רש"י על בראשית רבה/כב

רש"י על בראשית רבה כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י על בראשית רבה - פרשה כב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  

א  [עריכה]

ס"א לא מן דכדון לא מאותו רחמים שעושה עכשיו הוא אומר זכור:

אלא כי מעולם המה. מאותם הנעשים ונאמרים מעולם לאדם הראשון שכך אמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות:

ואלולי שנתת לו וכו'. ולא שמשה בריה. עם זוגו בתשמיש:

ב  [עריכה]

והוא ידע אין כתיב שהיה לו לומר והוא ידע דהא לעיל מדבר כל הפרשה באדם מדקאמר והאדם ידע ש"מ הוא היה הראשון לכל בריה ששמשו עם זוגן ע"כ:

הודיע דרך ארץ לכל. תשמיש ומפורש במקום אחר:

רבי הונא בשם רבי יעקב בר אבין בשם רבי אבא בר כהנא לא שמשה בריה קודם לאדם:

[נשלה. מלשון השולה דגים מן הים]:

מג"ע נשלה. כמו כי ישל זיתך:

דבר אחר ידע הודע מה עבדת ליה חוויה בשבילה על שראה אותן נזקקין:

עלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותואמתו הבל ושני תאומותיו. בקין כתיב ריבוי אחד דכתיב ותהר ותלד את קין לרבות תאומתו אחת אבל בהבל כתיב שני ריבוין דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל לרבות שתי תאומותיו שנולדו עמו:

והאמר קניתי איש את ה' אמר רבי יצחק חמת לה אתתא בנין היא אמרה הא קנין בעלי בידי. מעכשיו קניתי אותו שאינו יכול להניחני ולילך מאתי בשביל הבנים:

ס"א. אמר ליה כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם הוא כלומר אין עיקר הדבר רק לידע אבל מכם הוא רק שאין אתם יודעים לדרוש הטעם על בורי' שאינו כמו שאתם דורשים אלא כך הוא עיקר הדבר לשעבר אדם נברא מהאדמה וכו'. ע"כ:

ג  [עריכה]

שלשה שהיו להוטין אחר אדמה ולא נמצא בהן תועלת. קין הרג את אחיו. נח נשתכר. עוזיה נצטרע וערער על הכהונה:

ד  [עריכה]

ס"א הכל מודים שלא עשה הבל קיים כלומר חי בעולם:

הכל. ואפי' לרבי אלעזר לא עשה הבל בעולם אלא חמשים יום והאי דקאמר מן החג ועד חנוכה לאו דוקא נקט חנוכה אלא מפני שזמן קצוב הוא ע"כ:

ה  [עריכה]

לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות ומביא למלך את הסייפות. אלו נאמר ויבא קין את פרי האדמה היינו אומרים יפה כלומר שהביא מן המובחר עכשיו שנאמר מפרי האדמה מן הפירות. שהביא ממה ששייר מפריו:

ס"א. הסייפות אותן שלא נתבשלו אלא לבסוף ע"כ:

והבל. הביא גם הוא מבכורות צאנו וגו' רבי אלעזר אמר הקריבו בני נח שלמים וכל שכן עולות:

רבי יוסי בר חנינא אמר עולה הקריבו שלמים לא הקריבו התיב רבי אלעזר לר' יוסי בר חנינא והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן מדבר שחלבו קרב. שהן שלמים שחלבן קרב ובשרן נאכל לבעלים מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא כלומר מה תירץ לר' אלעזר מן שמניהון:

התיב רבי אלעזר לר' יוסי בר חנינא וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא עולות היו ומה שנאמר שלמים שלמים בעורן היו שאין הפשט וניתוח בעולה אלא מאהל מועד ואילך בלבד ובברייתא בפרק פרת חטאת הביא שאין הפשט וניתוח בעולה אלא ממתן תורה ואילך התיב ר"א לרבי יוסי בר חנינא ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים וזבחים הן שלמים כדמתרגם נכסת קודשין:

מה עביד ליה ר' יוסי בר חנינא כמ"ד לאחר מתן תורה בא יתרו. לר' אלעזר דאמר שלמים הקריבו בני נח כל שכן שהקריבו אף עולות שאם תאמר לרבי אלעזר שלמים דוקא ולא עולות אם כן כל הני תיובתא דאותיב לר' יוסי בר חנינא לותיב לנפשיה אלא על כרחך לרבי אלעזר כשם שהקריבו שלמים כך הקריבו עולות:

אמר רבי הונא איתפלגון רבי ינאי ורבי הונא רבה רבי ינאי אמר קודם מתן תורה בא יתרו ורבי הונא רבה אמר לאחר מתן תורה בא יתרו:

ולא פליגי. כלומר לא פליגי ביתרו כלל דלתרווייהו מסתפקא להו אי קודם מתן תורה בא או לא אלא בהקרבת בני נח מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו הקריבו שלמים ומאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו שלמים לא הקריבו:

הדא מסייע לר' יוסי בר חנינא עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון. בהקמת המשכן נאמר פסוק זה בסדר עולם:

מהו עורי צפון דבר שהיה ישן ונתעורר. כלומר דקודם לכן היו נהיגין בני נח להקריב עולות:

דבר של חידוש. שלא הקריבוהו בני נח עדיין:

זאת תורת העולה היא העולה. מה היא העולה היה לו לומר העולה על מוקדה מהו היא אלא היא העולה שהיו בני נח מקריבין:

כאן היא אתיא לשלמים. ס"א וכד הוא אתיא לשלמים מה כתיב שם ע"כ:

זאת תורת זבח השלמים. אשר הקריבו אין כתיב כאן אלא אשר יקריבו מכאן ואילך:

ו  [עריכה]

וישע ה' אל הבל ואל מנחתו נתפייס ממנו ואל קין ואל מנחתו לא שעה לא נתפייס ממנו:

ויחר לקין מאד ויפלו פניו נעשו כאור. נעשו פניו כאורים כמה דתימא נחר מפוח (ירמיה ו) וכתיב והעצמות יחרו (יחזקאל כד):

אם תטיב שאת אני מוחל לך על עונותיך. שאין שאת האמור כאן אלא לשון מחילה כמה דתימא שא נא ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש. ס"א כלומר יתמלא סאתו ושאת לשון סאה דבר שיש בו משא כמה דאת אמר (תהילים לח) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני ע"כ:

אשריו לאדם שהוא נשאוי על פשעו ולא פשעו נשאוי עליו. ס"א מתנשא ומתגבר על יצרו עד כאן. לכך נאמר אם תטיב שאת אם תטיב תנשא על פשעך ואם לא תטיב פשעך נשאוי עליך לכך נאמר אם תטיב שאת:

ס"א חטאת רובצת אין כתיב כאן דלאחר חטאת שהוא לשון נקבה יתכן לומר רובצת ולא כתיב אלא רובץ לשון זכר עד כאן:

בתחלה הוא תש כנקבה. דכתיב חטאת:

ולבסוף מתגבר כזכר. דכתיב רובץ:

כחוט של כוביא. עכביש:

אמר רבי תנחומא בר מריון כלבין ברומי ידעין למשתדלא. לפתות. כי יפתה איש בתולה מתרגמינן ישדל כמו כן פתי את אישך מתרגמינן שדיל:

אזיל קמי פלטירא ועביד גרמיה מתנמנם ומריה פלטירא מתנמנם והוא שמיט עיגולא לארעא ועד דאינון מצמתון הוא משכח ספי עגולא מהלך ביה (במסכת מנחות ובשקלים והיו חייך תלואים לך מנגד זה שלוקח חטים מן הסדקים מערב שבת לערב שבת ולא תאמין בחייך זה הלוקח פת מן הפלטר בכל יום) ופירוש הדבר יש כלבים ברומי יודעים לפתות הולך ויושב לפני הפלטר ועושה עצמו מנמנם וכשהוא רואה שהוא מנמנם שומט ככר לחם המונח בארץ ועד שבני אדם מתקבצין מוצא יותר ונוטל והולך לו כך יצר הרע עושה לבן אדם מפתה אותו ומסיתו:

ס"א. שפוף כפוף ואורב. שפוף כמו כפוף לשון כפיפות ושפלות כמו שפיפון עלי אורח (פרשת ויחי). ושפו עצמותיו. דשף מדוכתיה:

עבר עליו פקח אחר וראה אותו לסטים שאין בו תוחלת לגזול לו כלום התתיל מכתתו. להכות. כך כיון שעמד אברהם וראה יצר הרע שאין בו תוחלת לשלוט עליו התחיל אברהם לכתתו. עד כאן:

התחיל מכתתו. שולט על יצרו הרע ומכתתו בדברי תורה:

ס"א. לצדדין. מקום שאין בני אדם מצויין:

מתלא בעקבו. מגביה בגופו:

תקוה לכסיל ממנו. תקותו של יצר הרע לשלוט עליו:

מפנק. משביעו ומפנקו מתאותו:

אם בא יצרך להשחיקך. להלעיגך ולהכשילך:

דחהו. חדדהו והמיתהו בדברי תורה:

יצר סמוך. אם יצר הרע סמוך וקרוב ממך:

תצור שלום. תקרא בתורה ותעלה עליך כאלו את בראת את השלום. ע"כ:

תצור שלום שלום ואם תאמר שאינו ברשותך תלמוד לומר כי בך בטוח. וכבר כתבתי ואליך תשוקתו. ס"א. דין אמר חלץ המטלטלים שעליך:

ז  [עריכה]

פרח. אל תעמוד בקרקעי ע"כ:

אמר רבי איבו חוה הראשונה לעפרה חזרה ולא עליה היו מדיינין ועל מה היו מדיינין וכו':

ח  [עריכה]

מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעבד. מאותו היום ועל אותו מעשה הבריות מושלים. לנק"ר פטרי"ם דיי"ן תיתי"י מורא"ש בלע"ז:

ט  [עריכה]

יבעי דינא קדם מלכא. על המלך עצמו היה אומר שהיה בידו להפריד ביניהם כן כביכול היו צועקים:

י  [עריכה]

ס"א בלשון מועט בלשון קצר שאמר ארור אתה ולא פי' במה נתקלל:

ואם בריאה יברא ה'. לשון קצר ולא פירש אם נברא לה פה וכו':

במסכת נדרים פציתי פי בנדר והיה היוצא וגו' והוא לא פירש אלא קיצר הדבר ע"כ:

כחה אינו נותנת לך. שהוא הרבה אבל כחך נותנת לך לפי טרחך שעמלת בה הדא הוא דכתיב ומעט תאסוף:

יא  [עריכה]

גדול עוני מנשוא. אתה נקראת נושא עון וגדול עוני מנשוא בתמיהא:

ס"א. דבר אחר גדול עוני משל אבא בניחותא:

שמא מפניך אסתר. בנוהג שבעולם אם יש לאדם שונא הוא בורח מפניו ונסתר מעיניו אבל מפניך אי אפשר ליסתר שעיניך משוטטות בכל הארץ לכן לא ידעתי אנה אלך מפניך. ע"כ:

יב  [עריכה]

נתכנסו. בהמה וחיה ועופות לתבוע דמו של הבל. אמר להן הקב"ה לכן כל הורג קין יהרג:

ס"א. לכן כל הורג קין והלא אין בעולם אלא הוא ואדם מי יהרגנו אלא נתכנסו בהמה וחיה ועוף לתבוע דקיונו של הבל הנהרג אמר להן הקב"ה לכם אני אומר כל הורג קין יהרג:

ולא היה לו לקין ממי ללמוד. הדין מכאן ואילך פירש לו הקב"ה הדין ואמר כל הורג קין יהרג. עד כאן:

הזריח לו גלגל חמה. בשבילו כדי שידעו הכל שתלה הקב"ה את דינו ולא רצה להרגו:

שהזריח לו את הצרעת. כמה דאת אמר והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון. זה צרעת:

ס"א. כלב מסר לו. לשמור מן הרצחנים ע"כ:

עשאו אות לרצחנין. שיעשו תשובה:

תלאו. כמו תולין לא אוכלים ולא שורפים וכמו תרומות תלוים בפסחים:

ברפיון. מרופרף להלוך ביסורים ללכת נד דכתיב ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד ולא רצה לפרוע ממנו עד שבאה שעתו שבא המבול ושטפו ברפיון כמה דתימא בתורת כהנים וקדשתו ואם לא רצה דפנו הכהן:

יג  [עריכה]

ס"א. יצא כגונב דעת העליונה. שאמר להקב"ה לא ידעתי השומר אחי אנכי:

ופשרתי. כלומר יצאתי נקי והיינו ויצא קין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף