יפה תואר על בראשית רבה/נה

יפה תואר על בראשית רבה נה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה נה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  

א  [עריכה]

כתיב נתתה ליראיך. נס להתנוסס וגו'. עיקר אגדה זו בא לתת טעם על נסיון העקידה כי ה' נסהו רק להראות לבני תבל כי לא לחנם ברך ה' את אברהם בכל והרימהו מכל בני דורו. כי לא יאמרו למה נחזה צדיקים רבים עשוקים ורצוצים מתהלכים בארץ. ויאמרו כי רק בחפץ ירצון לבד תבוא הברכה לאנשים. וכן המארה לאנשים אחרים. לכן הראה הקב"ה בנסיון הזה כי בצדק ובמשפט ברך ה' את אברהם והרימהו על כל:

ב  [עריכה]

הפשתני הזה. כו'. משום דק"ל בקרא שאמר ה' צדיק יבחן אשר הוא איננו ההפך מן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. והיה לו לומר ה' צדיק יאהב אשר האהבה הוא ההפך מן שנאה. לכן מפרש כי את הרשע ישנא לבחון ולנסות. ור' יונתן נותן טעם ע"ז כמו הפשתני הוא מקיש רק על פשתן יפה מפני שהיא משתבחת ע"י זה. ולא על פשתן רע מפני שהיא פוקעת. כן הקב"ה לא ינסה רק את הצדיקים מפני שיעמדו בנסיונם ולא את הרשעים. והנה שלש סבות הנה המביאות יסורין על הצדיקים. הסבה הא' היא לנקותם מהחטאים המעטים אשר בידיהם. כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ולזה הביא ר' יונתן המשל מהפשתני המקיש על הפשתן לנקותו ולהשביחו. הסבה השניה היא כדי לפרסם צדקתם בעולם כי ישאו ויסבלו היסורין ולא ילינו על ה' ובזה יקדש שם ה' בארץ וכבודו יתנשא. ולזה הביא המשל השני מהיוצר הבודק בקנקנים ברורים שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו ובזה יתפאר במלאכתו. והסבה השלישית היא שנתפסים על הדור. והמה ביסוריהם יגינו על הדור וכמו שמצינו ברבינו הקדוש. וע"ז אמר ר"א המשל משתי פרות שהטובה תסבול יותר יען כי השניה כחה רע ואינה יכולה לשאת את העול. ומטעם שלש הסבות האלה לא יתיסרו הרשעים. כי מסבה הא' הלא הם לא ינקו ע"י היסורים ואדרבה יוסיפו לחטוא ויטיחו דברים כלפי מעלה. ובסבה השניה בוודאי אין להם חלק בזה כי כבודה' לא ירומם ע"ז. וכן בסבה הג' כי הם אינם כדאים לסבול על עון הדור. ואדרבה הם הגורמים:

והרשעים כים נגרש. לפי מה שביארנו כי במשל הזה יבאר לנו כי סבת היסורין לצדיקים הם לנקותם הלא יקשה למה לא ינקה גם את הרשעים. לכן מביא את הפסוק והרשעים כים נגרש כי המה עוד יבעטו ביסורין ויוסיפו לחטוא וכמו שפירשנו:

ג  [עריכה]

באשר דבר מלך. שלטון וגו'. טעם אגדה זו דק"ל כיון דכלל התורה הוא למוד דרכיו ית' ללכת בהם כמ"ש בפ"ק דסוטה אחרי ה' תלכו הלך אחר מדותיו של הקב"ה הוא הלביש ערומים כי' הוא בקר חולים כו' ובויק"ר פ' בחקותי אמרו מלך ב"ו גוזר גזירה על אחרים רצה הוא מקיימה רצה אינה מקיימה אבל הקב"ה אינו כן וכו' וע"ז השר?ה אמרו בירושלמי בפ"ג דבכורים מפני שיבה תקום אני הוא שקיימתי מצות זקן תחלה כו'. ולכן יקשה למה נסה ה' את אברהם הלא הוא צוה לנו לא תנסו וגו'. ואע"פ שאין זה דומה לזה כי לנסות את ה' מורה על רפיון האמונה והקב"ה מנסה את הצדיקים לחזק בלבבם את האמונה בו. מ"מ אחרי שיש לאדם לטעות ולאמר כי הקב"ה יצוה לאחרים והוא לבדו לא יקיים ויקשה למה נכתב הנסיון הזה בתורה להשגות בזה את בני אדם חלושי הדעת. לכן מביא את הכתוב באשר דבר מלך שלטון וגו' ואמר לפני זה אל תעמוד בדבר רע לסור ממצות התורה אף כי לפעמים הוא לא כן יעשה כי כל אשר יחפוץ יעשה. וז"ש באשר דבר מלך שלטון לפקד על הכל ומי יאמר לו מה תעשה כחפצך. ומבאר את דבריו בטעם שומר מצוה את אשר צוה השלטון לא ידע דבר רע. ואם תחזה כי כל אשר יחפוץ יעשה עליך לדעת כי עת ומשפט ידע לב חכם. אחרי אשר כל הדברים הנעשים בתבל יש להם עת ומשפט. מתי להקימם ומתי להפירם. והחכם יבין כי השלטון אשר עשה כחפצו הוא בשביל שהעת והמשפט דרש לעשות כן אז. ומביא את המשל מרב שהיה מצוה לתלמידיו שלא יטו משפט. ולפי ראות עיניהם יראו פעם אחת שהוא הטה משפנו וכדומה לחטאים כאלה והמה יתמהו עליו ועל מעשיו. הלא יאמר להם כי אתם לא תבינו משפט. אנכי בצדק עשיתי כל אלה לפי העת והמשפט. או שהשעה היתה צריכה לכך או הכרתי פנים לת"ח ולקחתי שוחד לדעת את האמת והחזרתי מיד או לויתי בריבית ללמוד תורה ולגדל יתומים. וכדומה מדברים הנסתרים מנגד עיניכם. ואין עול בכפי ואתם לא תביטו על מעשי הבאים רק לפי כעת והמשפט דרך מקרה. אבל שמרו לעשות את מצות התורה אשר אנכי מלמד אתכם. כן הוא בהקב"ה אם יתמה איש על החפץ. למה הוא נוקם ונוטר והתורה אמרה לא תקום ולא תטור. הלא התשובה בצדה כי העת והמשפט דורשים מידו הנקימה לרשעים שלא יהרסו את התבל. ככה דרשו אז העת והמשפט לנסות את אברהם. אבל אין לבני אדם ללמוד מזה רק לשמור את מצות ה' לא תקום ולא תטור ולא תנסו. ואח"ז בא המדרש לתת טעם ולמצוא העת והמשפט אשר דרשו את הנסיון הזה. ולמה נכתב בתורה להגדיל את שם אברהם ולחזק האמונה בלב בני האדם:

ד  [עריכה]

אחר הרהורי דברים. כו' אברהם הרהר כו'. דעתו שהנסיון בא לתכלית המנוסה. כי אברהם הצטער בנפשו שקצרה ידו בעבודת ה' כי ביום שמחתו לא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד. ואמר לו הקב"ה פי' שהודיעהו ע"י הנסיון כי מקובל ומרוצה הוא לפניו אחר. שידוע לו כי גם את בנו לא ימנענו ממנו והאומר כי מלאכי השרת אמרו. או כי יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה סוברים כי הנסיון בא לתכלית הרואים להראות לכל את תוקף אמונת המנוסה בה'. ומחלקותם הוא בזה. למ"ד כי מה"ש אמרו בא להראות תוקף אמונת אברהם כי אברהם היה המנוסה. ולמ"ד יצחק וישמעאל בא להראות תוקף אמונת יצחק כי יצחק היה המנוסה:

מלאכי השרת. אמרו כו'. הנה המה אמרו בלי ספק תיכף אחר המשתה. ויקשה לכאורה למה התאחרה העקידה עד כה. י"ל כי זה בא להגדיל הנסיון אף כי יצחק כבר היה גבר בגוברין ונתחזקה האהבה מאד בלבב אביו אשר הזקין יותר ונואש מלהוליד עוד בנים. בכ"ז לא מנעהו מהמות. וכן למ"ד יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה. טעם אחד הוא אף כי יצחק כבר גדול בשנים. והיה בחור כארזים וידי אביו כבדו מזוקן ויכול למחות בו. בכל זאת הכריע נפשו לטבח למען ה'. ובזה א"ש למה לא אמר המדרש ד"א יצחק וישמעאל היו מדיינים כו'. אחרי כי הוא חילק על מה שלפניו. אבל באמת אין כאן מחלוקת כי תרווייהו איתנייהו בנסיון הזה בין לנסות את אברהם ובין לנסות את יצחק ושניהם היו מנוסים. וטעם אחד לשניהם למה התאחרה העקידה:

יצחק וישמעאל. היו מדיינים כו'. אע"ג דכבר גורש ישמעאל מבית אברהם אשר יצחק היה שם וישב במדבר פארן ואיך נגשו יחד להתקוטט יחד. וכן קשה לקמן סי' ז' דאמר אברהם תרין אית לי הלא ישמעאל כבר איננו ברשותו ואיך יספק עליו. וי"ל כי המדרש סובר כמו דאיתא בפר"א דישמעאל בא באותו הלילה ממדבר פארן לראות את אברהם:

חביב אני ממך. שנמלתי לח' ימים. ומצוה בשעתה עדיף וישמעאל אמר שאני חביב ממך כיון שכבשתי את יצרי ולא מחיתי ולכן אמר יצחק כי גם בכבישת יצרי טוב אנכי ממך. כי גם עתה לא אעכב אם יאמר לי הקב"ה לחתוך אחד מאיברי או להשחט ולתת את נפשי:

כל מה שהלויתה. להקב"ה כו'. כי העושה מצוה בעוה"ז הלואה אצלו ית' לשלמו וע"ד הכתוב מלוה ה' חונן דל:

ה  [עריכה]

במישע מלך. מואב שעשה מעשה כו'. פי' הדברים כי בכתוב הזה אשר לא ירצה ה' לא באלפי אילים ואין חפצו בקרבן פרי בטן. רק בעשות משפט ואהבת חסד וגו'. ולכן מפרש על יצחק כי הקב"ה הורה בזה לאברהם אשר אין חפצו בקרבן בנו כי תיכף כאשר שלח ידו נשחטו אמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער. ודי להקב"ה לנסות את לבך כי נכון אתה לעשות הכל למענו. אבל המעשה בפועל כמו במישע מלך מואב תועבה היא לפניו

ו  [עריכה]

שלא יהיו אומרים. כו'. ומפרש והאלהים נסה מלשון בריחה וכמו וינס ויצא החוצה ופירושו שהקב"ה הניס אותו לארץ המוריה. ולא צוהו לעשות זאת במקומו. רק לתת לו זמן במסעו ולהתאמץ בדעתו שלא יאמרו כי בבהלה ובלי דעת עשה הדברים. וע' בזה בתנחומא טעם למה צוהו הקב"ה להקריבו אחר ג' ימים. וכן האריך בזה בעל העקידה בשער כ"א בדברים נכוחים:

א"ל הקב"ה. אל תתהדר לפני מלך וגו' וכן דרשו בויק"ר פ"ח את סוף הכתוב כי טוב אמר לך עלה הנה במשה:

הנני לכהונה. כו'. קשה לאמר על אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ומשה אשר היה עניו מכל האדם כי בקשו גדולה לנפשם. אבל פשט הדברים כי הנני הוא לשון הומה לדבר בכל לב ונפש. והעבודה המופלגת היא כהונה גדולה אשר יש בה טורח גדול. וכן שררה דרשינן בפ' כהן משיח על הכתוב וישב בבית החפשית מכלל דעד השתא עבד היה ואמרינן שם עוד כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם. ומ"מ באמת יש מעלה גדולה בהן. ואברהם זכה להן ומשה לא זכה להן כי יהיה לזרעו אחריו. והטעם בזה משום שבניו לא עשו בתורה כדאמרינן בבמ"ר פ"כ על פסוק נוצר תאנה יאכל פריה לכן נתנה המלכות ליהושע וכן י"ל לענין כהונה והכי משמע בשמ"ר פ"ב במה שנאמר שם שכבר היא מתוקנת לאהרן. או שלא יאמרו שנטל הכל לעצמו שהרי אפילו מה שנתנה לאהרן אחיו חלקו עליו קרח ועדתו:

אין קרב אלא. כהונה. פי' קרב האמור כאן קאי על כהונה ודריש מדכתיב אל תקרב ולא בלשון אל תסור וכמ"ש לפני זה אסורה נא. אבל יש קרב הנאמר לא על כהונה. אבל מה שאמר אין הלום אלא מלכות כ"ה בכ"מ וכמו שדרשו לעיל בפמ"ה גבי הגר הגם הלום ראיתי לא די שנזקקתי לדבור אלא למלכות. וכן בנער הלוי דכתיב מי הביאך הלום דרשו בפ' יש נוחלין לאו ממשה קאתית כו' וכן במדרש רות על פסוק גושי הלום ובפ' י"ב דזבחים בשמואל דכתיב הבא עוד הלום איש היינו למלכות שאול וע' בשמ"ר פ"ב וכן תרגם המתרגם לכן ישיב עמו הלום בכן תאיב על עמיה דה' למלכותהון וכן בפילגש בגבעה דכתיב הבו לכם דבר ועצה הלום יתפרש משום שאז לא היה מלך בישראל לכן בקשו המה סוד ועצת מלך איך לצור על בנימין. ורק מה דכתיב במלחמת שאול ההמון נמוג וילך הלום יתפרש מלשון והלמה סיסרא כמ"ש המפרשים:

ז  [עריכה]

בבקשה ממך. כו'. בפרק הנחנקין גרסינן אר"ש בר אבא אין נא אלא לשון בקשה ועמ"ש בזה לעיל פל"ט:

חד אמר למקום. שההוראה יצאה לישראל. יען דלא מצינו ארץ שנקראת מוריה כמו ארץ כנען ארץ פלשתים וכדומה שנקראות על שם בוניהן. ולא מצינו איש שנקרא מוריה אשר בנה עיר ומדינה לכן דרשו שנקראת על שם העתיד וע"ע ביפה קול בשי"ר בסוף פסוק כמגדל דויד מ"ש על זה:

ח  [עריכה]

אהבה מקלקלת. את השורה כו'. פי' מהאהבה או מהשנאה אשר לאדם אל איזה דבר ימהר בנפשו או להרע או להיטיב. ולא יתאפק להמתין על עבדיו. או כי לא יתבונן על גנות הדבר. כי האהבה או השנאה תעור עיניו ולא יראה. לכן לא יבוש האדון לעשות מעשה עבד:

תבוא חבשה. ותעמוד על חבשה. פי' כי בלעם זרז את עצמו לכוון את השעה אשר ה' זועם כדאיתא בפ"ק דברכות ולקלל את ישראל. אך זכות הזריזות למצוה בחבשה אשר לאברהם עמדה לישראל כי לא זעם ה' אז. וזריזות בלעם לא הועילה לו:

בשכר ב' בקיעות. כו'. עיין בביאור הרי"פ בשם היפ"ת. ויתכן שר' בניה סובר כי עיקר העקידה עמדה לישראל להגאל אבל הפלגת הנס כי נצבו כמו נד נוזלים ונבקעו לי"ב דרכים לי"ב שבטים כדאיתא במדרש קהלת על פסוק ובוקע עצים זה היה בזכות בקיעת העצים מה שבקע הוא בעצמו. ור' לוי אמר דייך עד כה. פי' אף כי עיקר הנס היה בזכות אברהם להציל את ישראל. אבל הפלגת הנס בענין כזה היה מכחו ית' להפליא להראות עוצם נפלאותיו כפי מה שאפשר וז"ש אלא אברהם לפי כחו והקב"ה לפי כחו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף