טורי אבן/מגילה/יג/ב
וכי אחי אבי' הוא כו'. ק"ל הא מצינו לאברהם דאמר ללוט שהי' בן אחיו כי אנשי' אחי' אנחנו אלמא אח עם בן אחיו אחים מיקרו וא"כ הה"נ בן אחותו כיעקב עם לבן אחים מיקרו ומאי ק"ל והלא בן אחות אבי' הוא ואע"פ שרש"י פי' בפי' השורה בשם מדרש האגדה הא דא"ל אברהם ללוט כי אנשי' אחי' אנחנו שהיו דומין בקלסתר פנים ולאו משום שהי' ב"א ק"ל את ובגמר' דידן נ"מ הכי דבפ"ב דיבמות (דף יז) נ"ל לרבה דיבום נוהג באחים מן האב דילפי אחוה אחיה מבני יעקב מה להלן מאב מאם ופריך לילף אחוה אחוה מלוט דכתיב אנשי' אחי' אנחנו פי' רש"י ותתיבם אשת אחי אביו שהרי ב"א הי אלמא הא דקרו לי' אח מחמת קורבה הוא דב"א כאח וה"ה בן אחותו וממילא אח האם קרוי אח לבן אחותו וה"נ כתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו ש"מ דלוט קרוי אח לאברהם וא"כ ה"ה יעקב ללבן ואע"ג דאיכא למימ' הא דאח ו"א קרוי אח היינו משום דבני בנים הם כבנים וה"ל לוט ב"א אברהם כאילו הוא בן תרח אבי אברהם דמה"ט אמר אברהם על שרה אשתו שהית' בת אחיו בת הרן אמנה אחותי ב"א היא משום דב"ב ה"ה כבני' וה"ל כאילו היא בת תרח כדפי' רש"י בפי' התורה וה"מ בס"פ ד"מ (דף נח) דאמר התם ה"ק קורבה דאחוה אית לי בהדי' מן האב ולא מן האם הא בני בנות נמי ה"ה כבנים כדנ"ל בפ"ו דיבמות שם דמני מכיר יחדו מחוקקים וא"כ בן אחות נמי כאחיו הו' ואעפ"י שלכאור' מהאי סוגי' דפ"ב דיבמות יש לדחו' קושי' זו גבי הא דאמר התם מדהנ"ל ריעים וכתיב אחים ש"מ לאפנויי מ"מ למדקדק היטיב יראה שאין ממש בדיחוי זה וי"ל דהכא דייק מדכתיב כי אחי אבי' וכי בן רבקה הוא ובבן רבקה לחוד סגי אחי אביה דקאמר ל"ל ש"מ כאחיו ממש קאמר וברמאות קאמר וכדמסיק:
[מהשמטות דפו"ר] שם ד"ה וטובלת ויושבת. הקשו התוספות והא לא היה שם הבחנה ג' חדשי' ותירצו שהיתה משמשת במוך. מיהו באגדה אמרינן שדריוש האחרון היה טהור מאמו שהיה בנה של אסתר מאחשורוש אלמא נתעברה ממנו ולא שמשה במוך[1]. וי"ל דודאי בשעת שימושו של אחשורוש היתה יריאה לשמשת במוך אלא בשעת שימושו של מרדכי היתה משמשת במוך משום הבחנה [ע"כ מהשמטות]:
ועל הכלאים. פי' לעקור כלאי זרעים הגדלין בשדות ונ"ל דסתמא דהאי משנה כר' עקיבא אתיא דתניא בפ"ק דמ"ק (דף ב') המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים דאלו לרבנן מקיים כלאים ליכא איסורא וא"צ לעקור. והא ל"ל כדאמר' בירושלמי רפ"א דכלאים אהא דתנן התם כלאי הכרם וכלאי זרעים אמורין מלזרוע ולקיים מה כר"ע אר"י ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה דלר"ע לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולרבנן אין לוקין עליו מיהו אסור מה"ת כהדא דתנא המחפה בכלאים לוקה דע"כ לגמ' דידן ליתא אלא לרבנן ליכא איסורא כלל במקיים ואפי' במקיי' ע"י מעשה אינו לוקה וראי' לזה מהאי דפ"ה דע"ז (דף סד) דרצה לפשוט דשרי לשבור בי"נ דא"עג דרצה בקיומו הואיל ומיעוטי תיפלה הוא שפיר דמי מהא דתניא אין עודרין עם הנכרי בכלאים אבל עיקרן עמו כדי למיעוטי את התיפלה סברוה מני ר"ע היא דא' המקיים בכלאים לוקה ואלו למעוטי תיפלה שרי ודחי הא הא מני רבנן היא ופריך אי רבנן מאי אירא עוקרים אפי' קיומי נמי ש"ד. וש"מ דלרבנן ליכא אסורא כלל במקיים דאי איכא איסורא אלא דאין לוקין עליו במקיים שלא ע"י מעשה אפי' אי מוקמית לה כרבנן אכתי ש"מ דלמיעוטי תיפלה ש"ד כיון דמקיים בכלאים אסור מה"ת שלא על ידי מעשה אלא שאין לוקין עליו ועוד נ"ל לגמ' דידן ע"כ כי פליגי במקיים על ידי מעשה דוקא דאי בשלא על ידי מעשה אפי' לר"ע לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כדמוכח בפ"ג דמכות (דף יו) כמ"ש התוס' שם ומיני' דלרבנן אפי' ע"י מעשה אין לוקין ש"מ דל"ל איסור כלל במקיים א"ו מתני' דאוסר מקיים ר"ע היא ומכאן ק"ל על מה שפי' התוס' התם דהא לר"ע דאוסר במקיים כלאים ע"י מעדה דווקא דאי שלא עי"מ אין לוקין עליו והא דעוקר בכלאים אי לאו למעוטי תיפלה הי' אסור משום דמחשבתו משווי לי' מעשה כיון שהוא עושה מעשה לבסוף כשהוא עוקרה דודאי אם אינו עוקר אינו עובר כיון שאינו עושה שום מעשה שיהי' ניכר בו אבל עוקר מראה שהוא רוצה במה שהוא לכך הי' אסור דדמי למקיים אי לאו טעמא דמיעוטי תיפלה ומשמע דאפי' לר"ע במקיים שלא עי"מ ואינו עושה מעשה לב בסוף שרצה בקיומו ליכא איסורא כלל דא"כ מתני' דעל הכלאים שהי' מכריזין לעקור כלאים מן השדות מני אי רבנן הא ל"ל מקיים כלל אי ר"ע דא"ל מקיים הא לדידי' נמי ליכא איסורא כל עיקר אלא דמקיים עי"מ או במגלי דעתו לבסוף עי"מ שניחא לו למפרע אבל בע"א לא וא"כ ל"ל להכריז על הכלאי' כיון שאינו עושה מעשה וליכא גילוי דעתי' דנ"ל ל"ל לעוקרן א"ו אע"ג דאפי' לר"ע במקיים שנא מי"מ אין לוקין עליו מ"מ איסור תורה מיהו איכא מידי דהוי על כל לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו ואפ"ה אסרה תורה ולמאי דפי' מקיים לרבנן אפי' עי"מ ליכא איסורא כלל ודלא כהאי ירושלמי ולר"ע מקיים עי"מ אסור ולוקין עליו ושלא עי"מ ניהי דאין לוקין עליו איסור תורה מיהו איכא ודלא כפי' התוס' וכן הני מתני' דאוסר במקיים בכלאים ר"ע היא ואפי' בשלא עי"מ מה"ת אסור מיהת לקיים ועוד נ"ל לה"ר לזה דלרבנן דפליגי אר"ע נ"ל כלל איסור של תורה במקיים כלאים אפי' עי"ד מעשה לגמרא דידן ודלא כהירושלמי מהא דתנן בפ"ח דסוטה (דף מב) גבי הני דחוזרין מערכי מלחמה אחד הנוטע ואחד המבריך וא' המרכיב חוזר ובגמ' תניא לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב ורמי לה מתני' וברייתא אהדדי ומשני כאן בהרכבת התיר כאן בהרכבת איסור פ' ברייתא בהרכבת איסור מן בשאינו מינו והכי סלקא המסקנא דשמענתין שם ואיכא למידק דהא תו תני' התם לא חינך ולא חינכו פרט לגזלן ופריך לימא דלא כר"י הגלילי דהא אמר הירא והרך לבב זה המתיירא מן העבירות שבידו ומשני אפ"ת ר"י כגון דעבד חשובה ויהב דמי וגבי אירס אשה תני' לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' דייק עלה נמי הגמ' לימא דנא כריה"ג ומשני כדרבה דאמר לעולם אינו חייב עד שיבעול פי' באירס לחוד לא עבד איסור' והשתא תקשה אמאי לא דייק עלה הגמ' אהא דממעט הרכבות איסו' מלא חילל ולא חיללו נימא דלא כריה"ג דאמר הירא והרך לבב זה המתיירא מעבירות שבידו ול"ל למעט מלא חילל ולא חיללו ת"ל מן הירא והרך לבב דהא עבר עבירה בהרכבת זו של לאיסור ול"ל מש"ה לא דייק משום דאיכא נמי לשנויי עלה בדעבד תשובה וכיון דדייק כה"ג גבי לא חינך ולא חינכו דגבי בית ושני בדעשה תשובה תו לא חש למידק הכי גבי לא חיללו די"ל נמי דמיירי בדעבד תשובה דהא ליתא דבשלמא גבי ביה שפיר י"ל הכי בדעבד תשובה ויהב דמי מדעת הנגזל דתיקון עיוותו ואפ"ה רבי קרא דאין חוזר אע"ג דה"ל לוקח כיון דמעיקרא בתורת גזל אתא ל ידו כדמסיק התם אבל גבי הרכבות איסור ליכא למימר דעבד תשובה הא כל כמה שמקיימו ולא עקרו כל שעה ושעה עובר עליו הואיל ומקיימו דהא ודאי איסור מקיים בהרכבות אילן נמי נאסר דהא איסור מקיים נפקא לן מדכתיב שדך לא תזרע כל ים דרשינן כלאים שדך לא כדאמ' התם בפ"ק דמ"ק. והא מהאי קרא גופי' נ"ל בספ"ק דקידושין לעיקר איסור של הרכבת אילן. ועוד ק"ו מה כלאי זרעים שאין נוהגין אלא בארץ אסור לקיים הרכבת אילן שנוהג נמי בח"ל לא כ"ש שאסור לקיימו דהא בע"כ הא דבכלאי כרם דתנן דאסור לקיימו אינו אלא מק"ו דכלאי זרעים דאינו אסור בהנאה אסור לקיימן כה"כ שאסור בהנאה לא כ"ש. וה"נ י"ל כן גבי הרכבת אילן מהאי ק"ו דאמרן וכיון שכן כל כמה שלא עקרו באיסור קאי ולאו בר תשובה הוא וה"ל להגמ' לדייק עלה לימא דלא כר"יהג והשתא אי אמרת בשלמא לרבנן דפליגי עלי' דר"ע ל"ל איסור במקיים כלאים כלל א"ש הא דלא דייק על לא חיללו לימא דלא כריה"ג דהא א"ל בדעבד תשובה אע"ג דלא עקרן בר תשובה הוא וכיון דכבר שני הכי גבי לא חנכו תו לא חש לדייק הכא הכי אבל א"א כ"ע מקיים אסור מה"ת ולא פליגי אלא אי לוקין עליו או לא א"כ אמאי לא דייק ה"נ גבי לא חיללו לימא דלא כריה"ג. א"ו כדפי':
- ↑ מיהו באגדה אמרינן שדריוש האחרון היה טהור כו'. המהרש"א הקשה ג"כ קושיות רבינו ותירץ ע"פ דאמרינן אהא דכאשר אבדתי אבדתי שבסוף נבעלה ברצון ונאסרה למרדכי יעו"ש. מיהו ד' הגאון נראים מוכרחים דהא אמרינן לעי' (דף י"א) דאחשורוש מלך ארביסר. ובשנת שתים עשרה למלכותו הפיל פיר ובשנה ההיא אמרה אסתר כאשר אבדתי אבדתי. א"כ לא יגיע לדריוש כאשר צוה לבנות הבית כ"א שתי שנים ומחצה. הרב כמוהרמ"אל נ"י: קונטרס אחרון
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |