ילקוט שמעוני/ב/כב
|
< הקודם · הבא > |
יהושע י [עריכה]
פרק י - רמז כב[עריכה]
אז ידבר יהושע (יהושע י, יב).
(תנחומא פ' אחרי מות, ט):
זה שאמר הכתוב: ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג, ג). משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה, וכן אתה מוצא בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתק את החמה, לא אמר שמש בגבעון עמוד אלא שמש בגבעון דום, אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב"ה, וכל שעה שהוא מקלס יש בו כח לעמוד, לכך א"ל יהושע דום, א"ל השמש אתה אומר לי דום, יש קטן פותח פיו ואומר לגדול הימנו דום, אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בששי ואתה אומר לי דום, א"ל יהושע: בן חורין קטן שיש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק, לא קנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבתוכו, שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד, יט). ולא זו בלבד אלא שנשתחוית כעבד לפני יוסף, שנאמר: והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז, ט). א"ל השמש אתה אומר שאדום, ומי אומר קלוסו של הקב"ה, א"ל שתוק ואני אומר, שנאמר: אז ידבר יהושע. ואין אז אלא שירה, שנאמר: אז ישיר משה (שמות טו, א):
וידום השמש וירח עמד וגו' הלא היא כתובה על ספר הישר (יהושע י, יג).
(ב"ר ו, ט):
רבי חלפיי אייתי ליה מהכא: ולמשול ביום ובלילה (בראשית א, יח). אלו צדיקים שהם שולטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה. ר' חנן בשם רבי שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסיפא דספרא: ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מח, יט). אפשר כן, אלא זה יהושע שעומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהם שליטים מסוף העולם ועד סופו. ואית דמייתי לה מסיפא דאורייתא: בכור שורו הדר לו וגו' (דברים לג, יז). אפשר לומר כן, אלא זה יהושע שעומד ממנו כו' (כדלעיל). אמר ר' שמעון בן יוחאי: ספר משנה תורה היה סגנו (פירוש: דגלו) של יהושע, נטלו והראהו לגלגל חמה, א"ל כשם שלא דממתי מזה אף דום מלפני. אמר ר' יצחק א"ל עבדא בישא לא זבינת כספא דאבא את, לא כך ראה אותך אבא בחלום: והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית לז, ט):
הלא היא כתובה על ספר הישר (יהושע י, יג).
(ע"ז כה.):
מאי ספר הישר. א"ר חייא בר אבא זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנאמר: תמות נפשי מות ישרים (במדבר כג, י). ר"א זה ספר משנה תורה דכתיב ביה: ועשית הישר והטוב. ר' שמואל בר נחמני אמר: זה ספר שופטים דכתיב ביה: איש הישר בעיניו יעשה (שופטים יז, ו).
ויעמד השמש בחצי השמים (יהושע י, יג).
(ע"ז כה.):
וכמה הוי יומא, אמר ריב"ל כ"ד שעי, אזל שית וקם שית, אזל שית וקם שית כולה מילתא כיום תמים. ר"א אומר תלתין ושית, אזל שית וקם תריסר, אזל שית וקם תריסר, עמידתו כיום תמים. ר"ש בר נחמני אומר: ארבעים ותמני, אזל שית וקם תריסר, אזל שית וקם עשרין וארבע, ולא אץ לבא כיום תמים. מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים. אית תימא בתוספתא פליגי, רבי יהושע אומר: כ"ד אזל שית וקם תריסר, אזל שית וקם תריסר, עמידתו כיום תמים. ר"א אומר שלשים וששה, אזל שית וקם תריסר, אזל שית וקם כ"ד. ולא אץ לבא כיום תמים. מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים. ר' שמואל בר נחמני אומר: שמונה וארבעים, אזל שית וקם כ"ד, אזל שית וקם כ"ד, מקיש עמידתו לביאתו, מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים. תאנא כשם שעמדו לו ליהושע כך עמדה לו למשה ולנקדימון בן גוריון, יהושע קראי, נקדימון בן גוריה גמרא. משה מנא לן, א"ר אלעזר אתיא אחל אחל, כתיב הכא: אחל תת פחדך (דברים ב, כה). וכתיב התם: אחל גדלך (יהושע ג, ז). ר' יוחנן אמר אתיא תת תת, כתיב הכא: אחל תת פחדך (דברים ב, כה). וכתיב התם: ביום תת ה' את האמרי (יהושע י, יב). ר"ש בר נחמני אמר מגופיה דקרא, אשר ישמעון שמעך וגו', אימתי ורגזו וחלו מפניך, בזמן שעמדה לו חמה. מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו (יהושע י, יד). אי תימא שעות הוא דלא הוו נפישי כולי האי, ואי תימא אבני ברד דלא הוו, דכתיב ויהי בנוסם מפני בני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדולות (יהושע י, יא):
(פרקי דר' אליעזר פ' נב):
מופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ, השמש והירח וכוכבים עולים להאיר על הארץ, עד שבא יהושע ועשה מלחמתם של ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתם של ישראל שלא יחללו את השבת, עד שראה חכמי הגוים חובשים במזלות לבא על ישראל, מה עשה פשט את ידיו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם, ועמד כל אחד ואחד במקומו שלשים ושש שעות עד מוצאי שבת, שנאמר: וידום השמש וירח עמד (יהושע י, יג). וראו כל מלכי ארץ ותמהו, לפי שלא היה כמוהו מיום שנברא העולם, שנאמר: ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל (יהושע י יד):
|
< הקודם · הבא > |
יהושע יא [עריכה]
פרק יא - המשך רמז כב[עריכה]
כל הערים העומדות על תלם לא שרפם יהושע זולתי חצור לבדה (יהושע יא, יג).
(ב"ר פא, ד):
רבי אלעזר אומר במסורת שרפה. הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע. אמר רבי שמואל בר נחמני בשלשה מקומות נכנסו אומות העולם לעשות מלחמה ולא הניחן הקב"ה, והיכן נכנסו לחצור וכו', ואחד מהן: ויסעו ויהי חתת אלהים על (כל) הערים אשר סביבותיהם וגו':
כאשר צוה ה' את משה עבדו (יהושע יא, טו).
(ירושלמי דפאה פ"א ה"א. ג ע"א):
מעשה ברבי ישבב שעמד וחלק כל נכסיו לעניים, ושלח לו רבן גמליאל והלא אמרו חכמים: חומש נכסיו לעניים. ורבן גמליאל לאו קודם לאושא הוה, רבי יוסי בר רבי בון בשם רבי לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה, ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים, ללמדך שכל דבר שנותנין בית דין נפשם עליו סוף שהוא מתקיים כמו שנאמר למשה מסיני. ואתיא כי הא דאמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם (דברים לב, מז). ואם הוא רק מכם הוא, רק למה שאין אתה יגעים בו, כי הוא חייכם בשעה שאתם יגעים בו. רבי תנחומא בשם רבי הונא: ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה משה אין כתיב כאן אלא את אשר צוה ה'. אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה. רבי יוחנן בשם רבי בנאה כאשר צוה ה' את משה עבדו. כן צוה משה את יהושע וגו' לא הסיר דבר מכל אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה ה' את משה. אפילו דברים שלא שמע מרבו וכו'. רבי הונא אומר: תורת אמת היתה בפיהו. אלו דברים ששמע מרבו. ועולה לא נמצא בשפתיו אלו דברים שלא שמע מרבו, ורבנין אמרין כי ה' יהיה בכסלך, אלו דברים שאתה כסיל בהם. ושמר רגלך מלכד, רבי דוסא אומר מן ההוריה. רבי לוי אומר מן המזיקין. אמר רבי בא מכיס לך, אם אתה נותן מכיסך צדקה, הקב"ה משמרך מן המזיקין ומן הזימות ומן הגולגולת (זימות גולגולת, עונש כסף):
ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה (יהושע יא, יח).
(תנחומא פ' מטות):
אמרו רבותינו כתיב ביהושע כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. והיה צריך יהושע לחיות ק"כ שנים כמשה, ולמה נתקצרו ימיו י' שנים, אלא בשעה שא"ל הקב"ה למשה נקום נקמת בני ישראל וגו'. אף על פי שנתבשר בשורת מות, לא אמר מחר אני מת אם נתנקם ממדין אלא נזדרז על אותו ענין, שנאמר וישלח אותם משה. יהושע לא עשה כן כאשר בא להלחם עם אחד ושלשים מלכים, אמר אם אני הורגם מיד אני מת כשם שאירע למשה רבינו, מה עשה התחיל מעכב במלחמתן, שנאמר ימים רבים עשה יהושע וגו'. אמר לו הקב"ה וכך עשית, הרי אני מקצר שנותיך עשר ימים, לכך אמר דוד רבות מחשבות בלב איש וגו':
|
< הקודם · הבא > |
יהושע יב [עריכה]
פרק יב - המשך רמז כב[עריכה]
מלך יריחו אחד (יהושע יב, ט).
(ירושלמי דמגילה פ"ג ה"ז, דף כז.):
ר' זעירא ורבי ירמיה בשם רב: שירת הים ושירת דבורה נכתבין אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה, מאי כדון למצוה או לעכב. אמר ר' יוסי בר חנינא בר אחוי דר' אושעיא נהיר את כדי דהוינן קיימין קומי חנותא דר' אושעיא חביבך, עבר רבי אבא בר זבדא ושאלינן ליה ואמר בשם רב: לעכב. רבי חייא בריה דרבי אחא דיפו, רבי ירמיה בשם רבי זעירא: צריך לאומרו בנפיחה אחת, ועשרת בני המן עמהם:
(ב"ר נג, י):
אמר רבי שמואל בר נחמני: כל אותם שנים וששים מלכים שהרג יהושע, כלם היו במשתה של אברהם אבינו, שנאמר ויעש אברהם משתה גדול (בראשית כא, ח). משתה גדולים היו שם. ולא שלשים ואחד היו, אלא כי ההיא דאמר רבי ברכיה, רבי חלבו, רבי פרנך בשם רבי יוחנן מלך יריחו אחד, שאין תלמוד לומר אחד אלא הוא ואנטיקסר שלו:
(ספרי, דברים יא, י):
אמר ר' יהודה וכי שלשים ואחד מלכים היו כלם בארץ ישראל, אלא כדרך שעשו ברומי עכשו, שכל מלך ומלך שלא קנה פלטרין ברומי לא עשה כלום, כך כל מלך ומלך שלא קנה פלטריות וחוליות בארץ ישראל לא עשה כלום, הדא הוא דכתיב: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג, יט):
|
< הקודם · הבא > |
יהושע יג [עריכה]
פרק יג - המשך רמז כב[עריכה]
חמשת סרני פלשתים (יהושע יג, ג).
(חולין ס:):
פתח בחמשה וחשיב שיתא, א"ר יוחנן אדנדקי שלהן חמשה[1]. א"ל רב חסדא לרב תהליפא בר אבינא זיל כתוב אדנדקי שלהן חמשה. אמר ליה רב חסדא לרב תחליפא בר אבינה זיל כתיב אדנדק"י שלהם באגרתיך ופירשה, דכתיב והעוים היושבים בחצרים וגו'. ופליגא דרב, דאמר רב: עוים מתימן באו, ולמה נקרא שמם עוים, שעיותו את מקומם. דבר אחר: שאוו לאלהות הרבה[2]. דבר אחר: שכל הרואה אותו אוחזתו עוית[3], ואית להו שיתסר דרי שיני לכל חד וחד:
אמר ריש לקיש הרבה מקראות יש שראויים לישרף כספרי האפיקורוסים והם הם גופי תורה, והעוים היושבים בחצרים עד עזה וגו'. מאי נפקא מינה ממה דאשבעיה אבימלך לאברהם, דכתיב ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי[4] וגו' (בראשית כא, כג). אמר הקדוש ברוך הוא ליתו כפתורים וליפפקו מעוים דאינהו פלשתים, וליתו ישראל וליפקו מכפתורים. כיוצא בו: כי חשבון עיר סיחון וגו' (במדבר כא, כו). כיוצא בו צידונים יקראו לחרמון וגו' (דברים ג, ט). כיוצא בו ואת העם העביר אותו לערים (בראשית מז, כא). מאי נפקא מינה דלא ליקרו לאחוה גלוותא[5]:
ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו אל חלליהם (יהושע יג, כב).
(ירושלמי דסנהדרין פ"י ה"ב, דף נב.):
מאי אל חלליהם, שהיה שקול כנגד כל חלליהם. דבר אחר על חלליהם, מה חלליהם אין בהם ממש אף הוא אין בו ממש. דבר אחר: שהיה צף כנגד כל חלליהם, והיה פנחס מראה לו את הציץ והוא שוקע ויורד. דבר אחר על חלליהם. מלמד שנתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו:
- ↑ אדנדקי שלהן חמשה: היכל רענן: חשובים שלהם חמשה.
- ↑ שאוו לאלהות: היכל רענן: שאוו לאלהי פלשתים ויצאו ממקומם ובאו לגור ביניהם, ולהכי לא חשיב ששה סרני פלשתים.
- ↑ עוית: היכל רענן: רתת וחלחלה.
- ↑ ולניני ולנכדי: היכל רענן: ועדיין לא עברו הדורות.
- ↑ דלא ליקרו לאחוה גלוותא: היכל רענן: כי היכי דלא ליקרו מצרים לאחיו לאחר זמן בני גולים, לפיכך העביר יוסף את העם לערים שיהיו הם ג"כ גולים.
|
< הקודם · הבא > |
יהושע יד [עריכה]
פרק יד - המשך רמז כב[עריכה]
ויגשו בני יהודה אל יהושע (יהושע יד, ו).
(ב"ר צג, ו):
מצינו הגשה למלחמה, הגשה לתפלה, הגשה לפיוס. הגשה למלחמה כמה דאת אמר: ויגש יואב וכל העם אשר אתו למלחמה (ש"ב י, יג). הגשה לתפלה, ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא (מ"א יח, לו). הגשה לפיוס, ויגשו בני יהודה אל יהושע, לפייסו: