יום תרועה/ראש השנה/לד/ב

יום תרועה ראש השנה לד ב

דף ל"ד ע"ב

תוספת מ"ט בני אדם כא' לא יצא כו' ונראה לקיים גירסא הספרים כו' וקשה איך נעלם מרש"י חילוק זה ודחה גירס' הספרים ותו קשה איך באו התוספת ברפיון בשפה רפה והיה להם לבא בכח ולתמוה על רש"י איך ס"ל שמע ט' תקיעות מט' בני אדם יצא והא בעינן פשוטה לפניה ונראה דקו' חדא מתרצת חברתה דרש"י ס"ל דמה שהקפיד הכתוב הוא דלא ישמע תרוע' ואח"כ התקיעות ובזה ודאי מודה רש"י דלא יצא אבל כשישמע התקיעות והתרועות כולם יחד בזה ס"ל דאין קפידא והתוספת לקיים גירסא הספרים סברי דכשם שהקפיד הכתוב דלא ישמע התרועה ואח"כ התקיעות ה"נ הקפיד כשישמע התקיעות והתרועות יחד דלא יצא ובעי קרא דפשוטה תהיה לפני התרועה ופשוטה לאחר התרועה ודבר זה תלוי בשקול סברות ולכן לא דחו התוספות דברי רש"י בכח חזק ודוק ומ"ש הרמב"ם פ"ג דין ז' והלחם משנה מהדורא בתרא כתבתי פרק ראוהו בית דין:

תוספות ד"ה לדידי לא ס"ל כו' באמצע הדבור כתבו מיהו כיון דר"א פליג היה קצת נראה לפסוק כמותו דהיא בתרא ודבריהם תמוהים דלא אמרי' הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך אבל בדורות א' לית הלכת' כבתראי ותו דרבי אבהו תלמי' ר"י וקי"ל דאין הלכה כתלמי' במקו' הרב:

עוד כתבו ואע"ג דאשכחנא ר"י כו' ודבריהם תמוהים דכיון דר' יוסף הכריע כר' ביבי דר' אמר אין הלכה כר' מונא ושמואל אמר הלכה כר' מונא אע"ג דטעם ההכרע' הוא משום דשמואל חייש ליחידאה מ"מ כיון דמטעם זה ידענו דר"א אין הלכה כר' מונא מסתמא הלכתא כרב באיסורי לגבי שמואל ועוד יש לתמוה דהתם פ' הקורא למפרע אמרינן בתחלת הסוגיא אמ"ר יוסף הלכתא כרב מונא ומהך מלתא היה להם להכריע דאע"ג דר' יוסף אמר נקוט דר' ביבי בידך מ"מ לא סבר ר"י דהלכתא כרב דאמר אין הלכה כר"מ דהא ר"י גופיה פסק התם הלכתא כותיה ועוד תימה דהתוספ' כתבו התם פ' הקורא עומד נקוט דר' ביבי בידך דאמר רב אין הלכה כר"מ וכן הלכתא דהלכתא כרב באיסורי והיאך אפשר לומר להם כן דרב יוסף סבר הלכתא כרב באיסורי בענין זה כיון דאשכחן ליה בהדיא לר"י דאמר בתחלת הסוגיא משמיה דנפשיה הלכה כר"מ ואפשר דכוונת התוספת שם הוא זה דאע"ג דרב יוסף גופי' סבר הלכה כר' מונא מ"מ לא קי"ל כותיה ואין אנו לוקחים אלא הכרעתו בענין היכי אתמר פלוגתא דרב ושמואל בהא נקטינן הכרעתו דאמר נקוט דרב ביבי בידך דרבי אמר אין הלכה כרבי מאי' ואנן הוא דנקטינן הלכה כרבי משום דהלכתא כרב באיסורי ודו"ק:

גמרא ת"ר תקיעות אין מעכבות זו את זו כו' פרש"י תקיעות וברכות דעלמא כו' משמע לפי' דסיפא דקתני תקיעות וברכות של ר"ה היינו שהברכות מעכבות התקיעות וכבר הקשו עליו התוספת לעיל ד"ה שיעו' תרוע' מדתניא לקמן ב' עיירות כו' גם הר"ן האריך בזה הביא דבריו מרן הב"י סימן תקצ"ג ואפשר ליישב דברי רש"י דה"ק דבתקיעות וברכות דעלמא כגון תעניו' שתוקעין באמצע התפלה אין מעכבין זא"א אלא אם בירך ולא תקע אף על גב דנזדמן לו שופר אח"כ אינו זקוק לתקוע דמצות השופ' בתענית אינה אלא בשעת התפלה וכיון דכבר התפלל בלא שופר אין לו חובה לתקוע אחר כך ובכה"ג הוא דאין מעכבות זא"ז אבל תקיעת וברכות דר"ה מעכבות זה את זה דהיינו דאם בירך ולא תקע ואח"כ נזדמן לו שופ' חייב לתקוע דזו מצוה לעצמה וזו וכו' ומעכבות זו את זו כלומ' דחייב לעשות לכתחלה שתיהן יחד ואם לא מצא שופ' יתפלל בלא שופ' ואם אחר התפלה מצא שופר חייב לתקוע מה שאין כן בתעני' דאם בירך ולא תקע וא"כ מצא שופ' אינו חייב לתקו' כנ"ל לייש' דברי רש"י ודוק:

מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר כו' טעמא דלא הו"ל שופר מעיקרא כו' קשה מנ"ל למידק כה"ג אימא טעמא דלא הו"ל שופר מעיקרא הא הו"ל שופר יתקע תחלה ואח"כ מברך י"ל דבציבור פשיטא לן דתוקע על סד' הברכות והך מתניתא ביחוד מתנייא מי שבירך כו' ודייקינן טעמא דלא הו"ל שופר כו' כלומ' היחיד דומיא דצבור דפשיטא לן דתוקעים אסדר ברכות ואמ' רבא דלא אמרו לשומען אסד' הברכות אלא בצבו' ותניא כותיה אבל שלא בחבר עיר שומען אפילו שלא על הסד' ופרש"י דיחי' מברך את כולן ואח"כ תוקע ולפי דבריו מתניתין דקתני מי שבירך ואח"כ נתמנה וכו' צריך לאוקמה בצבור דאלו ביחיד הכי הוי דינא דיברך ואח"כ יתקע ופירוש זה דחוק דא"כ אמאי נקט מתניתין מי שבירך כו' לישנא דיחיד כיון דלא מתוקמא אלא בצבור ולכן נראה לפרש דלפום מסקנא דאמרי' דדוקא בצבור שומעין ע"ס הברכות דינא דיחי' דיתקע תחלה ואח"כ יתפלל וזש"א מתניתין מי שבירך כו' ומיירי ביחי' ודייקי' טעמא דלא הו"ל שופר מעיקרא הא הו"ל שופר כו' וכ"כ מרן סברא זו בסוף סימן תקצ"ב בשם הכלבו יע"ש:

תניא אמרו לו לר"ג לדבריך כו' קשה דבמסקנא דשמעתין אמרינן לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאנוסי במלאכה אבל דעיר לא וכתבו התוספות דאפילו שומעים מש"ץ אינם יוצאים וא"כ מה זה שאלו לר"ג למה צבור מתפללין והלא שפיר מתפללין דלא פטור אלא עם השדה ור"ג גופיה אמאי השיב להם כדי להסדיר ש"צ תפלתו לימא דטעמו הוי משום דאינם יוצאים מש"צ כיון דהם יושבים בעיר וי"ל דה"פ דר"ג אימר דש"צ יוציא את הרבים י"ח אפילו הבקיאים וזהו מדינא ולפי עיקר הדין לא היו צריכים הצבור להתפלל כלל אלא דס"ל לר"ג דמשום חומר' דרבנן התקינו שיהיו הצבו' מתפללין רדי להסדיר ש"צ תפלתו ואם כן אחר תקנה לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות אבל בני העיר חייבים ואינם יוצאים בתפלת ש"ץ משום חומרא דרבנן דהתקינו שיהיה הצבור מתפללין כדי להסדיר ש"ץ בתפלתו ודוק:

תוספות כך מוציא את הבקי מכאן פסק בה"ג כו' ומיהו בקו' כו' ולפי' זה כו' ואיכא למידק מה הרויחו התוספת בפירוש הזה דהא אסיקנא בגמרא הלכתא כר"ג בר"ה ובכל השנה כרבנן ובה"ג מיירי בכל השנ' ואפשר דה"ק כיון דר"ג פוטר את הבקי שהוא בשדות שאינו שומע הש"ץ וע"ז הוא דפליגי רבנן דאינו מוציא לבקי שאינו שומע ובזה הוא דפסקו הלכה כר"ג בר"ה וכרבנן בכל השנה אבל בבקי השומע גם רבנן מודו דיוצא בשמיעתו מהש"ץ אך אכתי קשה דאי הכי דרבנן מודו דהשומע מש"ץ יוציא י"ח אע"ג דהוא בקי מאי פרכי רבנן לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין דמשמע דלדידהו צריכין צבור להתפלל ואין יוצאין בשמיעת תפלת הש"ץ ולכן נראה דטעמו דבה"ג הוי משום דס"ל דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"ג אלא כשלא התפלל כלל אבל בהתפלל וטעה מודו לר"ג דש"ץ פוטרו וכן התוספת כתבו חילוק זה לקמן בסוף הדבור ואפילו לפי מה שפי' עם שבשדות ששומעין הש"ץ יוצאים אבל דעיר לא יש לחלק בין התפלל וטעה להיכא דלא התפלל כלל איבר' דק"ק דחילוק זה בין התפלל ללא התפלל לא כתבוהו התוספת אלא בדרך השני ומשני לכאורה דבדרך הא' אין צריכין לחילוק זה ואחר העיון מוכרח לומ' דחילוק זה צ"ל גם בדרך הא' וההפרש שיש בין ב' הדרכים הוא לענין ר"ה בלבד דלפי' הא' פטר ר"ג עם שבשדות אף דלא ישמעו מש"ץ אבל בני העיר שאינם באים לב"ה לא הא באים לב"ה יוצאי' בשמיעת ש"ץ וקי"ל כר"ג בר"ה ובשאר ימות השנ' כרבנן דאין ש"ץ מוציא את הבקי אפילו ישמע ממנו והיינו למי שלא התפלל אבל היכא דהתפלל וטעה ולא הזכיר של ר"ח מודי' רבנן לר"ג דיוצא משמיע' ש"ץ ולפי' השני פטר ר"ג עם שבשדות והוא ששומעים מש"ץ אבל דעיר לא אפי' שומעין וקי"ל כר"ג בר"ה ובשאר ימות השנה כרבנן דאפי' עם שבשדות דאניסי ושומעים מש"ץ כיון דבקיאים הם אינם יוצאים ואפילו לפירוש השני טעה ולא הזכיר של ר"ח יכוין לבו לתפיל' ש"צ ויוצא אפי' שהוא בקי דיש לחלק בין התפלל וטעה להיכא דלא התפלל כלל דבין ר"ג בין חכמים מודים דכיון דהתפלל כבר לענין שלא הזכיר של ר"ח ש"ץ פוטרו ומובן מכלל דברי החילוק הזה בין התפלל אלא התפלל לדרך הא' א"צ לאומרו לר"ג אלא לרבנן ולהדרך הב' צ"ל חילוק זה גם לר"ג ועיין בב"י ס"ס קכ"ד יע"ש והטור סימן תקצ"א כתב דהש"צ פוטר גם למי שהוא אנוס ואינו יכול לבא לב"ה כו' משמע דאפילו לא בא לב"ה כלל ולא שמע תפלת ש"צ יצא י"ח ואלו בס"ס קכ"ד כתב מי ששכח ולא אמר כו' ומדק"ל להטור מההיא משמע דמפרש דמ"ש לא פטר ר"ג אלא עם שבשדו' היינו לומר דאינם יכולים לבא לב"ה להסדיר תפלתם אבל לעולם הם באים ושומעים מהש"צ דאל"כ יתרץ הטור שאני הכא דשומע מהש"ץ ואם כן דברי הטור סתרי אהדדי ויראה דהטור ראה דבפירוש דשמעתין דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות נאמרו ב' פירושים האח' דלגמרי הוא פוטר עם שבשדות אפילו לא יבואו לב"ה לשמוע מהש"צ והב' דמה שהוא פוטר עם שבשדות היינו דוקא כשיבואו בב"ה וש"צ פוטר אותם משום דהיו אנוסים ולא יכלו להסדיר תפלתם כמ"ש התוספת הנך ב' פירושים ולענין הלכה פסק סי' תקצ"א כפירישא קמא דלגמרי הוא פוטר עם שבשדות דפירוש זה הוא עיקר דומיא דההי' עם שאחורי הכהנים כמו שהוכיחו התוספת מההיא גם מההיא דפרק תפלת השחר ומ"מ לענין ההוא דינא שכתב בסימן קכ"ד פסק דישמע מהש"צ וכתב דאע"ג דאמרו פרק בתרא דר"ה דש"צ אינו פוטר אלא האנוסים שאינם יכולים לבא לב"ה להתפלל ולהסדיר תפלתם קודם ר"ה ובר"ה באים ושומעים מהש"צ אבל בני העיר לא אפילו שומעים מש"צ כמ"ש כן קצת מפרשים מ"מ אפילו לדעת אותם המפרשים רצה לומר הטור דיש לחלק דשאני הכא דכבר התפלל כמו שחילקו התוספת והרמב"ם פ"ח מתפלה לא חילק מ"ש בגמרא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות כו' והל"מ הניח זה בצ"ע ומרן הב"י תירץ יפה ע"ש ועוד אפש' לומר דסבר הרמב"ם דהך מימרא דלא פטר ר"ג אלא עם כו' יחידאה הוא דקאמר לה ולא קיימא לן כותיהו אלא כפשטא דמתניתין וברייתא דאין לחלק בין עיר לשדה והכי מוכח לר' גמליאל לדבריך למה צבור מתפללין והשיב ר' גמליאל כדי להסדיר שליח צבור תפלתו משמע דגם לבני העיר מוציא השליח צבור ואף על גב דיש לתרץ קושיא זו כדשנינן לעיל סובר הרמב"ם כפשטא דברייתא ואשינויי לא סמכינן ועוד אפשר דהרמב"ם ראה דיש שני פירושים במימרא זו כמ"ש התוספת ונסתפק ולפיכך סתם ולא חילק מכח סברת ב' הפירושים דבבני העיר פסק להקל דיוצאים כיון דשומעים משליח ציבור כפירושא קמא אבל עם שבשדות דיוצאים אפילו לא שמעו לא רצה להורות להקל דהיא קולא יתירה וחשש לפירש השני של התוספת ולפיכך סתם ולא חילוק ודוק והטור סימן תקצ"א כתב בשם העיטור אבל בקי אפילו הוא בבית הכנסת כו' ועיין מה שהקשה מרן עליו ותירץ עיין שם ואפשר לומר דהעיטור סביר' ליה דשלשה בני אדם הן ע"ה גמור ובקי קצת ובקי לגמרי וסבר דמאי דאמר רבן גמליאל דשליח צבור מוציא הבקי היינו לבקי קצת אבל בקי לגמרי אינו יוצא בתפלת שליח צבור איברא דקשה ממה שכתב ר' גמליאל דהצבור מתפללין כדי להסדיר תפלת שליח צבור משמע דאלולי כן לא היו צריכין להתפלל הצבור כלל ואפשר לומר דמ"ש רבנן למה צבור מתפללין והשיב ר' גמליאל כדי להסדיר כו' מיירי בצבור שאינו בקי לגמרי ואינם יודעים להתפלל בעל פה כי אם מתוך הספר ובהנך הוא דקאמר דטעמא דמתפללין מתוך הספ' ואינם סומכין על השליח צבור הוא כדי להסדיר שליח צבור תפלתו ועיין בדרשות הראנ"ח דף כ"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף