יפה תואר על בראשית רבה/לט

יפה תואר על בראשית רבה לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה לט

פיסקא: א  ב  ג  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  טו  טז  

א  [עריכה]

ר' יצחק פתח שמעי בת וגו'. הנה כל המזמור הזה מדריש באברהם. ולקמן פ' נ"ט ובתנחומא פ' לך מדריש יפיפית מבני אדם על אברהם. וכן מדריש שם עליו בנות מלכים ביקרותיך ובתנחומא מדריש עליו גם הכתוב ובת צור במנחה פניך יחלו. ובפרקין סי' ו' מדריש עליו גם הכתוב אהבת צדק ותשנא רשע. להכי דורש גם הכתוב שמעי בת על אברהם. ועליו יכון המאמר ושכחי עמך ובית אביך. והמשורר מסדר דבריו מהמאוחר אל הקודם. ויכנהו בראש המזמור בשם מלך מה שהיה לו ברוב ימיו שנתפרסם יפיו וגבורתו בעולם. ויהי לנשיא ומלך. ואח"ז מספר את תהלתו מראשית ימיו ואמר שמעי בת וגו' כי היה כבת מקשבת בקול אביה. וכן אברהם שמע בקול ה' ית' כבת קטנה הנשאת למלך ודבקה באלוף נעוריה לעזוב אביה ומולדתה:

ב  [עריכה]

לריח שמניך טובים וגו'. הנה השמן לא יוסיף ריח בקרבו גם אם יורק אל כלי אחר. אך יפיץ ריחו אשר בקרבו מסביב. ולכן מדמה ר"ב את אברהם לשמן. כי הוא לבדו כבר היה שלם ותמים בצדקתו ובאמונתו. ומה שאמר לו הקב"ה לך לך ויהיה מתנודד בארץ אז יגלה ויודע שמו בארץ. וכן איתא בחזית על פסוק זה דאיתא התם אמר הקב"ה לאברהם. אברהם הרבה מעשים טובים יש לך הרבה מצות יש לך טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי. לך לך מה כתיב בתריה ואעשך לגוי גדול ע"כ וע"ע מ"ש שם ביפה קול:

ג  [עריכה]

אחות לנו קטנה. באגדה זו בא לתת טעם למה צוהו ה' ללכת מארצו. ואמר הטעם כי בארץ מולדתו רבים צררוהו. והשליכוהו לתוך כבשן האש. ובארץ אחרת ישב בטח ויוכל להודיע אמונתו וחכמתו באין מפריע. ואע"ג דר"ב בסימן שלפני זה נותן טעם אחר על מה שצוהו ה' ללכת מארצו. מ"מ ע' פנים לתורה. ובחזית איתא המאמר הזה בשם ר' יוחנן:

מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. השאלה הוא מה נעשה שלא יבוא לידי נסיון. כי פן לא יעמוד בנסיון. וזו היתה שאלת המלאכים והקב"ה השיב להם כי יש לו להביא לידי נסיון ואם מעמיד דברים כחומה לפני נמרוד ולא ישוב מפני מוראו נבנה עליה טירת כסף. כי יצילנו וזרעו ירבה בארץ. ודריש נבנה מלשון אולי אבנה ממנה וטירת כסף הוא על ישראל וכמו דאיתא בתנחומא נבנה עליה טירת כסף אלו ישראל דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף. ואם דלת היא. כי לא יהיה חזק ואמיץ בדברו נגד נמרוד ויתנועע כדלת וזה משום דדל הוא במצות ומע"ט ואיננו מלומד לעמוד בנסיונות. אז לא תהיה הצלתו רק לשעה. וע"ע מזה ביפה קול:

ה  [עריכה]

ונלך איש לארצו ויאמר ה' אל אברם לך לך. בא לדרוש הייתור של לך. כי הקב"ה אמר לו לצאת מארץ מושבו ולעזבה כי לא לו היא. וללכת אל ארץ כנען אשר היא מיוחדת לו. וזה לך לך אל הארץ המיוחדת לך:

ו  [עריכה]

ר' אחא פתח אהבת צדק. ובא לדרוש לך לך כי לך ניתן יתר שאת בנבואה וכדמסיים ומכולם לא דברתי אלא עמך. כי לך לחודך הוי הכי. וע"ע בזה בדברינו בויק"ר פ"י:

ז  [עריכה]

אלא בתחלה אתה דורש כו'. להסיר כל קושיא ממאמר זה אנו מוכרחים לומר כי מ"ש בקרא ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה. כי כן היה מספר השנום הקצובים לו בעת לידתו. ובשביל שלא יתחלל שם שמים ע"י אברם שעזב את אביו והלך לו הקדים הקב"ה מיתתו. וימת תרח בחרן לפני צאת אברם מארצו. וזה הוא כוונת המדרש אלא בתחלה אתה דורש. כלומר לכאורה היה לך לדרוש דכתיב וימת תרח בחרן משום דהרשעים בחייהם קרויין מתים. אבל באמת גם אם היה חי אין בזה חטא מזכיר עון לאברם. כי אברם באמת היה מפחד פן יאמרו עליו הניח אביו והלך לו. אבל הקב"ה פטרהו מכיבוד אב ואם. וזה שנאמר בקרא לך לך. לך אני פוטר מכיבוד או"א ולא לאחר. אבל עוד יתרון אעשה לך שאני מקדים מיתתו ליציאתך כי אגזור עליו מיתה לפני זמנו וימות לפני צאתך מארצך ובזה תנצל לגמרי מכל חשד ואין הפסד לאביך בזה כיון גם שבחייו נקרא מת. ואע"ג דאמרינן לעיל בפל"ח דתרח יש לו חלק לעוה"ב. י"ל כי אחרי מותו בא לג"ע בשביל זכות אברהם. אבל עד יום מותו היה עובד כוכבים וזה דלא כרש"י ז"ל שכתב שעשה תשובה בחייו. וע' בזה ברמב"ן:

ח  [עריכה]

אחד מארם נהרים כו'. ע' בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

מהדרו של עולם הקדשתיך. פי' מראשית בריאת שמים וארץ צפיתי שאתה עתיד להבראות והקדשתיך להחזיר את העולם בתשובה. וכדלעיל בפ"ל. וזה ע"ד בטרם אצרך בבטן ידעתיך. וכ"ה פירוש הדרש מרחם משחר מרחמו של עולם שחרתיך כי שחרתיך הוא כמו הקדשתיך וכפל הדבר במלות שונות:

בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים כו'. משום דק"ל למה השתוקק א"א לא"י גם קודם שנצטוה וכאשר דריש את הכתוב אלין במדבר סלה. הלא קדושת הארץ הזאת לא נודעת לו אז. לכן אמר שהוא חפץ בה מטוב הנהגתה:

ט  [עריכה]

מאיפרכי שלך. זה המחוז בכלל וכמו ארץ כנען ארץ יהודה. ושכונתך היא המדינה הפרטית אשר בתוך המחוז. ובית אביך הוא מקום המיוחד באותה מדינה והא דאמרינן במדרש רות וארץ מולדתך זו איפרכיא שלך. ופה מדריש וממולדתך זו שכונתך. וכן לקמן פנ"ט גרסינן ומארץ מולדתי זו שכונתי ע"ש. וי"ל כי מולדתך לבד הוא רק שכונה אבל ארץ מולדת יש לפרש בין על איפרכיא וגזין על שכונה לפי הענין:

וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. כי ההולך בדרך ולא ידע מקום תחנותו. ואיפה יכלה הדרך תכבד עליו הליכתו שבעתים מההולך בדרך הנודע לו את גבול תחנותו ואיפה יכלה. ולכן יגדל שכר הראשון מהאחרון וכ"ה בתנחומא. ועוד אם ידע מראש את המקום אשר ילך. אז היה לו כל הדרך רק למצוה אחת. ועתה כאשר לא ידע אז תתחשב לו כל פסיעה ופסיעה למצוה חדשה ויגדל שכרו מאד:

אמר לו זה יחיד לאמו כו'. ע' לקמן בפנ"ה הלשון יותר רחבה ומבוארת מאשר היא פה:

י  [עריכה]

לשר שהיה עובר כו'. גם בזה בא לתרץ מ"ש לך לך וכמו שמסיים לו בשבילך ובא במשל הזה ללמד לנו כי ידיעת ה' בצדיקים ובמעלליהם איננה כאשר ימצאו כבר בפועל. אבל כבר בטרם נוצרו ידיעתו היתה בהם. וזה כמו מרגלית שנאבדה בעברו ממקום למקום. הלא המרגלית כבר היתה בראשו ואחרי שנאבדה ימצא אותה שנית. כן הצדיקים כבר היו במחשבתו מלפנים. ורק אחרי דור אחר דור אשר יעבור עליהם אז ימצאו לפניו במציאות ובפועל:

מה צורך היה לי לייחס כו'. אע"ג דהצורך היה ליחסם כדי להודיע כמה ארך אפים לפניו וכדאיתא במסכת אבות. וגם שם ועבר וארפכשד היו צדיקים וצורך יחוסם היה מצד עצמם. וכן צורן היחוס היה כדי שלא יאמרו אומה של בוזזים אתם כדלעיל פ"א. אבל קושית המדרש הוא על דברי הימים דלא נכתב אלא משום כבודו של דוד והיה לו ליחסו רק מאברהם. והקודמים לו למה. אלא כדי לבוא לאברהם יחס את אבותיו וייחס ג"כ בני כנען כדי להודיע איך ירש אברהם את ארצם אשר כל זה הוא בשביל כבוד אברהם. ואיידי דייחס כנען כתב ג"כ שאר האומות בקוצר:

כך אמר הקב"ה לדוד כו'. כי גם דוד נודע להקב"ה בטרם נוצר וכדאמרינן לקמן בפ' פ"ה ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק ובורא אורו של משיח. והא דמקשה מה צורך היה לי ליחס פרץ כו' אע"ג דפרץ צדיק היה כדלקמן פפ"ה וכן בועז היה צדיק שכבש את יצרו ברות וישי מת בעטיו של נחש ומסתמא גם השאר היו צדיקים. ומ"מ כיון דד"ה לא נכתב רק בשביל כבודו של דוד ע"כ כולם לא נתייחסו בד"ה רק בשביל מציאת דוד:

יא  [עריכה]

אמר לו ומנח לא העמדת ע' אומות. פי' דק"ל מה דאמר לו הקב"ה לך לך משמע רק בשבילך הלא גם מנח עמדו ע' אומות ומשני כי ה' הבטיחו כי הגוי גדול וזה ישראל יקומו בזכותך לבד ולא בזכות נח. ואע"ג דבכ"מ דכתיב גוי גדול קאי על רבוי הכמות. אבל פה הוא דורש על האיכות כי יהיו גדולים במעלה אשר ה' יהיה קרוב אליהם ומה שפחד אח"ז ואנכי הולך ערירי אע"ג שכבר הבטיחו הקב"ה שיצא ממנו גוי גדול. הוא משום שמא יגרום החטא כדלקמן בפע"ד:

אתנך ואשימך. אין כתיב כאן. כמו ונתתיו לגוי גדול (בראשית י"ז) כי לגוי גדול אשימנו (שם כ"א)

וכתיב ואעשך. דמשמע שעושה אותו בריה חדשה בגופו ואע"ג דכתיב ג"כ ואעשה אותך לגוי גדול (שמות ל"ב. במדבר י"ד) ושם לא שייך בריה חדשה. מ"מ כיון שיצאו ממנו ס' רבוא בזמן מועט כדאיתא פ"ק דברכות שייך לשון עשיה על הפלא הזה. או משום דמוקי ליה במקום כל בני ישראל שייך טפי לשון עשיה:

שלשה אבות וארבע אמהות. משום שהגדולה נשואה באיש לכן בג' גדולות רמז לו על ג' אבות. והברכות באות לרגלי האשה וכמו שאמרו רז"ל בפ' הזהב על הכתוב ולאברם היטיב בעבורה לכן רמז בד' ברכות על האמהות:

ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם. כלומר שרבים מבני העמים נספחו להם לאחוז בדרכם ובדתם. והנה באברהם כתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן וכדאיתא לקמן בסי' י"ד ומטבעו היה זקן וזקנה מיכן. כי אברהם ושרה בחכמתם קרבו עליהם רבים ולמדו להם דעת ה' כי הזקנה תאר לחכמה. והוא צוה גם לבניו ללכת בדרכיו ויצחק ורבקה שמרו את דרכו לקרב את הנפשות לה' לכן היה בחור ובתולה מצד השני וגם ליהושע באו הגבעונים ונספחו לבית ישראל ומטבעו היה שור וראם לרמז כי רק מפחדו וגבורתו התקרבו אליו. וכן בדוד כאשר הוקיע את בני שאול באו רבים מהעמים תחת צל ה' כדאיתא במ"ר פ"ח ומטבעו היה מקל ותרמיל מיכן ומגדל מיכן לרמז שגירותם היתה לשם שמים כאשר ראו כי מאחר עלות הביאו ה' לרעות בצאן עמו ועשה משפט וצדקה בארץ כי הוקיע את בני שאול אשר פשטו ידם בעלובים. וגם במרדכי רבים מעמי הארץ התיהדו. וזה היה מפחד מרדכי כי התנשא משק ואפר לעטרת זהב. ולכן היה זה חקוק גם על מטבע שלו. ויתכן יותר לפרש כי מטבע של אברהם היה זקן וזקנה ובחור ובתולה לרמז כי הקב"ה החזיר אותם לימי עלומים וכדאיתא לקמן פ' מ"ח. וכן דוד ממקלו ותרמילו בא למגדל וארמון מלך ומרדכי משק ואפר בא לעטרת זהב. וזה מהפך להפך:

הריני מוסיף ה' על שמך ואת פרה ורבה. ומפרש את הכתוב ואגדלה שמך בה"א אז והיה ברכה בפריה ורביה [ויתרון הה"א בהשמימה. אע"ג דהראשון הוא לידיעה והאחרון הוא במקום למ"ד בתחלתו וכמו הבט לברית כן הוא הבט להשמים מ"מ כיון דמצינו גם הבט שמים וראה (איוב ל"ה) הבט דרך ים (מ"א י"ח) בלי היחס שפיר מדריש פה מיתורא דה"א]:

לא שם אדם פרה כו'. גם בזה בא לתרץ מה שנאמר והיה ברכה כי אתה תהיה סימן ברכה לכל איש הקרב אליך:

לא סוף דבר כו'. כלומר לא לבד כשהלך אברהם אצל החולה והתפלל עליו נרפא מחליו. אבל גם אם ראהו החולה בלא מתכוין נרפא. ולא לבד מי שראה פניו אך גם ספינות בים אם באה עליהם רוח סערה ולא ראו פני אברהם וגם אברהם לא ידע מהם ורק המה זכרו את שם אברהם ואמרו אלהי אברהם עננו ניצלו וע' ביבמות דף ס"ג כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא כו': [ומוצא הדרש הזה הוא כי מפרש ונברכו מלשון מבריכין המבריך את הגפן (כלאים פ"ז) ויתפרש הכתוב כי כל גויי הארץ גם הרחוקים זה מזה יתערבו יחד במסחרם ויתקרבו זה לזה כי ימצאו ברכה במעשיהם. וגליא ואספמיא היו רחוקות מאד זה מזה. ולכן דרש כי הספינות ההולכות ממקומות היותר רחוקים ג"כ יתברכו ולכן יתערבו ונברכו בך ובזכותך כל גויי הארץ. וכ"ה הכוונה גם כאן במדרש. והדבר הזה נוגע גם לאברהם כי אם ילמוד אמונת האחדות בארץ כנען ע"י התקרבות העמים תתפשט אמונה זו גם בקצות האיים. כי איש לרעהו יודיע. וזה שמקשה ולא של יין נסך היו פי' פן ע"י התקרבות העמים תתפשט גם אמונת עובדי כוכבים עד קצות הארץ אשר רבים מהם חיו אז בלי אמונה ודת. ומשני חלא מזיל חמרא כו' הכוונה הוא ע"ד מליצה כי טוב לנו החומץ וזה אמונה טפלה מהכפירה כלה. כי הכופרים יריקו כל טוב ורגש מלב ואם יש אמונה בלב אף כי טפלה היא בכ"ז ע"י יגיעו מכיריה לאמונה ישרה אם ישמעו ממנה. אבל הכופרים יאטמו אזנים גם לאמונה ישרה]:

יב  [עריכה]

תניא אלו ברכות שאדם שוחה בהם כו'. פי' והיינו והיה ברכה כי ישחו ויכרעו על ברכיהם בברכת מגן אברהם:

מזקנים אתבונן וגו'. כלומר דהתבונן מזקנים אשר ראוי להיטיב עם כל איש גם אם הוא בן עם אחר וכמו שעשה יעקב יוסף ודניאל. לכן גלה מרדכי גם לאחשורוש את אשר חשבו עליו בגתן ותרש:

הם נשאלים לנו. וזה היה בזמן הנביאים וכן בלשצר לדניאל. וכיון דאם שאל אחשורוש למרדכי היה מחויב לגלות לו. לכן גלה לו עתה גם בלי שאלתו:

יג  [עריכה]

ולוט טפל לו. יתורא דאתו דריש שלא הלך מפני דבר ה' אלא מפני אברהם [ואולי בא לדרוש למה כתיב ויעל אברם ממצרים וגו' ולוט עמו הנגבה (בראשית י"ג א') וכאן כתיב אתו ולא כתיב וילך עמו לוט. משום דאת הוא בבחינת הטפל לעיקר. וזה היה בראשית מסעיו נטפל לוט לאברהם. אמנם בעלותם מצרים מצא לוט חפץ בחברתו עם אברהם והלך כמוהו בבחינת עיקר אל העיקר כשני דברים דומים זה לזה. וע' לקמן בפ' מ' אות ג' בהגהות רש"ש זצ"ל]:

ואברם בן חמש ושבעים שנה הה"ד כו'. דק"ל למה הודיע לנו הכתוב פה מספר שנותיו. ומשני דזה נחשב לו לזכות כי כבר בא לימי הזקנה נסע במצות ה' וזכות זה עמד לבניו להגאל:

טו  [עריכה]

אלא על בשורת א"י. ולא על הקמת זרע כי ע"ז כבר נתבשר באמור ה' אליו ואעשך לגוי גדול:

מלמד שנטע אהל שרה תחלה. כי האדם צריך לכבד את אשתו יותר מגופו כדאיתא בפ' כסוי הדם. ולכן כתיב אהלה בה"א ומקרי בוי"ו למדרש מקודם את הה"א בכינוי לנקבה ואח"ז הקרי אהלו. וכן דריש לעיל על ויתגל בתוך אהלו גבי נח. וגם ביעקב מצינו ויט אהלה מהלאה (בראשית ל"ה) וגם שם מדריש כן אף כי המדרש לא פירש שם ואף כי מצינו כמה פעמים הה"א במקום וי"ו כמו את קול העם ברעה. כי פרעה אהרן. מ"מ היכי דמצינו למדרש דרשינן:

טז  [עריכה]

מלמד שהקריא שמו של הקב"ה כו'. כי באמת כבר קרא בשם ה' כאשר השליכוהו לכבשן באור כשדים. וכן בשכם כאשר בנה את המזבח אך שמה לא היו לו שומעים. ולכן לא פירש הכתוב שם ויקרא בשם ה' ורק כאן מצא שומעים ולכן דריש ויקרא כמו ויקריא. ולפי הד"א אין אנו צריכים להחליף הקל של ויקרא להפעיל ויקרא אך הוא כפשוטו ויקרא לכל העם כי ילכו בשם ה':

מחקה והולך כו'. ופי' הלוך ונסוע הנגבה לדרומה של א"י. והוא לצד ירושלים שהוא בחלקו של יהודה שנטלו בדרומה של א"י להר המוריה שהיא נחלתו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף