יפה תואר על בראשית רבה/ס

יפה תואר על בראשית רבה ס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה ס

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  

א  [עריכה]

מי בכם ירא ה'. וגו'. משום דק"ל איך שאל דבר שלא כהוגן וכמ"ש לקמן סי' ג' לכן מביא את הכתוב שבטח בשם ה' כי יקרה לפניו כהוגן ודריש מקודם על אברהם אשר הוא קרוב יותר לפשט הכתוב ואח"ז דורש על אלעזר:

ירא ה' זה אברהם. וכן נאמר אח"ז הביטו אל אברהם אביכם. והכתוב אומר כלפי מה שאמרה ציון כי עזבני ה' ושכחני כי מי בכם ירא ה' כאברהם אשר שמע הקב"ה גם בקול עבדו אליעזר. אשר הלך חשכים ואין נגה לו. היוכל לאמר כי הלך חשכים ולא יגה עליו אור ה'. כי ה' האיר לו בוודאי כמו שהאיר לאברהם. והיה לו לבטוח בשם ה' ולהיות נאמן לפניו להשען בו ואז היתה ישועתו קרובה אבל אתם לא כן עשיתם הן כלכם קדחי אש וגו' ולכן עונותיכם מנעו הטוב מכם:

ומי היה מאיר לו. הקב"ה. ומ"ש לעיל פ"ל שאברהם היה מאיר להקב"ה זה וזה אמת. כי בבחינת מה שהודיע אברהם את שמו ית' בגוים היה אברהם מאיר להקב"ה. ופה מדבר במה שהאיר הקב"ה את דרכי אברהם:

ב  [עריכה]

עבד ימשול. וגו'. משום דק"ל בקרא למה אמר בתפלתו להקב"ה אלהי אדני אברהם ולא אמר אלהי עבדך אברהם וכמ"ש בעבור דוד עבדך. לכן מפרש דמזכיר בזה זכותו מה שאברהם הוא אדוניו ולא בחר לו אדון אחר לכן צדקת אדוניו תעמוד לו והקרה נא לפני וגו':

ג  [עריכה]

ד' הן שתבעו. שלא כהוגן כו'. והנה יש לתת טעם למה כלתה הרעה דוקא על יפתח. ולאינך שלשה ניתן כהוגן משום דאליעזר בטח בזכות אברהם ויצחק כי לא תצא לפניו אמה ושפחה. וכן כלב ושאול בטחו כי הקב"ה לא יעשה תשועה לישראל ולא יתן נצחון לאיש שאינו הגון. ומ"מ אמר ששאלו שלא כהוגן כי פן יקרה על צד הרחוק שתצא עלמה שאינה הגונה או שילכוד אדם שאינו הגון. אבל יפתח באמרו אשר יצא מדלתי ביתי וזה מדברים שאינם מושגחים מאת ה'. אך מדברים המקרייה והיה לו לומר והיה הטהור אשר יצא מדלתי ביתי. ולכן באשר לא נזהר בלשונו זימן לו הקב"ה שלא כהוגן:

ד  [עריכה]

ג' הם נענו. במענה פיהם כו'. בא לישב למה כתיב טרם כלה לדבר להודיע לנו בשבחו כי הוא נענה טרם קרא וכמו משה ושלמה ג"כ.

ה  [עריכה]

אלא אפילו. אדם לא תבע בה כו'. וזה הוא בשבח רבקה כי האדם לא יאהב רק בדומה לו. הרשע יאהב להתחבר עם הרשעים כמותו. והצדיק עם צדיקים כמותו וז"ש הכתוב כי לא ינוח שבט הרשע כי שבט הרשע לא ימצא נחת רוח על גורל הצדיקים. יען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם והרשעים מברשים רק עול ואון. ולכן לא תבע אחד מהם לרבקה ולא חפץ להדבק בה. כי המה היו רשעים והיא היתה צדיקת. [ומפרש ואיש לא ידעה כי אין איש אשר אהב אותה ובחר בה. וכמו כי יודע ה' דרך צדיקים (תהלים א') דיתפרש כי ה' אוהב ובוחר בדרך צדיקים]:

המים מיד. עלו. עי' ברש"י דדריש לקראתה על המים. וע' בזה ברא"ם:

את סימן לבניך. כו'. כי כל מה שאירע לאבות אירע לבנים וכמ"ש כמה פעמים:

ו  [עריכה]

ממצמץ ומביט. בה. ומפרשי משתאה כמו משתהה מלשון שהייה והמתנה. ופי' שהיה שוהה ומתבונן בזה:

אבן יקרה. כו'. כי נזם זהב בקע אין רבותא לאיש אשר כל טוב אדניו היה בידו:

כנגד שני לוחות. כו'. ובא לרמז להם כי תכלית הזיווג היא לעבודת ה' ולא להנאת גופני:

לינה. אחת. ע' רש"י ובמפרשיו. והר"י קני"זל כתב כי דעת המדרש הוא יען כי ללין הוא מבנין הפעיל והרצון בו שזולתו ילין אותו שם. והדבר שהוא בזה התאר לא יקח ממנו האדם כי אם מעט. וללון הוא מבנין הקל והרצון בו שיהיה ממשלה מעצמו ללון שם ולזה לקח אם ירצה כמה לינות וזה שלא לדעת רש"י עכ"ל והנה מזה נראה ששניהם דברו בלה"ק. אבל יותר טוב לאמר כי משה כתב כוונתם באלו ההוראות:

מכאן שמודים. על בשורה טובה. רש"י ז"ל בחומש הביא המאמר הזה על פסוק נ"ב:

ז  [עריכה]

מעייניה ליה. ודריש אל העין לתת עינו עליו. והנה מדברי המדרש אין הכרע אם הוא לשבח שרץ לעיין בו פן הוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו וכדלקמן. או לגנאי שנתן עיניו בממונו וכמ"ש רש"י ז"ל בחומש. אמנם הילקוט בשם מדרש אבכיר כתב שרץ להורגו אלא שנעשה לו נס. ולפ"ז יתפרש וירץ לבן אל העין שרץ לעיין איך יוכל לו ואליעזר עומד על העין מעיין גרמיה שהיה מעיין בעצמו איך להנצל מידי לבן אשר קם להורגו:

ועל ידי ששרת. אותו צדיק באמונה כו'. כי ההשתעבדות לגדולים הוא עצם החירות והחפשיות וכמ"ש בעל העקידה בשנ"ח לז"א שבמה ששרת את אברהם באמונה יצא מכלל העבדות שהוא הארור ונכנס לחירות שהוא ברוך:

בידיהם ורגליהם. בידיהם הוא מה שנותנים צדקה ורגליהם מה שירוצו לעשות טוב. והק"ו זה מעבד אברהם הוא כעין הק"ו בפ"ק דברכות דיליף שיסורין מכפרין מק"ו דשן ועין שעבד יוצא בהם לחירות. וכאן יליף מק"ו מעבד שחסד ואמת פודים את האדם מכל צרה וצוקה:

ואנכי פניתי. את הבית. כי רבקה כבר אמרה לו כי יש שם מקום ללון. ומה זה בא להוסיף בדברו ואנכי פניתי את הבית אם לא לדרש זה:

ח  [עריכה]

לא היו גמליו. של אברהם אבינו כו'. ובכל זאת לא נדחו דברי האומר שיצאו זמומים כי אין סומכין על הנס היכא דשכיחא היזיקא. ולכן יצאו זמומים כי פחד פן יאכלו בשדות אחרים. אך הוא לא חש להשיב ע"ז כדאשכחן גם בפ"ק דב"ב שפיר עביד דלא אהדר ליה מידי וכו':

והיא מחמרה. על גרמה. פי' הדברים מפני שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים גם ע"י בהמתם לכן עכבו בידה לאכול גם מן הדברים המותרים מן הדין ואסורים רק בשביל חומרא כדרך הצדיקים שמחמירים במעשיהם:

איתאכלון תאנים. בטבלייהו. וזה אין קושיא הלא אין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים. י"ל דזה רק בשוגג ישמור ה' את חסידיו. אבל הכא הוא קרוב לפשיעה דהוה ליה לשיוליה ולא למסמך אדעתיה ואיהו דאפסיד אנפשיה:

ט  [עריכה]

מילתא דאית. בך מגניא כו'. כי אם יסתיר הדבר פן יבוא חבירו לחרפו בה:

י  [עריכה]

מהיכן יצא. ולא נוכל לומר כי ידעו זאת מספורי אליעזר וכמו שמשמע מפשט הכתוב. שהיה להם לספק פן בדה את הספור מלבו. ולכן אמר האחד מהר המוריה יצא. כי כאשר נולדה רבקה נודע להם מה שהיה לפני זה עם יצחק בהר המוריה. ומזה הבינו כי מה' יצא הדבר. ורבנן סברי מיכן (וכ"ה הגירסא בספר ישן) יצא. פי' שהאמינו בספור אליעזר ולא חשדוהו בשקר:

יא  [עריכה]

קונבי. אולי הוא מין מרקחת שקורין קונפיטי (קאָמפּאָטע) ובספר א"א פירש שהוא מיני בגדים:

יב  [עריכה]

בקש לעכב. וניגף. ואע"ג שכבר אמר לא נוכל דבר אליך רע או טוב. אפשר דהיינו לעכב הזווג אבל אולי יעכב מביאת האשה אחריו ויאמר שיבוא יצחק אצלה:

ימים אלו. שבעת ימי אבלו כו'. ואע"ג דאין דרך לבקש מקודם המועט. ואם לא יעשה לו המועט יבקש את המרובה. ואיך אמרו אח"ז או עשור. ומזה מוכיח הגמ' בפ' אע"פ כי ימים הוא שנה. אבל נדברי המדרש דמפרש ימים כפשוטו יקשה איך בקשו אח"ז על המרובה או עשור. וי"ל דלדברי המדרש יתפרש הכתוב לא מדרך בקשה רק מדרך הבטחה. כי גם אם תשב הנערה אתנו אלו שבעת ימי האבילות. וגם אם תוסיף לשבת עמנו עשור יהיה לבך בטוח כי אחר תלך ולא נחליף את דברינו:

יג  [עריכה]

תפלתנו עשתה. פירות [ויכחשו בהבטחת הקב"ה לאברהם לעשות את ישראל לרבות אלפים. אבל בלא טעם זה גם ברכת עובד כוכבים מועלת וכמו דאיתא בירשלמי סוף פ' אלו דברים ולקמן בפס"ו א"ר תנחום אם ברכך עובד כוכבים ענה אמן אחריו דכתיב ברוך תהה מכל העמים]:

ברכת אובד. זה לבן הארמי. ופליג על ר"ב ור"ל שאמרו שלא יהיו אומרים תפלתנו עשתה פירות:

יד  [עריכה]

הלך להביא. את הגר. כי אחרי מות שרה לקחה שנית לאשה וכדכתיב אח"ז ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה וקטורה זו הגר. ועוד אחרי שיצחק עומד לינשא בקש אברהם ג"כ להנשא וכדאמרינן בפ' החובל מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין תכלי כו' ויליף מהכא ויקח את רבקה וגו' וכתיב אח"ז ויוסף אברהם ויקח אשה ופירש"י נתקנא ביצחק ע"ש:

טו  [עריכה]

שתים הם שנתכסו. בצעיף וילדו תאומים. פי' בשכר צניעותם זכו להוליד תאומים:

כלליה של תורה. מרובים כו'. פי' אע"ג דלמעלה האריכה התורה בספור אליעזר ובפרטיו כההיא דשיחת בתי אבות דלעיל מ"מ ברוב המקומות מקצר ועולה ואינו כותב רק כללות הדברים. ומ"ש רבנן דברי שבח גלה לו עי' ברש"י על התורה וברא"ם שם:

טז  [עריכה]

כל ימים. שהיתה שרה קיימת כו'. דק"ל בקרא דהיה לו לכתוב האהלה של שרה אמו. לכן פירשו כי כאשר הביאוה האהלה ראו הכל כי הוא אהל שרה אמו ולא היה שינוי ביניהם. והנה הד' מעלות שמונה כה כתב מוהר"ר שמואל סבע ז"ל שהוא כנגד ד' מעלות הראויות לאשה. הא' שתהיה בעלת שכל ולא כדרך רוב נשים שדעתן קלות ולזה אמר שהיה ענן קשור כו' אשר פי' ענן השכינה והנבואה. וזה כי שרה ורבקה השתכלו לא לבד בעניני הגופניים אך גם בעניני הרוחניים נתעלו בשכלם עד שזכו לענן השכינה. הב' שתהיה טובת עין ולא כדרך רוב נשים שעיניהן צרות באורחים ולזה אמר שהיו הדלתות פתוחות לרוחה. והג' שתהיה משגחת בנכסי בעלה ומתקנת צרכי הבית וע"ד שאמר הכתוב צופיה הליכות ביתה. ולא כשאר נשים האומרות הב הב. ואינן משגיחות בהפסד הבית. ולזה אמר ברכה משולחת בעיסה. והד' שתהיה שלוה ושקטה ותשנא מדנים. ולא כשאר נשים הממהרות לריב ומצה. ולזה אמר היה נר דולק כו' והנר הוא משל על שלום בית וכדאיתא בפ"ב דשבת נר חנוכה ונר שבת נר שבת קודם מפני שלום הבית. ויתכן לומר עוד כי על ארבע מעלות יביט האיש בבואו לבחר לו אשה. הא' היחוס. הב' החן והיופי. הג' העושר. והד' טובות לב העלמה ושכלה. ובשתי הנשים האלה נקבצו כל הד' מעלות. כי היו מהיותר מיוחסות בזמניהן. ולזה אמר שהיה ענן קשור וידוע שאין השכינה שורה אלא על המיוחסים שבעם. וכנגד היופי אמר שהיה נר דלוק כי פניהן היו מאירות כנר. וכנגד העושר אמר ברכה מושלחת בעיסה כי ברכה ועושר בא עמה. וכנגד טובת לבן אמר שהיו הדלתות פתוחות אשר זה מורה על טובת לבן ונדיבותן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף