יד אלעזר/יח
|
< הקודם · הבא > |
[עושה סניגרון לדברי מחנה לוי הנדפסים בסוף ס' הפלאה במ"ש שם ליישב קו' התוס' ד' כ"ב ע"א ד"ה אלא הן וכו']
שיל"ת יום א' י"ג סיון תקצ"ו לפ"ק פה וויען הבירה.
שפעת שלום וחיים לכבוד ידידי הרב המאה"ג המופלג בתורה השלם במעלות החרוץ בעל פיפיות זך הרעיון ומטיב הגיון מוה' יאקב עהרליך נ"י אבדק"ק נאדאש יע"א:
יקרתו הגיעני בי"ט העבר ומחמת טרדותי כי עצמו אחרתי עד כה מלהשיבו על דברי תורה אשר כתב באגרתו. ואבא היום אל העיון ולהשיבו כיד ה' הטובה עלי. הנה פר"מ נ"י כתב לתפוס את דברי זקיני הגאון מופת הדור בעל מחנה לוי זצ"ל שכתב בסוף ס' הפלאה ליישב קושית התוס' בשבועות (כ"ד ע"א ד"ה אלא הן וכו') שתמהו ע"ד הירושלמי במ"ש אם נשבע שלא לאכול מצת ואכל בלילה הראשונה חייב אלמא דחל בכולל אפי' לבטל המצוה. וכתב זקיני הגאון הנ"ל דכוונת הירושלמי לא הוה משום דחל שבועה בכולל לבטל מצוה רק מטעמא אחרינא משום שאסר עליו מצה כל ימי החג. וא"כ לא הוי מצה הראוי' לשבעה ימים ולא יצא ידי חובת מצה לרב יוסף דס"ל בפסחים ל"ח דבעי' מצה המשתמרת לז' ימים ולכך חייב משא"כ בסיפא דלא נשבע רק על ליל פסח דהוי מצה הראוי' לשבעה ואינו חל שבועתו שפיר קתני דפטור. וע"ז כתב מעלתו נ"י דע"כ הירושלמי לשיטתיה לא ס"ל דבעינן מצה הראוי לז' ימים. והיינו מדהקשה למה לא אכלו ישראל כזית מצה בלילה הראשונה ביריחו ויבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש. ואי נימא דס"ל דבעי מצה הראוי לשבעה לא מקשה ולא מידי דהא איסור חדש נוהג כל הלילה וכל היום ט"ו ולא הוי מצה הראוי' לשבעת ימים ואינו יי"ח ולא שייך כלל לומר עשה דוחה ל"ת עכת"ד.
הנה גם אנכי כבר עמדתי בדבר זה ואמרתי דהירושלמי ע"כ לא ס"ל כרב יוסף אלא כרבה דלא בעי' מצה הראוי' לשבעה. והיינו מדמקשה לא אכלו ישראל מצה בלילה ראשונה. ובשבת הגדול העבר אמרתי בדרוש דבר נחמד בזה ליישב שיטת רש"י בפסחים (ע' ע"ב) ואכ"מ. אמנם אם לדין יש להשיב ולומר דחדש לא יקרא כלל מצה שאינה ראוי' לשבעה כיון דנאכל כל ימי החג הנשארים. ומה בכך אם אינה נאכלת ביום א' מ"מ מצה המשתמרת לשבעת ימים מקרית.
ותדע שכך הוא דאל"כ למה הוצרכו במצה של טבל דאינו יוצא בה לטעמא דאין אחע"א לר"ש. וכן לרבנן דר"ש משום מהב"ע. ותיפוק לי' משום דאינה נאכלת לשבעת ימים דהא תניא כוותי' דרב יוסף בזה. ואין לומר כיון דסמיא בידו לתקן הטבל הוי ראוי. אבל מ"מ אז בלילה הראשונה עדיין לא נתקן ובצר לי' עכ"פ פורתא זמן משבעת ימים. אע"כ דלאו דוקא ראוי לשבעת ימים שלימים בעינן. ודוחק לומר דבאמת דא ודא אחת היא וטעמא דר"ש במצה של טבל הוא הטעם דרב יוסף דאינה ראוי לז' ויתיישב בזה הא דדחו הפוסקים טעמא דרב יוסף הנ"ל מהלכה. ואף דבכ"מ הלכה כרבה לגביה רב יוסף בר משדה ענין ומחצה. מ"מ הכא דתניא כוותיה דר"י ה"ל להפוסקים לחוש לדברי הברייתא. ומאידך ברייתא דת"כ דרבה אין כ"כ ראי' לסברת רבה כמ"ש זקיני הגאון באור חדש ז"ל יע"ש. וע"כ משום דאתי' כר"ש דס"ל אין אחע"א דלא קיי"ל כוותיה מ"מ זהו דוחק בעיני. ועדיף לומר דטבל מיקרי ראוי לשבעה משום דיכול לתקנו ויהי' ראוי לרוב שבעת הימים וכן נמי גבי חדש ומשא"כ בנשבע שאינה ראוי כלל.
וביותר י"ל דאף אם נניח סברתינו דחדש אינו ראוי לשבעה מיקרי. מ"מ י"ל דע"כ קושית הירושלמי הנ"ל גבי חדש הייתה דוקא אליבא דרבה דלא מצריך כלל ראוי לשבענ. ולבאר זאת אקדים מה שנלע"ד ליישב קושית ברכת הזבח על שיטת הפוסקים דס"ל אין חדש נוהג בשל נכרים. דקשה מהא דאיתא בקדושין (ל"ח ע"א) תניא רשב"י אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ וכו' וה"ה שינהגו ומה חדש שאין אסורו אסור עולם וכו' וה"ה לערלה בשתים. ולדעת הפוסקים הנ"ל הל"ל וה"ה לערלה דנוהג בשל נכרים ואין חדש בשל נכרים. ולכאורה ראיה ברורה מדאמרינן במנחות ר"פ כל ק"צ דאין עומר בא מח"ל משום דס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל משמע דהא בהא תליא וכיון דאמרו שם מקרא דקצירכם דאין עומר משל נכרים ה"ה דאין איסור חדש בשל נכרים. וי"ל ליישב קושיא זו. דהנה כתב זקיני הגאון בספר המקנה ז"ל וכן זקיני הגאון בס' אור חדש ז"ל דקושית הירושלמי הנ"ל דלמה לא אכלו כזית מצה בלילה הראשונה היא רק לדידן דקיי"ל אחע"א ע"י כולל. אבל לר"ש דל"ל איסור חל על איסור לק"מ דהרי בפסחים ל"ה תניא אין יוצאי' במצה של טבל דכתיב לא תאכל עליו חמץ וגו' ומפרש הש"ס הא מני ר"ש היא דאמר אין אחע"א. וא"כ לר"ש לק"מ דלמה לא אכלו כזית מצה דמה דחיית עשה שייך כיון שאינו יוצא בחדש דהא לא קרינן ביה ל"ת עליו חמץ ולא חל חמץ על איסור חדש ואינו יוצא בה.
ולפ"ז מיושב קושית ברכת הזבח הנ"ל על המתירין חדש בשל נכרים, די"ל דנפקא להו כן מדכתיב ויאכלו מעבור הארץ וגו' וקשה קושית הירושלמי למה לא אכלו כזית מצה בלילה הראשונה דיבא עשה וידחה ל"ת דהיינו לדידן דקיי"ל אחע"א. אע"כ דאין חדש בשל נכרי. רק מ"ש ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח היינו מתבואת ישראל כל שלא הביא שליש ביד נכרי ובזה נוהג חדש ועומר ושפיר אמר קרא דמעיקרא לא אכול והיינו מתבואה שלהם לא אכלו דאף בלילה הראשונה לא הותר להם כיון שהיה אפשר משל נכרי ממה שתגרי נכרים מוכרים להם וכמו שתירץ בירושלמי הביאו תוס' בראש השנה (יג.) וכדקיי"ל כ"מ שיכול לקיים שניהם בהיתר אין עשה דוחה ל"ת. אבל רשב"י לשיטתי' דס"ל אין אחע"א ליכא ראי' דאין חדש בשל נכרים ממה שלא אכלו כזית מצה בלילה א' כיון דלדידיה אין יוצאין בה. ולר"ש גם הפוסקים מודים דחדש נוהג בשל נכרים.
והנה התוס' בראש השנה (י"ג ע"א) הביאו לשון הירושלמי הנ"ל שהביאו בקדושין בנוסחא אחרת כמו שאיתא לפנינו פ"ב דחלה וז"ל ר"י בעא קמיה דר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה וכו' ואפי' חיטין בעלייה כך אנו אומרים לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח א"ר יונה וכו' שנייה היא שמ"ע דוחה ל"ת. ע"ד ר' יונה דאמר מ"ע דל"ת וכו' ע"ד ר"י דאמר אין מ"ע דוחה ל"ת אא"כ כתוב בצדה ממה שהיו תגרי נכרים מוכרים להם וכו' עכ"ל יע"ש. ולכאורה תיקשי דגם לדעת ר' יונה למה עשה דל"ת והלא יכול לקיים שניהם בהיתר ולאכול מצה ממה שתגרי נכרים מוכרים להם. אלא י"ל דבאמת דבר זה מלוי בפלוגתא אי א"י מוחזקת מאבותינו או לא. וכמ"ש המפרשים דלדעת האומרים א"י מוחזקת לנו מאבותינו והיו כל התבואות ס' חדש של ישראל ולא היו יכולים לאכול מתגרי נכרים ג"כ וצ"ל עשה דוחה ל"ת. אבל אי אמרינן א"י אינה מוחזקת לא צריך עשה לדחות הל"ת כלל כיון שהיו יכולים לאכול מתבואה נכרים. ומעתה י"ל לפ"מ דאי' בבבא בתרא (קי"ט ע"א) דרבה ס"ל א"י מוחזקת היא ופליג אשמואל שם. וא"כ קושית הירושלמי הנ"ל ע"כ היה אליבא דרבה דס"ל א"י מוחזקת הוא דלשמואל ניחא בלא"ה דאכלו מתגרי אוה"ע. ורק לרבה צ"ל עשה דל"ת. ולרבה לשיטתיה הא לא מצריך מצה המשתמרת לשבעה שפיר פריך הירושלמי. אבל בנשבע שלא לאכול מצה שפיר י"ל דקאי אליבא דרב יוסף וכדברי זקיני הגאון ז"ל:
ומ"ש מעלתו נ"י להליץ בעד הגאון מל"מ שנסתפק אולי שלא כדה"נ יוצא באכילת מצת ותמהו המפרשים מדברי הירושלמי הנ"ל הא יכול לאכול המצה שלא כדרך הנאה ולא יעבור על לאו דחדש ויקיים מ"ע דמצה. וכ' מ"כ דאמת כדברי המל"מ. ומ"מ באכילה אחת לא אמר כיון דנמצא שני הפכים בנושא אחד. וראיה לדבר מדברי הרמב"ם שפסק אין בגידין בנ"ט. ומ"מ כשאכל גיד הנשה של נבילה לוקה שתים משום גיד ומשום נבילה. ופירשו המפרשים כיון דאחשביה רחמנא לאכילת גיד אחשביה ג"כ לענין אכילת נבילה. כבר קדמוהו בזה זקיני הגאון בס' אור חדש לקדושין דף ל"ז יע"ש וימצא מרגוע לנפשו. והי' בזה שלום וכ"ט כא"נ ונפש ידידו דש"ת: