יפה תואר על בראשית רבה/כב

יפה תואר על בראשית רבה כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה כב

פיסקא: א  ב  ג  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  

א  [עריכה]

האיך נזקק להעמיד תולדות. ואע"ג דגם בו לבדו נחזה חסדי ה' כי האריך ימים אחר חטאו. מ"מ דריש על תולדות אשר העמיד. כי מעולם המה ועד עתה לא חדלו. וזה על תולדותיו אשר יצאו ממנו אחר חטאו:

ב  [עריכה]

הודיע ד"א לכל. כי הוא הרביעם בראשונה ומזה ידעו גם אח"ז ולפ"ז הפעל ידע בקרא עומד במקום שנים ומדריש והאדם ידע בפועל שהודיע ד"א לכל. והאדם ידע בקל את חוה אשתו:

ידע מאיזו שלוה נשלה. ולפ"ז קאי והאדם ידע על מה שלפניו דכתיב ויגרש את האדם וגו'. וכן על מה שלמטה והאדם ידע את חוה אשתו. וכן הוא דרך הדרשות בכמה מקומות לדרוש על למעלה ועל למטה:

בשביל ששמשת נחום איש גם זו כו'. עמ"ש בזה בפ"א:

ג  [עריכה]

להוטים אחר האדמה. פי' בקשת השררה על האדמה וכמו קראו בשמותם עלי אדמות. ורדפו אחר הכבוד לכן ברח הכבוד מהם. ומונה קין שהרג את הבל אחיו כי חפץ למשול לבדו על האדמה. ויהי נע ונד בארץ. נח נטע כרם ויתגל בתוך אהלו. עוזיהו בקש גם כבוד הכהונה ונצטרע ונסגר. ועיין לקמן בב"ר פל"ו:

ה  [עריכה]

מן הפסולות. הרא"ם הביא פה דברי מדרש אגדה בב"ר אשר לא נמצאו לפנינו אבל נאמן הוא בדבריו כי כן היה הנוסח לפניו. וז"ל המדרש מראשית פרי האדמה לא נאמר אלא מפרי האדמה ממותר מאכלו וחכמים אומרים מן הפסולת ומן הגרועים שבזרעים ומה היה זרע פשתן ע"כ:

ור"י אמר עולות הקריבו ולא שלמים. והטעם בזה כי עולה כולה כליל לה' הקריבו גם בני נח. אבל שלמים נאכל קצת ממנו גם לבעליהם וכאלו הם משתתפים עם הקב"ה וזה היה רק אחר שהשכין ה' שכינתו בארץ באוה"מ. ולא לפני זה אשר השמים היו לה' והארץ לבני אדם וכדאיתא לעיל:

אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום. פי' אף בדרום וכדתנן שלמים קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה:

ו  [עריכה]

נתפייס ממנו. כי וישע הוא מהוראת פנה וכמו"ש רש"י ז"ל בחומש. והמדרש מוסיף כי וישע לא קאי על קרבנו ומנחתו רק על הבל וכן מורה לשון התרגום אונקלוס ופי' הכתוב כיון דפנה ונתפייס אל הבל לכן קבל גם מנחתו:

ואם לא תטיב שאת קללה כו'. והקללה היא לפתח חטאת רובץ. כי עד פתח הקבר תרבץ עליך חטאתך ותשא עונך עד כי תפקד מהם ותענש עליהם. והא דלא מפרש גם את הברכה כמו שמפרש את הקללה. הטעם בזה כי הברכה היא כוללת כל טוב ואין גבול לה. אבל הקללה היא בגבול להפרע על חטאו במדת החטא:

אני מוחל לך על עונותיך. ואע"ג דקין שב בתשובה אחרי הריגת הבל כדאמרינן לקמן. ובכל זאת לא נתכפר עונו כולו רק החצי מן נע ונד כדאמרינן וישב בארץ נוד. אבל הקב"ה אמר לו רק בעת אשר חטא במנחתו. אמנם הוא הרע לעשות וחטא בכפלים להרוג את אחיו. לכך גם כאשר שב ואמר גדול עוני מנשוא לא נתכפר לו רק מחצה. ונשטף במבול כדלקמן וי"א למך הרגו כדאיתא בתנחומא:

בתחלה הוא תש כנקבה כו'. כל אחד בא להוסיף על שלפניו. מתחלה דורש שהוא תש כנקבה ולא יסיתנו רק לעבירה קלה ואח"ז יגבר חיילים ויפתהו גם לעבור על עבירה חמורה. ור"ע במשלו מוסיף כי גם עבירה קלה אם ישנה וישוב לעשותה פעם אחר פעם ירע לו שבעתים. וזה שמדמה כי מראש הוא כחוט דק של עכביש ואח"ז כשירבה החוטים הדקים ויקלעו זה עם זה יהיה כעבות העגלה. ור"י מוסיף כי יתגבר גם בעזות בתאוה וברצון ובנעילת התשובה. כי הוא רק כאורח הנכנע ברוחו ולא יעיז לגלות תאותו והוא רק כאורח נטה ללון ומהר ילך הלאה. ואח"ז הוא כבעל הבית המושל בכל אשר לו ויעיז פניו כי לא יבוש עוד. ויתאוה כחפצו ורצונו וינעל לפניו התשובה כי לא ימוש ממנו וכמו"ש הרמב"ם בהל' תשובה בין דברים המונעים את התשובה ע"ש:

כקלע היו של ספינה. ודריש וכעבות העגלה על הספינה יען שהספינה מתגלגלת ומתנודדת במים:

אית כלבין ברומי כו'. בא נפרש את הכתוב לפתח חטאת רובץ כי הוא ירבץ ככלב הזה המתחפש כי ישן הוא למען לא יזהר ממנו האופה וכאשר ירדם האופה אז יחטוף את החררה. וכאשר יקיץ האופה בטרם יציל את החררה כבר אכל אותה הכלב וילך לו. כן יארב היצה"ר לאדם. יסתתר ממנו עד שיראה כי שכלו נרדם ולא יזהר עוד אז יקום ממארבו וילכדנו. ולא יוכל להנצל עוד:

כיון שעמד אברהם אבינו כו'. ואע"ג דגם נח ושאר צדיקים לפני אברהם נמלטו מידו. אבל המה רק את נפשם הצילו. ולא קמו עליו לכתותו בפרהסיא עד א"א שלימד בפרהסיא את תורת ה' לכל אדם:

מפנק מנוער עבדו. ודריש עבדו על יצה"ר כי הוא משועבד לאדם אם יכניעהו וכמו"ש הכתוב ואתה תמשל בו:

ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את העולם שלום אין כתיב כאן כו'. כצ"ל. ודריש שלום אחד על עולם ור"ס דורש שני פעמים שלום על שני עולמות. ודריש את הכתוב יצר סמוך אם יצה"ר סמוך ונכנע לך אז תצור שלום שלום. ודריש פעם אחת תצור מלשון שמירה נטירה ונצירה. ופעם שנית תצור שלום מלשון יצירה ובריאה. כי נחשב לו כאלו ברא את העולם ותכלית הדברים הוא להוציא מדעת המתעקשים האומרים שאין טוב האדם בידו. ורק ייטיב וירע לפי תכונתו ומזגו. כי לא כן הוא כי הבחירה נתנה לאדם:

שמחהו בד"ת. צ"ל סמכהו בד"ת:

ז  [עריכה]

בואו ונחלוק את העולם. אע"ג שאביהם חי ואין דרך לחלוק נכסי האב בחייו. מ"מ כיון שהיה נזוף ופירש מן האשה חשבוהו כאלו מת ועבר מן העולם. אבל קרוב לומר כי מחלקותם היתה בהשארת הנפש ובעוה"ב וכדאמרינן בתוספתא ואמר קין לית דין ולית דין. ופי' כי אחד זה קין נטל את הקרקעות. כי זו הארץ לבד היא היא חלקו ונחלתו. והבל לקח את המטלטלין באמרו כי הבל הוא הארץ הזאת ועלי עוד להתטלטל ולנוד לעולם אחר. הקיים והנצח. ולכן אמר לו קין אחרי אשר הארץ אשר אתה עומד עליה לא שלך היא פרח והסר ממנה. והבל אמר לו אחרי כי מאסת את הנפש ונחלתה וזו היא הדעת אשר היא לבוש לאדם חלוץ את הדעת והיה כבהמה. ובשביל הריב הזה הרג קין להבל אחיו. באמרו אשר לפי דעתו לא טוב הוא לו לחיות ולהתנודד פה בארץ. וי"ל עוד במחלקותם על מה היו מדיינים. כי הקנאה והתאוה והכבוד המה שלשה מסיתים בין בני אדם לריב. והמה משביתי השלום ובין אחים יפרידו. והראשון אומר כי הקנאה בקנינים המדומים וזה בקרקעות ובמטלטלים הסיתה להם למדון וז"ש אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין ויקנאו זה לזה בחלקם עד כי קם הריב ביניהם ויכלה ברצח. ור"י דסכנין אמר כי הכבוד השית להם למדון וזה בביהמ"ק כי כל אחד חפץ בכבוד ביהמ"ק שיבנה בחלקו. ויהודה בר אמי אמר כי התאוה הסיתה להם לריב. והתאוו בחוה הראשונה או באשה יתירה הנולדה עם הבל ודריש מן השדה על גילוי עריות כמו שדרשו בב"ב פ"ק ויבוא עשו מן השדה שבא על נערה המאורסה:

ח  [עריכה]

שנינו בעולם. פי' כי כאשר קם הבל על אחיו קין א"ל הלא שנינו לבד בעולם ואבינו ידע כי אתה הרגתני. כי לא יאמר אשר חיה טרפתני יען כי עלינו נאמר ורדו וגו' ובכל חיה וגו'. וגם דבר אליו רחמים ותחנונים כדאיתא בתנחומא אלא שהמדרש קצר. והועילו לו תחנוניו כי נתמלא עליו רחמים:

במה הרגו. בתנחומא ביאר יותר דכתיב שם שאמר להקב"ה לא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שהייתי מכהו באבן והוא מת ע"ש. ולא רחוק לאמור כי באו לרמז בזה בשביל איזה סבה וטענה הרגו וזה היא השאלה במה הרגו. באיזו טענה הרגו רשב"ג אמר בקנה הרגו כי בטענה כל דהו כמו קנה הרגו. כי רק בריבם על נחלת הארץ הרגו. ורבנן אמרי כי בטענת יסודי האמונה אשר היא אבן פנת בני האדם הרגו. כי קין כחש בה' ובהשגחתו. ור"ע וריב"ח בשם ר"י אמרו שחשב כי יש ה' אבל הוא הסיר השגחתו מבני אדם ועשה את האדם כדגי הים כרמש לא מושל בו אשר כל דאלים גבר וז"ש נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר כו' פי' כי כמו ששחט אביו את הפר חשב קין כי מותר לאדם מן הבהמה אין. ובטענה זו הרגו:

ומי קברו. כי במה שאמר ה' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משמע שנקבר באדמה ומ"ש עופות השמים וכו' עיין בזה בתנחומא ביתר ביאור:

ט  [עריכה]

הרב פתחו רשעים וגו'. זה קין [קרוב לומר כי דרשו שם קין על חרב וחנית וכמו"ש קצת מפרשים כי ה' קרא אותו בשם הין על שם ומשקל קינו (ש"ב כ"א) ורק האשה הוסיפה טעם אחר לשמו כי קניתי איש את ה'. כי באמת קניתי הוא משרש קנה ולא משרש קין. אבל הנפרד מן קינו הוא קין כמו ביתו זיתו מן בית זית. וכן חיל יין חילו יינו וע"ע לקמן פכ"ד אות ב' על נח זה ינחמנו כי רז"ל הוציאו נח לא מן ינחמנו ודרשו להוראה אחרת]:

לטבות ישרי דרך זה הבל. שהלך בישרו במנחתו אשר הביא לה' וגם רחם עליו כאשר הוא גבר על קין כדאיתא בסימן שלפני זה:

חרבם תבוא בלבם וגו'. מ"ש נע ונד תהיה בארץ נראה שחולק על התנחומא שסובר כי למך הרגו בקשתו. ואע"ג דבקרא כתיב חרבם תבוא בלבם ומביא ענשו נע ונד. הטעם הוא דשבי קשה מכולם כדאיתא בפ"ק דב"ב:

ד"ה אמר את דמי נבות כו'. הוא סובר כמו דאמרינן בפ' אחד דיני ממונות כי דמו היה מושלך על עצים ואבנים. ולכן אמר דמי בל"ר כי הדם נתחלק לחלקים רבים. או כמו דאיתא בתנחומא דקאי על דמי הפצעים הרבים אשר נזלו ממקומות שונים. ולכן מוכיח מדמי נבות. ורבנן סברי כי גם מדמי נבות אין להוכיח דדרך הלשון הוא לומר דמים בל"ר גם על דם אדם אחד ולכן מוכיחים ממה דכתיב בדמי בני יהוידע אף שלא המית רק את זכריה בן יהוידע. וכן נראה מגירסת הילקוט:

קשה הדבר לאומרו. כי מה שאמר הכתוב צועקים אלי א"א לפרש רק במשל אשר הביא:

מאן יבעי דיני כו'. כלומר מי ימסור הדין למלך אם המלך הוא המסבב. והקב"ה אמר לקין הלא אתה ברציחתך תתן מקום להרהר אחר מדותי למה לא מנעתי ממך. אף כי אנכי נתתי הבחירה לאדם:

לעלות למעלה כו'. זה מילתא אחריתי לדרוש מן האדמה כי לא היתה יכולה לעלות למעלה. והטעם בזה כי פרידת הנפש מהגוף קלה אם כבר נשלמה בעוה"ז ועולה להשיג שלמותה אע"פ שהלכה בקוצר שנים וכדאיתא בחזית על פסוק דודי ירד לגנו על מות ר' בון. או אם יחלשו כחות הגוף כאשר כבר בא בימים ויפה לנר ויפה לפתילה כדלקמן בפס"ב. ונפש הבל לא מצאה מנוח בשני הטעמים האלה. כי לעלות למעלה עוד לא הספיק הזמן להשלים שום נשמה לעלות למעלה. וגם מלמטה לא מצאה מרגוע לפי שלא בא בכלח אלי קבר כטבע האדם ולא נחלשו כחותיו עדיין והיו בחזקה:

י  [עריכה]

דברו הכתובים בלשון מועט. פי' כי יחסר מאמר שלם. כי בקין כתיב ועתה ארור אתה מן האדמה ופי' יותר מן האדמה אשר אררה ה' כבר בעוונה. כי בזה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך הנני מוסיף לה קללה וכן פירש"י ז"ל והרמב"ן כתב שאררו תחלה כי התאנה והגפן לא יתנו לו חילם ואח"כ הוסיף לו קללה אם יעבדנה בחרישה ובזריעה שלא תוסיף תת כחה וכו' וכל המאמר הזה חסר במקרא. וכן אם בריאה יברא ה' יתפרש אם כבר בראת פה לארץ הרי יפה ואם לאו יברא ה' כדאיתא במ"ר פי"ח וחסר מאמר שלם במקרא. וכן ואנכי פציתי פי ולא פירש דבריו כי פציתי פי בנדר להעלותך עולה. ולא דמי לשאר מקרא קצר הנמצאים מאד בכתובים כי שם מובן החסר מעצמו:

ולא לאחר. ומפרש לך בשבילך כי בשבילך לא תתן כוחה לשום איש:

א"כ פרנסה מנין. פי' הלא מהר יכלו ברעב והקב"ה לא מאסם לכלותם ומ"ש עד השמדך זה ע"כ רק מדרך הפלגה כי ישארו ממך מתי מספר. אבל אם לא יביאו מאומה בזריעתם הלא כלה ונחרצה היא להם:

עושה ששה עשר. ברש"י בחומש מביא הגירסא עושה עשר:

יא  [עריכה]

לעליונים ותחתונים אתה סובל כו'. ולפ"ז מפרש את הכתוב בתמיהא בחסרון ה"א התימה כאשר יקרה לפעמים בתנ"ך וקין אמר האם גדול עוני מנשוא אחרי כי אתה תשא לעליונים ותחתונים. ולפי פי' השני מפרש בניחותא ובהודאה. כי קין הודה אשר גדול עונו כי שפך דמים מנשוא. אחרי כי לא נשאת גם לעון אבי אשר עבר רק על עבירה קלה. ואפשר עוד דדריש מנשוא מלישנא דחז"ל נשא על אב [וע' בתוס' בשבת כ"ג ע"ב ד"ה דבי נשא. כי גם בחיי האב יפול עליו שם נשא. אבל לפי פשט הדברים נראה דדרשי המ"ם של מנשוא למ"ם היתרון. ופירוש הכתובים הוא כי גדול עוני יותר מעון אבי אשר נשאת לו ולא גזרת עליו מיתה מיד ורק דנתה אותו בגירושין. ואנכי מלבד כי גרשת אותי מעל פני האדמה להיות נע ונד הנני אנכי הולך למות מיד. כי כל מוצאי יהרגני]:

יב  [עריכה]

ר"י ור' נחמיה כו'. הנה גם ר' לוי חולק בדרש הכתוב הזה. והא דלא מנה גם שמו מקודם משום דמזכיר מקודם את שמות התנאים אשר חלקו לפני זה בדרש הזה. ואח"כ נתחדשו דברי ר"ל האמורא והוסיף בעל המדרש גם את דבריו למחלוקת זו. והפסיק בין דברי ר"י לר"נ בדברי ר"ל יען כי דברי ר"ל מסכים במקצת עם דברי ר"י לכן הוסיף את דברי ר"ל מיד אחר דברי ר"י:

אמר להן לכן אני אומר כו'. ודריש את הכתוב ויאמר לו ה' כי ה' אמר בשביל קין אל כל בהמה חיה ועוף. לכן אחרי אשר אתם באתם לתבוע דמו של הבל ולהנקם מקין אני מזהירכם כל הורג קין יהרג ומה שהוסיף הקב"ה להשים אות לקין אף כי כבר הוזהרו על רציחתו. יסבור כי האות הוא לרוצחים או לבעלי תשובה. וגם אם יסבור כאינך י"ל דשם בו האות שיכירוהו ויזכרו את אזהרת ה'. ומ"ש נתכנסו בהמה חיה ועוף ידענו מטבעי הב"ח שיש שהורגים על זמה כמו השנהבים (עלעפהאנטען) ויש שהורגים על הגזל וכדומה. וע"ד מלפנו מבהמות הארץ וגו' כי מהם אנחנו לומדים ששופך דם דמו ישפך. ובפרט בעת שהיו קרובים אל הבריאה ולפני המבול טרם שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ היתה להם הבחנה יותר ונתכנסו גם הם להיות גואלי הדם להבל:

הזריח לו גלגל חמה. כי השמש הוא אות על השלום וכמו"ש במכילתא על פסוק אם זרחה עליו השמש. וכיון שראו את השמש שלא בזמנו הבינו הכל כי ה' חפץ בשלום קין. או לפי שדרך המשחיתים להשחית בלילה וביום אדם ניצול מהם כדכתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש יאספון ואז אדם ניצול מהן וכן איתא בסוטה פרק היה נוטל גבי כי נר מצוה כו' כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה. וכיון דנתכנסו חיתו יער לתבוע מקין דמו של הבל זה היה מסתמא בעוד לילה שהוא זמן הראוי להם וה' הזריח לו השמש שלא בעונתו זה היתה סבה שישובו כל אחד למעונתו ויסורו ממנו:

רב אמר כלב מסר לו. [המפרשים נלאו למצוא מקום מוצא לדרש הזה בכתוב ולא מצאו. ול"נ דרב דריש וישם ה' לקין אות כי אות אחד הוסיף לו על שמו וכעין זה דרשו בפדר"א פ' כ"א אך שם דרשו אות אחד מן אלף בי"ת והוא דרש תיבת אות ממש ועתה אם תסתפח לשם קין תיבת אות תצא לך קינאות או קינאת בקמץ לפי מבטא הספרדים. כי קין בסמיכות לאות הוא קין בצירה או בחיריק וכמ"ש לעיל בסי' ט' וקינאס בל"י הוא כלב. ודריש וישם ה' לקין קינאות. אבל טעם המפרשים כי הכלב נמסר לו לשומרו אמת הוא ואנכי רק הוספתי מקום מוצא לדרש הזה. כי רב הוא במדרשות אשר דרשו מלשון יונית כידוע לכל יודעי היטב דרכי המדרש]. ברמב"ן ובעקידה הגירסא ר' אבא אמר וכצ"ל כי רב סובר עשאו אות לרוצחין:

עשאו אות לרצחנים. כי אם הרגו אז לא ראוהו עוד ושכחו את עונשו אבל עתה כי הוא נע ונד יראוהו הכל בעונש כבד כזה וייראו לרצוח נפש. ועל דרך הכתוב בתהלים נ"ט אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך וגו':

תלאו ברפיון כו'. ומפרש את הכתוב וישם ה' לקין אות שקבע לו זמן מסויים להנקם ממנו וזה בימי המבול ובעיקר המחלוקת בין אלו החולקים מה הוא האות אשר שם ה' לקין י"ל כי קין התאונן ומפניך אסתר אם אהיה בהסתר פנים ותסיר השגחתך ממני הלא אהיה משחק אל המקרה והיה כל מוצאי יהרגני. ולכן שם ה' לקין אות כי ידעו הכל אשר עין ה' צופה עליו ואיננו בהסתר פנים. ור"י אומר כי שם ה' לקין אות לטובה בגלגל חמה שהזריח לו וראו הכל כי לא הסתיר ה' פניו ממנו ויפחדו לגעת בו לרעה. ור"נ חולק ע"ז כי לא יעשה ה' אות כזה לרשע כמוהו אבל צרעת זרחה לו ובזה יראו כי ה' יוכיחהו וייסרהו ועד"ה וה' חפץ דכאו החלי ולא יגעו בו כי כבר קבל ענשו [ואולי משום דהכל בורחים מן המצורע ובדד יושב כי דבר ילך לפניו ולכן לא יקרבו אליו להרע לו] והאומר כלב מסר לו הוא עד"ה וחית השדה השלמה לך. או ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. כי חתיתו היתה על כל חיתו יער בשביל השגחת ה' אשר היתה עליו. והאומר קרן הצמיח לו. כי השגחת ה' תגבר על האדם לפי שכלו ותבונתו וכמ"ש המורה בח"ג. וז"ש שהרים ה' קרן תבונתו ובזה גברה גם עליו השגחתו להצילו מכל שוד ושבר:

יג  [עריכה]

מהיכן יצא. כי אין נסתר מנגד עיני הקב"ה ואיך שייך ויצא קין מלפני ה'. ומ"ש לפני זה ומפניך אסתר זה אמר בתמיה וגם פי' בהסתר פני השגחת ה'. אבל מלפני ה' לא יאמר רק בהולך מא"י לחו"ל כמו ביונה דכתיב מלפני ה' הוא בורח כי בחו"ל אין הנבואה שורה שם וכדאיתא במכילתא אבל הכא לאו בא"י היה. וכן ויצא השטן מעם פני ה' הכוונה להורות שאין מלאכי חבלה לפני ה' וע"ד לא יגורך רע. אבל פה היה לו לכתוב ויצא קין ממקומו:

הפשיל דברים לאחוריו כו'. כמפריש וכמרמה כו'. כוונת שניהם אחת היא כי השליך דברי ה' אחרי גיוו וחשב לגנוב דעת הבורא ומר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא והמדרש הביא דברי שניהם אף כי אין חילוק ביניהם:

כמפריס. פי' שהראה עצמו חסיד ועניו בזיוף כמו החזיר שמראה טלפיו הפרוסות ואומר ראו שאני טהור וכדלקמן בויק"ר פי"ג:

עשיתי תשובה ופרשתי. כ"ה הגירסא בקצת ספרים ופירושו ופרשת מהעונש שהקיל עלי:

ואמר מזמור שיר ליום השבת. אולי דריש שבת מלשון תשובה ופי' ליום שקבל ה' תשובה וטוב הוא ה' להמודים לפניו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף