יפה תואר על בראשית רבה/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


בראשית רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף
רש"י


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

יפה תואר על בראשית רבה TriangleArrow-Left.png כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יפה תואר על בראשית רבה - פרשה כא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

ואשמעה אחד זה הקב"ה כו'. מלשון המדרש נראה דדריש גז"ש כי הפעל שמע אצל אחד קאי על הקב"ה וכמו בכתוב שמע ישראל וגו' ה' אחד:

קדוש כי הכל אומרים לפניו קדוש. והא דלא אמר משום שהוא קדוש. יען דמצינו כי גם מלאכים נקראים קדוש. וכן הצדיקים ואיך יקראהו בשם המשותף גם לאחר. ואם מצינו בקצת מקומות שם קדוש על ה' הוא רק אם נזכר שם בענין גם שם ה' או אלהים. אבל לא נקרא סתם בשם קדוש. רק בשביל שהכל אומרים לפניו קדוש אשר בזה לא ישתתפו המלאכים וישראל בשם זה. ומה דבחר לכנותו בשם קדוש ולא בשם אחר המיוחד רק לו לבדו. הטעם כי חלומות דניאל לא היו נבואה רק רוה"ק כמו"ש המורה בח"ב פמ"ה. לכן לא אמר ואשמע את ה' וכדומה. דהיה במשמע כי נבואה ממש בפיו:

וקוץ ודרדר תצמיח. ועל זה אמר עד מתי החזון התמיד. ועל גזרת המיתה אמר ופשע שומם כך יהיה פשעו שומם עליו בקבר כדלקמן:

לפלניא. (עיין בביאור הרי"פ כי שוים המה עם דברי היפ"ת) ולדעת עקילס יתפרש הכתוב כמו מקרא מסורס ויאמר אחד קדוש למדבר הפלמוני:

כך יהיה הוא ותולדותיו. ולפ"ז וקדש קאי על אדם הראשון וכמו שנקרא ג"כ חלה טהורה לעיל בריש פי"ד. וצבא הם תולדותיו:

באותה שעה כו'. הה"ד ויאמר ה' אלהים וגו'. ממ"ש לקמן בפ' סי' ז' באותה שעה הן האדם היה כאחד ממנו נראה דקאי אלעתיד בעת התחיה והפעל והיה הוא עבר במקום עתיד וה"פ הן האדם יהיה לעתיד חי וקיים כאחד ממנו לכן פן ישלח עתה אחרי חטאו את ידו לאכול מעץ החיים הלא יחיה לעולם גם עתה על כן טוב הוא לגרשו מג"ע:

ב  [עריכה]

אלא על שדה איש עצל עברתי זה אדם הראשון. והא דיקראהו עצל אולי בשביל שהתעצל לאכול מעץ החיים בטרם גורש מגן עדן. וקדם לאכול את הרע וגורש מג"ע ולא נמצא לו תקנה. וי"ל עוד כי חטאו היה במה שהניח את המושכלות ודבק במפורסמות. וכמו"ש למעלה בשם המורה. ואין לך עצל גדול יותר. מזה העוזב לבקש את המושכלות והולך בעינים עצומות אחרי המפורסמות. וחוה נקראה חסר לב כי באין לב היתה נפתה אחרי עצת הנחש כיונה פותה:

וישלחהו ה' מגן עדן. והא דלא הזכיר את עונש מיתה הגרוע מזה. הטעם כי שלמה בא להזהיר על העצלות כי היא מביאה עוד אח"ז עמל ויגיעה. עוני וצער ובחריצות ימלט האיש מהם. וזה קרא לאדם כי בעצלותו נתמעטו מזונותיו והרבה עליו עמל לאכול לחמו בזיעת אפים אחרי אשר גורש מג"ע. אבל ממיתה גם החריצות לא תמלט את בעליה לכן לא הזכירו פה:

הוה כחד ממנו. נראה דדריש כאחד בהבלעת הא' ומשורש כחד לא נכחד עצמי ממך. וזה הקינה אשר קננו עליו הן האדם היה נכחד ונעלם מאתנו. וע' בביאור הרי"פ:

ג  [עריכה]

על שגלל מצוה קלה. נקראת מצוה קלה כי אין בה חסרון כיס ואין בה תאוה ויצה"ר כי הרבה עצי פרי נחמד היו לו לאכלו. ועכ"ז עבר וגללה מהר ממנו לכן נענש:

ד  [עריכה]

תתקפהו לנצח. ע' לעיל בדברינו פט"ז:

ה  [עריכה]

דרש ר' פפוס כו'. טעם מחלקותם כי ר"פ דורש כיון דמדבר עם המלאכים לכן נכון לפרש כאחד ממלאכי השרת ור"ע מושך כאחד ממנו על לדעת טוב ורע והם דרך החיים והטוב ודרך המות והרע אשר נתנו לו. וריב"ס דורש כאחד ממנו כמיוחד שבינינו וזה כיחידו של עולם ורבנן סברי דקאי על גבריאל דנקרא אחד. ור"ל דאמר כיונה ור"ב בשם ר"ח מפרשי כאחד המיוחד מבני אדם היוצאים והנולדים ממנו מן האדם:

ובירר לו דרך אחת. גרסינן וכ"ה בחזית ובירר לו דרך המות:

כהדין קמצא דלבושא מניה וביה. כי היה צ"ל לובש הבדים אבל לבוש הבדים משמע שהוא נפעל ולבוש תמיד מהבדים ופי' כי במראה הנבואה ראהו כאיש אשר הוא לבוש הבדים:

וכיון שנטלה ממנו צלעתו כו'. זה נאמר דרך קינה ותאניה. כי ממנו מהאדם יצא מחריבו ומהרסו שגרם לו לדעת טוב ורע לסור מהשכל ולפנות אל המפורסמות:

ו  [עריכה]

אין ועתה אלא תשובה. מה שנופל לשון ועתה על תשובה. י"ל לפי מ"ש המחקרים למה תועיל התשובה לנפש המתגאלת בחטא ואמרו כיון שהודה על חטאו ושב נחשב כנולד עתה מחדש. והראשונות לא תזכרנה. ופירשו בזה ועם נברא זה בעלי תשובה שנבראים מחדש ואינם נידונים אלא לפי מעשיהם שבאותה שעה. וזה שאמר ועתה לפי מעשיו שהם באותו העת כי שב מפשעיו הראשונים. והקב"ה אמר לו ועתה לפתוח לו פתח תשובה. ואדם השיבו פן כלומר לאו. ואח"ז אמר הקב"ה האם ראוי איש כזה העומד במרדו כי ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם:

ז  [עריכה]

וכשטרדו טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים. כי אם דנו במדת הדין לבד היה ראוי שימות מיד. ושיתף מדת הרחמים להאריך אפו ולהחיותו. ואם דנו במדת הרחמים לבד אז נשא את עונו וכפר לו. ובהשתתף שתי המדות יחד נענש כי שלחהו מג"ע וישא את קללותיו:

ח  [עריכה]

הראה לו חורבן בהמ"ק. כי הקב"ה הראה לאדה"ר כל הדורות העתידים ומקריהם כדלקמן פכ"ד. והראה לו עתה מה שגרם בפשעו כי גם בניו יגורשו מארצם בשביל פשעם:

למגרשה של עדן כו'. כי גם ברוגז זכר רחמיו. ולא הרחיק את מקומו וגם שם הושיב עליו שומרים שישמרוהו מפגע ואסון וע' בביאור הרי"פ:

ט  [עריכה]

בכל מקום רוח מזרחית קולטת. משום שהשכינה במערב וראוי לחוטאים להיות בצד ההפוך מזה. למען יתרחקו מהשגחתו ומרחמיו. ויסבלו יסורים יישובו שנית לה' בכל לבבם:

מקדם לגן עדן. במזרחו של ג"ע וכמו מצפונה לבית אל. מצפון להר געש. מעבר לירדן אשר יתפרש הלמ"ד כמו של. ונראה מזה המאמר כי ג"ע הוא במערב. וכן משמע בבכורות פ' מעשר בהמה מטרא במערבא סהדא רבא פרת. ופרת היוצא מעדן הולך ממערב למזרח. וכן בבל היה בצפונית מזרחית של א"י. ולהכי קרי בני בבל לא"י מערבא אבל בפ' המוכר את הספינה גבי האי שמשא דסמקא צפרא ופניא משמע איפכא דג"ע במזרח והכא משמע במדרש דאמר כוש במזרחו של עולם:

ע"ש ומשרתיו אש לוהט. פי' לכן נקראו בשם להט משום שמזהירים ומאירים כאש לוהט. ובמראה זה יתראו לנביאים. וז"ש שהם מתהפכים פעמים אנשים כו' פי' לנביאים יתראו פעם כאנשים כמו לאברהם ופעם כנשים כמו שראה זכריה נשים הנושאות את האיפה. ופעם רוחות כמ"ש עושה מלאכיו רוחות ופעם יתראו לנביאים מלאכים ממש:

מקודם לג"ע נבראת גיהנם. ופי' הקרא וישכן את הגיהנם לשמרהו מקדם לג"ע כי אין בין גיהנם לג"ע אלא כותל או טפח כדאיתא בקהלת רבה על פסוק ביום טובה היה בטוב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף