יפה תואר על בראשית רבה/סח

יפה תואר על בראשית רבה סח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה סח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

אז תלך לבטח. דרכך זה יעקב. משום דק"ל למה נאמר ויצא יעקב מבאר שבע הלא כבר כתיב למעלה וילך פדנה ארם לכן דריש כי הקב"ה הבטיח פה אשר ילך לבטח דרכו והכתוב מספר כי יצא בשלום והלך לבטח דרכו ואין מכלים וכן מספר הכתוב וישכב במקום ההוא אע"ג דכבר כתיב וילן שם לספר לנו כי שכב וערבה שנתו.

מעשו ומלבן. הנה מה שאמר מעשו פליג על הא דריב"ל בסמוך דאמר שנטל ממונו. וס"ל כר"ח דאמר גדוד שלחו ומ"ש מלבן אף שלא היה נרדף עדיין מלבן מ"מ נודע היה לרמאי והוא הלך אליו הבטיחו הקב"ה כי ישמרהו ולא יפחד ממנו:

ב  [עריכה]

ה' ישמר צאתך. ובואך ויצא יעקב. פי' כי גם ממקרי הדרכים אשר רבים הם לאדם גם מזה ישמרך ה'. וכל הדרש הזה הוא בא רק לתרץ יתורא של ויצא יעקב וכמ"ש לפני זה ומתרץ ג"כ שיצא בשלום וכדלעיל:

ג  [עריכה]

ר' אבהו פתח. כו'. פי' ר"א הביא הכתוב ממשלי כי הזווג הוא מה'. ור"פ מפרש דבריו יותר בשמו כי מן התורה ונביאים וכתובים מוכח כן. והנה רבים שמו לבם ע"ז למה לנו שלש ראיות אלה. האין די באחת. ויש שאמרו כי הזווג הוא מארבעה פנים. או שהאיש והאשה שניהם כשרים וראויים הם זה לזו. או ששניהם רעים או שהאיש הגון והאשה רעה או בהפך. והנה אם שניהם רעים אין להקב"ה עסק בהם וכמ"ש אך סוררים שכנו צחיחה. אבל גם בב' פנים האחרונים שהאחד מהם רע הלא יאמר האומר כי אין דבר רע יורד משמים ולכ"א ששלשתם הם מן השמים ויש סבה לזה. והנה אם שניהם כשרים מביא לראיה מיצחק ורבקה כי מה' יצא הדבר. ואם הוא כשר והאשה פסולה מביא לראיה משמשון ודלילה שיצאה זאת מאת ה' להנקם מאויביהם. ואם הוא איננו הגון והאשה הגונה מביא לראיה מהכתוב בית והון נחלת אבות שתתחלק בין הבנים גם לצדיק ולרשע כן מה' אשה משכלת אף כי הוא אין ראוי לה. והסבה לזה אולי שתחזירהו למוטב וכמו און בן פלת שאשתו הצילתו כדאיתא בפ' חלק. וי"א עוד כי הזווג בא לג' מינים או לש"ש לקיום המין וע"ז מביא מיצחק ורבקה. או לשם נוי וחשק וכמו בשמשון ודלילה שנפשו חשקה בה. או לשם ממון ולזה מביא את הכתוב בית והון וגו' כי כל אלה מיני הזווג הם מה' ודרשי ומה' אשה משכלת אשה צלחה כמו בית והון המביא הצלחה כי השרש שכל מורה בכ"מ גם על הצלחה:

ד  [עריכה]

יושב ומזווג. זווגים. קשה לאמר כי ריב"ח ייחס רק פעולה זו להקב"ה הלא הוא זן את כל העולם כלו ולא יעשה דבר בלעדו וע' בע"א פרק א' אר"י אמר רב י"ב שעות הוי היום כו'. והנראה כי המטרונא האמינה בהשגחה אבל רק בהשגחה כללית ולא פרטית. ואמרה אחרי כי בששת ימים ברא הקב"ה את עולמו. והפעולות הבאות אחר הבריאה נמשכות הנה מששת ימי המעשה. וכל מין יוליד במינו והשמים והארץ וכל צבאם שומרים את תפקידם הלא אין להקב"ה רק להשגיח על הכללי ולא על הפרטי. והוכיח לה מעבדיה אף שכולם היו משועבדים לה ושומעים בקולה. מ"מ בלעדי השגחת ה' לא יעשה דבר. וכן הוא בכל מפעל ומעשה בתבל אף בפרטיהם לא יעשו בלתי השגחת ה'. ויתכן עוד כי שאלה אחרי אשר הקב"ה בלתי בעל תכלית מהראוי היה כי גם לפעולותיו לא יהיה תכלית. ולמה כלה את מעשיו בששת הימים. וענה לה כי מעשיו עוד לא כלו. וכל העולם והמעשים אשר נעשו בקרבו לא יכלו כל זמן שהקב"ה יזווג הזווגים ויחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית:

בתו של פלוני. לפלוני כו'. כתב בספר המוסר וז"ל ומה שמצינו כמה צדיקים נתנסו בנשים רעות זהו כמו היסורים הבאים על הצדיקים למרק מהם מעוט עונות שעשו כדי שיזכו לחיי העוה"ב. ומה שמצינו כמה רשעים שזכו בנשים חסידות זהו לג' דרכים. הא' כדי שתוכיחנו ותחזירהו למוטב. הב' אם אינו שומע לה לחזור בתשובה נזדמנה לו לקבל שכרו בעוה"ז על מיעוט זכיות שבידו. והג' למרק מן הצדיקת מיעוט עונות שבידה ויתכפרו לה בהתחברה לרשע עכ"ל. ופשוט הדבר כי ג' טעמים אלו היה יכול לומר גם בנשואי הצדיק לרשעת. ומ"מ תורף דבריו מוכיח כי מה שאמרו רז"ל אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו איננו כלל כולל. וגם הרמב"ם בתשובותיו הגביל הדברים. וע' בר"ן במו"ק גבי מ' יום קודם יצירת הולד שהאריך בזה:

קשה היא לפני הקב"ה כקריעת י"ס. הנה הקושי לפני הקב"ה הוא מב' פנים. הא' להיטיב למי שאינו ראוי שמדת הדין מקטרגת. והב' להזיק אפילו לחוטא. כי הקב"ה אל טוב הוא ולא יחפוץ בהשחתת כל נברא. רק הדין והמשפט גוזר להענישו. ומב' פנים אלו יתיחס אצלו קושי כקריעת ים סוף. אם במה שהיטיב לישראל שלא היו ראויים לנס כזה להיות ביניהם עובדי עבודת כוכבים כמ"ש ז"ל ולענין זה אמרו קשים מזונותיו של אדם כקריעת י"ס. ואם במה שהזיק למצרים וכמ"ש ז"ל מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. ומב' צדדים אלו יתיחס קושי אצלו בזווג שני. אם במה שיזווג לאיש אשה שאינה בת זוגו במזלו ונמצא נוטל אשת האיש הראשון שעלתה במזלו לפי שלא זכה אליה וכמ"ש המפרשים. ואם במה שמטיב בצד מה למי שאינו ראוי. וזה שימצאו ב' שוים במעשה הטוב והצדק בצמצום הוא מן הנמנע כמו שא"א להמצא ב' שוים במראה וקול ממש. ולכן עכ"פ צריך להיטיב לאחד מהמזדווגים יותר מהראוי שיתן לאשה איש יותר הגון ממנה או בהפך. וז"ש בסמוך הקב"ה מזווגן בע"כ. שאע"פ שאין זה ראוי לזה בהחלט ה' מזווגן בע"כ:

הקב"ה יושב. ועושה סולמות כו'. פי' כי מעשה ה' לעולם להעמיד תבל בצדק ולזה משפיל לזה ומרים לזה כפי מעשיהם ואין מעשה חשוב מזה. ולפ"ז צריכין השגחה פרטית לגמול לכל איש כמעשהו וגם מעשה ה' המה בלי תכלית כי לעולם צריך להשגיח בזה. וא"ש לפי ב' הפירושים שפרשנו למעלה:

ה  [עריכה]

בן ס"ג שנים. כו'. עמ"ש בסוף פס"ב:

שהקב"ה משהה. לצדיקים כו'. נראה הטעם כי זה הוא לטובתם כדי שיוכלו לעסוק בתורה בעת אשר אין עליהם עול אשה ובנים. והא דאמרו רז"ל בן י"ח לחופה זה הוא מחובת האדם כי לא ידע את עתו לכן חייב לקיים מצות פריה ורביה מהרה. אבל הקב"ה כשרואה ששנות הצדיק רבות הנה ויוכל לקיים פו"ר אח"ז לא יצערם בבחרותם בגידול בנים והא דלא השהא ליצחק ונשא בן מ' שנה זה היה מפני אברהם שחפץ לראות לו זרע ואם השהה עד פ' שנה כבר היה אברהם מת. ועוד מפני שאברהם חפץ לקחת אשה ודרך ארץ לישא תחלה אשה לבנו הגדול כדלעיל בסוף פ"ס. ומובא פה דברי חזקיה משום שאמר לפ"ז שה' מזווג זווגים וק"ל א"כ זווג יעקב מה' היה ולמה אחרו:

מהיכן הורשה לא. מבאר שבע. בקרא איתא שהיה בגרר כאשר אמר לו ה' שכון בארץ וגרר לאו היינו באר שבע דהא גורש מגרר ויחן בנחל גרר וזה המקום קרא באר שבע. וי"ל דנחל גרר נמי מגבול גרר ולכן יחשב גרר נמי מתחום באר שבע והטעם שנצטווה בבאר שבע משום ששם בנה אברהם מזבח וקרא בשם ה' והיה המקום הזה מוכן לשיגלה עליהם ה' לענותם. א"נ דבאר שבע היה על הגבול ולכן אין לו רשות לצאת משם בלי נטילת רשות:

ו  [עריכה]

והרי כמה. חמרים כו'. פי' הדברים כמו שהוא למותר להזכיר יציאת החמרין והגמלין כן הוא למותר להזכיר יציאת יעקב מבאר שבע. ולא היה לו לומר רק וילך חרנה. ומשני דמשמיע לנו ביציאת יעקב כי עמו יצא גם הזיו וההדר והנה מה שכפל לאמר זיו והדר נראה כי זיו הוא על אור תורה וחכמה כי חכמת אדם תאיר פניו. וסדר הוא מה שמכבד את בני אדם ובני אדם מתכבדים בו כענין והדרת פני זקן. ובמדרש רות מוסיף עוד הוד ושבח. ונראה ההוד הוא הטלת מוראו על פניהם לשמוע לעצתו והנהגתו ע"ד ונתתה מהודך עליו למען ישמעון וגו' ושבח הוא שבח מעשיו הטובים שילמדו הכל ממנו:

ז  [עריכה]

מבארה של שבועה. אף דהיה מוכרח לצאת מפני עשו ובשביל מצות אביו ואמו. אמר הכתוב כי אגב זה ירוויח עוד כי נמלט מבארה של שבועה:

ונמצאתי מאבד. אותה שבועה. פי' שמאבד הבכורה שקנה ע"י שבועה:

מבארה של. ברכות. וקרי לברכות באר שבע מפני שהברכות מביאות שובע ושלוה:

ח  [עריכה]

בן יומו. משום דק"ל בקרא למה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. משמע תיכף בצאתו מבאר שבע הלך חרנה ולא קאמר וילך עד חרן כמו ויבואו עד נחל אשכול. ומשני רבנן כי קפצה לו הדרך ותיכף באותו יום בא לחרן. ור"ב בשם ר"י אומר כי כן הוא לשון בני אדם אשר האיש המכין עצמו ללכת לקסרין ועושה צידה לדרכו אומרים כי הוא כבר הלך לקסרין כן אמר הכתוב וילך חרנה אף כי עדיין לא בא שמה:

ט  [עריכה]

מפני מה מכנין. שמו של הקב"ה כו'. ומפרש ויפגע במקום כי התפלל אל הקב"ה הנקרא מקום:

מן מה דכתיב. הנה מקום אתי. ולא קאמר הנה אני במקום נראה שהוא מקומו של עולם לפי שהמקום טפל לו ואין הוא נופל למקום וכדאיתא בשמ"ר פמ"ה:

ואין עולמו. מעונו. פי' כי יש שחשבו אשר הקב"ה הוא רוח בגלגל והוא נסמך על הגשם ח"ו. לזה אומר כי זה שקר. אבל כל המציאות תלוי בו ואין לו קיום בזולתו. וז"ש הוי הקב"ה מעונו של עולמו אבל אין העולם מעונו שהוא ית' אינו נסמך על הגשם ואינו נח בו ועי' במורה ח"א פ"ע בשם טוב וכן תמצא שם הביאור במ"ש על הפסוק רוכב שמים ויתבארו לך הדברים האמורים פה הסוס טפילה לרוכב:

בערבות צריך. אדם לאמר כו'. וע"י שצריך להודות בזה תקנו תפלת י"ח בעת זו:

י  [עריכה]

בקש לעבור. כו'. ולפ"ז מפרש ויפגע מלשון פגישה. ומדל"ק דבר אחר משמע דמפרש ויפגע לשתי הוראות בין לתפלה ובין לפגישה. ומוכיח זה כי אם היה לו רק הוראת תפלה היה לו לומר ויתפלל ואם להוראת פגישה לבד היה לו לומר ויפגש ומדכתיב ויפגע לכן דורש לשתי הוראות כ"כ הרא"ם. ומה שפי' לשון פגישה שנעשה העולם ככותל לפניו ולא ע"ד ופגע ביריחו ופגע בדבשת שהוא לשון חניה. מפני שלא הזכיר שם המקום. ולמ"ש שהעולם כלו נעשה ככותל ניחא דקאמר סתם מקום לכלול כל העולם:

כי בא השמש. פי' כיון דבעבור יעקב שקעה השמש שלא בעונתה מקרי כאלו הוא כיבה את השמש. וטעם הדברים. כי לפי שיעקב עדיין לא התנבא ולא יכלה הנבואה לחול עליו בראשונה ביום. ורק בתחלה תחול עליו הנבואה בלילה בחלום ואח"ז יוכל לנבא גם ביום. וכמו במשל לאוהבו של מלך שבא אצנו לפרקים. וכיון שהמלך עדיין לא רגיל לדבר עמו בפרהסיא אין כבודו של מלך לדבר עמו בגלוי. וכן הנבואה לא תבוא בהקיץ אלא למי שכבר הורגל בהכנתה. והא דלא הפיל ה' עליו תרדמה ביום ולדבר עמו בחלום י"ל לפי שאין דרך תלמידי חכמים לישן ביום אלא שתין נשמי כדאיתא בפ"ק דברכות. לכן לא עשה ה' כן. ולדעת האומר שלא היה חלום זה נבואה ממש אלא מהחלומות הצודקים ולכן היה בספק ואמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' וכן כתיב ויחלום ולא אמר הכתוב ויבא אליו ה' בחלום הלילה. י"ל שז"ש לדבר עמו בצנעא שהכוונה שיהיה הדבור באופן נעלם שלא תהיה נבואה ברורה ולכן לא נעשה שנוי ביעקב עצמו כי אז היה מכיר ודאי בנבואה:

אותן שתי שעות. הנה מה שקצב המדרש שתי שעות. כי אם היה פחות משתי שעות אז גם יעקב לא חפץ לעבור את המקום ולא היה צריך הקב"ה להשקיע את החמה שלא בעונתה. וגם לא היה יותר מב' שעות כי בקרא שהביא ויזרח לו השמש כתיב לפ"ז שלחני כי עלה השחר ומעלות השחר עד הנץ החמה הוא לפי החשבון בפ' מי שהיה מהלך ה' מילין. ומהלך אדם בינוני ביום הוא י' פרסאות ולפ"ז הוא בערך שתי שעות פחות מעט לכן תפס שתי שעות אף כי הוא פחות מעט. ומה דלא מנה בתענית את יעקב בין אלה שנקדה להם חמה בעבורם יתורץ ע"פ התירוץ שתירצו שם התוס' מה שלא מנה לחזקיה ע"ש:

את סימן לבניך. כו'. כלומר שיצטערו ביציאתם שהוא כעין שקיעת החמה וכמ"ש וקדר עליהם היום וזה הוא באה שמשה דכתיב התם. אמנם בבואם ששון ושמחה ישיגו ובאו ציון ברנה והוא כענין זריחת החמה שהוא כנוי אל השמחה והצלחות העולם:

יא  [עריכה]

אם מתאחות. כו'. בפר"א איתא ונעשו כולן אבן אחת להודיענו שכולנו עתידין להיות גוי אחד בארץ ע"כ ומטעם זה לקח י"ב אבנים לראות אם מתאחות יחד. ולא לקח אבן אחת לראות אם תתחלקנה לי"ב אבנים אשר בזה היה הסימן יותר מבורר כי י"ב שבטים יקומו ממנו ויתכן שלהיותו הולך לקחת אשה לכן מסתבר לר"י שלקח י"ב אבנים לדעת אם יעלה בידו מזווג זה להעמיד י"ב שבטים. ולר"נ הטעם כיון שיוצא לחו"ל ולבית לבן הרשע חפץ לדעת אם ייחד הקב"ה שמו עליו. ולרבנן כיון שיצא לקחת בת רשע לאשה חפץ לדעת אם יצא ממנו פסולת כמו שיצא מאברהם בקחתו את הגר המצרית. ועשו מרבקה שהיתה בת רשע. והרי"ט הכהן ז"ל אמר שהכוונה שרצה יעקב לנסות אם יתקיימו הברכות השניות שנתנו לו לבדו מלבד הראשונות שנתנו גם לעשו. והנה השניות כוללות ג' דברים. הא' שיקים י"ב שבטים וז"ש והיית לקהל עמים והוא ע"ד שאמרו ז"ל על הכתוב גוי וקהל גוים יצאו ממך שרמז לו על מנשה ואפרים ועז"א ר"י שנטל י"ב אבנים לנסות אם יהיה לקהל עמים ויצאו ממנו י"ב שבטים. והב' שהקב"ה ייחד שמו עליו וכמ"ש שם ויתן לך את ברכת אברהם ועז"א ר"נ ג' אבנים נטל וכו'. והג' שלא יהיה פסולת בבניו וז"ש שם לך ולזרעך אתן וע"ז אמרו רבנן מיעוט אבנים שנים וכו':

ונתן תחת ראשו. צ"ל סביב ראשו כי בזה היה נשמר מן החיות. אבל תחת ראשו לא היו שומרין אותו וכן נראה הגי' ברש"י בחומש. ולא חשש פן תקרבנה החיות לשאר גופו כי אז ירגיש בהן ויקום כנגדן. אבל אם תבאנה לראשו יוכלו להזיקו בטרם יקום כנגדן:

כאן שכב. כו'. כי וישכב במקום ההוא מיעוטא הוא מדלא כתיב וישכב שם ולכן דריש שבא למעט בבית עבר ששם לא שכב רק שינת עראי כדי שלא יתבטל מלמודו ור"נ דריש שבא למעט בבית לבן כדכתיב ותדד שנתי מעיני:

יב  [עריכה]

דברי חלומות. לא מעלין ולא מורידין. אין הפירוש כי כל החלומות שוא ידברו והבל המה. כי מצינו בתורה וגם בדברי רז"ל שיש חלומות צודקים. ונתאמתו הדברים ע"י רבים וגדולים חקרי לב. אבל פי' הדברים כי דברי חלומות לפי מה שהם נראה בחלום לא מעלין ולא מורידין. כי יש חלום רע המורה על דבר טוב והולך אחר הפתרון וכמו שמצינו בפ' הרואה ומובא דברי ר"א בכאן ללמד לנו כי מה שחלם יעקב והנה סולם וגו' איננו כפי פשט הדברים אבל הפתרון הוא ענין אחר והוא האמת וכמו שמפרש:

זה הכבש. שעלו בו למזבח וכוונת המראה זו לבשרו שיזכו בניו לקרב אל ה' ולעבדו בקרבנות:

אלו כהנים. גדולים. שנקראו מלאכים כדכתיב גבי כה"ג כי מלאך ה' צבאות הוא וי"א דגדולים ט"ס:

זה סיני. ע' בזה בעקרים שער כ"ה. ובעל עולת שבת כתב שהכוונה בזה סולם זה סיני שהתורה סולם לעלות בו אל השלימות:

רבנן פתרין ליה. בסיני ויחלום והנה סולם זה סיני. חושבניה דדין כחושבניה דדין. מוצב ארצה ויתיצבו בתחתית ההר וראשו מגיע השמימה וההר בוער באש עד לב השמים והנה מלאכי אלהים אלו משה ואהרן. עולים ומשה עלה אל האלהים ויורדים זה משה וירד משה ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכיה דכתיב ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם. והנה ה' נצב עליו וירד ה' אל הר סיני אל ראש ההר כצ"ל:

שהמלאך הוא. שלישי של עולם. ע' בזה במורה בח"ב פרק י' ובמפרשיו:

מעלים ומורידים בו. פי' שלמדו עליו זכות וחובה והמלמדים זכות נקראים עולים כדלקמן. וע' רש"י דמפרש וסונטים בו מקטרגים. ואולי היה קטרוגם במה שיצא לחו"ל ומבטל כבוד אב ואם והם לא ידעו כי בפקודתם הוא הולך ומביא ע"ז את הכתוב ישראל אשר בך אתפאר ולכן קנאו בו המלאכים:

עולים ואח"כ. יורדים. שנתקרבו ושוב שולחו ללוות ליעקב. ואע"ג דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות זה הוא רק במקום אחד אבל בב' מקומות עביד וכמ"ש בשם הרא"ם בפ' וירא:

יג  [עריכה]

פתר קרייה בגלות. כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים לכן מבקש למצוא רמזים במקרים אשר קרה ליעקב ונקרו כעין זה גם לבניו שיצאו בצער ובחרון אף ולבסוף יצאו בשלום מהגלות כדמפרש ואזיל בהנה ה' נצב עליו ודריש מבאר שבע מא"י שהוא שובע העולם:

ויפגע במקום. עד אפס מקום. נראה דמפרש עד אפס מקום כמו באיכה רבתי הוי מגיעי בית בבית הגעתם חורבן ראשון לחורבן שני כו' עד אפס מקום וכו' מי גרם למקום שיחרב על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודת כוכבים. ויהיה פי' ויפגע שעשו פגיעה והשחתה במקום בהקב"ה:

מעלים בו. ומורידים בו. מעלים בו קאי על הקב"ה כי על ידי חמו"ע היו משבחים את ה' כדאיתא התם בכתוב:

זה חלומו. של נבוכדנאצר. והראה הקב"ה ד' מלכיות וביטולם ליעקב כמו שהראה לנ"נ:

יד  [עריכה]

ששולטנותם גומרת. בהם. ששולטנות ד' המלכיות נעשית ע"י השרים:

שכל אחד. ירוד מחבירו אע"ג דבבל אינו ירוד קאמר יורדים משום רובא:

כתיב וביומיהון. די מלכיא וגו'. ופי' והנה ה' נצב עליו אצלו כי סמוך לד' מלכיות שהורה עליהם הצלם יקום אלה שמיא מלכות המיוחד לו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף