ילקוט שמעוני/ב/כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ילקוט שמעוני ב כג

יהושע יד

פרק יד - רמז כג

בן ארבעים שנה אנכי היום (יהושע יד, ז).
(זבחים קיח:):
ת"ר ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחד, ימי אהל מועד שבגלגל י"ד שנה, שבע שכבשו ושבע שחלקו, ימי אהל מועד שבנוב וגבעון נ"ז, נשארו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחד. ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחד מנלן, דאמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן, בשנייה הוקם ושלח מרגלים, י"ד בגלגל, שבע שכבשו מנא לן, דקאמר כלב: בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה, ועתה הנה אנכי בן שמונים וחמש שנה (יהושע יד, ז-י). כי עברו לירדן בר כמה הוה, בר שבעים ותמני, וקאמר בן שמונים וחמש, הרי שבע שכבשו. ושבע שחלקו מנא לן, אי תימא מדשבע כבשו שבע חלקו, ואי תימא מדלא אשכח י"ד שנה אחר שהוכתה העיר. שבנוב וגבעון נ"ז, דכתיב: ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא (ש"א ד, יח). ותניא כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו להם לנוב, כשמת שמואל חרבה נוב ובאו לגבעון, וכתיב ויהי כשבת ארון האלהים בקרית יערים וירבו הימים ויהי עשרים שנה (ש"א ז, ב). הי נינהו עשרים שנה, י"א דשמואל עצמו ושתים דשמואל ושאול, ושבע שמלך דוד בחברון, וכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים (מ"א ב, יא). וכתיב ויחל לבנותו בחדש השני בשנת ארבע למלכותו (דה"ב ג, ב). נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת:

(סדר עולם):
תניא תת"נ שנים עשו ישראל בארץ משנכנסו בה עד שיצאו ממנה שהם י"ז יובלות, וכן הוא אומר: בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר (יחזקאל מ, א). אימתי נאמר בתחלת היובל, ואם י"ז יובלות הם היאך חסרים י"ד שנה, אמור מעתה שבע שנים היו מכבשין ושבע שנים היו מחלקין:

בן ארבעים שנה אנכי (יהושע יד, ז).
(סנהדרין סט:):
נמצינו למדים מכאן בדורות הראשונים דילדו בני שמנה, דכתיב ותמת עזובה אשת כלב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור (דה"א ב, יט). וכתיב ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות לח, כב). וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי, בר תליסר דכתיב: איש איש ממלאכתו אשר המה עושים (שמות לו, ד). ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן, שנייה הוקם ושלח המרגלים, וכתיב: בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' אותי (יהושע יד, ז). דל ארביסר דהוי בצלאל, פשו להו עשרים ושית, דל תרתי דתלתא עבורי, אשתכח דכל חד וחד בתמני:

ויתנו לכלב את חברון (שופטים א, כ).
(ב"ב קכב:):
חברון עיר מקלט הואי, אמר אביי פרוודאה דידיה, וכן הוא אומר: את שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה לאחוזה (יהושע כא, יב):

ושם חברון לפנים קרית ארבע (יהושע יד, טו).
(ב"ר נח, ד):
שדרו בה ארבעה צדיקים: ענר אשכול וממרא ואברהם, ושמלו בה ארבעה צדיקים: ענר ואשכול וממרא ואברהם, ושנקברו בה ארבע אמהות: חוה שרה רבקה לאה. ושנקברו בה ארבע אבות: אדם אברהם יצחק ויעקב, ועל שם בעליה שהם ארבע ענק ושלשת בניו. אמר רבי עזריה שמשם יצא אברהם ורדף אחר ארבעה מלכים קוזמוקטורין, שהיא עולה בקונריסין של ארבעה, בתחלה ליהודה ואח"כ לכלב ואח"כ לכהנים ואחר כך ללוים, שהיא מארבע מקומות מגונים שבארץ ישראל, ואלו הם. רבי יצחק אמר: דור ונפת דור ותמנת סרח וחברון, ורבנן אמרין: דנה וקרית דנה ותמנת סרח וחברון:

האדם הגדול בענקים (יהושע יד, טו).
(שיר השירים רבה):
אדם זה אדם הראשון. הגדול אלו אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים. באברהם הוא אומר: וה' ברך את אדוני מאד ויגדל (בראשית כד, לה). ביצחק כתיב: ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד (בראשית כו, יג). ביעקב כתיב: ויגדלו הנערים (בראשית כה, כז). ועשו היה בכלל אלא שקלקל במעשיו ובזה את הבכורה ונעשה קטן, שנאמר הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א, ב):

(תורת כהנים):
תניא רבי יוסי הגלילי אומר: אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ ישראל למעשה ארץ מצרים, שנאמר: כמעשה ארץ מצרים וגו' (ויקרא יח, ג). למה זכו כנעניים שישבו על ארצם מ"ז שנה, שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים (במדבר יג, כב). מפני שכבדו את אברהם אבינו שאמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו (בראשית כג, ו). זכו שישבו על ארצם מ"ז שנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יהודה בן לקיש: הרי הוא אומר האדם הגדול בענקים והארץ שקטה ממלחמה (יהושע יד, טו). בני כנען שכבדו את אברהם אבינו זכו שתשקוט הארץ עליהם. האדם הגדול בענקים והארץ שקטה, מה ענין זה לזה, מלמד שלא שקטה המלחמה מן הכנעניים אלא בזכות אברהם שנהגו בו כבוד ואמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו אדוני שמעני. ועוד נותרה בהם פליטה ומהם הלכו לאפריקי. ומה אם כנעניים על שכבדו אותו עמדה להם זכותו אע"פ שלא הלכו בדרכיו ולא אהבו את המקום, בניו שהולכים בדרכיו ועושים צדקות וגמילות חסדים על אחת כמה וכמה:

האדם הגדול בענקים (יהושע יד, טו).
(ב"ר יד, ו):
דבר אחר: האדם הגדול בענקים. אמר רבי זה אברהם, ולמה קורא אותו גדול, רבי לוי ורבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין. רבי יהודה ברבי סימון אומר: מיל, שנאמר: ארח ברגליו לא יבא מי פעל (ישעיה מא, ג-ד). למפרע מיל ס"ת. רבי נחמיה בשם רבי איבו: לא נתאבקו רגליו כשהלך אחר המלכים, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת. דבר אחר: למה קרא אותו גדול, שהיה ראוי להבראות קודם אדם הראשון, אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיבא אחריו ויתקן, אמר הקב"ה הרי אני בורא את האדם תחלה, שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו. אמר רבי אבא בר כהנא: אדם שיש לו שופעת קורה, היכן הוא נותנה לא באמצע הבית, כדי שתסבול קורה שלפניה ולאחריה, כך אברהם נתנו הקב"ה באמצע הדורות, כדי שיסבול דורות שלפניו ודורות שלאחריו. א"ר לוי מכניסין את המתוקנת לביתה של מקולקלת, ואין מכניסין את המקולקלת לביתה של מתוקנת:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף