עץ יוסף על בראשית רבה/נה

עץ יוסף על בראשית רבה נה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה נה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  

א  [עריכה]

כתיב נתתה ליראיך נס להתנוסס כו' נסיון אחר נסיון כו'. דרשו מלת נס מלשון נסיון. וכן מלשון גדולה שהנסיון היה כדי לגדלן בעולם. ומדכתיב נס להתנוסס אמר נסיון אחר נסיון. וכל כך למה בא לנסותם שהרי הכל גלוי וידוע לפניו ית' מפני קושט בשביל שתתקשט מדה"ד בעולם לפרסם שאינו נושא פנים לשום אדם אלא הכל הוא באמת ותמים (נזר הקודש):

לנסותן. לרומם אותם כנס:

שתתקשט. שתתאמת תרגום אמת קשוט:

למי שהוא רוצה כו'. לא לפי הגמול כי אם לפי רצון השם יתברך ואין יתרון לעובד ללא עובד:

אברהם כשרצה עשאו מלך. כדאמר לעיל פרשה מ"ג אל עמק שוה ששם הושוו כל או"ה ואמרו לו מלך אתה עלינו כו':

ב  [עריכה]

ה' צדיק יבחן כו'. מבואר לעיל פ' ל"ב סימן ג':

אינו מקיש עליו ביותר. אלא מעט דהא ע"כ צריך להקיש עליה:

והרשעים כים נגרש. פי' שיטיחו דברים ויבעטו ביסורים:

ותשא אשת אדוניו. שיוסף נתנסה בה כדלקמן:

ג  [עריכה]

ד"א ה' צדיק יבחן זה אברהם כו'. העיקר כגיר' המדרש חזית דלא גרס ד"א אלא מייתי סתמא קרא דאברהם (נזר הקודש):

באשר דבר מלך שלטון כו'. אפילו בדבר אשר יראה דבר מלך שלטון שגוזר על אחרים ולא לו אין מי לאמר לו מה תעשה ויהרהר אחריו כי לפי האמת כל דרכיו משפט. כי דרכו יתב' להביא הצדיקים לידי נסיונות קשים אף בהיותם מוחזקים כבר בכשרות מפני תיקון העולם. כי בהיות הצדיק עומד בנסיון לבטל כל רצונו מפני רצונו יתב'. אף הקב"ה מבטל רצונו מפני רצונו. וזהו דכתיב שם ומי יאמר לו מה תעשה וגו' שומר מצוה לא ידע דבר רע וכדאי' בתנחומא מי יאמר לו מה תעשה שומר מצוה אלו הצדיקים שמשמרים מצותיו של הקב"ה והקב"ה מקיים גזירתן (ועיין ביפ"ת ובנזה"ק):

א"ר אבון לרב כו'. משל לרב כו':

ואת נוקם ונוטר שנא' נקום נקמת בני ישראל וכה"א אל נקמות ה' וגו'. א"ל כתבת בתורה לא תקום ולא תטור את בני עמך ולא לעכו"ם אף אני לישראל לא אטור דכתיב לא לנצח אריב אבל אני נוקם לצרי שנא' נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו. כצ"ל וכן הוא בס"מ ובק"ר (נזר הקודש):

וכתיב לא תנסו כו'. זהו סיומא דלעיל. ור"ל שאע"פ שקשה למה נסה את אברהם כיון שהוא צוה לא תנסו את ה' וכנ"ל. מ"מ באשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה. שכיון שאנו רואין תירוץ הגון על דבר אחד שוב אין אנו רשאים להרהר אחריו שבודאי כל דרכיו משפט וכנ"ל:

ד  [עריכה]

אברהם הרהר כו'. שהוא עצמו הרהר לומר שמא פגם בחטא במה שלא הקריב קרבן. ואז בא לנסותו:

על דעתיה דר"א. פי' לדעת ר"א דקאמר לעיל פ' נ"א וה' הוא ובית דינו דייקינן נמי מדקאמר והאלהים ולא אלהים דהוא ובית דינו (יפה תואר):

מה"ש אמרו כו'. אף שבאמת לא נחשב זה לחטא בעיני ה' כי הוא יודע תעלומות שכוונתו רצויה לש"ש. אלא דמה"ש קטרגו בזה. ובא להשקיט פיהם בנסיון (נזר הקודש):

יצחק וישמעאל היו מדיינים. ס"ל כדאית' בפדר"א דישמעאל בא באותה הלילה ממדבר פארן לראות את אברהם (יפה תואר):

שנמלתי לי"ג שנה. והיה בידי סיפק למחות ומ"מ לא מחיתי כדאמר בסמוך. ומ"מ אמר יצחק שהוא חביב שנמול לשמונה. כי חביבה מצוה בשעתה. ועם כל זה חזר ישמעאל ונתאמץ בטענתו הראשונה והכריח דהוא עדיפא ממילה בזמנה כי זה אינו זכות ליצחק כי מתנה הוא שנתנה לו ולא יחזיק טובה לעצמו. ואז הודה יצחק בזה ובקש שיאמרו לו לחתוך אחד מאבריו כדי שיהיה לו ג"כ זכות כישמעאל (יפה תואר):

מיד והאלהים נסה את אברהם. ואע"פ שיצחק לא התחייב עצמו אלא בחתוך אבר. האלהים נסהו בשחיטה למה שנודע לו ית' כי לא יעכב. ומינה ידע ישמעאל מעלתו עליו שבעתים:

כל מה שהלוית. אמר לשון הלואה לפי שכל המצות בעולם הזה הלואה אצלו יתב' לפרעון לעוה"ב ע"ד מלוה ה' חונן דל:

בן ל"ז שנה. שהרי ע"י העקידה מתה שרה כדדרשינן מסמיכות וממספר ימיה נודע שהיה אז יצחק בן ל"ז כי בת צ' היתה כשילדתו ובת קכ"ז היתה כשמתה:

ה  [עריכה]

אכף לאלהי מרום וגו'. האקדמנו בעולות וגו' האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי:

אע"פ שהדברים אמורים במישע. כלו' סיפא דקרא האתן בכורי פשעי רמז על מלך מואב שהקריב בנו בכורו. מ"מ רישא דקרא במה אקדם לה' אכף לאלהי מרום שהזכיר להיות רק נכנע לפניו אינו מדבר אלא ביצחק שבהיותו כפוף ונכנע לפניו יתב' והיתה כוונתו רצויה לשם שמים עלה לרצון לפניו יתב'. ומזה בא לבאר שאין הדבר הולך אחר המעשה אלא הכל הולך אחר טוב הכוונה. שהרי יצחק אע"פ שלא נעשה בו מעשה עלה לרצון מפני טוב הכוונה. ומישע מלך מואב אע"פ שעשה מעשה לא עלה לרצון מפני שלא היתה כוונתו רצויה לשם שמים (נזר הקודש):

ו  [עריכה]

גדלו כנס. שע"י זה נתגדל בעולם ונודע צדקתו כדלעיל בריש פרקין. וכאן פירש נסה מלשון נסיסה (יפה תואר):

נסה אותו בודאי. דרש נסה לשון בריחה שמה שהצריכו להיותו נודד לארץ המוריה הוא משום שלא יאמרו שנתערבב מיד בגזירת ה' וקיימו בלא מחשבה. וא"כ לא תודע אז פעולת אברהם כל כך. משא"כ עכשיו שהיה לו זמן לחשוב בדבר ולמצוא טענות ההתנצלות. ועל כל זה לא חזר בו. זה יורה על תכלית אהבתו לשם ית' (יפה תואר):

הממו ערבבו. שניהם לשון בלבול תרגום עיר הומיה קרתא מערבבתא:

בשני מקומות דימה משה עצמו כאברהם. כה"ג אי' נמי בד"ר פ"ב. ושם נתבאר ענין השני מקומות. האחד במ"ש הנני לכהונה ומלכות והשני במה שאמר אברהם ה' אלהים מה תתן לי א"ל רבש"ע אם מתבקש לי בדין שיהיה לי בנים תן לי. ואם לאו ברחמים וכו'. ואף משה כך אמר ה' אלהים אתה החילות וגו' אם מתבקש לי בדין שאכנס לא"י אכנס. ואם לאו אכנס ברחמים. א"ל הקב"ה אל תתהדר לפני מלך כו'. ופה הלשון קצר באגדה:

הנני לכהונה הנני למלכות. שהנני הוא לשון זימון כדפרש"י רמז לשני עבודות גדולות אלו אשר אברהם זכה לזה. ומשה נתבשר ברמז אל תקרב הלום שלא יזכה אליהן (יפה תואר) ועיין עוד לקמן:

זכה לכהונה נשבע ה' כו'. דמיירי באברהם כדלעיל פרשה מ"ו:

א"ל הקב"ה אל תקרב הלום כו'. בודאי מלך היה. אלא לו ולזרעו קאמר וכדאי' בפי"ב דזבחים מיהו בכהונה פלוגתא דתנאי היא בפרק הנזכר אי משה בעצמו היה כהן אם לאו. ועיין בויק"ר פ' י"א ובש"ר פ"ב:

והזר הקרב יומת. וזה מוכרח שהוא לשון הקרבת קרבן כי על ההגשה בלבד אין חיוב מיתה כלל (ספר ת"נ):

ז  [עריכה]

בבקשה ממך. דנא הוא לשון בקשה וכדאי' בפרק הנחנקין אמר רשב"א אין נא אלא לשון בקשה משל למלך כו' שעמדו עליו מלחמות הרבה והיה לו גבור אחד ונצחן. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה א"ל בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש. אף הקב"ה אמר לאברהם נסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכולן עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים:

א"ל תרין בנין אית לי כו'. עד סוף הסימן פירשתיו לעיל פרשה ל"ט:

אמר ר' לוי כו' שני פעמים כו'. לעיל פרשה ל"ט ושם פירשתיו:

חד אמר למקום שההוראה יוצאה כו'. ונקרא הארץ ע"ש מעלת ההר אשר בה. ואע"פ שעדיין לא נתחדש זה. ה' מגיד מראשית אחרית (נזר הקודש):

שההוראה יוצאה. הוראה תורה לישראל. כי מציון תצא תורה. יורו משפטיך ליעקב. ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל (רש"י):

למקום שיראה יוצא לעולם. שהשומעין גדולתה של ירושלים מתפחדין עליה (רש"י). או פירושו יראת שמים כי שם שער השמים וממנו יוצא מקור הקדושה ביראת שמים (נזר הקודש):

דכוותה דביר כו'. דר"ח ור' ינאי פליגי נמי בדביר וכן בארון:

דכוותה דביר. דכתיב (מלכים א') ודביר בתוך הבית מפנימה כו' והוא מקום קדשי קדשים:

ח"א מקום שהדברות יוצאות לעולם. כצ"ל ופירושו כי שם היה הארון ומשם היה שומע משה את הקול כדכתיב וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים. ואע"ג דדביר לא הוה בימי משה. היה היכל לפני שהוא במקום דביר דשלמה. גם בשאר הימים ע"י שהיתה שכינה שם היתה נבואה מצויה בישראל:

וח"א במקום שהדבר יוצא לעולם. כצ"ל וכן הוא בירושלמי ובערוך. ופי' שמשם נענשים אותם שלא קבלו התורה. ודבר פירושו מורא ופחד מענין ידבר עמים תחתינו. או פירוש דבר ממש שנענשו בדבר ממש (יפה תואר):

מקום שהאורה יוצאה לעולם. כצ"ל ופי' כי התורה בתוכו והיא מאירה לעולם כי נר מצוה ותורה אור (יפה תואר):

שיראה יוצאה לעולם. שהעכו"ם יאחזמו רעד מנפלאות הארון וכמ"ש פלשתים אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה. ובירו' גרסי' הכא שארירה יוצאה לעולם. והוא יותר נכון למלת ארון. ופירושו שע"י התורה שלא קבלוה יתקללו כדאמר בשבת פ' ר"ע (יפה תואר):

מורה לעכו"ם. לשון הוראה שיפסוק דינם או לשון יריה. שיורם ויורידם לגיהנם. וגירסת הילקוט שמשם מורה כחץ לעכו"ם:

למקום שהוא ראוי כו'. כלו' שהוא מכוון כנגד מקדש של מעלה. שמפרש מוריה מלשון ראיה:

למקום שהוא מראה לך. היינו שראה ענן קשור בהר כדלקמן בפרשה נ"ו ומפרש מוריה לשון הוריה:

לאתר מרוותא דעלמא. הוא לשון מרות ורבנות של מיני שררות וחשיבות שהיה יוצא משם. כי הבית המקדש נקרא גאון עוזם של ישראל כדפרש"י גבי ושברתי גאון עוזכם (נזר הקודש) ומפרש מוריה לשון מרות ואדנות:

למקום שהקטורת קריבה. שנקרא מוריה ע"ש המור דרור שהיה בתוך סימני הקטורת החביבה מכל הקרבנות (נזר הקודש):

כבר מניתיך וכו'. מאז שבירכו מלכי צדק ניטלה הכהונה ממנו ונתנה לאברהם כדלקמן בויק"ר פ' כ"ה (יפה תואר):

שהקב"ה מתהא כו'. עד סוף הסימן פירשתי לעיל פ' ל"ט סי' י"ב:

ח  [עריכה]

אהבה מקלקלת השורה כו'. כלו' מחמת אהבה ושנאה האדם עושה מה שאין דרכו לעשות. כאברהם ובלעם שחבשו חמוריהם בעצמם אע"פ שהיה להם כמה עבדים בהיותם גדולים וחשובים ולא היה דרכם לעשות כן (יפה תואר):

תבא חרב יד כו'. זכות החרב שאחז בידו לשחוט את בנו הועיל להציל מחרב יד פרעה שאמר אריק חרבי כו':

נהגו בדרך ארץ. שלא יצא אדם חשוב לדרך בפחות משנים מטעמא דלקמן בויק"ר פ' כ"ו ע"ש דק"ל מ"ט הוליך עמו ב' נעריו אחר שהולך הוא לעקוד את בנו ולא רצה שיראו בו. שהרי אח"כ אמר להם שבו לכם פה עם החמור. וכן בשאול אחר שהלך הוא אצל בעלת האוב בהחבא היה לו למעט באנשים כל שאפשר לזה אמר שנהגו בד"א שאין לפחות משנים (יפה תואר) ועיין מ"ש בבמד"ר פ"ך ובתנחומא סדר אמור:

בשכר ב' בקיעות כו'. וכה"ג נמי א"ר בניה לקמן ש"ר פ' כ"א שנבקע הים בזכות אברהם אלא דהכא מפרש שהיה בזכות בקיעת העצים מדה כנגד מדה נדרש ויבקע עצי עולה לרמוז לבקיעת הים שבזכות זה נבקע הים (נזר הקודש). ודייק ב' בקיעות דכתיב עצי לשון רבים (מתנות כהונה):

דייך עד כה. פי' די לך לדרוש זה שהיה בקיעת הים כנגד בקיעת העצים. אבל לא לדמות מכל צד כי בקיעת עצי העולה היא בטבע. ובקיעת הים דרך נס. אלא אברהם לפי כחו והקב"ה לפי כחו:

ניתן לו שכר קימה ושכר הליכה. דאל"כ ויקם וילך למה אלא ללמדך שנתן לו שכר שניהם לחיבת הזריזות של המצוה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף