אליה רבה/אורח חיים/תסז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תסז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] ואינו ניכר וכו'. כן כתב הטור, וכתב מגן אברהם משמע דאם החמץ ניכר מותר ולא חיישינן שמא יטחנם וימכרם כיון שאין לוקחין קמח מן השוק אלא בשעת הדחק, עד כאן, ובחק יעקב הקשה דמכל מקום כשקיימו בפסח עובר על בל יראה וכו' אלא כוונת הטור במה שכתב ואין החמץ ניכר לרבותא דאף שאין ניכר חיישינן לתקלה ומכל שכן בניכר. ולעניות דעתי דסבירא ליה דאי משום זה לא גזרו דהא מבטלו במה דאמר בדלא חזיתא, וכן ברבינו ירוחם מפורש בחשש שיאכל בפסח, גם מה שכתב דכוונת הטור לרבותא תמוה מאוד הא סיים כיון שאין חימוץ ניכר כלבוש, גם נראה לי דהטור לטעמיה לפי מה שכתב ש"ך ביורה דעה סוף סימן פ"ו דטור סבירא ליה דמוכרין ביצה טרופה ולא חיישינן שיתנו בפת עיין שם ושם בספרי ליורה דעה הארכתי, גם אפשר לי לדמות לש"ס בבא מציעא דף ס' מזגא דידי מידע ידיע וכי תימא דירבה מים אם כן אין לדבר סוף ודוחק לחלק:

ב[עריכה]

[ב] [לבוש] הרבה ביחד וכו'. ורש"ל וב"ח אסרו אפילו מעט שמא ימכור לישראל וכן משמע הש"ס שם דף מ' וכן נראה לי מוכח כרבינו ירוחם וסמ"ק סימן רכ"ב וספר צידה לדרך וריא"ז בשלטי גיבורים, ופשוט דמותר לימכור לכותים המכירו שיודעין שישמרנו עד אחר פסח כמו שכתב בסימן תמ"ח ואף בחמץ הרבה ובשעה חמישית בערב פסח מותר:

ג[עריכה]

[ג] [לבוש] אפילו הרבה וכו'. ורש"ל וב"ח וט"ז החמירו דאף בהודיעו אסור בהרבה שמא ישכחנו. כותים שאמר לישראל אחר שקנה ממנו חיטים שהם לתותים אינו נאמן כיון שכבר יצאו מתחת רשותו וידו מיהו אי מהימן אסור:

ד[עריכה]

[ד] לידי חימוץ וכו'. ואם לא שהא שיעור מיל עדיין לא החמיץ ומותר למוכרו לכותים בפסח קודם שיעור מיל:

ה[עריכה]

[ה] [לבוש] אם נשתנו וכו' והוי דינא וכו'. ואין להקשות הא דלעיל פירשתי בניכר שהחמיץ מותר למכור לכותי דהכא מיירי רק נשתנו מראיתן ולא ניכר שהחמיץ:

ו[עריכה]

[ו] [לבוש] יכול ליקח וכו'. אף לאכילה עיין סימן תס"ו ס"ק ט"ו דשם אסור באכילה וצריך לומר דשם קרוב לודאי טפי:

ז[עריכה]

[ז] דבש וכו'. ואם נתערב דיעבד בתבשיל דעת מגן אברהם לאסור כשאין ששים אבל בחק יעקב מתיר אף בפחות דסמכינן בזה על רבינו יונה דנימוח ונתהפך לדבש, ואם ידוע בודאי שמערבין בו סולת כתב דמותר לקיימו ואם נתערב בתוך התבשיל אם הוא הפסד ומניעת שמחת יום טוב המקיל לא הפסיד אפילו בפחות מששים. ולעניות דעתי דכל זה כשלא נודע שמערבין בו הרבה עד שאין ששים בדבש נגדו אין לסמוך להקל באכילה כלל, עיין בשיירי כנסת הגדולה ואחרונים וקיצרתי:

ח[עריכה]

[ח] [לבוש] גם מים וכו'. בשיירי כנסת הגדולה כתב ששמע מבעלי דבש כשמוציאין הדבש מן השעוה אי אפשר אם אין נותנין אותה בכלי מים חמין:

ט[עריכה]

[ט] שמביאין וכו' מן הכוורת וכו'. ולא כתב בחבית מן הכוורת כמו שכתב רמ"א משום דאותו אסור באכילה בעין ולא שרי אלא אותו שמביאין עם חדרים קטנים שלם כמו שהוא מונח בכוורת שעדיין לא נתרסק (מגן אברהם), והשתא ניחא דפתח הלבוש בריש סעיף דיש אוסרין אלא דהתם בחבית, ורש"ל וב"ח אסרו לאכול דבש בעין בכל ענין דאתא לחלופי ונראה דמודים בזה שמביאין כן נראה להתיר דבזה לא אתי לאחלופי והט"ז מקיל לאכול אפילו בעין כשבא בחבית מן הכוורת, וכן פסק חק יעקב וכבר כתבתי דהכל לפי המנהג בזה:

י[עריכה]

[י] המשקה וכו'. הב"ח אוסר לעשות המשקה בפסח והט"ז מקיל ודוקא בחבית הבא מכוורת אבל אותן שמביאין בכלים קטנים אוסר מגן אברהם לעשות משקה אפילו קודם פסח שמערבין בהם קמח הרבה ולפי דבדין זה הענין משתנה לפי המדינות קיצרתי. וחק יעקב כתב שמעתי שהדבש של מדינות ביהם אין בו חשש זיוף אך מה שמביאין ממקומות אחרים נוהגין בו איסור אלא אותן שמביאין בחבית עם השעוה, עד כאן, מכל מקום הכל לפי המנהג:

יא[עריכה]

[יא] [לבוש] מתירין וכו'. וכן מנהגינו להתיר השחורות שיירי כנסת הגדולה, ופה פראג נוהגין לאסור עד יום טוב אחרון של פסח אבל ראזינן נשאל מהרי"ל ואמר אין להקפיד לתשובה:

יב[עריכה]

[יב] צוקיר וכו'. עיין בתרומת הדשן בסימן קי"ט דזה לא נאמר כי אם על מרקחת של קיכל"יך או כיסוי תבלין ופירות, אבל הוט צוקר הם נקיים ואין בהם חשש דבר של ערוב כלל כך שמעתי מן העוסקים במלאכת צוקיר (מלבושי יום טוב). והנה זה קשה על רמ"א שאוסר אפילו להשהותו ודעת הלבוש נראה דסבירא ליה מצד המנהג אין לאוכלו ומתיר לשהותו, אבל במרקחת הכל נראה דגם הלבוש מודה דאסור להשהותן, והוא הדין בצוקיר דק כמו עפר כתב בשיירי כנסת הגדולה דאסור וכן צוקי"ר קנדי"ל כתבו אחרונים דאסור להשהותן ויש מקילין בצוק"ר קנדי"ל רצה לומר מה שהובא מקנדיא כמו שכתבו שיירי כנסת הגדולה ומגן אברהם, וט"ז כתב שהוא קאנר או הוט צוקר, ובשיירי כנסת הגדולה האריך לתרץ דברי רמ"א וכן בגליון שולחן ערוך כתב יד גדול אחד האריך לדקדק ממהרי"ל שהזכיר שאוכלו צוקיר קנדיא דמשמע צוקיר קנדיא מותר להשהותו ולא הוט צוקר שיש בו חשש תערובת, גם ראיתי שבאה שאלה לפני זקיני הגאון זכרונו לברכה ששהו הוט צוקר והורה למוכרה לכותי לכן ראוי להחמיר שלא להשהותו לכתחילה ובדיעבד למכרו לכותי ובהפסד אפילו לאכלה:

יג[עריכה]

[יג] [לבוש] הפירות שמיבשין וכו'. ומכל מקום מקומות נוהגין ששופכין עליו מים קרים קודם פסח עד שנעשה המשקה דאף שנתייבשו בתנור הוי נותן טעם בר נותן טעם, ולבשל עם הפירות נוהגין לאיסור (מגן אברהם):

יד[עריכה]

[יד] ביום טוב אחרון וכו'. משמע אף בהוט צוקר אבל בצוקר קנדיא מותר כל ימי פסח אבל ברמ"א מבואר דקנד"יא דוקא ביום טוב אחרון מותר ואין אוסר תערובתו אבל בצוקר אסור ביום טוב אחרון גם אוסר תערובתו וכן פירש בשיירי כנסת הגדולה, מיהו יש להתירו בהנאה דכל הני אינם אלא חששות. כתב אחרונים דלרפואה מותר בפסח:

טו[עריכה]

[טו] כרכום וכו'. מצאתי כתב טובא"ק דרכו לשרותו בשכר וצריך לסגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו, עד כאן, ואם כן הוא הדין כרכום (מגן אברהם), ויש לחלק דכרכום יש פוסקים מתירין אלמא דלא ברירא דיש בו חשש ששורין בשכר, ובריינש נוהגין היו כמו שכתב במהרי"ל וכן בש"ך ביורה דעה סוף סימן קי"ד משמע כך ואף שאנחנו נוהגין לאיסור מכל מקום לעשות מחיצה אפשר דאין צריך, ואם נתערב בתבשיל כרכום או נעגלי"ך או פירות יבשים ותאנים הנזכרים לעיל אין להחמיר אפילו פחות מששים:

טז[עריכה]

[טז] [לבוש] להחמיר וכו'. התבשיל והכלי והכף והכסוי שעליו וכן כל תבשיל שנתערב מאותו תבשיל אסור בכל שהוא (ב"ח), ובריש סימן תמ"ז ביארתי כל הדינים האלו:

יז[עריכה]

[יז] [לבוש] מפני שיש לו מתירין וכו'. קשה דבסימן תמ"ז ס"ק ח' הוכחתי דסבירא ליה ללבוש דחמץ לא הוי דבר שיש לו מתירין והמרדכי כתב עוד טעם דאין אנו בקיאין מה נקרא ראוי להתבקע. וזה לשון הב"ח מנהגינו לאסור הכל אפילו לא נתבקע ואפילו בשעורים וכן כתב רבינו ירוחם לפי דעת השר מקוצי, עד כאן. ועיינתי דרבינו ירוחם דעת השר מקוצי דוקא בחיטים שיש בו סדקים וכמו שכתב בסימן תס"ג ס"ק ז' והוא הדין שיפון ושיבולת שועל כמו שכתב שם בס"ק י"א אבל בשעורים בעינן דוקא נתבקעו. ונראה דסבירא ליה דמכל מקום קיבלנו עלינו המנהג לאסור אף בשעורים משום לא פליג וכן משמע רבינו ירוחם שם. כתב הט"ז על כל פנים נתרככה בעינן כמו שכתב ב"ח וכן כתב רוקח סימן רפ"ז ומשמע דבנתרככה ודאי בקיאין ודלא כנחלת צבי:

יח[עריכה]

[יח] [לבוש] אלא שורפין וכו'. בחק יעקב האריך להתיר בהנאה אם לא נתבקעו אף לדידן במקום הפסד, ולעניות דעתי מנהגינו על פי מה שכתב באגודה פרק כל שעה ושבלי הלקט ותניא שאסרו בהנאה ולא חילקו כלל בין נתבקעו וכן משמע ברוקח הנזכר לעיל דרק נתרככה בעינן, ועוד הא גדולי פוסקים אוסרין בחיטה מדינא, וכמו שכתבתי לעיל ואם מנהגינו על פי הפוסקים אסור לנו להקל ומכל מקום במקום ספיקא יש להקל:

יט[עריכה]

[יט] ביום שמיני וכו'. בסימן תמ"ו העליתי דהוא הדין בשביעי אם צריך לטלטל כדי לבער וכל זה במשהו או נותן טעם לפגם אבל בחמץ גמור אסור אף ביום טוב אחרון:

כ[עריכה]

[כ] חיטה וכו'. הוא הדין שאר חמשה מיני תבואה:

כא[עריכה]

[כא] [לבוש] וראיתי למורי וכו'. והב"ח ורש"ל בתשובת ומלבושי יום טוב וט"ז הסכימו לפסק רמ"א משום דעל ידי הלישה מחמצה ויהיב טעמו משהו והכי נהיגין ולכן קיצרתי ודוקא בנתרככה, ודעת חק יעקב להתיר בהנאה אם לא נתבקעו וכן נראה עיין סימן תמ"ז ס"ק ט"ז:

כב[עריכה]

[כב] כאן נמצאת וכו'. כתב מגן אברהם אם החיטה מלוכלכת במים אם יש לתלות שהיתה במקום אחר בלוע ממים ונפלה עתה לתוך המצה תולין ואם לאו אמרינן שהיתה מסתמא במים ועיסה עיין שם. עוד כתב אם יש בידו עיסה וחתך ממנו מצות ונתן לאחרים ונשאר מצה אחת בידו ונמצא עליה חיטה אסורים כולם דאמרינן שמא היתה עליה קודם לכן דדוקא ממקום למקום לא מחזקינן איסורא, וכן נמצא חיטה בכרוב בחבית אף שבקערה אסור ולפי דברי הב"ח דחשיב ליה לספק ספיקא אם כן לעולם מותר מטעם ספק ספיקא, ולי נראה דהאי ספק לא נתחמצה לא הוי ספק דהוי חסרון ידיעה כמו שכתבו הפוסקים ביורה דיעה, עד כאן, ובסימן נ"ה בש"ך ס"ק ד' כתב בשם משאת בנימין דגבי ספק ספיקא לא איכפת לן במה שהוא חסרון ידיעה אף דהש"ך לא פסק כן מכל מקום באיסור צונן זה יש לסמוך עליו, ועוד שהארכתי בספרי ליורה דעה נגד הש"ך בזה, גם בס"ק כ"ה יתבאר דיני מתירין דאמרינן כאן נמצא כאן היה גם בזה ובדין צונן זה ודאי יש לסמוך. ועוד תמיהני על מגן אברהם הא יש לומר דהספק הוא שמא מקודם לא נתחמצה עד עתה כמו שכתב הב"ח בסוף סימן זה גבי מליגה, ועוד נראה לי דמשמע בטור דספק נתחמצה חיטה לא הוי חסרון ידיעה אלא דאי אפשר לידע:

כג[עריכה]

[כג] [לבוש] דאדרבה וכו'. בתשובת רמ"א סימן ק"ח תירץ שהוא כעין פשרה עיין שם, והט"ז כתב שכוונת רמ"א דחיישינן שמא נפלה חיטה ספק חמוצה ממקום אחר ולא מחוור:

כד[עריכה]

[כד] במים וכו'. אף בכלי שני (ב"ח), ובסימן תמ"ז ס"ק ט"ו בארתיו:

כה[עריכה]

[כה] התרנגולת וכו' אסורה וכו'. אף למאן דאמר בעיסה כאן נמצא כאן היה התם אמרינן העמיד העיסה על חזקתה שלא היה בו חיטה אבל בתרנגולת רגילין להיות בתוכם חיטה אלא דלפי זה תיקשי משאר בשר דאוסר הלבוש גם מגן אברהם כתב כשמדיחין את התרנגולת לא נשאר בו כלום ויש לומר דלעיל דוקא לענין צונן אמרינן הכא ומגן אברהם וט"ז תירצו דהתם הוא ממקום למקום אבל הכא הוי מזמן לזמן וכן כתב בתשובת משאת בנימין סימן ס"ט. ומגן אברהם כתב ויש מי שמתיר דאמרינן שמא אחר כך נפלה לשם והוא מבית יוסף מרשב"א והלבוש שהשמיטו אפשר דכיוון למה שכתב מגן אברהם שאין כוונת הרשב"א כן ודייקינן דאם לא כן תימא הא הרשב"א פסק דאם נמצאת חיטה במצה אוסרין כל העיסה ולא אמרינן השתא נפלה אלא צריך לומר משום דהוי מזמן לזמן, עד כאן, וחק יעקב תמה הא במצה הוי ממקום למקום. ולעניות דעתי ברור דמה שכתב מגן אברהם נמצא במצה לאו במצה ממש קאמר אלא בעיסה מיירי ולא אמרינן השתא נפל ואם כן אין איסור בכל העיסה רק כדי נטילה במקום שנמצא אלא אמרינן דמסתמא נפל כבר ונתגלגל בכל העיסה כמבואר להדיא ברשב"א סימן קע"ו ובמגן אברהם ס"ק ט"ו ואם כן שפיר כתב מגן אברהם דהוי מזמן לזמן, ומכל מקום אפשר לי לדחות ראיית מגן אברהם דכיון שבשעת מציאה עדיין העיסה שלם לא אמרינן כאן נמצא וכו' מה שאין כן כשהיה נלקח מצה ממנו אף שנמצא בחתיכה שנשאר ממקומו אמרינן כאן נמצא וכו', גם מה שהקשה מגן אברהם למה כתב ולא אמרינן שבאת מן התרנגולת וכו' הוה ליה וכו' לעניות דעתי רבותא קא משמע לן דאף שרגילין בתרנגולת לא אמרינן שבאת ממנו, ועוד באליהו זוטא כתבתי בשם דרכי משה שגם מהרי"ב פסק כרשב"א המתיר הנזכר לעיל והביא שם ראיות מטריפות דאיסור דאורייתא בטור יורה דעה סימן פ"ח וסימן ק"י דאמרינן השתא הוא דנטרפה עיין שם, וצריך עיון ביורה דעה סימן א' בפלפול שוחט דאיתרע ושם הארכתי:

כו[עריכה]

[כו] [לבוש] שמא נתחמצה וכו'. פירוש נתחמצה התרנגולת דשמא היה שם החיטה קודם מליגה, ואין לומר דקאי אחיטה דהא הוי ספק דחסרון ידיעה עיין ס"ק כ"ב, ועוד דבטור מפורש דספיקא הוא אם נפל מתחילה ואם כן הוי ספק ספיקא ועוד הא כתב קודם ודאי נתחמצה ברותחין ודוחק לומר כשנמצא החיטה לא היו המים רותחין וחייש שמא היה שם חיטה קודם מליגה כשהיה רותח ונתחמץ:

כז[עריכה]

[כז] [לבוש] ואם תמצא לומר עכשיו נפלה וכו'. פירוש שלא היה בתרנגולת אלא נפל ממקום אחר למים ואפשר שנפל בו קודם מליגה. ומה שכתב שמא לא נתחמצה היינו שמא נפל אחר מליגה כדלעיל מיהו בסוף סימן זה לא משמע הכי:

כח[עריכה]

[כח] ומיהו וכו'. פירוש אף בבשר או בחיטה שלימה בתרנגולת שיש ספק אחד מותר בהפסד, ומשמע בדרכי משה דוקא התערובת אבל לא אותו התבשיל ומשמע שם דאף בתערובת טעמא דסמכינן בזה על הרשב"א ומהרי"ב הנזכרים לעיל דאמרינן כאן נמצא וכו' גם מזמן לזמן, אבל בספק אחר אסור אפילו בהפסד ותערובת, והב"ח חולק על רמ"א ומחמיר וכבר העליתי באליהו זוטא כדברי רמ"א לכן קיצרתי. כתב במעגלי צדק מצאתי כתוב חיטה שנמצאת אצל התרנגולת הוי ספק ספיקא שמא נתעכלה ואם תמצא לומר לא שמא עכשיו נפלה על כן נמצאת חיטה בכלי שני בקערה אף מה שבקערה מותר, אף דיש לומר שנפלה תוך המחבת דמשהו הוי דרבנן ולקולא דכאן נמצא וכו', עד כאן. ונראה לי דרישא מיירי שנמצא אצל התרנגולת במחבת שהוא כלי ראשון ואם כן אין היתר דכאן נמצא כלומר עכשיו נפלה כשהיא מצונן דלא הוי ממקום למקום אלא מזמן לזמן, וסיפא דחיטה בכלי שני וכו' מיירי בבשר ולא בתרנגולת דליכא ספק ספיקא דמעוכל, אי נמי בחיטה שלם לכן הוצרך לטעם כאן נמצא וכו' כן נראה לי ומגן אברהם מפלפלו והאריך בדברי מרדכי ובזה יש ראיה למסקנתו עיין שם, ובאמת אי לאו דברי מעגלי צדק הייתי אומר דלא שייך כאן נמצא וכו' כיון דתרנגולת בקערה הוי הכל אחד ואפילו כאן נמצא מזמן לזמן למאן דאמר כן היה נראה דלא אמרינן בזה דהוי כמו עדיין עיסה שלם שכתבתי ס"ק זה ודו"ק עיין בנחלת צבי ואף לדעת מעגלי צדק לדידן דמחמירין בכלי שני כמו שכתב בסימן תמ"ז ס"ק ט"ו דין קערה במחבת מיהו בהפסד ושמחת יום טוב התרתי שם, עוד שיש לסמוך בכלי שני על הפוסקים המתירין לומר כאן נמצא וכו' אפילו מזמן לזמן. גם מיירי שאין בה רוטב דאי יש בה אסור אף בצונן עיין סימן תמ"ז ס"ק ט"ז. כתב מגן אברהם עיין בנדה דף ג' בקופה שנמצא בה שרץ דמשמע שאם בישלו תבשיל בקדירה וסלקוה מהכירה למקום אחר ונצטננה ונמצא על גבי חיטה דאמרינן עתה נפלה דלא מחזקינן איסורא ממקום למקום, עד כאן, ונראה דמיירי שנצטננה קודם שהעמידו למקום אחר וקל להבין. מעשה באחד שנטל חתיכה מצה לתוך פיו וחתיכה תרנגול ואכל משניהם יחד והרגיש בפיו שיש חיטה ונטלו התרנגול יש להתיר מספק ספיקא שמא עתה נפל בו בצונן ואם תמצא לומר שהיה קודם שמא נתעכלה ואפילו היה חתיכת בשר שרי דלא מחזקינן איסורא ממקום למקום ואמרינן השתא נפל על הבשר בעודו צונן אבל אי אמרינן שהיה במצה ודאי היה בשעת אפיה דאם נפל עליה בצונן היה מתגלגל ויורד, מכל מקום גם המצה מותר כיון דאיסור משהו דרבנן תלינן לקולא שהיה בתרנגול בבשר כמו שכתב ביורה דעה סימן קי"א בשתי קדרות דתלינן באותו שיש ששים, ומכל מקום כדי נטילה אסור מדינא מאותה מצה ממקום שנטל החתיכה אבל אם הבשר היה מונח בקערה ואכל מתוכה אסור כמו שכתבתי לעיל דמזמן לזמן מחזקינן איסורא דשמא היה בקערה בשעה שעירה הבשר לתוכו וכלי שני אוסר בפסח ואם נאמר דהוי ספק ספיקא ספק במצה ואם תמצא לומר בבשר שמא עתה נפל זה לא הוי ספק כיון דאחד אסור במה נפשך, מיהו על פי הרוב ניכר אם נתבשלה החיטה אם נאפה אם לאו כן כתב מגן אברהם, ומה שכתב ואפילו היה חתיכות בשר וכו' הוא הדין בתרנגול וחיטה שלם, ומה שכתב אבל אם הבשר מונח בקערה אחת משמע הא בתרנגול אף בכלי ראשון מותר מספק ספיקא כיון שעתה צונן גם אפילו בבשר וכלי שני כתבתי לעיל שיש להקל בהפסד. אמרתי להעתיק פה מספרי ליורה דעה סימן קי"א זה לשון נימוקי יוסף ואפשר דלענין איסור משהו החמורים לא אמרינן שאני אומר לתוך היתר נפל פחות מרוב, עד כאן. ולא נהירא דהא בתרומה דבעי יותר מששים קיימא לן בפסחים דף מ"ד דלא בעי רוב, והוא הדין במשהו דרבנן וכן משמע סימן ק"ט כמו שכתב בית יוסף מרשב"א ופוסקים דהא יבש ביבש בטל ברוב היינו בדבר שבטל בששים אבל משהו ותרומה שאוסר עד מאה לא, הרי דמדמין להדדי ועוד ראיה דהא ברייתא דשתי קופות מיירי אף מין במינו לתוס' פסחים דף מ"ד, ומיירי אפילו קמח בקמח ואתיא בכולי עלמא אף לרב יהודה דסבירא ליה מין במינו לא בטל ואפילו קמח בקמח לחד תירוצא בתוס' בפרק הערל דף פ"ב ואפילו הכי תלינן לקולא בלא רוב ותוס' פרק גיד הנשה וכן הפוסקים מדמין איסור משהו לשאר איסורים לר' יהודא דמין במינו לא בטיל וכן משמע יותר לרש"י וסייעתו בסימן צ"ח דפסקו כר' יהודה דמין במינו לא בטיל על כן נראה לי להקל כיון שגם נימוקי יוסף לא כתב אלא דרך אפשר עד כאן לשוני, והעתקתיו משום דנדפס מקרוב פרי חדש שפסק גם כן להקל מסברא וכתב עליו בחק יעקב שאין לחלוק על נימוקי יוסף בלא ראיה לכן הבאתיו דברי שיש בהן ראיות וטעם:

כט[עריכה]

[כט] [לבוש] מותרין וכו'. משמע אף שנמצא בהן קודם שבישלן דצונן לא בלע וכן פסק הט"ז ועיין סימן תמ"ז ס"ק ט"ז דנוהגין לאסור אך שאר תבשילין שיש בהן תערובות מאותו תבשיל מקיל מגן אברהם כשיש הפסד ומניעת שמחת יום טוב ואם נמצא במים חיטה אחר שכבר בישל מהן דעת הב"ח דמותר באכילה דהוי ספק ספיקא ספק עתה נפלה ואם תמצא לומר קודם נפלה שמא עתה נתרככה אבל בחמץ גמור ליכא אלא ספק אחד שמא עתה נפלה ואסור התבשיל אף להשהותה, עד כאן. ולעניות דעתי דבזה דמים צוננים דהרבה מקילין יש לסמוך על רמ"א בהפסד ומניעת שמחת יום טוב להקל ולומר עתה נפלה להתיר אף התבשיל עצמה:

ל[עריכה]

[ל] וירדו המים וכו'. ודין חיטה או לחם בבור נתבאר בסימן תמ"ז ס"ק ט"ז ומהרי"ל כתב שיש לסנן המים ששואב ומיירי מן הסתם שאין ידוע שיש שם חמץ:

לא[עריכה]

[לא] [לבוש] מותר וכו'. והב"ח אוסר לכתחילה אם אפשר במים אחרים ובדיעבד כתב חק יעקב להתיר אף דמי הגעלה עומדים למעלה דהוי נותן טעם בר נותן טעם קודם פסח עיין ריש סימן תנ"ב:

לב[עריכה]

[לב] [לבוש] אמרינן שמוה בקדירות וכו'. נתבאר בריש סימן תמ"ז:

לג[עריכה]

[לג] [לבוש] הא אמרינן צונן וכו'. ומגן אברהם כתב דצונן בלי רוטב לכולי עלמא אינו אוסר:

לד[עריכה]

[לד] [לבוש] אמרינן עכשיו וכו'. דאם איתא שהיתה עליה קודם לכן היתה נופלת בהדחה כשהדיחו המים. ובאליהו זוטא כתבתי מה שכתב דאם הודח סגי בשטיפה. כתב מלבושי יום טוב דוקא נמצא עליה אבל בתוכו יכול להיות שאף על פי שהודחה נשאר בתוכו וגם דחוק לומר שנפלה אחר כך לתוכה אלא שמזפק בא לכתחילה ונשארה שם, עד כאן. ומגן אברהם כתב ודאי היתה קודם לכן:

לה[עריכה]

[לה] והעיקר לאסור וכו'. כבר נודע מחלוקת גדולים בזה דהב"ח מסיק לנהוג כל החתיכות בשרפה וכן דעת רש"ל ושארית יוסף ורמ"א ומשאת בנימין כתבו בתשובות דהני מכלה ממונן של ישראל אלא דאותו חתיכה בשרפה ואחרות מותרות בלא קליפה באכילה ומאן דרוצה להחמיר יחמיר באכילה בשאר החתיכות ולא בהנאה. ונראה לי דאפשר דמה שכתב רמ"א ואם רוצה יכול למכור הכל פירוש לכל שאר החתיכות ואין צריך קליפה אבל אותה חתיכה לעולם בשריפה וכן משמע מתשובת רמ"א שם, וכן משמע ממעשה שהביא מגן אברהם שנמצאת חיטה בחבית דגים שנמלחו לשם פסח וצוה הגאון הרב מפוזנן להשליך אותה השורה לנהר והשאר למכור לכותים ואם ספק אם נגע החיטה בחתיכות אחרות כולן בעינן על כל פנים קליפא מדינא, ואם נתבשלו כך עיין סימן תמ"ז ס"ק ו' ואף שידעינן בודאי שלא נגע אלא באחת מהן ולא ידעינן באיזה נגע כתבו מגן אברהם וט"ז דכולם בעינן קליפה, ובספרי ליו"ד סימן ק"ה סעיף ט' נתבאר זה. עוד למדנו חידושי דין מט"ז ומגן אברהם דאם הציר עולה על גביהן כגון שנמלח בכלי אחר שהן כשר במליחה והדחה הכל אסור, ואם נמצא חיטה בציר ואין עולה הציר על גבה כל מה שבציר אסור ומה שלמעלה ישהנו ועוד בתשובת ב"ח סימן נ"ד שכתב להקל באם לא נמלח כל כך כדרך שמולחין לקדירה אך אם נמצא ציר למטה בשולי הכלי והחיטה למעלה חיישינן דמתמצית החיטה שנתרככות יצאו טפת חמץ ונוטף על החתיכות דרך הילוכו מלמעלה למטה וכולן נאסר. עוד כתב אם ספק אם נתרככה החיטה או אם היה ציר בשולי הכלי מותר אפילו לאכלם משום ספק ספיקא. עוד כתב אפילו נתרככה החיטה אם חזינן דאין החיטה נתלחלח מן המלח כגון שהיא נגובה אינה אוסרת דאינה פולטת כל עיקר דהוי טהור מלוח וטמא תפל. כתוב בתשובת צמח צדק סימן ל' מעשה שנטלו כלי שנשאר בו מעט שכר בשולי כלי ומלאוהו במים והדיחו בשר מלוח אף על פי שהמים מבטלין כח המלח מכל מקום אדמחליש ליה למלח בולע קצת ונותן טעם במשהו לכך יש לאסור כדי קליפה למאן דאית ליה או ימכור הכל לכותים כמו שכתב רמ"א סימן תס"ז סעיף י"ד או לאסור הכל כמו שכתב הב"ח, עד כאן. וצריך עיון דבאותו החתיכה גם לרמ"א לא מהני קליפה, ואף שנאמר דכוונתו על דעת השולחן ערוך ומכל מקום עיקר כרמ"א ועוד לדעת רמ"א כתבתי לעיל דגם מכירה לא מהני באותה חתיכה ואפילו אם נאמר דמהני היינו כשיש כאן חתיכות הרבה שלא נגע החיטה אבל כשאין כאן אלא חתיכה זו שנמצא עליה חיטה ודאי הוא בשריפה ואם נאמר דשאני בזה שאין בולע שפיר אלא אדמחליש למלח אם כן יש לומר שגם הב"ח מודה בזה, ובחק יעקב מיקל באמת ומטעם זה דסגי בקליפה:

לו[עריכה]

[לו] וכן יש מי שאוסר וכו'. וכן עיקר ובענין שאין מתהפך נראה דעת רמ"א דדין צלייה כדין מליחה דלעיל ומגן אברהם כתב דאם התרנגולת שמינה אף באינו נוגעת אוסרת הכל דהבליעה הולכת בכל השפוד כמו שכתב ביורה דעה סימן צ"ב:

לז[עריכה]

[לז] העוף מותר. כן הסכימו אחרונים דהבהב עדיף מצלי ודלא כב"ח ומגן אברהם. אם נמצא חוץ מן הזפק שאין הפסק נראה לי לאסור באכילה ולא בהנאה מיהו קצת משמע מאחרונים דנמי סגי בקליפה דהבהב אינו חם כל כך:

לח[עריכה]

[לח] חיטה וכו'. נתבאר בס"ק כ"ח בדבר ששאל שלקחה אשה כרוב ונמצא חיטה שנתרככה בקערה תחת הכרוב באמצעו ונסתפק בדברי תשובת מהר"מ מלובלין שהביאו אחרונים זה לשונו, אם לקח אחד כרוב מחבית תוך הקערה ונמצא עליו חיטה דיש להתיר הכרוב שבתוך החבית דאמרינן כאן נמצא וכו', עד כאן. משמע דוקא נמצא עליו דנוכל לומר השתא נפל עליו, אבל הכא שהחיטה תחת הכרוב לא אמרינן כאן נמצא וכו' גם שכמה בעלי בתים שלקחו הכרוב מחבית קודם שנמצא החיטה ובשלו עם בשר מה דינם. תשובה מסתבר דגם בנדון דידן אמרינן כאן נמצא וכו' דאפשר כשהיה מהפך וממשמש בכרוב בקערה ואחר שנפל לתוכו החיטה ונמצא עליונים ותחתונים למעלה אף שאינה יודעת שהפכה ומשמשה קיימא לן בכמה דוכתא מילתא דלא רמיא אאינש וכו' ועוד בשעה שלקחה מקצת הכרוב ודאי אפשר שבא אז החיטה למטה ואף שדבר פשוט בעיני מכל מקום אביא ראיה מגוף תשובת מהר"מ מלובלין סימן ע"ח שכתב זה לשונו כמעט שאכלו כולו מצא עליו חיטה וכו' עד כאן לשונו, ואם כן כיון שכמעט אכלו כולו ודאי לא נשאר אלא מעט ולא ראו החיטה עד עתה ואפילו הכי התיר מטעם כאן נמצא וכו'. עוד נראה לי דמה שנלקח קודם שלקחה האשה שמצאה החיטה יש להתיר ודאי מטעם ספק ספיקא ואף שנאמר שהיתה בחבית ספק נפלה עתה בחבית ואם תמצא לומר נפלה קודם שמא לא נתרככה עד עתה וכהאי גוונא כתב הב"ח גבי מליגה בסוף סימן תמ"ז, ומזה קשה על מה שכתב מגן אברהם ס"ק ט"ז אם לא שנאמר דמיד כשנתנו בקערה נמצא בחבית עד דלא שייך לומר נתרככה באותו זמן מועט וצריך עיון, גם אם אין ציר עולה על גבי כרוב בלאו הכי יש להתיר שאר הכרוב בחבית כדמשמע במגן אברהם שם ס"ק ל"ג, כללא דמילתא שיש להתיר מה שלקחו כבר גם מה שנשאר בחבית:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.