יפה תואר על בראשית רבה/פב

יפה תואר על בראשית רבה פב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה פב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  

א  [עריכה]

כתיב עשה עמי אות לטובה. משום דק"ל מה מקום לברכה זו אשר ברכו אלהים הלא כבר נתברך מיצחק אביו ברוה"ק. ומתרץ זה בד' תשובות. הא' שהברכה היתה ברכת אבלים כדלעיל ובירכו שלא יוסיף לדאבה עוד כדרך שמברכין לאבלים ולזה מביא הכתוב עשה עמי אות לטובה דמדבר בנחמה. והב' לפי שהיה עולה לבית אל במצות ה' שאמרו לו קום עלה בית אל וברכו כי יגמור המצוה. כי דרך הוא לברך את העוסקים במצוה שיגמרו וכמ"ש במביאי בכורים חזכה לשנה האחרת כדאיתא בתנחומא ולזה מביא הכתוב מי יעלה בהר ה' דמדבר ביעקב כדאיתא בשוח"ט מי יעלה קום עלה בית אל ע"ש. הג' שהברכה הוא בדרך שבח והודאה למי שהוא שלם במעשים ובמצות וכמו דכתיב ברוך תהיה מכל העמים ולכן אחר שמלא יעקב את דבר ה' ובנה מזבח ברכו בשבח והודאה ומביא ע"ז הכתוב יברכך ה' נוה צדק הר הקדש וגו' כי כאשר תתישב א"י ישבחוה על שלמותה וצדקתה והכל יאמרו יבורך נוה הצדק הזה. והד' לפי שהסיר יעקב חמדת הממון ממנו אשר היה בו ריח איסור לכן ברכו ה' בעושר. כי אין העושר למי שהוא אץ להעשיר אלא למי שבוטח בה' וע"ז מביא את הכתוב איש אמונות וגו'. ודע כי לא נוכל לפרש הברכה היתה במה שקרא שמו ישראל כי זה אין ברכה וכאשר נראה ג"כ מדברי המלאך אחר שקרא שמו ישראל כתיב ויברך אותו שם משמע שמה שקרא שמו ישראל לא נחשב לו לברכה. וכן לא נוכל לפרש כי הברכה היתה במה שאמר גוי וקהל גוים וגו'. כי ההפסק בין מה דכתיב ויברך אותו ובין ויאמר לו אלהים וגו' משמע כי ויברך אותו היא ברכה אחרת:

ונתקיים ביעקב. כי בדוד אע"פ שבקש אות לטובה לא ניתנה לו כדאיתא בפ"ב דשבת:

ב  [עריכה]

ואץ להעשיר. לא ינקה זה עשו. עיקר הדרש דקאי על עשו משום דכתיב גביה לא ינקה ולא כתיב לא יעשיר לכן מביא עליו הכתוב ונקיתי דמם לא נקיתי ואגב זה מביא למה נקרא עשו אץ להעשיר משום שנתחתן להרבות עושר כי ע"י החיתון חפץ להרוג את אחיו ולירש שתי משפחות כדאיתא לעיל פס"ו. ואע"ג דלא הרגו ואיך יאמר עליו ונקיתי דמם לא נקיתי מ"מ כיון דחשב להרגו נחשב לו עון דמים כדאיתא בירושלמי פאה על הכתוב מחמס אחיך יעקב:

ומה אם זה. שבנה מזבח כו'. בא לחלוק על ריב"ח בסי' ג' שאמר מה ראשונה ע"י מלאך כו'. וסובר כי הקב"ה בעצמו ובכבודו נגלה אליו:

ג  [עריכה]

ומה ראשונה. ע"י מלאך כו'. נראה שמ"ש קום עלה בית אל היה ע"י מלאך מדקאמר שם לאל הנראה אליך ולא קאמר שנראיתי לך או הפי' ראשונה שאמר לו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך:

ד  [עריכה]

ובנימין כבר יצא. מחלציו. ולא נוכל לומר שעדיין לא נתעברה כי הוא שהה בדרך כ"ד חדשים ועשה י"ח בסוכות וששה בבית אל כדלעיל סוף פע"ח ומאחר שנבואה זו היתה בבית אל. ואם לא היה בנימין כבר במעי אמו נמצא שנולד בפחות מששה חדשים. מה שא"א להתקיים:

דכתיב וזרעו יהיה. מלא הגוים. הנה הוא מפרש וקהל חד וזה על מנשה. וגוים חד וזה על אפרים. וכאלו נכתב בקרא גוי וקהל וגוים וכמו שפירש"י ונתתיך לקהל עמים לקהל ועמים. וכדי שלא יקשה איך יקרא לאחד בשם רבים גוים לכן מביא את הכתוב וזרעו יהיה מלא הגוים הנאמר על אפרים:

זה ירבעם ויהוא. והא דלא נקט עמרי ואחאב ואחזיה ויהורם שהיו ג"כ מאפרים משום שלא מלכו במאמר ה' ע"פ נביא. ולא יבשר ליעקב רק אותם שהם ע"פ מאמרו:

זה שאול. ואיש בושת. ע' בסנהדרין פ' כ"ג מפני מה נענש אבנר ובתוס' שם:

ומה ראו. לקרב ולרחק כו'. בפירש"י בחומש בקצת נוסחאות איתא על פסוק ומלכים מחלציך יצאו וז"ל פסוק זה דרש אבנר כשהמליך את איש בשת. ואף השבטים דרשוהו וקרבו בנימין דכתיב איש ממנו לא יתן את בתו את בנימין לאשה חזרו ואמרו אלמלא היה עולה מן השבטים לא היה הקב"ה אומר ליעקב ומלכים ממך יצאו ע"כ וזה ע"פ דברי רבנן:

ה  [עריכה]

עתידין בניך. כו'. כי גוי וקהל גוים קאי על בנימין ואפרים ומנשה. ואמר כי גוי זה אליהו שהוא מבנימין יעשה כקהל גוים זה העמים המקריבים בשעת איסור הבמות. דהיינו אחר שהוקם המשכן. או דקאי על יהושע בהר עיבל וגדעון בעפרת אבי העזרי ושמואל במצפה ואליהו בכרמל. ור' חנינא בא לחזק את הדרש הזה ממה דכתיב שם ישראל יהיה שמך:

משיעשו בניך. כעמים להרו של זבולון. הר של זבולון הוא הכרמל כי בנחלת זבולון כתיב ופגע אל הנחל אשר על פני יקנעם. ויקנעם והכרמל לאחדים כדכתיב מלך יקנעם לכרמל אחד. ופי' הר יקראו שיתאספו להר וכמ"ש רש"י בחומש ושם יזבחו זבחי צדק שיעשה להם צדקה ויקבלם אע"פ שהם באיסור הבמות [וביהושע ט"ו נ"ה ובש"א ט"ו י"ב נראה שהיתה עיר אחת בשבט יהודה הנקראת כרמל]:

ז  [עריכה]

והבר מצוי. ע' ברש"י בחומש וברא"ם ולפי גירסתנו הבר קאי על קצת השנים אשר לא יזרעו את השדות ומ"מ עושין להן ניר וכמו דאיתא בריש חזקת הבתים וברשב"ם גבי דמוברי באגי:

שלש הן שנתקשו. בשעת לידתן ומתו. פי' אע"פ שאמרינן על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן כו' מ"מ לפעמים בשביל מקרה אחד לצדיק ולרשע יקרה כי גם תמות אשה בלי חטא וכמו שמצינו בשלש הצדיקות האלה:

ח  [עריכה]

שינו עטיפתן. כו'. ע' בזה בנימוקי יוסף בפרק בתרא דקמא ובב"י ביו"ד סי' קנ"ז:

בשעה שהקב"ה. דן את הצדיקים כו'. הטעם בזה כי הטעם גם כשיחטא הוא לא להכעיס רק לתוקף יצרם וראויים הם לנשיאות פנים. משא"כ הרשעים חטאם יבוא להכעיס ולמרות את כבוד ה'. ומה דאמרינן בכמה מקומות וסביביו נשערה מאד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה שניהם אמת. כי יקל להם בעונשם משום שחטאם איננו חמור כ"כ. אבל בעונש הקל המוטל להם ידקדק הרבה ולא יותר להם:

עד יום מותו. פי' שלא יחמיץ אלא תמיד יהיה עובד ה'. או שפירושו עד יום מותו אע"פ שהוא נוטל את נפשו:

ט  [עריכה]

בר צערי בלשון ארמי. ע' בזה ברמב"ן. ואולי נודע לרז"ל כי השם אוני הבא בעברית על צער הוא לקוח משפת ארמי. כי שם הוא ראשית מקורה ומ"ש ואביו קרא לו בנימין בלה"ק כי לא תפרש בן ימין כמו בן ימים ובא פה הנו"ן במקום מי"ם כדרך לשון הארמי ויתפרש בן אשר יקום ימים רבים. אבל בן ימין הוא בלה"ק מלשון ימין המורה על תוקף ועוז ואולי פירש הדברים כי היא קראה לו בר צערי בל"א והתירה העתיקה את דבריה בלה"ק בן אוני. ויעקב שינה את שמו על בנימין כדי שיהיה שמו בלה"ק כשם כל בניו. ובא המדרש לתרץ בזה למה באמת שינה יעקב את שמו בשם בנימין. כי לא נוכל לאמר שלא חפץ שיזכיר את צער אמו בשמו אדרבה כי זה נכון הוא וכאשר מצינו בשם אי כבוד. אבל מטעם זה שלא יהיה שמו בלשון ארמי. נכון הוא למה שינה את שמו בלה"ק:

והלא צלצח. בגבול בנימין. זה הוא לישנא יתירא דבקרא כתיב מפורש בגבול בנימין בצלצח. ולא היל"ל רק והלא קבורת רחל בגבול יהודה. אך כן הוא מדרך לישנא דאגדתא וכמו בסוף פ"ק דב"ק וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה אף כי הכתוב מיירי בחזקיה. וכ"כ בפ' יש נוחלין אבינו מת במדבר זה צלפחד:

וכתיב בית להם אפרתה. וס"ד צעיר להיות באלפי יהודה משמע מיניה דבית לחם מיהודה:

א"ל ר' ינאי. לר' יונתן יונתן אחי אסוף חרפתי. כ"ה הגירסא באגדת שמואל:

א"ל הכי אמר. כו'. והנה ללישנא קמא היה שמואל ושאול כשמשחו בבית לחם אפרת. והאנשים ימצא בגבול בנימין ולאית דאמרי היו במשחם בגבול בנימין והאנשים ימצא עם קבורת רחל. ואמר שזה הלשון דוקא דהא מדכתיב ויעבור בארץ ימיני ולא מצאו המה באו בארץ צוף משמע שארץ צוף שבה היו שמואל ושאול כשמשחו בגבול בנימין ואלו ללישנא קמא צ"ל שהיו באפרת שהוא גבול יהודה. וע' באג"ש שמה הגירסא יותר מרווחת:

י  [עריכה]

תנן מותר המתים. כו'. עיקר הדברים הובאו הנה להקשות למה בנה יעקב לרחל מצבה הלא אין עושין נפשות לצדיקים משום שדבריהם ומעשיהם הטובים הם זכרונם ומי לנו גדול במעשים יותר מרחל. ומשני למדנו שנקראו ישראל על שם רחל ומשום כבוד שם ישראל ראויה היא להציב לה מצבה לכבוד ולתפארת מלבד מעשיה הטובים המזכירים את שמה. ועוד תירץ משום שהגליות עתידות לעבור שם. והציב המצבה כדי שידעו העוברים את מקום קבורתה ומ"ש שנקראו ישראל ע"ש רחל ע' לעיל פע"א כי פה חסר מה שנשלם שם:

יא  [עריכה]

קשה היא שלשלת. היוחסין כו'. פי' אם יש אחד הראוי להתמנות לאיזה דבר מפני יחוסו לא נדחה מפני השני. אף לשהוא יותר הגון ממנו במעשים וכמו דאיתא בחזית בפ' קמתי אני אע"פ שהיה עזרא יותר הגון מיהושע בן יהוצדק היה ראוי שיהושע ישמש בכהונה גדולה מפני שהוא כ"ג בן כ"ג. שלא תעקר שלשלת יוחסין ממקומה. וה"נ אע"פ שראובן חטא לא נוטל ממנו כבוד בכורתו הראויה לו מיחסו. ומ"מ צריך שיהיה ראוי לכבוד דאל"כ לא חיישינן לשלשלת היוחסין כדאמרינן בפרק כ"ג מתחתיו מבניו מלמד שהבן קודם לכל אדם שבעולם יכול אע"פ שאין ממלא מקום אביו ת"ל אשר ימלא את ידו. וראובן לא נדחה מכבודו כי באמת ראובן לא חטא כדאיתא בפרק במה אשה:

בכור לבכורה. כלומר ליוחסין שהוא סתם בכורה כדכתיב ולא להתיחש לבכורה ואתי כמ"ד אין מיחסין ליוסף אלא לראובן. ומ"ש בכור לנבואה פי' כמו דאיתא בפסחים פרק האשה ובפ"ק דב"ב תחלת דבר ה' בהושע וכי עם הושע דבר תחלה והלא ממשה עד הושע היו כמה נביאים אר"י תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו פרק ואלו הן הושע וישעיה עמוס ומיכה:

יב  [עריכה]

הה"ד כי אני חשפתי את עשו (ירמיה מ"ט) כצ"ל. ומכתוב הזה יש באמת קצת אסמכתא על גילוי מומי ממזרותיהם אבל איך נחפשו עשו נאמר על גילוי אוצרותיו. ומביא את הכתוב הזה משום שחפץ לדרוש שהוליד ממזרים ועי' בבעל העקידה שכתב שכל כוונת התורה בכתיבת יחס עשו לא היתה אלא לגלות חרפתן וזה הממזרים שהולידו בסתר:

רב אמר שלשה. וזה יעוש יעלם וקרח אשר שלשתם המה בני אהליבמה שהיתה ממזרת מב' צדדים כדלעיל שענה אביה ממזר היה וגם ענה בא על צבעון אמו והולידה. והאומר ד' מונה ג"כ את תמנע. וזה שאמר קרח דהכא ממזר היה לא נחית למנינא דג' או ד' אבל סובר דכולם בני ממזרות היו ובא רק לאפוקי את קרח הנזכר באלופי עשו שזה כשר היה שאין זה קרח דהכא שנים היו ובא לאפוקי ממ"ד ששניהם חד הוא:

יג  [עריכה]

מפני שטר חוב. פי' כי הוא לא חפץ לקבל עליו העבדות אשר נאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם. לכן הלך מפני יעקב אחיו לבלי להיות גר בארץ אחרת. וכשם שלא יקוים עליו כי גר יהיה זרעך. כן לא תפול עליו העבדות:

יד  [עריכה]

למה לו לדרוש ולומר כו'. פי' למה נכתב זה בקרא ללא צורך. ובחלק מקשה גם על ואחות לוטן תמנע והמדרש לא מביא את הכתוב הזה משום דנוכל לומר כי חפץ לספר פסלותן וכמ"ש לעיל בשם בעל העקידה:

טו  [עריכה]

מה ראה הכתוב לכתוב ענה ענה תרי זימני. פי' למה כתב וענה בבני שעיר וגם בבני צבעון. דליכא למימר דתרי נינהו מדכתיב הוא ענה משמע דחד נינהו אשר כבר נזכר לעיל וכדאמרי' בגמ' הוא ענה דמעיקרא. ומשני לעולם חד נינהו אלא שבא צבעון על אמו כו' לכן נקרא בן צבעון ומה שנקרא בן שעיר משום דבני בנים הוו כבנים. וע' בזה בפ' יש נוחלין ובתוס' בפרק מקום שנהגו:

ונעשה. ענה בן צבעון ובן שעיר כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף