יפה תואר על שמות רבה/כח

יפה תואר על שמות רבה כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה כח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

נתעלית נתגששת. בא לפרש ומשה עלה אל האלהים בשלשה אופנים. אופן אחד מלשון עלוי ונצחון על מלאכי מעלה דוגמת יעקב שנצח את המלאך ועיין לקמן פרשת ברכה ומצינו בפרק ד' דנדרים בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו כו' באותה שעה בקש משה להרגן כו' וי"א הרגו לחימה ע"ש וכן לקמן פמ"ד במעשה העגל איתא כשעמדו עליו ה' מלאכי חבלה ודחה הא' בזכותו כו' ע"ש וז"ש ומשה עלה אל האלהים ע"י זכותו הרב נתעלה על המלאכים שנקראו אלהים. והאופן הב' כי משה עלה במעלה ושולטנית עד שהגיע אל ה' יותר מכל איש ודבר עם ה' פנים אל פנים בלי אמצעי ומביא דברי ר' ברכיה שמשה קבל את הלוחות כ"י מיד ה' ודמה אליו בזה שגם בידו היו שני טפחים. והאופן השלישי הוא שעלה והצליח בידו ליטול הדבר מה שהיו הכל נושאים עיניהם עליו:

ב  [עריכה]

שהן מזררזות במצות. ומה דאמרינן בירושלמי פסחים גבי בדיקת תמן מתוך שעצלניות הן בודקות כל שהיא י"ל דדוקא התם שסמכה דעתן דאין חמץ כ"כ בבית ובוטחות בבדיקה כל שהיא וסומכות עליה מתוך עצלותן אבל היכא דאיכא וודאי מצוה מזדרזות טפי מאנשים ומה דאיתא בתענית גבי אבא חלקיה דקדמו העננים לעמוד מצד אשתו וכן בפרק מציאת האשה גבי מר עוקבא דהוה קמקליין כרעיה כו' ואיתא שם הטעם משום דהנשים שכיחות בבית וממהרות לתת לעני יותר מן האנשים ולא אמר הטעם מפני שמזדרזות במצות. י"ל כי לגבי צדיקים כאבא חלקיה ומר עוקבא בוודאי נשיהם לא היו מזדרזות במצות יותר מהם. וכאן מיירי מהאנשים דרך כלל:

ואח"כ נצטוית חוה. נראה דס"ל כההוא מדרש שהזכרתי לעיל בב"ר סוף פי"ו דדריש מויצו ה' על האדם לאמר לאמר לאבריו והיינו חוה שהיא אחת מצלעותיו:

שנאמר בית יעקב לכו ונלכה. ומיירי בסנהדרין דכתיב אח"ז כי נטשת עמך בית יעקב ומוכיחם למה נטשו את שארית ישראל ועזבו אותם כי מנאו מקדם:

לא כטכסיס של מלכים נהג ה' הה"ד וישב משה וגו' כצ"ל. וה"פ כי לאמר משמע בכ"מ לאמר לאחרים והכא הלא בשביל שאמרו נעשה ונשמע דבר הקב"ה בעצמו עמהם וזה הוא הכוונה של לאמור. ויען דיקשה הלא אין זה טכסיס של מלכים לדבר בעצמם אל העם אבל המליץ בינותם לכן מביא כי הקב"ה לא נהג עמהם כטכסיס של מלכים וכאשר מדריש בחזית על הכתוב אתי מלבנון כי טכסיס של מלכים כי אחשורוש חכה ששה חדשים עד אשר ישלמו ימי המירוק. והקב"ה קרב אל עמו ישראל מטיט ולבנים מיד. והכל באה להם בזכות שאמרו נעשה ונשמע:

ג  [עריכה]

אותה שעה. פי' כשהשיב משה את דברי העם אל ה' וזה שבקשו שידבר ה' עמהם כדאיתא בחזית על פסוק ישקני ורצה ה' להעתר להם מיד. ומה שתפס כאן לדרוש וישב משה בתר דרשת וידבר אלהים את כל הדברים האלה שלא כסדר הכתובים שע"י שאמר שזה הי' בזכות שאמר נעשה ונשמע בא להודיענו כי זו היתה תשוקתם ולכן נתנה להם ומאותה שעה רצה ה' להעתר להם. לולי שמשה הי' עומד שם:

מה אעשה מפני משה. פליאה הוא האם תרע עיני משה לראות כי ידבר הקב"ה עמהם פנים בפנים. ולמה לו התחבולה הזו. ויותר יקשה כאשר אמר הקדוש ב"ה אני גולה את הרקיע ואומר אנכי ה' אלהיך הם אומרים מי אמר הקב"ה או משה. אם יראו את ד' מדבר מתוך האש איך יספקו עוד אולי משה הוא המדבר. וגם כללא הוא בידינו כי הנביא לא יספק בענין נבואתו. ולכן ישראל במתן תורה נתאמת להם הנבואה בעלותם למדרגת הנבואה שלא יפול עליה שום ספק. וכבר כתב הרב ז"ל כי אמונתנו בתורתנו הוא מצד מראה מעמד הר סיני ולא מצד האותות והמופתים אשר עשה משה ואיך יספקו אז אולי משה הוא המדבר. ולזה נראה כי המאמר הזה לא יובן כפשוטו. וכוונתו כן הוא. כי הקב"ה חפץ להעלותם במדרגת הנבואה היותר גבוהה לקבל את הנבואה פנים בפנים בלי אמצעי וכעין נבואת מרע"ה. וזה הוא הכוונה אני גולה להם את הרקיע. כלומר אקרע מעל עיניהם את המסך המבדיל ויקבלו שפע הנבואה ממקורה. אמנם אם משה היה עדנה למעלה אז עלה הספק בלבם אחרי כי הם ידעו בנפשם שאינם מוכנים לזה. ואמרו פן משה המוכן לזה באמצעותו תחול הנבואה גם עליהם אף כי לא היו מוכנים לזה. ויהיה משה אז כצנור המביא שפע הנבואה על ישראל אבל הקב"ה אשר חפץ שיקבלו שפע הנבואה בלי ממוצע וידעו גם המה מזה. לכן הוריד את משה למטה והוא עם כל ישראל יחד יכינו נפשם ויהיו מוכנים לקבל שפע הנבואה מאת ה':

ד  [עריכה]

שומע כולן בבת אחת. כדכתיב שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו שר"ל ששומע כולן כאחד כדלעיל פכ"א:

עפר כמו כן כו'. כל זה אין לו המשך למה שלפניו. ונראה דצ"ל לפני זה וכה"א עושה כימה וכסיל כי גם זה הוא משני הפכיים כדאיתא בפ' הרואה אלמלא חמתה של כסיל לא מתקיים עלמא מפני צנה של כימה כי לפעמים מביאם יחד. וכדי לפרש סיפא דקרא והופך לבקר צלמות מביא עפר כמו כן וכדמפרש ואזיל:

בתחלתו מהו אומר. נראה דחסורי מחסרא וכצ"ל וכן בדם מצרים בתחלתו מהו אומר וכו':

בשר חי נהפך למת במרים דכתיב אל נא תהי כמת חזר ונהפך לחי כשנתרפאה:

וכן דבור זכור את יום השבת. ע' בזה ברא"ם ובתשובת מהר"ם אלשקאר סי' ק"ב בשם הגאון רב שרירא ורבינו האי. ומדברי רז"ל בפרק שבועות שתים פ"ג נראה כי הנ"מ הוא לדינא שנוהג בזה מה שנאמר בזה. וכן אנחנו צריכים לבקש ולמצוא נ"מ לענין דינא וכמו גבי שעטנז וגדילים של גבי ציצית מדחי כלאים. וכן מחלליה מות יומת וביום השבת. מלמד לנו כי גם הכהנים אשר חילול שבת הותר להם בעבודה. מ"מ נוהג מחלליה מות יומת גם גבי כהנים וכעין מה דאמרינן במנחות כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבלה וטרפה. וכה"ג אשכחן במכילתא פ' ויקהל בפסוק וביום השביעי שלא יהיו ישראל אומרים הואיל ומותרים הם בעשיית מלאכה בביהמ"ק יהיו מותרים ג"כ בגבולים ת"ל וביום השביעי יהיה לכם קדש. וכן ערות אשת אחיך וגו' ויבמה יבוא עליה י"ל אליבא דאבא שאול דאמר כל הפוגע ביבמתו לשם לוי לשם ממון כפוגע בערוה. ולכן אפקינהו רחמנא בדבור אחד נלמד לנו כי לפעמים גם ביבמה יבוא עליה יש הלאו של ערות אשת אחיך. ובירושלמי פ"ג דנדרים מייתי נמי ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר וכל בת יורשת נחלה שניהם בדבור אחד נאמרו וביארנו הדברים ביפה מראה שם. וטעם הדברים האלה הוא ללמד לנו כי לא נמצאת חזרת דברים בדברי ד'. אשר בא האחד לסתור קצת או חלק מזה בדבר השני אבל שניהם הם דבר אחד:

ה  [עריכה]

אינו יכול להיות עשה מלחמה. כי לבעל מלחמה צריך להיות לב אמיץ ולא ידע רחום משא"כ הסוכר ומלמד תינוקות הוא ההפך כי לא הקפדן מלמד ולכן א"ח שימצאו ב' מדות ההפוכות האלה באיש אחד:

ו  [עריכה]

ואת אשר איננו פה עמנו היום. ויתפרש הכתוב לפי הדרש ואת אשר איננו פה וישנו עמנו היום והיינו הנשמות שנמצאות אז ובבחינת הגופים נאמר עליהם ואת אשר איננו. ובבחינת הנשמות נאמר וישנו עמנו הנמשך בכח הדרש. ומ"ש העתידות להבראות פי' להברא להן גופים:

ביד מלאכי. והטעם שרמז הכתוב כל זה דוקא בנבואת מלאכי ולא בשאר הנביאים משום דמלאכי היה האחרון בנביאים לכן רמז הכתוב בו כי כל אלה הנבואור עד כה מסיני היו להם:

לא ניתן רשות להתנבאות. פי' שנשכחו מלבם עד שבא זמן הנבואה ואז חלה עליהם וינבאו:

קול גדול ולא יסף. ומפרש שלא הוסיף הקב"ה נבואה עוד לנביאים רק מה שחלק להם אז בסיני:

לז' קולות. יען דכל דבר הולך ממדרגה למדרגה והקב"ה שיודע קול התורה בכל הארץ לכל שבעים עמים לכן נחלק בראשונה קול האחד לז' קולות ואח"ז מז' לשבעים כי כן הוא המדרגות:

שלא היתה לו בת קול כדרך קול האדם שעם הקול נשמע הד קול קטן כנגדו. ובא להראות לנו כי ה' הוא האחדות הפשוטה וגם ההגה אשר מפיו יצא פשוט הוא באחדותו ואין בו כפל ומשנה:

צריך לדבר בכח. כלומר ראוי לדבר כי במקומות רבים במדרש יבואו צריך במקום ראוי:

בכח כל הקולות. פי' לכל אחד לפי כחו ולפי הקול הראוי אליו וכדלעיל פ"ה כל אחד לפי כחו הזקנים לפי כחן הבחורים לפי כחן כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף