ט"ז/יורה דעה/קיג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ט"זTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קיג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) דבר שאינו נאכל כו'. הטעם דעיקר הגזירה משום חתנות ודבר שאינו חשוב כ"כ אין אדם מזמין חבירו עליו:

(ב) פנאד"ה שאפאה עובד כוככים כו'. בטור כתוב פנאד"ה של עובד כוכבים וכתב ב"י דהוא טעות סופר דמאי איריא של עובד כוכבי' אפילו של ישראל נמי דהא בישולי עובדי כוכבים אפילו בשל ישראל אסור עכ"ל ותמוה לפי דבריו מה דסיים הטור וש"ע אפילו למי שנוהג היתר בפת של עובד כוכבים ובפת של ישראל ליכא מאן דשרי אם אפאה עובד כוכבים בלא חיתוי ישראל כמ"ש הטור סימן קי"ב ואי מיירי בחיתוי גם השומן לא יאסר דפת של ישראל יש לו דין שלקות וכן ראיתי בהגהת סמ"ק סי' ר"ז וז"ל ואם לא הכשירוהו בקיסם אפילו הפשטיד"א עצמה אסורה בלא בליעת שומן דנהי דהתירו פת של עובד כוכבים מ"מ פת של ישראל שאפאה עובד כוכבים בלא הכשר התנור אסור עד כאן לשונו ע"כ יותר נכון הגי' פנאד"ה של עובד כוכבים אלא דבאשר"י ומרדכי פ' אלו טרפות כתוב בהדיא פשטיד"א של ישראל של דגים שאפאה עובד כוכבים כו' ויש לתמוה עליהם כמו שזכרנו ויש רוצים ליישב דמיירי דהוכשר התנור על ידי קיסם או חיתוי וזה מהני לפת ולא לתבשיל כמ"ש ב"י בסי' זה בשם הר"ן וזה אינו דהא בהדיא פירש המרדכי פרק אין מעמידין והביאו רמ"א בסמוך דחף בתבשיל מהני חיתוי כמו בפת וצריך לדחוק ולומר דשל ישראל דנקט קאי אדגים שלקחו הדגים משל ישראל באופן שאין איסור בשביל דגים אסורים אבל העיסה עצמה היא של עובד כוכבים ולא היה שום הכשר בתנור מ"ה אסור משום שומן הדגים אח"כ מצאתי באשר"י של זקני מהר"ר יצחק בר בצלאל ז"ל שמחק הני תרי תיבות של ישראל וכן נ"ל עיקר דבשל עובד כוכבים מיירי ומה שהקשה ב"י אפילו של ישראל לא דק בקושיא זאת דעיקר רבותא היא כיון דבשל עובד כוכבים היא והמקום הוא ששם נוהגים היתר בפת של עובדי כוכבים ממילא ה"א דגם בשומן אין איסור דהקמח הוא עיקר כמ"ש לפני זה קמ"ל דכאן לא אמרינן כן כיון שהשומן בעין לא בטיל וכן מ"ש אח"כ גבי ירקות דהם מותרים משום בישול עובד כוכבים וה"א דהטעם של בשר שנבלע בהם הוא טפל ובטל בירקות קמ"ל דלא וא"כ א"א לרבינו למינקט של ישראל דאז היו תרווייהו אסורים בלא רבותא זאת כן נראה לי ברור . וראיתי כתוב דבשומן אווז או של בהמה אין איסור בישול עובד כוכבים כי מסתמא כבר מהותך ואין בישול אחר בישול:

(ג) בשפחות שלנו. פי' הקנויות לנו ומוזהרין אנו על מלאכתן בשבת מן התורה ואין מכלל זה השפחות עובדי כוכבים שהם נשכרים לישראל לזמן אלא דבאו"ה כלל מ"ג כתב גם באלו להתיר בדיעבד ולסמוך על הר"א שמביא הטור שבבית ישראל אין בו משום בישול עובד כוכבים אף על גב דלא קי"ל כוותיה:

(ד) כי א"א שלא יחתה כו'. כתב בד"מ שמעינן מכאן אפילו לא כוון להתיר ע"י חיתוי זו אלא עשאו בלא כוונה דמותר וכ"כ בכל בו עכ"ל וכ"כ רמ"א כאן בסמוך ובאו"ה כלל מ"ג כתב אך יזהר שאותו החיתוי יועיל לתקן האש ויועיל למהר בישולו ע"י ישראל עכ"ל:

(ה) אע"פ שלא כיון כו'. בטור כתוב לפיכך אם ידע שהיה בשר בתנור אפילו חממו לייבש בו כלי אסור חיישינן שמא כוון גם לבישול וקשה לי הא כתב הטור אח"כ בסי' זה דאם היפך בו עובד כוכבים ואין ידוע אם סילקו כו' ולא חיישינן שמא סילקו דספק דבריהם להקל וא"כ ק"ו כאן דהא התם חזינן שעשה העובד כוכבי' מעשה ההיפוך ואפילו הכי לא חיישינן לאיסור ק"ו כאן וא"ל דשם אין לעובד כוכבים הנאה כמ"ש ב"י בשם הרשב"א דא"כ אפילו בשל תורה הולכין להקל כדלקמן סימן קי"ח סעיף י' וזהו באמת כוונת הרשב"א שכתב ועוד כו' אבל על הטור קשה וצריך לדחוק ולחלק דשאני גבי סילוק דהוא אינו דבר מצוי כ"כ לעשותו כמו כאן שמצוי הוא לכוין גם לבישול:

(ו) ואפילו לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים. תימה לי הא איתא בהדיא בגמרא אלא לאו דאי לא היפך העובד כוכבים לא הוה בשיל אמאי מותר והב"י הביאה וכ"כ בד"מ בשם ב"י דאי לא מתבשל בלא חיתוי עובד כוכבים אסור וכן איתא בהדיא בגמרא עכ"ל וצ"ל דה"ק דלא היה מתבשל כראוי בלא סיוע עובד כוכבים אבל כמאכל בן דרוסאי הוי בשיל אבל באמת בלאו הכי קי"ל כיש חולקין שהביא רמ"א בסמוך דהדלקת אש או חיתוי מהני והא בכזה ודאי לא היה בשיל אם לא היה מעשה עובד כוכבים וכיוצא בזה הקשה הר"ן על אותן המתירין שיביא הישראל גחלים ומשים בתנור להדליק אח"כ האש. ונראה לע"ד דהם סבירא להו דכשאומר אח"כ בגמרא דאין אסור עד שיהא תחילתו וגמרו ביד עובד כוכבים הדר ביה מסברא זו ואע"פ דבלא עובד כוכבים לא היה מתבשל מ"מ כיון שהישראל סייע בהתחלה או בסוף מותר ונראה לע"ד לענין הלכה דדוקא בבית ישראל יש לסמוך אקולא זו דיש חולקין של רמ"א בסמוך כיון דיש דעה בהתחלת סימן זה בטור בשם ה"ר אברהם דבבית ישראל אין איסור שלקות אע"ג דר"ת פליג עליה מ"מ בכה"ג הוה מותר אבל בבית עובד כוכבים אין להקל רק שהישראל יניח הקדירה למקום הראוי להתבשל:

(ז) אלא בפת. בר"ן כתוב הטעם ששגירת התנור בפת מלאכה מיוחדת בו וב"י מביאו עכ"ל נראה פירושו שבפת צריך להסיק התנור ולהוציא כל הגחלים קודם שיאפה הלחם מה שאין כן בשאר תבשיל מסיק האור בשעה שהתבשיל מתבשל מוסיף והולך תמיד ע"כ לא ניכר כ"כ מעשה ישראל:

(ח) ויש חולקין כו'. כבר כתבתי הנראה לע"ד בזה וכן על מ"ש כאן רמ"א ואפילו חיתוי בלא כונה כתבתי בסמוך שאו"ה חולק על זה וכתב בד"מ דהוא הדין דניפוח באש בפה דמהני:

(ט) וסלקה ובא עובר כוכבים והחזירה. לאו דוקא שהישראל סילקה אלא הוא הדין אם עובד כוכבים סילקה לאיזה צורך שיש לו בזה והחזירה דאסור כדמוכח בסעיף י"א דאם הוא ודאי שסילקה עובד כוכבים עד שלא הגיע למאכל בן דרוסאי דאסור ונראה לי דכל שכן הוא דאסור בסילקה עובד כוכבים כיון שהעובד כוכבים עצמו ביטל מעשה ישראל ועשה מחדש הכל ממילא עקר שם ישראל ממלאכה זו וזה גרע ממה שנעקרה ממילא ע"י ישראל ואפילו אם תמצי לומר שגרע טפי אם סילקו ישראל מ"מ לא קשיא אמאי לא קמ"ל רבותא כאן דאפילו סילקו עובד כוכבים אסור דיש לומר דקמ"ל דאפילו בסילק ישראל אין איסור רק קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי ולא אח"כ ובחנם טרח בזה מו"ח ז"ל ליישב שני הסעיפים האלו אהדדי ומ"ש שם דבדיעבד מותר אם סילק עובד כוכבים והחזירה אין לסמוך על זה כלל דדבר זה היה פשוט לרשב"א בארוך דהוא אסור אלא שהביא ראיה מפי' רבינו חננאל דאין לחוש על זה מספק כיון דהוא מילתא דרבנן וכן כתב ב"י וכן בטור המשמעות כך דדוקא בספק הקילו בזה אבל בודאי לא והוא מילתא דמסתברא דכל דאסתלק ליה מעשה קמא פנים חדשות באו לכאן והוי בישול עובד כוכבים ממש וכל אפיא שוין דאסור וכן כתב בפרישה ובלבוש:

(י) ויש מתירין בכל ענין. דדוקא לקולא אמרינן דכמאכל בן דרוסאי הוי בישול שלא יאסרו אח"כ העובד כוכבים אבל לחומרא לא ועדיין מהני אם יגמור ישראל אח"כ:

(יא) וכן כל ספק כו'. פי' שיש ספק אם חיתה ישראל באור או לא:

(יב) ואם צלאן עובד כוכבים כו'. דכיון שנאכלין כמות שהן חיין ע"י המליחה אין בהם משום בישול עובד כוכבים ועל המליחה תחילה לא גזרו שלא גזרו רק בבישול שעל ידי האש וא"ל הא אפי' ע"י האש אין כאן בישול עובד כוכבים דהא אמרינן בגמרא דגים קטנים אינם עולים על שלחן מלכים תירץ ב"י דאחר המליחה עולין הם ורש"ל תירץ דאינם קטנים לגמרי ומו"ח ז"ל תירץ דהמין דאותן דגים הם קטנים לעולם והן חשובין אבל המין שהוא גדול אח"כ אין עולין כל זמן שהם קטנים:

(יג) ובשר מלוח כו'. בטור חשיב בשר מלוח בהדי דגים קטנים ונראה דאיהו מיירי שמלחו הרבה ונשתהה במלח זמן רב כמו שסיים הטור על זה עד שראויין לאכילה כך בלא בישול:

(יד) ביצה כו'. הטעם דאכילה ע"י הדחק היא ואף ליש מתירין דסעיף י"ב בדגים גדולים מודים כאן ובתמרים המרים דסעיף ט"ו שכאן אין נאכלין אלא ע"י דוחק גדול וכן סיים הטור בהדיא ע"י דוחק גדול:

כתב בדרכי משה בשם הגהת אלפסי פ' אין מעמידין אותן אגוזים גדולים שמרקחין עם קליפתן המרה וגרעינין שלהם אסורים משום בישול עובד כוכבים דאין נאכלין חיין ועולין על שלחן מלכים עכ"ל:

(טו) עובד כוכבים שבישל לחולה כו'. אלו הם דברי הר"ן בשם הרא"ה הביאום ב"י והנה בס' בדק הבית להרא"ה דף פ"ט כתב ג"כ הכי ובעל משמרת הבית שהוא הרשב"א כתב על זה וחלילה וחס שלא הותר אפילו לחולה עצמו אלא בעת הצורך בלבד דהיינו בשבת הא למוצאי שבת חוזר לאיסורו וכ"ש לבריא ודומה לנבילה לחולה שיש בו סכנה דמותרת לו בשבת ואם הבריא אסור דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון עכ"ל ודבריו נכונים ויש עוד ראייה מסי' קי"ב סעיף ה' דבמקום שאין פלטר מצוי התירו לו אף של בעלי בתים וזה ודאי דאחר שיבוא למקום שיהא פלטר מצוי חזר הפת של ב"ה לאיסורו דהא נקט במקום שאין פלטר כו' דוקא וה"נ כן הוא ואלו ראו ב"י ורמ"א ספר משמרת הבית לא היו פוסקים להיתר כהרא"ה בזה והיותר תימה שבסימן קכ"ג בסופו כתב ב"י תשובת הר"ן דלא קי"ל כהרא"ה בזה ועמ"ש שם על דברי רמ"א:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון