מתנות כהונה על בראשית רבה/סח

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ סח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה סח

פיסקא: ב  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

ב  [עריכה]

למלפני. למלמדי:

למעבדני. לעושי כלומר להוריי ודרש ההרים לשון הוראה לשון הריון:

גדוד. מלשון לא תתגודדו גדוד וקרח שלחו כדי שלא ירדוף עשו אחריו לאהבת הממון:

מה אנא מוביד כו'. וכי אאביד ומייאש סברי ותקותי מבוראי:

ה"ג מן בריי חס ושלום והכי מוכח בילקוט סדר זה ובתהלים:

ד  [עריכה]

ממונו של פלוני לפלוני. נראה שאין כאן מקומו אע"ג דבויקרא רבה פ' ח' נמי גרס ליה ועיין לקמן ובמדבר רבה פ"ג ותמצא כי כן הוא:

פלן כו'. ופלוני זה ישא פלונית זו:

ופלונית תינסב לפלוני גרסינן וה"ג ג"כ בבמדבר רבה פרשה ג'. ופי' אותה פלונית שזווגה בראשונה לפלוני ואמר שהוא יקח אותה גזרה עכשיו גם עליה שהיא תינשא לו ולא תמאן בדבר:

אתון לגבה גרסינן. פי' ומחר באו כל אותן עבדים ושפחות אצלה זה מוחו נפצע וזה נשמט עינו וזה נשבר רגלו אמרה להם מה אירע לכם:

דא אמרה כו'. זאת אומרה איני רוצה בזה:

לית אלוה כו'. אין אלוה כאלהיכם:

מאן דבעי כו'. מי שרוצה ונהנה בזיווגו אמר שירה ומי שאינו רוצה הוא בוכה:

יש שהוא כו'. וגם זה בכלל זה ישפיל וזה ירים:

לשוח בשדה וגו' גרסינן:

ה  [עריכה]

משהה לצדיקים. טובתן משהה להם כדאמרינן לעיל בפר' ט"ז הצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה:

הורשה. ניטל ממנו הרשות כד"א ודשנו שפירושו הסרת הדשן וכן רבים שהרי בבאר שבע ניטל ממנו הרשות שנאמר שכון בארץ גור בארץ הזאת ונאמר להלן ויעל מבאר שבע וכן מצאתי פירושו באב"א:

ו  [עריכה]

חמרים וגמלים. מוליכי חמורים וגמלים:

ניחא דתמן. הניחא ותצא דהתם גבי רות שלא היתה שם אלא אותה הצדקת נעמי ואף היא יצאה ופנה הדרה וזיוה של עיר:

ז  [עריכה]

מבארה של שבועה. משרש ומקור מטעם השבועה כו'. דרש שבע ל' שבועה:

ויאמר השבעה גרסינן:

שבעה דורות כו'. שבעה דורות היו מאברהם עד יהושע שאז חלקו עיקר הארץ אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה ואם ישבע יעקב גם הוא יעכבם עוד ז' דורות ויצחק לא נשבע מחדש רק אמר לו השבועה הקדומה שהיא בינותינו מאביך תהא בינותינו ואל תפר אותה וגם י"ל שמשבועת אברהם עד כבוש ארץ סיחון ועוג שגם הם בכלל כנען כדפי' רש"י בפר' בא אל פרעה ז' דורות משבועת יצחק עד כבוש יהושע גם המה ז' דורות:

יגיע שיגעה גרסינן:

שיגעה כו'. ואמרה עלי קללתך בני וארור יש בו שבועה וכד"א בשבועת האלה:

ח  [עריכה]

בן יומו כו'. בו ביום שיצא בו ביום בא לחרן ודוגמתו דרשו לעיל גבי אליעזר:

כלישנהון דברייתא כו'. כלשון הבריות שאומרין פלוני זה הלך למקום קסרין ועדיין יש בידו הצידה שלקח לדרכו:

ה"ג זוודיא:

חרנה שצריך למ"ד כו'. כמו כאן שהיה לו לכתוב לחרן:

לאמבטי. לעיל בפר' מ"ח גרס לביטי ובשוחר טוב ובכמה מקומות גרס דיוטא וכולם ענין דירות וחדרים הם ועיין בערוך ערך אמבטי וערך אבט:

ט  [עריכה]

ה"ג בילקוט ואין עולמו מקומו א"ר יוסי בן חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקומו של עולם או אם העולם מקומו מן מה כו' וגירסת הירושלמי במסכת מכות סוף פר' אלו הן הגולין נוטה לגירסת הספר:

מן מה כו'. כלומר מדכתיב הנה מקום אתי משמע המקום יש לו שכונה אתו ולא הוא במקום:

שהוא רוכב כו'. וכתיב ורוכב בערבות רוכב שמים:

משופעים כו'. רמז לקערורות העולם וכל אשר בו טפילה לו. ובירושלמי גרס לא הסוס סובל את הגבור אלא הגבור סובל את הסוס ועיין מזה במדרש חזית בפסוק לסוסתי:

ה"ג מהו ויפגע וגו':

צלי כו'. התפלל במקום המיוחד לתפלה. יפגע דרש לשון תפלה כמו ואל תפגע בי ובמקום הבית פתוחה מורה על המקום הידוע והמיוחד לתפלה וזהו בב"ה ה"ג בפר' תפלת השחר ולקמן בפר' במדבר רבה פרשה ב' שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו:

אין להקבע. כלומר לא מצינו דבר שהוקבע כנגדו:

שהיו מתאכלים. וזמנן היה כל הלילה וכן תפלת ערבית זמנו כל הלילה:

י  [עריכה]

פנסין. פירש הערוך לנטירנא:

אתא שמשא. בא לכאן אותו ששמו שמש:

השבעה וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא נפחה נפשה באה שמשה:

יא  [עריכה]

ה"ג נטל אמר כך כו':

מתאחות. מתחברות:

כמין מרזב. פירש"י א' מכאן וא' מכאן וא' על גביהן ונתנן נגד ראשו שהיה מתיירא מחיות רעות:

וירד ודרך גרסינן:

עאכ"ו. שימס כדונג ולפיכך נמסו כל י"ב אבנים ונעשו אבן אחת מפני אש השכינה כי ה' נצב עליו כן הוא בתנחומא בפר' זו:

וכפורנוס. רש"י גרס פרכוס ופי' בלשון כנען כסת ובמדרש חזית גרס פולמוס ופי' בקעה ואגם ומים ובערוך גרס תרנוס ופי' בו כסא ועי' כ"ז במדרש חזית בפסוק קורות בתינו ארזים ובפסוק מי זאת הנשקפה:

מה רטיבה הרטיב. מה הרחיב והתפשט מהן:

צדיקים כו'. שנקראו ארזים כמו שנאמר צדיק כתמר יפרח וגו':

נביאים ונביאות כו'. דכתיב רהיטנו ברותים וכתיב והיא ישבה תחת תומר ותומר הוא רותם כדאיתא בס' הזוהר פר' כי תשא וכתיב נמי וישכב וישן תחת רותם:

ומה היה אומר. בלילה כיון שלא שכב ואמרינן במסכת אבות הניעור בלילה ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו:

מאי טעמיה. דריב"ל ומנא ליה דיעקב אמרה:

יב  [עריכה]

חמית כו'. ראיתי בחלומי שאמרו לי לך וקח פעולות אביך כלומר ממונו ויגיע כפיו מן קפודקיא והוא שם מקום וא"ל ר' יוסי דרך שאלה הלך אביך למקום קפודקיא מימיו:

זיל מני כו'. לך ומנה עשרים קורות בתקרת הבית שהרצפה היתה על גביהם ואתה תמצא ממון אביך:

בכרסא. הערוך לא פירשו ורש"י פי' בקרן זוית התחיל למנות ובמדרש איכה בפסוק רבתי בגוים לא גרס ליה ובירושלמי דמעשרות גרס גוביתך פירוש תוך ביתך ואולי בכרסא הוא כמו באמצע ובתוך:

ואת משכח גרסינן:

מן ראשיהון כו'. התחיל למנות מראש הקורות עד סופן ותחזיר חלילה עד אותה קורה שישלימו לך מנין עשרים ושם תמצאנו והכי איתא במדרש איכה בהדיא:

מן קפודקיא. פי' הערוך קפו הוא בלשון יון קורות דקיא בלשון יון עשרים ובמדרש איכה יש בהיפוך:

אותיות דדין כו'. כלומר חשבון אותיות של זה עולה לחשבון אותיות של זה ובילקוט ובעקידה גירסות חלוקות:

ולמדנו. כמו ועוד למדנו ובילקוט תמצא הגי' יותר פשוטה וע"ש וכן הוא גי' בעל העקידה:

עולם זה משה כו'. וכתיב נמי ועלית אתה ואהרן וה"ג בהדיא בעקידה:

תרכוסא. פי' הערוך ארגז:

את הוא. כך אמר הקב"ה ליעקב:

רגל שלישי גרסינן:

ה"ג בשם ר' לוי דר' יהודה דסכנין בשם ר' לוי אמר. אין מפקיעין גרסינן. ופי' אין גודלין חבל בלא שלשה נימין:

אין פחות משנים. שני מלאכים וכן יורדים הרי ד' מלאכים וכל א' הוא כשלישו של עולם הרי שליש עולם יותר משלשה שלישי העולם:

כתרשיש. פירש"י כרום ימא וים הוא שלישו של עולם וכ"פ רבינו סעדיה בפירוש דניאל בעומק וזה תרשיש תרי אלפי אמה ועיין שם שוב בפירושו לדניאל:

מעלים בו. בו ובענינו כדמפרש ואזיל:

אפזים. לשון שמחה וריקוד:

קפזים. גם הוא לשון שמחה וריקוד כך פירש הערוך והוכיח כן בראיות ברורות ורש"י פי' לשון דוחק וכדמפרש ואזיל:

סנטים גרס'. כן הוא לקמן פ' ע"א וכן גרס הערוך ופי' לשון צחוק וקינטור וכן לקמן פ' ע"א וכדאמר' בפ' גיד הנשה דבעי לסכוניה:

ומוצאים אותו ישן. ולפיכך היו סוטנים בו ולועגים עליו ונראה לפי שהשינה רמז לחולשת הכח המלאכיי ותרדמת השלימות מכח כח ההיולאני העומד לעומתו וכיוצא בזה פי' בעל עקידה במאמר נעשה לו העולם ככותל:

ה"ג יושב ודן עולים לבסילקי ומוציאים אותו יושב ודן ויוצאין בפרוה ומוציאים אותו ישן וכן מצאתי בפירש"י ז"ל:

בסלקיא. פירש"י והערוך פלטין גדולה ששם יושב המלך ודן:

פרווד. פירש"י חצר החיצונה ואת חצריה תרגומו וית פרוודאה והוא כמו פרוזדור:

ה"ג ומוצאים אותו ישן למעלה כל מי שהוא אומר זכותו עולה חובתו יורד למטה כל מי שהוא אומר זכותו יורד חובתו עולה ד"א מלאכים שהן (מלוין את האדם בא"י אין מלוין אותו בח"ל עולים אותן) כו' [כ"כ במדרש אשר עם היפ"ת והוא כתב דל"ג לה הכא אלא בתר חובתן עולה]:

למעלן. בפמליא של מעלה. מי שמזכיר זכות ישראל הוא עולה וההיפוך יורד לפיכך כתיב עולים ויורדים בו ובשבילו:

חובתו עולה. כדאמרינן בעלמא כל המיצר לישראל נעשה ראש:

אותן שליוו כו'. ולפיכך כתיב עולים תחלה ואח"כ יורדים:

מסטירין. שאמרו כי משחיתים אנחנו ועיין לעיל בפרשה נ' וכן מצאתי בפירוש רש"י ובפירוש הראב"ד לספר יצירה:

לישנא קלא. לשון קל לכף זכות שלא גילו מסתוריו של הקב"ה רק שתלו הגדולה בעצמם:

יג  [עריכה]

יולדות השבעה וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא נפחה נפשה בא שמשה:

אותוי כו'. אותיות של זה הם אותיות של זה.

אפזים כו'. היו מקנטרים ולועגים בנבוכדנצר שאמרו ידיע וגו':

שוטנים בו גרסינן:

ה"ג אמר להם לחנניה כו' וכן הוא בילקוט:

ה"ג פוקו ואתו ד"א והנה מלאכי וגו':

והוציא את בלעו. וזהו ויורדים שהורידו והוציאו את בלעו ועיין עוד מזה במדרש חזית בפסוק אמרתי אעלה בתמר:

שבולע כל מה כו'. והיה מאמין שיש בו צד אלהות:

יד  [עריכה]

ארבעה מלכיות. עיין בויקרא רבה פרשה כ"ט:

ירוד. שפל וקטן ממלכות שלפניו:

מנהון חסף גרסינן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף