם על רבינו קשיא טובא שהצריך כאן עניית אמן וצ"ע.

טו

אע"פ וכו' צריך שידיח וכו'. שם בש"ס דף נ"א תנא עשרה דברים נאמרו בכוס וכו' חי וכו', ופי' רש"י שמוזגו במים אחרי נתינתו לכוס חי אבל לברך עליו חי וכו' עיי"ש בש"ס רב חסדא מעטר ליה בנטלי אמר רב חנן ובחי וכו' ופי' רש"י בכוסות וכשמגיע לברכת הארץ וכתב החידושי הלכות [מהרש"א] רש"י ד"ה בנטלי כוסות הוא סוף דיבור ואח"כ מתחיל הדיבור כשמגיע לברכת הארץ וכצ"ל, והוא פירוש למ"ש (ר"ש) [רב חנן] בחי עד ברכת הארץ אי כפירוש הרי"ף אי כפירוש ר"ת וכמ"ש התוס' והרא"ש מיהו א"כ לא איצטריך לתרוצי לעיל גבי חי דלא תיקשי מתני' אלא אי כפי' הרי"ף אי כפי' ר"ת ויש ליישב עכ"ל. ואחר נשיקת ידיו ורגליו לא ידענא מאי קא קשיא ליה דזה עצמו הוא מ"ש רש"י לעיל אלא דלעיל דלא הזכיר בש"ס עד ברכת הארץ אלא סתם חי פירש מה הוא חי שנותנו בכוס ואח"כ מוזגו ולא הזכיר אימתי הוי המזיגה ובכאן דאמר (ר"ח) [רב ששת] ובברכת הארץ כתב רש"י אימתי הוי המזיגה וכמ"ש הוא ז"ל דפירוש רש"י כאן הוי או כהרי"ף או כר"ת וא"כ מ"ש רש"י כאן הוא מ"ש לעיל ונמצא דמ"ש רש"י הוא ממש פירוש הרי"ף אלא שהרי"ף הזכיר אימתי הוי המזיגה דקאי למסקנא דמילתא דאמר ר"ש ובברכת הארץ. אלא דלהרא"ש והטור שהביאו לפי' רש"י לפירוש שלישי אחר פירוש הרי"ף ור"ת צ"ל דהם ז"ל לא הוו גרסי בפי' רש"י כמ"ש החידושי הלכות אלא הכל בלשון אחד וכמ"ש הב"ח סי' קפ"ג יעו"ש, ונמצא לפי"ז דפי' רש"י שכתוב לעיל הוא פירוש אחר דלא כהרי"ף. ומ"ש הב"ח ביישוב לשון רש"י לפי נוסחא ישנה לפי נוסחת הרי"ף בש"ס הוא דבר קשה דמה שייך זה עם ברכת הארץ יעו"ש.
ועל דברי רבינו כתב הטור סי' הנזכר וז"ל והרמב"ם ז"ל לא הזכיר אלא ארבעה והתוס' כתבו וכו' אבל בנתינה לימין מודה וכו'. וכתב מרן בשם שבלי הלקט דוקא למינקט ליה כוליה בשמאל אסור אבל לסייע בשמאל תחות יד ימין שרי דקיי"ל מסייע אין בו ממש וכו' ונ"ל שהוא מפרש דלא מיבעיא לן אלא כשתופס הכוס גם בשמאל אבל כשאין נוגע בכוס אלא בימין אם הניח יד שמאל תחתיה לסייעה אין בכך כלום עכ"ל. ועיין להב"ח מה שהבין בדברי מרן ושארי ליה מאריה, דפירוש דבריו כמו שהבין הרב המפה מדבריו שהוא ממש דמסייע היד שמאל ליד ימין ממש וז"ש מרן אבל כשאין נוגעת בכוס אלא יד ימין וכו', (אף) [אך] דאינו נוגע בכוס כלום ודברי הב"ח צ"ע.

ואין

משיחין. וכתב מרן סוף פרק שלשה שאכלו וכו' ומפרש רבינו וכו' עד שיברך עכ"ל. וקשיא לי דמי הכריחו למרן לשים מחלוקת בין רש"י ורבינו מה שאינו מוכרח דרבינו לישנא דש"ס נקט ומה שסיים עד שתכלה בהמ"ז פירוש דבריו מזמן אחיזה בכוס עד שתכלה וכו', ולא מצינו מי שיחלוק על פירוש רש"י זה דהתוס' והרא"ש והטור כולם העתיקו פי' זה ויש מי שהוסיפו להחמיר ואין להקשות למרן דסותר דידיה אדידיה דאילו כאן כתב דלא ס"ל כפי' רש"י ואילו בפרקין דלעיל בסופו הל' כ' שכתב רבינו בפירושו תכף לנט"י ברכה כפי' רש"י דקאי להפסק אכילה הכריח מרן פירוש זה דלא איירי להפסק דיבור מהא דאין מפסיקין על כוס של בהמ"ז והוא משמזגו את הכוס ואי איתא דקאי להפסק דיבור אפי' קודם לכן וכו' יעו"ש, דנמצא דס"ל לדעת רבינו כפירוש רש"י היפך מ"ש כאן דאה"נ דרבינו לא ס"ל כפירוש רש"י ומ"ש שם מרן הוא לרש"י דלקושטא דמילתא הכי ס"ל ואה"נ דלרבינו דלא ס"ל כרש"י יבוא ההכרח יותר מכוון והוא הכי דאי תכף קאי לדיבור איך אמר אין משיחין בשעת ברכה אפילו בשעת נטילה וכו'.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.