רש"י על בראשית רבה/ס

רש"י על בראשית רבה ס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י על בראשית רבה - פרשה ס

פיסקא: א  ב  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  

א  [עריכה]

אשר הלך חשכים שבא מאספמיא ומחברותיה שלא היה יודע כאדם שהולך בחשך:

ד"א שומע בקול עבדו בקול אברהם אדונו שהיה עבד להקדוש ברוך הוא שנאמר אברהם עבדי:

והלך חשכים שלא היה יודע להיכן הולך בשעה שהלך להביא את רבקה:

ב  [עריכה]

כבר קללתו של אותו האיש בידו. שנתקלל לעולם בעבד:

שמא יבוא ברברי אחד מן בני ברברא וישתעבד בו מוטב ישתעבד בבית זה לאברהם ולא ישתעבד בבית אחר:

ימשול בבן מביש זה יצחק שבייש את כל העולם בשעה שנעקד על גבי המזבח. ובסוטה ירושלמי שביזה כל בתי עבודת כוכבים:

ובתוך אחים יחלק נחלה מה אלו יצחק ויעקב מזכירין זכות אבות אף אליעזר מזכיר זכות אבות:

התחלת גמור. התתלת לעשות חסד שהיום יצאתי והיום באתי:

אפילו הקדש דמים לא היה חייב דתנינן תמן אמר על בהמה בעלת מום ועל בהמה טמאה לא אמר כלום אמר הרי אלו לעולה משמע בדמיהם וימכרו ויביא בדמיהם עולה אבל זה שאמר והעליתיהו כמו שאמר על בהמה טמאה הרי זו עולה ולא אמר כלום ואפילו הקדש דמים לא היה חייב הדא היא דברייתא אמרין בין חייתא למחבלתא אזלא ברא דעלובתא. חייתא מילדת מחבלתא יולדת כמה דאת אמר שמה חבלתך אמך:

ד  [עריכה]

במענה פיהם. בעוד שהמענה בפיהם נענו:

ה  [עריכה]

בתולה ואיש לא ידעה. תמן תנינן מוכת עץ כתובתה מאתים טעמא דר"מ ואיש לא ידעה הא אם נבעלה מעץ שהיתה מוכת עץ עדיין היא בתולה:

וכתובתה מאתים. טעמא דרבנן בתולה הא אם נבעלה מעץ אינה בתולה וכתובתה מאה:

לא נבעלה אשה ממהול לשמונה אלא רבקה. שנבעלה ליצחק שנימול לשמונה:

מה את כיון שראו אותך המים מיד עלו דכתיב ותרד העינה ותמלא שאר נשים היו שואבות מלמטה למעלה וגם ברבקה נאמר אחר כך ותשאב לכל גמליו וכאן נאמר ותמלא כדה ותעל אלא המים עלו לנגדה על שפת הבור ומלאת כאדם שממלא מכלי מלא ואין שם שאיבה:

ו  [עריכה]

ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ונו'. וכי מה חשיבות היה בנזם הזהב בקע משקלו חצי שקל אלא נזם היה גדול ואבן יקרה בו:

עשרה זהב משקלם כנגד עשרה דברות. שהיו בניה עתידין לקבלם:

גם מקום ללון לינות הרבה:

ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם משעה שקפצה הארץ לפני הייתי יודע שבדרך נחני ה' וכו':

ז  [עריכה]

אתיבון ליה והכתיב ברחל ותרץ ותגד לאביה אמר להן שמתה אמה וכו':

ושמו לבן ר' יצחק אמר לשבח פרדוכוס. לבן דורש שני לדוכוס מושל היה והיה תבע דיקיון על בריות ומלבן מעשיהם ועושה דין בין אדם לחבירו ומלבין את הדין:

לגנאי. מלובן ברשעו:

וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין מעיין ליה:

מהו אל העין מעיין גרמיה תחלה נסתכל בגמליו בממונו ובעשרו ואח"כ בעצמו היאך הוא דומה חשוב לאדם חשוב:

עבד לה אפטרה. להפטיר את העם הבאים לדרשה בפסוק זה:

ואני פניתי הבית. מטינופת עבודת כוכבים שהיה סבור בו שהוא אברהם:

ח  [עריכה]

לא היו גמליו של אברהם אבינו דומין לחמורו של רבי פנחס בן יאיר שתימה גדול בדבר זה:

חמרתיה דר' פנחס בן יאיר נסבו יתה לסטאין בליליא:

עבדת גביהון. שהת גביהון:

תלתא יומין ולא טעמא כלום אמרי סופא מייתא ותסרי מערתא עלינו. תסריח מנבלתא המערה עלינו:

שלחו יתה ועלתהן לביתה דמרא מאיליה כיון דעאלת ונהקת חכמין לה הבינו שהיא היתה אמר רבי פנחס פתחין לאותה ענייה ויהבין לה דתיכול דאית לה תלתא יומין דלא טעמת כלום שהיה יודע שלא אכלה משלהם יהבון לה שערין לא טעמתינון אמרין ליה יהבין לה שערין ולא טעמא להון אמר להון תקונתינהון תקנתם אתם שהפרשתם ממנו מעשר אמרין ליה אין:

אסר להון אפיקתון דמאי מעשר דמאי וכו':

מה נעבד לה דהיא מחמר' על גרמ'. אבל גמלים של אברהם היו יוצאין זמומין שלא ליהנות מן הגזל אבל לא היו חסידים כחמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא רצה לאכול טבלים:

קרטיל דתאנים. סל גרסי' התם בפ' הספינה בקרטלותא:

אמר ר' ירמיה. אפשר ר' זעירא אכיל להון דלא מתקנין ודאי תקנם בין דין לדין אתאכיל תאינייא בטבלהון מחר קם ר' ירמיה עם ר' זעירא וכו' עד ר' זעירא אכיל דלא מתקנין אמר ליה אף אנא אמרית אפשר ר' ירמיה משדר לי מידי דלא מתקנין:

ר' אבא בר ימינא משום דר' זעירא אמר אין היו קדמאי מלאכים אנן בני נש ואין היו בני נש אנן חמרין אמר רבי אפילו חמרא לית אנן דחמרתיה דר' פנחס בן יאיר יהבין להון שערין טבלין ולא טעמינתון ואנא אכלי תאני בטבליהון:

ר' שמעון בן יוחאי אמר טמא הטמא אפשר לומר וזה לכם טמא הטמא לרבות דמו כבשרו:

אפשר לומר זה לכם הטמא ומה וזה לכם לרבות דמו כבשרו:

יפה רחיצת רגלי בתי אבות מתורתן של בנים. שאפילו רחיצת רגלים שלו הוצרך לכתוב וכו':

ט  [עריכה]

כך דרך ארץ לבני אדם מילתא דאתבהית בהיתה אמור קדמאי. דבר שאתה מתבייש בה הקדם אתה ואמרה בפני אחרים קודם שיקדימוך ויכלימוך כדרך שעשה אליעזר שפתח ואמר עבד אברהם אנכי:

ואפנה על ימין. לישמעאל הבא מכח אברהם שנסע הנגבה דקרוי ימין ואקח מבנותיו או על שמאל ואקח מבנותיו של לוט שדחה אותו אברהם לשמאל דכתיב אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה:

י  [עריכה]

מהיכן יצא מהר המוריה יצא לפי ענינו שבו בפרק שנעקד יצחק נולדה רבקה לומר שבהר המוריה היתה גזרה שתהא בת זוגתו:

יא  [עריכה]

קונבי. אדרת עבה ודומה לו ותכסהו בשמיכה חפתיה בגונבא וקו"ף וגימ"ל מתחלפות. כלומר מיני בגדים או כלים:

קליות. ואגוזים היו חביבין מן הכל ללמדך שאם אדם יוצא לדרך ואין אצטרכיא עמו אצטרכיא כל מה שהוא צריך:

מסתגף הוא. מתענה הוא כדמתרגמינן לענות נפש לסגפא נפש:

יב  [עריכה]

ימים אלו שבעת ימי אבלו. של בתואל:

או עשור אלו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס עצמה:

עשור. אלו עשרה חדשים או לרבות ב' חדשים:

הולכת אני ע"כ שלא בטובתכם. ממשמע שאמרה אלך ולא אמרה אם בדעתכם אלך:

יג  [עריכה]

ויברכו את רבקה. ויאמרו בשפה רפה ולא בלב:

דוויין ושפופין. ולא היו מברכין אלא בפה:

שלא יאמרו תפלתנו עשתה פירות. שאמרו את היי לאלפי רבבה אלא ויעתר יצחק ואחר כך ויעתר לו:

יד  [עריכה]

ויצחק בא מבא אתא ממיתי. ממקום שהלך:

טו  [עריכה]

ותרא את יצחק ותפול. אמר ר' הונא צפת שידו שטוחה. ראתה ידו שטוחה ונדמה לה כיד אדם הגון וחשוב:

ותפול מעל הגמל ואתרכינת. נשתחוית מעט כדמתרגמינן כי יפול לא יוטל כי ה' וגו' שאינו נופל ממש כך היא לא נפלה אלא בקשה ליפול וסמכה הקב"ה:

מי האיש הלזה. ראתה אותו הדור כמא דאת אמר הנה בעל החלומות הלזה ביוסף שהוא יפה תאר:

ורבנן אמרי הוא ופלסונו. הוא והמלוה אותו המלאך שהיה מלוה אותו כמה דאת אמר פלס מעגל רגליך:

הלזה אלון זה. אחר הוא זה שהולך עמו. אלון בלשון יון אחר:

כלליה של תורה מרובין מפרטיה. כל מקום שבתורה כולל דברים אלו נאמר בא לכתבן היה מרובה מפרטיה ממה שמפורש בה שאילו בא לכתוב ג' דפין היה כותב אלא כללן יחד כל הדברים אשר עשה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף