טורי אבן/מגילה/י/ב
כל המצות הללו נוהגין בהן. פי' רש"י כל המצות הנוהגין בבתי ערי חומה שילוח מצורע וק"מ בט"ו והבית חלוט בה בסוף שנה מה שפי' לענין ק"מ בט"ו מיירי כבר תמהתי עליו לעיל בפ"ק (דף ג). ובפ"ב דשבועות (דף טו) פי' דנ"מ נמי שאין עושין מגרשיהן שדות גם על זה אני תמה דמה ענין הא לעיר מוקף חומה מימות יב"נ והא סתמא תנן בספ"ט דערכין (דף לג) אין עושין שדה מגרש ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש וסתמא אכל עיירות קא' ולא אמוקף חומה מימות יב"נ לחוד. ועוד דה"ט שלא להחריב את נוי העיר ולפי"ז כל העירות שוין בזה ועוד הא דקתני סיפא בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש וכו' ובגמ' יליף מקרא דשדה מגרש עריהם לא ימכר והיינו לא ישנה והא בערי הלוים מוקף חומה מימות יב"נ למ"ל כדפריך התם אקרא דגאולת עולם תהי' ללוים בתי ע"ח ללוים מי אית להו והא תניא ערים הללו אין עושין אותם לא כפרים קטנים ולא כרכי' גדולים אלא עיירות בינונים פי' בלא חומה. ודחק התם לשנוי כגון שנפלה להם הן ומגרשיהן פי' כשהן מוקף חומה ואע"ג דקיימ' למסתרינהו סד"א אדמסתתרי אי מזדבני לחלטו קמ"ל וה"ט אין שייך כ"כ גבי הא דלא ישנה:
אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו משמע. למ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל לא דריש לא אע"ג דכתב רחמנא לוא באלף. וק"ל דבספ"ג דחולין (דף ס"ה) תניא גבי סימני חגבים אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזוחל מותר. ראב"י אומר אשר לו כרעיה פי' לוא בא' כתיב אעפ"י שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז אלמא כ"ע דרשי כה"ג ומ"ש הכא גבי לוא חומה דאיכא למאן דלא דריש לי'. והתוס' פי' התה דה"ט דדרשינן הכא והתם להני לוא בא' כאילו כתיב בוי"ו לחוד משום דמוכח דביש לו חומה דבע"ח מיירי קרא וביש לו כרעים דהוא סימן טהרה מיירי קרא ובע"כ לא בא' דכתב רחמנא גבייהו בא"ל עכשיו אתיא והשתא קשה הא דפרישית ועק"ל דהתם פי' התוס' גבי אשר לא יעדה והפדה דכתיב בא דרשינן כאילו כתיב בוי"ו ונפקא לן מינ' בספ"ק דבכורות דמצות יעדה קודם למנות פדייה דה"ט דל"ל למכתב אשר לא יעדה פשיטא דבלא יעדה מיירי דאם יעדה היתה צריכה גט גם לא הי' צריכה פדיית אב שבשעת יעוד פקע שיעבוד שפחות מינה אלמא כיון דמוכח דרשינן שניהם לו בוי"ו למצות יעוד ולא בא' נמי והא כ"ע מודו דל"מ מאן דפליג אמצות יעוד ומ"ש הכא דפליגא:
מיהו מהא לק"מ דכיון דמוכח לידרוש לא בא' כחו לא בוי"ו דאל"כ ל"ל למיכתב כלל לאשר לא יעדה פשיטא דאם יעדה ל"ש פדי' כ"ש דאי אמרת דהאי לא מידרש כאילו כתב בוי"ו לחוד דא"כ תקשה מאי והפדה הא ל"ש פדי' אחר יעוד ובע"כ מה"ט גופי' צ"ל דלא בא' נמי במשמע אבל באין לא חומה משמע לי' למ"ד ל"ק לע"ל דלא דרשינן להאי לא בי"ו וא' אלא בוי"ו לחוד בע"כ מהאי עמא דפי' התוס' אבל אינו מוכרח למידרשי' נמי בא' לאין לו עכשיו. אבל מהא דא"ל כרעים וודאי קשה דוודאי נמי אין הכרח למדרשי' אלא בוי"ו לחוד ואפ"ה דרשינן לי' נמי בא' לכ"ע לא"ל עכשיו ומ"ש גבי אין לו חומה איכא מ"ד דלא דרשינן לי' ללא בא' נמי:
וי"ל כיון דל"ק לע"ל נ"ל מקר' בספ"ט דערכין (דף לב) מאשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך בע"כ שבקי' לקרא דלא חומה בא' לחרבה חומרה שבימות יב"נ וחזר והוקפ' בחומה חדשה וקידשוהו דהא וודאי מהני לכ"ע אפי' למ"ד צ"ק לע"ל כדאמרינן הכא למה מני את אילו בשעלו בני הגול' מצאו אלו וקידשום והא א"י כולו היתה חריבה ולא היתה בה שום עיר מק"ח לאחר שחרבה דהא מה"ט תלו קריאות מגילה בט"ו במק"ח מימו' יב"ן ולא במוקף בימי הנס מפני כבוד א"י שהיתה חריבה בימי הנס שלא תהא נידונת כפרזי' כדא' בירו' וכדפי' לעיל. אלא ע"כ קדושת חומה חדשה מהני אף על פי שאותו חומה לא הי' בימי יב"ן כיון שהיה לה חומה אחרת בימיו מהני. וכן כתבו התוספות לעיל (דף ד') גבי כרך שחרב ולבסוף ישב דחרבו חומותיו ולבסוף הוקף אי קידשו קדושה שנית מהני אפילו למ"ד לא קידשו לע"ל ומנ"ל הא דחומ' חדשה מהני לה קידוש כיון דקרא קפיד אמק"ח מימות יב"ן דווקא. אע"כ מא"ל חומה בא' נ"ל הא ודריש לה דלאו אין לו חומה השתא קא' אלא בשהי' לה זמן שלא היתה מק"ח דהשתא אם נתקדשה מהני לה להיו' נידונית בע"ח. אבל באין לו חומה לגמרי השתא לא דהא גלי קרא דוירשת דל"ק לע"ל אבל ראב"י לא דריש התם לוירשת להקיש ירושתך לי"א. לי"א מ"ל לדרש' דקרי לא בא' לאין לו עכשיו כלל וקידש לע"ל. אבל התם גבי לא בא' דאין לא כרעים א"א למדרש כלל בע"א אלא לא"ל עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן:
מ"מ אכתי קשה לי דבפ"ב דע"ז [דף לט] תניא גבי סימני דגים אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית ה"ז מותר יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מהים כו' מותר. ופי' התו' בשם ר"י דנ"ל הא מדכתי' אין לו סנפיר וכו' עיין עליו אם יש לו עכשיו או עתיד לגדל אח"ז כדדרשינן ובן אין לו עיין עליו וה"ט דדרשינן הכי מדלא כ"ר ובן אן לו בלא יוד כדכתי' מאן בלעם מאן יבמי כדאמר בפ"ק דקדושין [דף ד'] ומה"ט דריש התם מאין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר דכסף קדושין לאביה הוא וא"כ ה"נ דכתי' ובתי ע"ח אשר אין לא חומה סביב מדכתי' אין בי' עיין עליו:
ובשלמא לראב"י דדריש מא"ל חומה לא"ל עכשיו יש לומר דצריכא אין ולוא דמחדא ה"א דקרא לא מרבה אלא לחרב ולבסוף חזר והוקף ונתקדש וע"ד שפי' אליבא דמאן דפליג עלי' השתא דכ"ר שניהם ע"כ חדא ללא הוקף כלל אתא דק"ר קלע"ל ומהשתא מסתברא לי' דלא לא"ל עכשיו כלל אתא דפשטא דקרא הכי משמע אבל מ"ד ל"ק לע"ל ואין לו עכשיו אין לו דין ע"ח בשלמא חד קרא אתא לחזר והוקף ונתקדש לאחר יב"נ אבל אידך קרא ל"ל וכ"ת דלא דריש אן אין א"כ עיין לו דזרע פסל פוסל מן התרומה וכן דבן ממזר פוטר מן היבום בפ"ב דיבמות מנ"ל ולא מצינו מאן דפליג אהני דרשי:
וי"ל דודאי אין ביוד אורחא דקרא הוא ובהרבה מקומו' כתיב ביוד ולא אתא לדרשא מיהו כל היכא דאיכ' למיטעי ולמימ' דאתא לדרשא אם איתא דלאו לדרשא אתא ה"ל למיכת' אן כמו מאן בלעם מאן יבמי והשתא לת"ק דצ"ל מירשו אבותיך וירשת דלא קידש לע"ל מהשתא בע"כ א"א למיטעי ולמדרוש לא"ל עכשיו תו לא קפיד קרא בין אין לאן וכה"ג פי' התו' רפ"ק דברכו' [דף ב] גבי ובא השמש וטהר טהר יומא דפריך אימא טהר גברא ומשני א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר טהר יומא וכתבו התו' ואע"ג דבכ"מ כתיב וטהר ולא ויטהר ש"ה כיון דאיכא למיטעי הל"ל ויטהר ולא וטהר והיינו ע"ד שפי' ולמאי דפרישת בסמוך דאיכא לא בא' דמשמע נמי כלו בוי"ו אלא בל היכא דאיכא למטעי דרשינן לי' נמי א"ש דבהאי לא דסי' חגבי' כיון דאיכא למטעי דרשינן לי' משא"כ לא דא"ל חומה לת"ק דלא אתי למטעי וכדכתיבנא:
ויהי בימי שפוט השופטים. א"י למה הקדים האי קרא דד"ק לקראי של תורה טובא דמייתי בתר הכי וגם הכא לא חשיב הני ויהי דאחז ויהויקם דח"ל ר"א במסקנא דה' ויהי בימי מיהו בהא דהקדים קרא דויהי בימי שפוט השופטים לקרא של תורה א"ל דצרות רעב שבימיהם אלים טובא כדאמ' בפ"ק דב"ב רעב קשה מחרב לפיכך אקדמיה:
נביאים דאר"ל כו' וכתיב חזון ישעי' בן אמוץ. כלומר ואמרינן לקמן בפרקין כל ששמו ושם אביו בנבוא' בידוע שהוא נביא ב"נ א"כ ישעי' ואביו שניה' הי' נביאים והיינו נביאים שיצאו מתמר מ"מ ק"ל דבספ"ב דסוכה [דף כז] אמרינן אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים שבט יהוד' ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאי' משמע דמשבט יהוד' לא יצאו נביא' והיכי אמר' דישעי' ואביו שהיו נביאי' יצאו משבט יהוד' ושמא י"ל אגב דנקט גבי שבט בנימין שהעמיד מלך ע"פ נביא את שאול ע"פ שמואל אבל נביא ממש לא העמיד נקט נמי גבי יהודא הכי דהאמת הכי הוי שהעמיד דוד ע"פ שמואל ומיהו ביהוד' הוי נמי מילתא אחריתא שהעמיד נביאי' ממש:
ארון יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח. רש"י פי' באמצע בית ק"ק הי' יושב ויש לו עשר אמות ריוח לכל ד' רוחותיו ורשב"ם פי' בפ"ו דב"ב [דף צט] שהי' יושב סמוך לכותל מערבי של בית ק"ק והריוח עשר אמות שהי' לבינו לכותל לא הי' אלא בימין ושמאל לדרום ולצפון:
וכתיב ולפני הדביר עשר אמות אורך וכתיב כנף הכרוב הא' עשר אמות וכנף הכרוב הא' עשר אמות גופ' היכא היה קאי אלא ש"מ בנס הי' עומד. ה"ג ספרי' דידן ונ"ל דגירסא משובשות היא דמשמע דמקראי מייתי לה להא דארון בנס הי' עומד מדכנפי הכרובים היו מחזיקין עשר אמות ולפני הדביר שהוא חלל ק"ק לא הי' אלא עשר אמות דמקום ארון אינו מן המדה. והא ודאי שיבוש הוא דהא ארון עם הכפורת שעליו אינו גבוה מן הקרקע אלא עשרה טפחים לר"מ דאמ' כל האמות היו בינוני' ולר' יהוד' דא אמות כנים בת ה' לא הי' אלא תמניא ופלגא גובהן כדאמ' בפ"ק דסוכה (דף ה) וכרובים שעשה שלמה הי' עומדי' בשליש הבית דהי' גבוה ל' אמה וכרובים היו עומדים בארץ אצל ארון אחד לימינו ואחד לשמאלו והי' גובהן עשר אמות וכנפיהן פרושות עלוי ראשייהו כדאמ' התם. הרי ארון נמוך הרבה מכנפיהן ואין מפסיק בין כנפיהן כלל וא"כ משום כנפיהן אצ"ל דארון בנס הי' עומד. לפיכך אני אומר דל"ג אלא האי קרא דלפני הדביר עשר חמות אורך לחוד ולא מקרא מיית לה אלא מברייתא דכיון דלפני הדביר שהוא חלל ק"ק אינו אורך אלא כ' אמה ותניא דארון יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ש"מ דארון גופי' בנס הי' עומד. וגם קרא לאו הכי כתיב דכתיב חמש אמו' כנף הכרוב הא' וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ומהא יליף שמואל בפ"ו דב"ב (דף צ"ט) דכרובי' בנס הי' עומדי' משים דגופי' היכא הוי קיימא. והסופרי' טעו הכא וערבבו הדברים. הילכך נ"ל דל"ג מיכתיב עד ש"מ בנס הי' עומד. אבל אין נ"ל דגרסינן להאי קרא דכנף הכרוב בשמעתין אלא דגרסינן בדר"ל מקום ארון וכרובי' אינו מן המדה דה"ג בספרי' דידן בפ"ו דב"ב בדר"ל ועל ארון מייתי לה מברייתא ועל כרובי' מקרא דר"ל דגם שש בפ"ו דב"ב ט"ס הוא ול"ג כרובי' בדר"ל אלא ארון לחוד תדע דבספ"ק דיומא (דף כ"א) גבי עשרה נסים שנעשו בבה"מ פריך ותו ליכא והאיכא הא דר"ל דמקום ארון אינו מן המדה והדר פריך והאיכא דאמר שמואל כרובי' בנס הי' עומדין ואי גרסינן בדר"ל ארון וכרובי' לא הי' צריך להא דשמואל ובדר"ל לחוד סגי' וגם מצדה תברה דבפ"ו דב"ב מייתי לה דשמואל דכרובי' סמוך למימרא דר"ל ואי גרסינן בדר"ל כרובי' ה"ל להגמ' למימר וכן אר"ל א"ו ל"ג בדר"ל כרובי' הילכך בשמעתין נמי ל"ג מוכתיב עד ש"מ בנס הי' עומדים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |