יפה תואר על בראשית רבה/פא
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מוקש אדם ילע קודש וגו'. הנה הנדר אשר איחר יעקב היה מ"ש וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. אשר יעקב נתעצל בזה בחשבו כי טוב יהיה לו לעשר בארץ במקום אשר נדר להשים מצבה מהאבן הזאת. ועתה כאשר היה קרוב לבית אל צוהו ה' לעשות שם מזבח. אף שהנדר הזה לא חל עליו עדיין כדי שיפריש שם מעשרותיו ויקח מהם עולה וזבחים לאלהים וסובר כי נדר המעשרות איננו תלוי בנדר המזבח. וכן נראה מתנחומא דאיתא שם. מה כתיב שם וידר יעקב נדר לאמר וגו' השיבו על כל דבר ודבר הלך והעשיר ובא וישב לו. ולא שלם צדרו הביא עליו לעשו וכו' וע' לקמן סי' ב':
ב [עריכה]
בן עזאי אומר אם נבלת עצמך בד"ת כו'. באבות דר"נ תניא בן עזאי אומר אם מנבל אדם עצמו ואוכל חרובין ותמרים ולובש בגדים צואים ויושב על פתחיהן של ת"ח והיה כל עובר ושב אומר שוטה הוא זה לסוף נעשה סופר ונמצא בו כל התורה ע"כ. וגם פה זה הוא כוונת בן עזאי והרמז בכתוב זה על ד"ת הוא ממה דכתיב שם כי מיץ חלב יוציא חמאה ומדריש בפרק הרואה על חמאה של תורה:
מי גרם לך. להתנבל כו' מעובדא דמייתי נראה דפירושו שיתעלמו ממנו הלכה ויהיה לבוז לפני השואלים מפיו תורה אבל באבות דר"נ תניא ר"ע אומר אם נבלת בהתנשא כל המגביה עצמו בד"ת ודומה לנבלה שהיא מונחת. והיה כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו עד שהוא עובר ממנה. ולפ"ז פירושו ע"י שמתגאה מבאיש ריחו לפני עמו. ואפשר שר"ע נתכוון לב' הענינים:
אם אמת למה רשום. כי אמת משמע כתיבה תמה המתקיימת. ורשום ולא כתיב את הכתוב משמע רק רושם בעלמא. והא דכתיב וכתבא דנה רשים (דניאל ה') לשון ארמי לחוד ולשון עברי לחוד:
על שם אני ראשון. ואני אחרון. בירוש' פ"ק דסנהד' מפרש אני ה' ראשון שלא קבלתי מאחר. ומבלעדי אין אלהים שאין לי שותף. ואת אחרונים אני הוא שאיני עתיד למסרה לאחר ובזה בא לכלול שלשה עקרי אמונה המיוחדים באלהותו ית'. א' קדמותו. ב' אחדותו והג' נצחותו. וע' בעקרים מ"ב פכ"ה. ולפ"ז הא' מורה על קדמותו והתי"ו על נצחותו. והמ' אשר באמצע הוא כנקודה האמצעית אשר לא תתחלק וזה אחדותו וע' שמ"ר ריש פל"ח ובויק"ר פ"י:
אם חשבת בלבך. דבר מצוה. ודורש את הכתוב אם נבלת אם הסכלת לפסוק צדקה ברבים בהתנשא ע"י גאות רוחך באה לך הסכלות הזאת. ואם זמות וחכם לבך שים יותר יד לפה וכל זה רק בעניני ממון. אבל לזרוזי נפשיה במצות מצוה היא כדאיתא בנדרים מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה:
מה הוא נודר. ואינו מקיים. יתכן דזה נאמר על מה שאמרו יקרבו ימי אבל אבי. ושוב רצה להרגו בחיי אביו:
ג [עריכה]
אין אנו בקיאין. בדקדוקי כו'. פי' כי אנחנו ממתניתן לא שמעינן אלא הנך צורות ויעקב ידע כי שמלות כל המינים אסורים ולכן צוה ואמר והחליפו שמלותיכם:
ד [עריכה]
בשלשה מקומות. כו'. בא בזה לפרש ויהי תחת אלהים וגו' לא שפחדו להתקבץ ולקום נגד יעקב. אבל המה התקבצו למלחמה וה' מנעם כי חתת אלהים אחזתם שלא ילחמו וישובו למקומם. וכמו ביהונתן. והנה בספרים ישנים גרסי ביהונתן ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים וירב היער לאכול בעם (ש"ב י"ח) ולפי זה לא גרסינן נתכנסו עובדי כוכבים רק נתכנסו לעשות מלחמה וזה הוא מקום השלישי כי נפרדו מהמלחמה מפני פחד ה' אשר שם עליהם בעצי היער או בחייתו היער. ור"א פליג (כ"ה הגירסא במדרש עם היפ"ת אמר ר"א שלישית בימי יהושע) וסובר שהמקום השלישי הוא בימי יהושע אבל בעל א"א מוחק אח הכתוב וירב ומידו היתה לנו הגירסא במדרש כמו שהיא לפנינו:
והיכן נתכנסו. זה הוא מדברי המדרש ולא קאי על שלפניו. רק המדרש סובר ששרפו בשביל ששם נתכנסו. ור"א חולק ואמר במסורת שרפה ואין לנו לבקש טעם על זה:
ה [עריכה]
באה לו בשורתא. שמתה אמו. לפי מ"ש בספרי שלשה שנותיהם שוות רבקה קהת ובן עזאי וקהת חי קל"ג שנה א"כ גם רבקה חיה קל"ג שנה. לא יעלה החשבון לנכון כי יעקב היה באותו פרק שנתבשר במיתתה בן צ"ח שנה וחצי שהרי בן ס"ג היה כשפירש מאביו וי"ד שנה נטמן בבית עבר וכ' בבית לבן ושנה וחצי עד שבא לבית אל. ואם תגרע המספר הזה מן קל"ג ישארו ל"ד וחצי. ואם תגרע מזה עוד עשרים שנה אשר המתין לה יצחק עד שילדה ישארו י"ד ונמצא כשנשאת היתה בת י"ד שנה וחצי ובס"ע איתא שנולדה רבקה בשעת העקידה ונשאת ליצחק בת ג' שנה. וע"כ יש מחלוקת בין האגדות ובין הספרי ובין בעל ס"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |