יד אלעזר/יז
|
< הקודם · הבא > |
[שו"ת בענין גט אשה שאין השיטין מעורין אם יש להכשיר במקום עיגון]
שיל"ת יום א' א"ח דפסח תקצ"ו לפ"ק פה וויען הבירה.
שלום וכ"ט סלה לכבוד ידידי הרב המאה"ג החרוץ ושנון, זית רענן, המופלא בהפלאת חכמים כש"ת מהו' צבי הירש אופנהיים נ"י אב"ד דק"ק טעמעשוואר יע"א.
יקרת מכתביו קבלתי בימי החג העבר. וקראתי לימים עונג בפלפוליו הנעימים המיוסדים על אדני השכל. והיות כי היו ידי אסורות לבא במגילת ספר כתוב בימי המועד. ע"כ אחרתי להשיבו עד כה.
ואחר אחרון אני בא להשיבו על מכתבו האחרון ע"ד הגט הנשלח לשם ובא ליד הרב דסעמלין ושיטה השביעית אינה מעורה בלמדין לשיטה שלמעלה אמנם שיטה הששית מעורה לאותה השיטה בנונין. באופן שעכ"פ מעורה שיטה הז' מצד א'. והרב הנ"ל עשה ככה עיכובא[1] ושאל לו במשפט את דעת אדמ"ו הגאון אב"ד ק"ק פ"ב נ"י. הנה כבר כתבתי להגאון אדמ"ו נ"י הנ"ל דעתי ונימוקי בענין זה. כי הדבר היה שעת הדחק גדול מחמת שהסופר טעה איזו פעמים עד שכתב גט כשר הזה והיה היום קצר ולא היה להסופר מוכן שום קלף או נייר טוב. והיה ביום א' בשבוע שאינו מצוי לקנות. ולהמתין עד יום המחרת יראתי שלא יברח המגרש כאשר זה דרכו וכמ"ש מעכ"ת. ופן תשאר האשה עגונה. לכן הכשרתי את הגט מטעם אשר אבאר בע"ה.
כי לענ"ד מ"ש בהגהת רמ"א (סי' קכ"ה שי"ח) דאם לא עירה י"א שהוא פסול. היינו דוקא כשלא עירה כלל לא מתתא לעילא ולא מעילא לתתא. אז שייך חששא שכתב הב"ש שם דיכול להזדייף אבל בנדון דידן דעכ"פ מעורה מעילא לתתא לא אמרו כלל דפבול. וכן מבואר מלשון הרמ"א שכתב ונוהגין לערות וכו' או ראש למ"ד שבתחתונה וכו' משמע דאו או קתני. וכן משמע קצת מלשון התוס' גיטין (ך' ע"ב ד"ה ל"צ) יעש"ה ובהרא"ש ובר"ן שם. ואף דהט"ז שם כתב דהאי או ט"ס הוא וצ"ל וראש למ"ד וכ"כ בנחלת שבעה (ס"ל) י"ל דהיינו דוקא לכתחילה בודאי תקון נכון הוא לערות כל שיטה ושיטה מב' צדדים. אבל בדיעבד אינו פסול אם מעורה רק מצד א' דהא עינינו הרואות דאינו יכול לכתוב שיטה אם מעורה מצד א' ומגיע קצה הנו"ן או כ"ף עד ראש השיטה התחתונה. וכן משמע ג"כ מדברי הט"ז עצמו שם על הוכחת הב"ח ז"ל ממ"ש במשנה דאם שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר ואלמא דלא בעינן מעורה. ותירץ הט"ז דמה שמושך למטה בשורה התחתונה היה כאלו נמשך לשיטה הראשונה של עמוד הב' יע"ש. ולכאורה עדיין תיקשי דידיה אדידיה דהא הט"ז מצריך עירה משני הצדדים. אלא ע"כ כדברינו דגם הט"ז מודה דבדיעבד כשר במעורה רק מצד א' והרי במתני' שם דיעבד קתני:
ועתה באתי להשיב קצת ע"ד מעכ"ת נ"י. מ"ש דבשורות הראשונות שהם הזמן והמקום והשמות אין בהם מה להוסיף ולזייף. תמהתי הרבה מי הגיד לו דלא שייך חששא דזיוף בשמות האיש והאשה ומקום וזמן. והלא יכול להוסיף ולעשות שם או זמן אחר. או יכול לכתוב ענין אחר לגמרי, ביני השיטין, המבטל או המתנגד משמעות וענין הגט יעיי' בבאר היטב סי' הנ"ל:
גם מ"ש פר"מ נ"י לסלק תמיהת התוס' בסוטה שם על פירש"י דפי' שני עמודים פסול ממתני' דשייר מקצת הגט. וכתב מעכ"ת לחלק דבגט כשמשך שורה שלמטה הוא גילויא על שורה אחרת אשר תבאנה עוד וע"כ כשר בשני עמודים. משא"כ בסוטה דלא שייך לומר הכי. לא ירדתי לסוף דעתו בזה דסכ"ס מה ראה לחלק בין גט למגילת סוטה דבשניהם נאמר ספר. ואם כשעירה כשר גט בשני עמודין למה יגרע מגילת סוטה דלא מהני בה עירה. ואינני מבין היאך מיושב שיטת רש"י בזה:
תו כתב פר"מ נ"י להקשות ע"ד תוס' בגיטין (כ' ע"ב) והר"ן (שם) שכתבו דלא מוכח משם דא"צ היקף גויל. דאכתי תיקשי דהא אמר בין תיבה לתיבה וא"כ ליכא היקף גויל. לענ"ד לא קשה ולא מידי. דהא בין לפי' הב"ח ובין לפי' הט"ז הי' קושית הש"ס רק אנייר שבין שיטה לשיטה דתיפוק ליה ספר אחד אמר רחמנא וכו' והיינו כיון דנחתך נייר החלוק שבין שיטה לשיטה הוי ב' ספרים וע"ז משני ל"צ דמעורה ונוגעין קצה האותיות שבשיטה זו לשיטה אחרת וא"כ לא הוי ב' ספרים לפי' הב"ח וכן לפי' הט"ז כדאית ליה אבל מהנייר שבין תיבה לתיבה מעיקרא לא הוה מקשה דספר אחד אמר רחמנא כיון דבודאי לא יכוון שיבואו התיבות מכוונות זו כנגד זו בכל השיטות כולם. באופן שיבא נייר החלק בין כל תיבה ותיבה מכוון זה מול זה לאורך הגט שיכול לחתוך הגט לאורך לשנים דזה דבר שאי אפשר. וא"כ מאי קשה מהיקיף גויל. אם צריך היקף גויל יחתוך נייר החלק וישאיר היקף גויל השייך לתיבה. ויותר נלע"ד לדקדק מלשון רש"י שם שכתב וז"ל דמעורה מעורה במקצת שהיו בו אותיות ארוכין המגיעין משיטה לשיטה בראשי כל תיבה ותיבה עכ"ל. וי"ל דקושית הש"ס היתה גם על הנייר שבין תיבה לתיבה אם יארע שמכוון החלק בין כל השיטות לאורך הגט וא"כ יוחתך הגט לארכו לשנים ויהי' ב' ספרים וע"ז משני דמעורה. ר"ל דמערה אותיות ארוכין משיטה לשיטה. וגם מכוון שיבאו אותן אותיות ארוכות שבסוף התיבות בראשי התיבות שבשיטה התחתונה. באופן שלא יכוונו החלקים זה מול זה כדקס"ד מעיקרא. וזהו שדקדק רש"י בלשונו הזהב אותיות ארוכין המגיעין משיטה לשיטה בראשי כל תיבה ותיבה. ועכ"פ י"ל דאיכא היקף גויל כנ"ל.
ויש לי בזה אריכות דברים ב"ה. אך אין הזמן מסכים להאריך יותר. גם אין רצוני להעמיס על מעכ"ת נ"י דברים הדברים בלתי תועלת לדינא. וכבר כתבתי לעיל בדבר הנוגע לדינא, דגט הנ"ל כשר הוא בישראל וינתן לכתחלה. וגם אדמ"ו הגאון דק"ק פ"ב נ"י כבר כתב להרב דסעמלין לסדר הגט מיד השליח להאשה ותל"מ והנני ידידו ואוהבו וכו'. [יעוי' בחת"ס אהע"ז ח"ש סי' י'.]
- ↑ מליצה ע"ד דרשת חז"ל בכ"מ (יומא ה. וקידושין יד.) ככה עיכובא.