יד אלעזר/כב
|
< הקודם · הבא > |
[שו"ת בענין הוט צוקער הנעשה בלי השגחה ושימור לשם פסח]
שיל"ת יום עש"ק ח"י תמוז תקצ"ז לפ"ק פה וויען הבירה.
ה' ישפות שלומו. ויט עליו חסדו ונועמו. דבר יום ביומו. לה"ה כבוד ידידי הרב המאור הגדול. מעוז ומגדול. המפורסם לשבח כהן שדעתו יפה ונוחה לשמים ולבריות. תל תלפיות. כקש"ת מו"ה טובי' כ"ץ נ"י אב"ד ור"מ דק"ק טאפאנאר וגליל שאמידע יע"א.
יקרת מכתבו מיום ד' לחדש הזה קבלתי לנכון. וע"ד אשר שאל מעכ"ת נ"י בענין הוט צוקער הנעשה בלא הכשר. ופרצו גדר בהרבה מקומות שאין מוכרים אותו לעכו"ם קודם הפסח ומחזיקים אותו בחנות למוכרו בחול המועד לעכו"ם כשארי דברים שאינם של חמץ. הנה בודאי פרצה גדולה היא וראוי לכל ירא שמים לגדור פרצה זו ולמחות ביד העושים כן ככל האפשרי והיכולת. כי כבר כתב המג"א בסי' תס"ז סק"ט שנוהגין למכרו לעכו"ם קודם הפסח וכ"כ האליה רבא שם שראוי להחמיר שלא להשהותו לכתחילה ובדיעבד למכרו לנכרי יע"ש ובחי' שם ס"ק כ"א. והמג"א נמשך לשיטתו בזה שהעלה בסי' רט"ז כהחולקים על רבינו יונה שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל כ"ה) ומייתי ליה הב"י בא"ח סי' תס"ז דאזלינן בתר השתא. והוא העלה להלכה כהחולקים דלא אזלי' בתר השתא יעש"ה. ומלבד החשש שמערבים בו קמח המוזכר בדבריהם ז"ל ובשו"ת נודע ביהודה (מה"ק סי' כ"ג). עוד יש חשש גמור שהפועלים בכל השנה אוכלים שם חמץ. ופן נפל מחמצם לתוך הצוקער ונדבק שם והוא בעין. ונהי דלא אסרינן בהנאה כשעבר עליו הפסח. אבל למוכרו בתוך המועד בודאי אסור. ואך שהפרמ"ג באשל אברהם בסי' תס"ז כתב וז"ל ובמקצת מקומות כמדומה מקילין כשיש יומא דשוקא בחול המועד פסח לסחור בהוט צוקער ולמכור לעכו"ם ואין למחות בידם עכ"ל. לענ"ד אין לסמוך ע"ז. ואנו אין לנו אלא מ"ש המג"א הנ"ל. ועוד אף הוא לא כתב רק לסחור בהוט צוקער. דהיינו כשהוא שלם מכורך בניירות. ודרך הסוחרים למכור הרבה ביחד בחבית א' ובה הרבה הוט צוקער. אבל למכור בחנות כדרך הסוחרים לבקעם לחתיכות קטנות בודאי גם הוא מודה דאסור. דשייך חששא פן יבא לאכלו. באופן שראוי לכל מי אשר המשרה על שכמו שלא להניח להקל בזה. ויגדור פרצה זו. וה' ברחמיו יגדור במהרה פרצות עמו ישראל כי עת לחננה כי בא מועד. כ"ד ידידו המוכן לטובתו ודש"ת כל הימים: